מאת מדאה בנימין, World BEYOND War, נובמבר 4, 2022
מפגש האקלים העולמי הנקרא COP27 (ועידת הצדדים ה-27) יתקיים באתר הנופש המדברי המצרי המרוחק שארם א-שייק, מצרים בין התאריכים 6-18 בנובמבר. בהתחשב באופי הדיכוי הקיצוני של הממשלה המצרית, סביר להניח שהמפגש הזה יהיה שונה מאחרים, שבהם היו הפגנות גדולות וצורניות שהובילו קבוצות בחברה האזרחית.
אז כשעשרות אלפי נציגים - ממנהיגי עולם ועד פעילי אקלים ועיתונאים - יורדים לשארם א-שייק מכל רחבי העולם, ביקשנו מהעיתונאי המצרי שריף עבד אל-קודוס למסור לנו את מחשבותיו על מצב מצרים כיום, כולל מצבם של אסירים פוליטיים, וכיצד הוא מצפה שהממשלה המצרית תפעל כשעיני העולם כלפיו.
מ"ב: למי שלא יודע או שכח, האם תוכל לתת לנו סקירה מהירה על אופי השלטון הנוכחי במצרים כיום?
מהפכת 2011 נגד חוסני מובארק, התקוממות שהייתה חלק ממה שכונה האביב הערבי, הייתה מעוררת השראה וקיבלה הדים ברחבי העולם, מתנועת הכיבוש בארצות הברית ועד האינדינאדוס בספרד. אבל המהפכה הזו נמחצה בצורה מאוד אכזרית ב-2013 על ידי הצבא, בראשות הגנרל עבד אל-פתאח אל סיסי - שלימים הפך לנשיא.
נכון לעכשיו, מצרים נשלטת על ידי קליקה מאוד צמודה וסגורה של קציני צבא ומודיעין, מעגל שהוא אטום לחלוטין. תהליך קבלת ההחלטות שלה אינו מאפשר כל השתתפות פוליטית ואינו מוציא כל סוג של התנגדות או התנגדות. נראה שהתשובה של הממשלה לכל בעיה עם אזרחיה היא להכניס אותם לכלא.
יש ממש עשרות אלפי אסירים פוליטיים במצרים כרגע. אנחנו לא יודעים את המספר המדויק כי אין סטטיסטיקה רשמית וזה מאלץ עורכי דין וארגוני זכויות אדם המוטרדים מאוד לנסות לשרטט בקפידה את אלפי האנשים הלכודים מאחורי סורג ובריח.
במהלך השנים האחרונות, ראינו את מצרים בונה כמה בתי כלא חדשים. רק בשנה שעברה סיסי פיקח על פתיחת מתחם הכלא ואדי אל-נטרון. זה לא נקרא מתחם כלא, זה נקרא "מרכז שיקום". זהו אחד משבעה או שמונה בתי כלא חדשים שסיסי עצמו כינה "בתי כלא בסגנון אמריקאי".
מתחמי הכלא הללו כוללים בתוכם את בתי המשפט ומבני השיפוט, כך שזה מייעל מסוע מבית המשפט לכלא.
מ.ב.: מה מעמדה של קבוצת האסירים הפוליטיים האדירים הזו?
רוב האסירים הפוליטיים במצרים מוחזקים במה שמכונה "מעצר קדם משפט". על פי חוק העונשין של מצרים, אתה יכול להחזיק בכלא למשך שנתיים מבלי להרשיע אי פעם בפשע. כמעט כל מי שמוחזק במעצר לפני משפט עומד בפני שני אישומים זהים: האחד הפצת מידע כוזב והשני שייך לארגון טרור או ארגון מחוץ לחוק.
תנאי הכלא קשים מאוד. אם אתה חולה, אתה בבעיה גדולה. היו הרבה מקרי מוות מרשלנות רפואית, כאשר אסירים מתו במעצר. עינויים וצורות אחרות של התעללות על ידי כוחות הביטחון נפוצים.
ראינו גם את מספר עונשי המוות וההוצאות להורג מרקיע שחקים. בתקופת הנשיא לשעבר מובארק, בעשור האחרון בתפקידו, הייתה דה פקטו הקפאה על הוצאות להורג. היו גזרי דין מוות, אבל אנשים לא נהרגו. כעת מצרים מדורגת במקום השלישי בעולם במספר ההוצאות להורג.
מ.ב.: מה לגבי חירויות אחרות, כמו חופש האסיפה וחופש העיתונות?
בעצם, המשטר רואה באזרחיו מטרד או איום. כל צורות של מחאה או אסיפה ציבורית אסורות.
