משבר מהגרים ומלחמת סוריה מונעים על ידי צינורות גז מתחרים

Minneapolis - תמונות של עילאן כורדי, הילד הסורי בן השלוש ששטף את עצמו בחופי הים התיכון בניסיונות משפחתו להימלט מסוריה שסועתי המלחמה, תפס את תשומת לבם של אנשים ברחבי העולם, עורר זעם על העלויות האמיתיות של המלחמה.

משבר הפליטים הפוחת בלב המזרח התיכון ובגבולות אירופה עורר שיחה נחוצה על הסכסוך המתמשך וחוסר היציבות שמניע אנשים מבתיהם במדינות כמו סוריה, לוב ועיראק. היא מביאה תשומת לב בינלאומית לטיפול הבלתי אנושי שהפליטים מקבלים אם - וזהו "אם" גדול - הם מגיעים לדלת אירופה.

בסוריה, למשל, זרמו הכוחות הזרים את העם לשילוב סיוט של מלחמת אזרחים, פלישה זרה וטרור. הסורים נמצאים במצב בלתי אפשרי של בחירה בין חיים במרחב מלחמה, המכוונים על-ידי קבוצות כמו ISIS והסנקציה האכזרית של ממשלת סוריה, או מים מסוכנים עם ציוד בטיחות מינימלי, רק כדי למנוע מזון, מים ובטיחות של ממשלות אירופיות אם הם מגיעים לחוף.

סורים אחרים שנמלטו מהכאוס בבית פונים למדינות ערביות מוסלמיות שכנות. ירדן לבדה ספגה למעלה מחצי מיליון פליטים סורים; לבנון קיבלה כמעט 1.5 מיליון; עיראק ומצרים לקחו כמה מאות אלפי.

אף כי לא מדובר באומה ערבית או אפילו בחלק מהמזרח התיכון, שלחה איראן 150 טונות של סחורות הומניטריות, כולל אוהלי 3,000 ושמיכות 10,000, לסהר האדום של עיראק, עיראק ולבנון באמצעות נתיבי קרקע שיופצו בין הפליטים הסורים המתגוררים בשלוש המדינות בשנה שעברה.

טורקיה לקחה עד כה כמעט 2 מיליון פליטים עד כה. ראש ממשלת תורכיה, רג'פ ארדואן, ערך כותרות בינלאומיות לפתיחת זרועות האומה שלו בפני מהגרים, והציב את עצמו כסוג של מושיע בתהליך.

בינתיים, מדינות ערב המפרץ כמו סעודיה, קטאר, כוויית ואיחוד האמירויות הערביות סיפקו מקלט לאפס פליטים סורים.

אמנם יש בהחלט שיחה על פליטים - מי הם, לאן הם הולכים, מי עוזר להם, ומי לא - מה נעדר הוא דיון על איך למנוע מלחמות אלה מלכתחילה. אמצעי התקשורת וראשי הדיבור הפוליטי מצאו הזדמנויות רבות להצביע באצבעות במשחק האשמה, אבל אף ארגון תקשורת אחד לא פירק במדויק את מה שמניע את הכאוס: שליטה בגז, בשמן ובמשאבים.

ואכן, כדאי לשאול: כיצד הפגנות שנערכו על ידי "מאות" מפגינים הדורשים שינוי כלכלי בסוריה לפני ארבע שנים מתגלגלות למלחמת אחים קטלנית קטלנית, המלהבות את הלהבות הקיצוניות שרודפות את העולם כיום ויוצרות את משבר הפליטים השני בגודלו בעולם?

בעוד התקשורת מצביעה על פצצות הקנה של נשיא סוריה, בשאר אסד, ואנליסטים פוליטיים קוראים לתקפות אוויר נוספות נגד ISIS וסנקציות חמורות יותר נגד סוריה, אנחנו ארבע שנים לתוך המשבר, ולרוב האנשים אין מושג איך התחילה המלחמה הזאת.

"מלחמת אזרחים" זו איננה דת

בהסתמך על היעדר גישה בשטח, עצר האו"ם באופן קבוע את מספר הנפגעים במלחמת האזרחים הסורית בינואר 2014. האומדנים מעלים את שיעור ההרוגים בין 140,200 ל- 330,380, עם כמה שרק 6 מיליון סורים נעקרו, לפי האו"ם

אמנם אין ספק שממשלת סוריה אחראית לרבים מהנפגעים כתוצאה מהדיכוי האכזרי שלה, אך זו אינה רק בעיה סורית.

