ג'ון פפר, Counterpunch
ההתנקשות הממוקדת של מנהיג הטליבאן, מולה אחתאר, מוחמד מנסור, בסוף השבוע שעבר, לא היתה רק שביתה נוספת.
קודם כל זה היה שנערך על ידי צבא ארה"ב, לא ה- CIA, אשר תזמר כמעט כל שביתות מזל"ט בפקיסטן.
שנית, היא לא התרחשה באפגניסטן או באזור שנקרא שבט ללא חוק של פקיסטן הידועה בשם השבט הפדרלי בשטחים שבטי, או FATA. הטיל המודרך פנה טויוטה הלבנה ושני נוסעיה לתוך כדור אש על כביש נסע היטב בבלוצ'יסטאן, בדרום מערב פקיסטן.
לפני שביתה זו לזמזם מסוים, פקיסטן אפשרה לארצות הברית לפטרל את השמים על האזור הצפוני של FATA, מעוז הטאליבן. אבל הנשיא אובמה החליט לחצות את "הקו האדום" הזה כדי להוציא את מנצור (ו נהג מונית, מוחמד עזאם, שהיה לו מזל רע להיות עם הנוסע הלא נכון בזמן הלא נכון).
מנהיגים פקיסטנים רשמו את מורת רוחם. לדברי שגרירה לשעבר של ארצות הברית שרי רחמן, "שביתת הזמזום שונה מכל האחרים משום שהיא לא רק חידשה ז'אנר של פעולה קינטית שהיא חד-צדדית, אלא גם בלתי חוקית ומרחיבה בתיאוריה הגיאוגרפית של פעילות ממוקדת".
במילים אחרות, אם ארצות הברית תשלח מזל"ט אחרי מטרות בבלוצ'יסטאן, מה ימנע ממנה להוציא מחבל חשוד ברחובות הצפופים של קראצ'י או איסלמבאד?
ממשל אובמה הוא מברך את עצמו על הסרת בחור רע מי היה מיקוד אנשי צבא ארה"ב באפגניסטן. אבל השביתה עצמה לא תניב נכונות גדולה יותר מצד הטליבאן להיכנס למשא ומתן עם ממשלת אפגניסטן. מנסור, לטענת הממשל, התנגד למשא ומתן כזה, והטליבאן אכן סירב להצטרף לשיחות בפקיסטן עם קבוצת התיאום הרביעוני - פקיסטאן, אפגניסטאן, סין, ארצות הברית - אלא אם כן חיילים זרים יוסרו תחילה מאפגניסטן.
אסטרטגיה זו של "להרוג למען השלום" של ממשל אובמה עלולה להבהיר.
לדברי ראשי הטליבאן, מותו של מנסור יעזור לארגון השברתי להתאחד סביב מנהיג חדש. לעומת זאת, למרות תחזיות פנימיות ורודות כאלה, הטליבאן יכול לפצל ולאפשר לארגונים קיצוניים יותר כמו אל-קאעידה והמדינה האסלאמית למלא את החלל. בתרחיש שלישי, שביתת הזמזום לא תהיה השפעה על הקרקע באפגניסטן בכלל, מאז עונת הלחימה הנוכחית הוא כבר בעיצומו, והטליבאן רוצים לחזק את עמדת המיקוח שלהם לפני הכניסה לשיחות.
במילים אחרות, ארצות הברית אינה יכולה לדעת אם מותו של מסעוד יתקדם או יסבך את המטרות האסטרטגיות של ארה"ב באזור. שביתת הזמזום היא, בעצם, חרא.
השביתה גם באה בזמן שמדיניות הזמזום של ארה"ב נמצאת תחת פיקוח מעמיק יותר בארצות הברית. לאחר מספר הערכות עצמאיות של נפגעים, ישתחרר בקרוב ממשל אובמה הערכה משלו ממחיר ההרוגים של לוחמים ולא לוחמים מחוץ לאזורי מלחמה פעילים. הערכה עצמאית חדשה של שביתות מזל"ט ב- FATA טוענת כי "הפיצוץ" הצפוי לא התקיים בפועל. וממשל אובמה מנסה נואשות להציל מדיניות באפגניסטן שלא נכשלה לרמת הכוחות האמריקנים כפי שהובטח, להפוך לחלוטין את האחריות לפעולות צבאיות לממשלת אפגניסטן, או למנוע מהטליבאן להרוויח רווחים משמעותיים בשדה הקרב.
מותו של מסעוד הוא הדוגמה האחרונה של ארצות הברית המספקת מוות מרחוק, בניסיון לעורר סכסוך שהוא איבד מזמן את השליטה בו. הדיוק של השביתה מסווה את חוסר הדיוק של המדיניות האמריקאית ואת חוסר האפשרות האמיתית להשגת המטרות האמריקניות כפי שצוין כיום.