הפרות לכאורה גורמות לעונשי מאסר קשים ביותר. ראינו סחפי מעצרים המוניים מתרחשים בכל פעם שיש הפגנה ציבורית כלשהי, וראינו גם תקיפה חסרת תקדים נגד החברה האזרחית, כאשר ארגוני זכויות אדם וארגוני צדק כלכלי נאלצים להפחית את פעילותם או בעצם לפעול במחתרת. העובדים אצלם נתונים להפחדה והטרדה ואיסורי נסיעה ומעצרים.
ראינו גם פיצוח מסיבי על חופש העיתונות, השתלטות כמעט מוחלטת על נוף התקשורת. תחת ממשלתו של מובארק, הייתה לפחות עיתונות אופוזיציה, כולל כמה עיתוני אופוזיציה ותחנות טלוויזיה. אבל עכשיו הממשלה שולטת מאוד בעיתונות באמצעות צנזורה וגם באמצעות רכישה. שירותי המודיעין הכלליים, שהם מנגנון המודיעין של הצבא, הפכו לבעלת התקשורת הגדולה ביותר במדינה. בבעלותם עיתונים וערוצי טלוויזיה. תקשורת עצמאית, כמו זו שאני עובד בה בשם מאדא מסר, פועלת בשוליים בסביבה מאוד מאוד עוינת.
מצרים היא סוהר העיתונאים השלישי בגודלו בעולם וכולאת יותר עיתונאים באשמת הפצת חדשות כוזבות מכל מדינה אחרת בעולם.
מ.ב: אתה יכול לדבר על המקרה של עלא עבד אל-פתאח, שהוא כנראה האסיר הפוליטי המפורסם ביותר במצרים?
עלא היה מאחורי סורג ובריח במשך רוב העשור האחרון. הוא בכלא לכאורה על הפשע של "הפצת חדשות כוזבות", אבל הוא באמת בכלא על הרעיונות האלה, על היותו סמל וסמל של מהפכת 2011. עבור המשטר, כליאתו הייתה דרך להוות דוגמה לכל השאר. זו הסיבה שהיה כל כך הרבה קמפיין כדי להוציא אותו.
הוא ישב בכלא בתנאים מאוד מאוד קשים. במשך שנתיים לא נתנו לו לצאת מהתא ואפילו לא היה לו מזרון לישון עליו. נשלל ממנו כל דבר, כולל ספרים או חומרי קריאה מכל סוג שהוא. בפעם הראשונה, הוא התחיל להביע מחשבות אובדניות.
אבל ב-2 באפריל הוא החליט לפתוח בשביתת רעב כאקט של התנגדות נגד מאסרו. הוא שובת רעב כבר שבעה חודשים. הוא התחיל רק עם מים ומלח, שזו מעין שביתת רעב שלמדו המצרים מהפלסטינים. ואז במאי, הוא החליט לצאת לשביתה בסגנון גנדי ולבלוע 100 קלוריות ביום - שזה כף דבש באיזה תה. מבוגר ממוצע צריך 2,000 קלוריות ביום, כך שזה דל מאוד.
אבל הוא בדיוק שלח מכתב למשפחתו ואמר שהוא חוזר לשביתת רעב מלאה וב-6 בנובמבר, ערב ישיבת COP, הוא הולך להפסיק לשתות מים. זה חמור ביותר מכיוון שהגוף לא יכול להחזיק מעמד בלי מים יותר מכמה ימים.
אז הוא קורא לכולנו מבחוץ להתארגן, כי או שהוא ימות בכלא או שישוחרר. מה שהוא עושה הוא אמיץ להפליא. הוא משתמש בגוף שלו, הדבר היחיד שיש לו סוכנות, כדי לארגן ולדחוף אותנו מבחוץ לעשות יותר.
כיצד רואים מנהיגי החברה האזרחית המודחקים את העובדה שמצרים מארחת את COP27?
זה היה מאוד מייאש עבור הרבה אנשים במצרים שפועלים למען זכויות אדם וצדק ודמוקרטיה כשמצרים קיבלה את הזכות לארח את הוועידה. אבל החברה האזרחית המצרית לא קראה לקהילה הבינלאומית להחרים את ישיבת COP; הם קראו לקשור את מצוקת האסירים הפוליטיים ואת היעדר זכויות אדם לדיוני האקלים ולא להתעלם מהם.
הם רוצים שזרקור יושם על אלפי האסירים הפוליטיים כמו עלאא, כמו עבד אל מונים אבול פויטוח, מועמד לשעבר לנשיאות, כמו מוחמד אוקסיג'ן, בלוגר, כמו מרווה ערפה, שהיא פעילה מאלכסנדריה.