ההתערבות הזרה בסוריה החלה מאז תחילת המרד במארס 2011. אבל אפילו על פי כלי התקשורת הגדולים כמו BBC ו Associated Press, ההפגנות שסחפו לכאורה את סוריה הורכבו ממאות אנשים בלבד.

בעוד שההפגנות הללו היו אמיתיות ביותר ומייצגות קריאה ממשית לשינוי כלכלי, חודש אחד בלבד בהפגנות הללו באפריל 2011, ויקיליקס שיחררה את האינטליגנציה האמריקנית חושף יד כבדה של ה- CIA בארגון, מימון ואף חימוש של המרד הזה.

רק חודשים ספורים לאחר מכן, בהפגנות גוברות, קבוצות המורדים גועשות בסוריה, וסנקציות ממשלתיות חמורות סוחפות את המדינה, התברר כי ארצות הברית, בריטניה, צרפת, קטר, ערב הסעודית ותורכיה יקפצו על ההזדמנות לארגן, לזרוע ולממן את המורדים להקים את הצבא הסורי החופשי. (רק לפני כמה חודשים, ויקיליקס אישר זאת כאשר פרסמה את המודיעין הסעודי שחשף את טורקיה, קטר וסעודיה עבדו יד ביד על המורדים הזרוע והמימון להפיל את הממשלה הסורית מאז 2012).

מדינות זרות אלה יצרו ברית ב 2012 בשם "קבוצת ידידי העם הסורי", שם שלא יכול להיות רחוק יותר מן האמת. סדר היום שלהם היה לחלק ולכבוש על מנת להמיט חורבן על פני סוריה, על מנת להפיל את נשיא סוריה בשאר אסד.

האג'נדה האמיתית לחטיפת המרד הסורי התבררה במהרה, כשראשיהם המדברים מכניסים את הברית הסורית עם איראן כאיום על האינטרסים של ארה"ב ושל בעלות בריתה באזור. אין זה סוד שממשלת סוריה היא נשק, נפט וגז, ובן ברית של איראן ושל ההתנגדות הלבנונית של חזבאללה.

אבל חשוב לציין את התזמון: קואליציה זו והתערבויות בסוריה באו מיד בעקבות דיונים של א איראן - עיראק - סוריה זה היה אמור להיבנות בין 2014 לבין 2016 מהשדה הענקי של דרום פארס דרך עיראק וסוריה. עם הרחבה אפשרית ללבנון, היא תגיע בסופו של דבר לאירופה, שוק הייצוא.

אולי התיאור המדויק ביותר של המשבר הנוכחי על גז, נפט וצינורות כי משתוללת בסוריה תוארה על ידי דמיטרי Minin, כתיבה עבור קרן התרבות האסטרטגית במאי 2013:

"מתנהל מאבק על השאלה האם צנרת הולכת לאירופה ממזרח למערב, מאירן ומעיראק ועד לחוף הים התיכון של סוריה, או תוביל בדרך צפונה יותר מקטאר ומסעודיה דרך סוריה ותורכיה. לאחר שהבין כי צינור נבוקו המשתהה, ואכן כל הפרוזדור הדרומי, מגובה רק על ידי עתודות אזרבייג'ן ואינו יכול לעולם לספק אספקה ​​רוסית לאירופה או לסכל את בנייתו של נחל דרום, המערב ממהר להחליף במקורותיו מן המפרץ הפרסי. סוריה היא בסופו של דבר חוליה מרכזית בשרשרת זו, והיא נוטה לטובת איראן ורוסיה; כך הוחלט בבירות המערב שמשטרו צריך להשתנות.

זה שמן, גז וצינורות, טיפש!

ואכן, המתיחות נבנתה בין רוסיה, ארה"ב והאיחוד האירופי, מתוך החשש כי שוק הגז האירופאי יחזיק בני ערובה לענק הגז הרוסי גזפרום. צינור הגז המוצע בין איראן לעיראק-סוריה יהיה חיוני לגיוון אספקת האנרגיה של אירופה מרוסיה.