השאלה של Blowback
המונח "מכה" היה במקור המונח CIA לתוצאות בלתי רצויות - ושליליות - של פעולות חשאיות. אחת הדוגמאות המפורסמות ביותר היתה הזרמת הנשק והאספקה של ארה"ב למוג'אהדין הלוחמים בסובייטים באפגניסטן. חלק מהלוחמים האלה, כולל אוסאמה בן לאדן, היו הופכים את נשקם נגד מטרות אמריקניות לאחר שהסובייטים היו כבר מזמן מחוץ למדינה.
קמפיין הזמזום האמריקני הוא לא בדיוק מבצע חשאי, אם כי ה- CIA סירב בדרך כלל להכיר בתפקידו בהתקפות (הפנטגון פתוח יותר בנוגע לשימוש במזל"טים על שביתות על מטרות צבאיות קונבנציונליות יותר). אבל מבקרי התקפות זמזום - כולל אני - טענו כבר מזמן שכל הנפגעים האזרחיים הנגרמים על ידי התקפות זמזום יביאו לפגיעה. תקיפות של מזל"ט והכעס שהם מפיקים ביעילות משמשים לגייס אנשים לטליבאן ולארגונים קיצוניים אחרים.
גם המעורבים בתוכנית הגיעו לאותה מסקנה.
שקול, למשל, את הטיעון הנרגש הזה לנשיא אובמה מ -4 ותיקי חיל האוויר שהטיסו מזל"טים. "האזרחים החפים מפשע שהרגנו רק עוררו את רגשות השנאה שהציתו את הטרור ואת הקבוצות כמו ISIS, וגם שימשו ככלי גיוס בסיסי". הם התווכחו במכתב בחודש נובמבר האחרון. "הממשל וקודמיו בנו תוכנית של מזל"ט המהווה את אחד הכוחות המניעים הרבים ביותר לטרור ויציבות ברחבי העולם".
אבל עכשיו מגיע Akil Shah, פרופסור באוניברסיטת אוקלהומה, שיש לו רק דו"ח מנסה לדחות טענה זו.
על פי סדרה של ראיונות 147 הוא ניהל בצפון Waziristan, אזור FATA של פקיסטן כי יש לקיים את המספר הגדול ביותר של שביתות מזל"ט, 79 אחוז המשיבים תומכים בקמפיין. הרוב סבור כי השביתה לעיתים רחוקות הורגת לא לוחמים. יתר על כן, על פי מומחים שצוטטו על ידי שאה, "רוב המקומיים מעדיפים מזל"ט על הקרקע הקרקעית של הצבא הפקיסטני ואווירי אוויר שגורמים נזק נרחב יותר לחיים אזרחיים ורכוש."
אין לי ספק בממצאים האלה. לרוב האנשים בפקיסטן אין שום אהדה לטליבאן. לדברי א סקר Pew האחרון, 72 אחוז המשיבים בפקיסטן היה נוף שלילי של הטליבאן (עם סקרים קודמים דבר המצביע על כך שחוסר תמיכה זה מתרחב ל- FATA). מל"טים הם ללא ספק טובים יותר מהפעולות הצבאיות של פקיסטן, בדיוק כפי שהם מייצגים שיפור במדיניות האדמה החרוכה ששימשה את ארצות הברית במלחמת וייטנאם להרוס חלקים גדולים של דרום מזרח אסיה.
המחקר של שאה לא היה מדעי בדיוק. הוא מודה כי הראיונות שלו היו "לא נציג סטטיסטי" - ולאחר מכן ממשיך להסיק מסקנות על כל האוכלוסייה של FATA. גם זה נכון כמה סקרים אחרים מרמזים כי פקיסטנים ברחבי הארץ מתנגדים לתוכנית הזמזום ומאמינים שהיא מעודדת מיליטנטיות, אך סקרים אלו לא כללו בדרך כלל את FATA.
אך מסקנתו השנויה ביותר של שאה היא, כי רמת התמיכה הגבוהה בתכנית הזמזום פירושה שלא התקיימה שום התפרצות. גם אם הראיונות שלו היו מייצגים מבחינה סטטיסטית, אני לא מבין את הקפיצה האנליטית הזאת.
Blowback אינו דורש התנגדות אוניברסלית. רק אחוז קטן מהמוג'אהדין המשיכו להילחם עם אוסאמה בן-לאדן. רק מספר מסוים של קונטרות היו מעורבים בפעולות ששאבו תרופות לארצות הברית.
זה לא כאילו כל אוכלוסיית FATA תצטרף לטליבאן. אם רק כמה אלפי צעירים יצטרפו לטליבאן מתוך כעס על שביתות ממל"טים, זה נחשב לפוצץ. ישנם מעל 4 מיליון אנשים החיים FATA. כוח לוחם של אנשים 4,000 הוא 1 אחוז מהאוכלוסייה - וזה בקלות נופל בתוך אחוז 21 של המשיבים שלא הסכימו על מזל"ט בממצאים של שאה.