טורקיה היא הלקוח השני בגודלו של גזפרום. כל מבנה הביטחון הטורקי מסתמך על גז מרוסיה ומאיראן. נוסף על כך, תורכיה היתה מאמצת שאיפות כמו עותומניות להפוך לצומת אסטרטגית ליצוא נפט רוסי, כספי-מרכז אסיה, עיראקי ואיראני ואפילו גז לאירופה.

ה"גרדיאן "דיווח באוגוסט 2013:

"אסד סירב לחתום הסכם מוצע עם קטאר ותורכיה להפעיל צינור משדה צפון, הסמוכה לתחום דרום פארס באיראן, דרך ערב הסעודית, ירדן, סוריה ולתורכיה, במטרה לספק את השווקים האירופיים - אם כי עקיפת רוסיה ברוסיה. הרציונל של אסד היה "להגן על האינטרסים של בעל ברית רוסיה שלו, שהיא הספקית הגדולה ביותר של גז טבעי באירופה".

הידיעה על סוריה היא מרכיב קריטי באסטרטגיית האנרגיה שלה, ולכן ניסתה טורקיה לשכנע את נשיא סוריה, בשאר אל-אסד, לתקן את הצינור האיראני הזה ולעבוד עם הצינור המתוכנן של קטאר-תורכיה, אשר יספק בסופו של דבר את טורקיה ואת שאיפתם של מדינות ערב למפרץ הדומיננטיות גז. אך לאחר שאסד סירב להצעתו של תורכיה, הפכו טורקיה ובעלות בריתה לאדריכלים העיקריים של "מלחמת האזרחים" של סוריה.

רוב האסטרטגיה הנוכחית שיחק היה מתואר בחזרה 2008 דו"ח RAND ממומן על ידי צבא ארה"ב, "פתיחת עתיד המלחמה הארוכה":

"השטח הגיאוגרפי של עתודות הנפט המוכחות תואם את בסיס הכוח של רוב הרשת הסלפי-ג'האדיסטית. זה יוצר זיקה בין אספקת הנפט לבין המלחמה הארוכה כי לא בקלות שבור או פשוט מאופיין. ... בעתיד הנראה לעין, בעולם ייצור הנפט צמיחה התפוקה הכוללת תהיה נשלטת על ידי משאבי המפרץ הפרסי. ... האזור יישאר אפוא בעדיפות אסטרטגית, ועדיפות זו תפעל באופן הדוק עם התביעה של המלחמה הארוכה ".

בהקשר זה, הדו"ח מזהה את אסטרטגיית החלוקה והכיבוש תוך ניצול הפיצול הסוני-שיעי כדי להגן על הנפט במפרץ ועל אספקת הגז, תוך שמירה על שליטתה של מדינה ערבית במפרץ על שווקי הנפט.

"חלוקה ורגול מתמקדת בניצול קווי אשם בין הקבוצות הסלפי-ג'האדיסטיות השונות כדי להפנותן זו לזו ולהפיג את האנרגיה שלהן על סכסוכים פנימיים. אסטרטגיה זו נשענת במידה רבה על פעולה חשאית, פעולות מידע (IO), מלחמה לא קונבנציונלית ותמיכה בכוחות הביטחון המקומיים. ... ארצות הברית ובעלות בריתה המקומיות יכלו להשתמש בג'יהאדיסטים הלאומיים כדי להשיק קמפיינים של IO כדי להכפיש את הג'יהאדיסטים הטרנס-לאומיים בעיני האוכלוסייה המקומית. ... מנהיגי ארצות הברית יכולים גם לבחור לנצל את תוואי "הסכסוך השיעי-סוני המתמיד" על ידי נטילת צד המשטרים הסונים השמרנים נגד תנועות ההעצמה השיעיות בעולם המוסלמי ... אולי תמיכה בממשלות סוניות סמכותיות נגד איראן עוינת ".

הדו"ח מציין כי אופציה אחרת תהיה "לקחת צד בסכסוך, אולי לתמוך בממשלות סוניות סמכותיות נגד איראן עוינת".

מסגרת זו יצרה ציר מעניין: טורקיה, קטר, ערב הסעודית, ארה"ב, בריטניה וצרפת מול סוריה, איראן ורוסיה.

הפרד ומשול: דרך לשינוי המשטר

עם ארה"ב, צרפת, בריטניה, קטאר, ערב הסעודית וטורקיה - הלא היא קואליציית "ידידי סוריה" החדשה - שקראה בפומבי להפיל את נשיא סוריה בשאר אסד בין 2011 ל -2012 לאחר סירובו של אסד להיכנס לצינור הגז, הכספים והזרועות שזורמים לסוריה כדי להזין את מה שמכונה המורדים "המתונים" דחפו את סוריה למשבר הומניטרי. קבוצות מורדים התארגנו מימין ומשמאל, ברבות מהן הופיעו לוחמים זרים ורבים מהם חברו לאל-קאעידה.

הממשלה הסורית הגיבה ביד כבדה, המכוונת נגד המורדים והרגה אזרחים.

מאחר שסוריה מגוונת מבחינה דתית, מה שמכונה "ידידי סוריה" דחף את הכיתתיות כאסטרטגיה הרשמית של "חלוקה וכיבוש" כדי להדיח את אסד. בטענה כי העלאווים שלטו באומה סונית רוב, הקריאה של המורדים "המתונים" הנתמכים על ידי ארה"ב הפכה לשחרור סוני.

למרות שהמלחמה נמכרת לציבור כסכסוך סוני-שיעי, מה שמכונה קבוצות סוניות כמו דאעש, השלוחה הסורית לאל-קאעידה ג'בהת אל-נוסרה (חזית הנוסרה) ואפילו צבא סוריה החופשי "המתון" ללא הבחנה. פנה לסונים, השיעים, הנוצרים והיהודים בסוריה. במקביל, אותן מדינות זרות תמכו ואף חימשו את ממשלת בחריין, המתיימרת להיות סונית, בהתמודדותה האלימה עם ההפגנות הפרו-דמוקרטיות השיעיות הרוביות ששטפו את האומה.

צבא סוריה הסורי עצמו הוא מעל XNXX אחוז סוני, אשר מציין כי סדר היום האמיתי היה פוליטית - לא דתית מוטיבציה.

נוסף על כך, משפחת אסד היא עלאווית, כת אסלאמית שהתגברה בתקשורת עם השיעים, אם כי רוב השיעים יסכימו ששניהם אינם קשורים. יתר על כן, משפחת אסד מתוארת כחילונית ומנהלת אומה חילונית. ספירת העלאווים כשיעים היתה פשוט דרך נוספת לדחוף מסגרת סקטוריאלית לסכסוך: היא איפשרה את ההנחה שהברית הסורית-איראנית מבוססת על דת, כאשר למעשה מדובר ביחסים כלכליים.

מסגרת זו יצרה בקפידה את הסכסוך הסורי כ"מהפכה סונית ", שתשחרר את עצמה מן ההשפעה השיעית שאיראן מתפשטת כביכול לעיראק, לסוריה וללבנון.

אבל האמת היא שהקהילה הסונית של סוריה מחולקת, ורבים מהם ערקו לקבוצות כמו הצבא הסורי החופשי, ארגון ISIS ואל-קאעידה. וכאמור, מעל 80 אחוז של הצבא של אסד הוא סוני.

כבר ב- 2012, מורדים נוספים חמושים וממומנים על ידי מדינות המפרץ הערביות ותורכיה, כמו אל-קאעידה והאחים המוסלמים, הכריזו על מלחמת חורמה נגד השיעים. הם אף איימו לתקוף את חיזבאללה ואת ממשלת עיראק בלבנון לאחר שהפילו את ממשלת אסד.

זמן קצר לאחר מכן, רוב מורדי האחים המוסלמים הפכו לחלק מקבוצות המזוהות עם אל-קאעידה. יחד הם הודיעו כי הם יהרסו את כל המקומות - לא רק אלה שיש להם חשיבות מיוחדת לשיעים.

חזבאללה נכנס לזירה ב- 2012 והתאחד עם ממשלת סוריה להילחם באל-נוסרה וב- ISIS, שהוחזקו באופן רשמי על ידי קטאר, ערב הסעודית ותורכיה. וכל הזרועות נמכרו באופן פעיל למדינות אלה על ידי ארצות הברית. לפיכך, נשק אמריקאי נפל לידי אותה קבוצת טרור שטוענת ארה"ב כי היא נלחמת במלחמתה הרחבה יותר בטרור.