ומה עם המחבל המתאבד שיוצא למסע הקיצוניות שלו, כי שביתת מזל"ט הוציאה את אחיו? מחבל טיימס סקוור, פייסל שהאזאד, היה מוטיבציה לפחות בחלקו על ידי שביתות מזל"ט בפקיסטן, למרות שהם לא הרגו אף אחד מבני משפחתו.
בסופו של דבר, מכה יכולה להיות רק אדם אחד זועם ונחוש שעושה את חותמו על ההיסטוריה מבלי להופיע לראשונה בסקר.
בעיות זמזום אחרות
הבעיה מכה אחת היא רק אחת הבעיות רבות עם מדיניות זמזום ארה"ב.
תומכי המל"טים טענו תמיד שהשביתות אחראיות על נפגעים אזרחיים הרבה יותר מאשר בהפצצות אוויריות. "מה שאני יכול לומר בוודאות רבה הוא ששיעור הנפגעים האזרחיים במבצע זמזום כלשהו נמוך בהרבה משיעור הנפגעים האזרחיים המתרחשים במלחמה הקונבנציונלית", אמר הנשיא אובמה אמר באפריל.
אמנם זה יכול להיות נכון עבור הפצצת שטיח ללא הבחנה, מסתבר לא להיות אמיתי עבור סוג של קמפיין אווירי כי ארה"ב ניהלה בסוריה ובאפגניסטן.
"מאז אובמה נכנס למשרד, שביתות 462 מזל"ט בפקיסטן, תימן, וסומליה נהרגו אזרחים מוערך 289, או אזרח אחד לכל שביתות 1.6," מיכה זנקו ואמליה מיי וולף לאחרונה מדיניות החוץ חתיכה. לעומת זאת, שיעור הנפגעים האזרחי באפגניסטן מאז כניסתו של אובמה לתפקידו היה אזרח אחד לכל פצצות 21 ירד. במלחמה נגד המדינה האסלאמית, היה שיעור אזרח אחד לכל פצצות 72 ירד.
אז יש את השאלה של המשפט הבינלאומי. ארצות הברית מנהלת שביתות זמזום מחוץ לאזורי לחימה. זה אפילו הרג אזרחים אמריקאים. וזה נעשה כך בלי לעבור הליך משפטי. הנשיא חותם על צווי ההרג, ואז הסי-איי-אי מבצעת את הרציחות הבלתי-חוקיות האלה.
אין זה מפתיע שממשלת ארה"ב טוענת שהשביתות הן חוקיות משום שהן מכוונות ללוחמים במלחמה בינלאומית נגד טרוריסטים. תחת הגדרה זו, עם זאת, ארצות הברית יכולה להרוג את כל מי שהיא רואה טרוריסט בכל מקום בעולם. כמה דוחות של האו"ם קרא השביתה חוקי. לכל הפחות, מזל"ט מייצג א אתגר בסיסי למשפט הבינלאומי.
אז יש את הרעיון השנוי במחלוקת של שביתות החתימה. התקפות אלה אינן מכוונות לאנשים ספציפיים, אלא לכל מי שמתאים לפרופיל הכללי של טרוריסט במה שנחשב לטריטוריה עשירה בטרור. הם אינם דורשים אישור נשיאותי. שביתות אלה הביאו כמה טעויות ענק, כולל הריגתם של אזרחים תימנים 12 בדצמבר 2013 כי נדרש מיליון דולר "תנחומי תשלומים". ממשל אובמה לא מראה שום סימן של פורש את הטקטיקה הזאת.
לבסוף, יש את הנושא של התפשטות זמזום. זה היה אמור להיות רק את ארה"ב יש את הטכנולוגיה החדשה. אבל הימים ההם נעלמו מזמן.
"שמונים ושש מדינות יש יכולת מזל"ט, עם 19 או שיש חמושים מזל"ט או לרכוש את הטכנולוגיה," כותב ג'יימס במפורד. "לפחות שש מדינות פרט לאמריקה השתמשו במזל"טים בקרב, ובשנת 2015 העריכה חברת הייעוץ הביטחונית Teal Group כי ייצור מזל"טים יסתכם ב 93- מיליארד דולר בעשור הקרוב - ויגיע ליותר מפי שלוש משווי השוק הנוכחי."
נכון לעכשיו, ארצות הברית מנהלת בשביתות שביתות ברחבי העולם עם פטור מעונש יחסי. אבל כאשר תתקוף השביתה הראשונה נגד ארצות הברית - או על ידי ארגוני טרור נגד אזרחי ארה"ב במדינות אחרות - את הפיצוץ האמיתי יתחיל.
ג'ון פפר הוא מנהל מדיניות החוץ במיקוד, שם מאמר זה הופיע במקור.