על פי הדיווחים, חיזבאללה היה פעיל במניעת חדירת המורדים מסוריה ללבנון, והיה אחד הכוחות הפעילים ביותר בזרימת מלחמת האזרחים הסורית בלבנון. למרות זאת, ארה"ב אישרה הן את ממשלת סוריה והן את חיזבאללה ב- 2012.

גם באותה שנה שיגרו רוסיה ואיראן יועצים צבאיים לסיוע לממשלה הסורית לכבוש את ארגוני הטרור, אך הכוחות האיראנים לא היו בשטח בזמן זה.

מה שהיה פעם אומה חילונית, מגוונת ושלווה, נראה יותר כמו שזה היה בדרכו להפוך את אפגניסטן הבאה; אנשיה החיים תחת שלטון הטליבאן כג'יהאדיסטים השתלטו על אדמות נוספות וכבשו ערים נוספות.

ההשפעות של התערבות זרה גוברות על ההגדרה העצמית

אם אתה חושב שזה היה קשה לעקוב, אתה בהחלט לא לבד.

רוב המלחמות האזרחיות הכיתתיות מכוונות בכוונה כדי לגבש צדדים זה מול זה כדי לאפשר גישה של "חלוקה וכבוש", המפצלת ריכוזי כוח גדולים יותר לפלגים קטנים יותר, שקשה יותר לקשר ביניהם. זו דוקטרינה קולוניאלית שהאימפריה הבריטית השתמשה בה, ומה שאנו רואים בסוריה אינו שונה.

אז, בואו לקבל דבר אחד ישר: זה לא על הדת. ייתכן שיהיה נוח לומר כי ערבים או מוסלמים הורגים זה את זה, וקל לקבע את העימותים האלה ככיתתיים לצבוע את האזור ואת עמו כאדם ברברי. אולם ההשקפה האוריינטליסטית, הפשטנית מדי, של הסכסוך במזרח התיכון, גורמת להופעת קורבנות המלחמות הללו כדי להצדיק פעולה צבאית ישירה ועקיפה.

אם האמת הוצגה לציבור מנקודת המבט שמלחמות אלה הן על אינטרסים כלכליים, רוב האנשים לא יתמכו במימון סמוי ובחימוש של מורדים או התערבות ישירה. למעשה, רוב הציבור היה מוחה נגד המלחמה. אבל כאשר משהו מוצג לציבור כעניין של טוב מול רע, אנחנו נוטים באופן טבעי לצד "הטוב" ולהצדיק את המלחמה כדי להדוף את "הרע" כביכול.

הרטוריקה הפוליטית עוצבה בקפידה על מנת להפוך את השקרים להישמע אמיתי ולרצח מכובד. בסופו של דבר, לא משנה את סדר היום, את בריתות או חוסר היציבות הביא על ידי התערבות זרה, הקריאות לחופש, דמוקרטיה ושוויון שהתפרץ 2011 היו אמיתיים אז והם אמיתיים היום. ובואו לא נשכח שחוסר החירות, הדמוקרטיה והשוויון הובאו יותר על ידי התערבות זרה כדי לתמוך ברודנים אכזריים ובקבוצות טרור מזרוע מאשר בהגדרה עצמית.

העם במזרח התיכון עמד פעם מאוחדת וחזקה יחד נגד התעללות, ניצול וקולוניאליזם זרים, ללא קשר לרקע הדתי או התרבותי שלהם. אבל היום, המזרח התיכון נקרע לגזרים על ידי תוכניות מניפולטיביות כדי לקבל גישה נפט וגז על ידי להכות אנשים נגד אחד על בסיס דת. התוהו ובוהו שנוצר מספק כיסוי מספיק כדי להתקין משטר חדש זה יותר נוח לפתוח צינורות נפט ולהבטיח מסלולים נוחים עבור המתמודדים הגבוהה ביותר.

ובדחיפה הזאת לאנרגיה, זה האנשים הסובלים ביותר. בסוריה הם נמלטים בהמוניהם. הם מתעוררים, מניחים נעלי התעמלות על בניהם ובנותיהם הקטנות, ומקפצים על סירות בלי מעילים, בתקווה רק להגיע לחוף אחר. הם מסכנים את חייהם, יודעים היטב שהם לעולם לא יוכלו להגיע לחוף האחר, כי התקווה למקום אחר עדיפה על המציאות בבית.