למרבה הצער, אירוח המפגש הזה נתן לממשלה הזדמנות מצוינת לעצב מחדש את תדמיתה. היא אפשרה לממשלה לנסות למצב את עצמה כקול הדרום הגלובלי ומנהל המשא ומתן המנסה לפתוח מיליארדי דולרים בשנה במימון אקלים מהצפון הגלובלי.
כמובן שנושא פיצויי האקלים לדרום הגלובלי חשוב מאוד. צריך לדון בזה ולהתייחס לזה ברצינות. אבל איך אתה יכול לתת פיצויי אקלים למדינה כמו מצרים כשאתה יודע שהכסף יוקדש בעיקר לחיזוק המדינה המדכאת והמזהמת הזו? כפי שאמרה נעמי קליין במאמרה הגדול שטיפת מדינת משטרה ירוקה, הפסגה היא מעבר לשטיפה ירוקה של מדינה מזהמת לשטיפה ירוקה של מדינת משטרה.
אז מה לדעתך נוכל לצפות לראות בשארם א-שייח'? האם תתאפשר ההפגנות הרגילות שמתרחשות בכל שוטר, הן בתוך האולמות הרשמיים והן מחוצה להם?
אני חושב שמה שאנחנו הולכים לראות בשארם א-שייק הוא תיאטרון מנוהל בקפידה. כולנו מכירים את הבעיות בפסגות האקלים של האו"ם. יש הרבה משא ומתן ודיפלומטיה אקלימית, אבל לעתים רחוקות הם מסתכמים במשהו קונקרטי ומחייב. אבל הם כן משמשים מקום חשוב ליצירת קשרים והתכנסות עבור קבוצות שונות בתנועה לצדק אקלים, הזדמנות עבורם להתכנס כדי להתארגן. זה היה גם הזמן עבור קבוצות אלה להראות את התנגדותן לחוסר המעש של בעלי הכוח, עם מחאות יצירתיות ונמרצות הן בתוך הוועידה והן מחוצה לה.
זה לא יהיה המצב השנה. שארם א-שייח הוא אתר נופש בסיני שממש יש חומה מסביבו. זה יכול להיות בשליטה הדוקה מאוד. לפי מה שאנחנו מבינים, ישנו חלל מיוחד שיועד להפגנות שנבנה ליד כביש מהיר, הרחק ממרכז הכנסים ומכל סימן חיים. אז כמה יעיל יהיה לקיים שם הפגנות?
זו הסיבה שאנשים כמו גרטה תונברג לא הולכים. לפעילים רבים יש בעיות עם המבנה של ה-COP עצמו, אבל זה אפילו יותר גרוע במצרים, שם תיסגר למעשה היכולת להשתמש בו כמרחב התכנסות להתנגדות.
אך חשוב מכך, חברי החברה האזרחית המצרית, לרבות בעלות ברית וקבוצות סביבתיות המבקרות את הממשלה, לא יורשו להשתתף. בחריגה מחוקי האו"ם, אותן קבוצות שיצליחו להשתתף יבחנו ויאושרו על ידי הממשלה ויצטרכו להיות זהירים מאוד לגבי אופן פעולתן. מצרים אחרים שצריכים להיות שם נמצאים למרבה הצער בכלא או נתונים לצורות שונות של דיכוי והטרדה.
האם גם זרים צריכים לדאוג שממשלת מצרים תפקח עליהם?
הכנס כולו יהיה במעקב גבוה מאוד. הממשלה יצרה את האפליקציה הזו שתוכל להוריד ולהשתמש בה כמדריך לכנס. אבל כדי לעשות זאת, עליך להזין את שמך המלא, מספר הטלפון, כתובת הדוא"ל, מספר הדרכון והלאום שלך, ועליך להפעיל מעקב אחר מיקום. מומחי טכנולוגיה של אמנסטי אינטרנשיונל בחנו את האפליקציה וסימנו את כל החששות הללו לגבי מעקב וכיצד האפליקציה יכולה להשתמש במצלמה ובמיקרופון ובנתוני מיקום וב-Bluetooth.
אילו נושאים סביבתיים הקשורים למצרים תאפשר הממשלה לדון, ומה יהיה אסור?
נושאים סביבתיים שיותרו הם נושאים כמו איסוף אשפה, מיחזור, אנרגיה מתחדשת ומימון אקלים, שהוא נושא גדול עבור מצרים ועבור הדרום הגלובלי.
סוגיות סביבתיות המערבות את הממשלה והצבא לא יתקבלו בסובלנות. קח את נושא הפחם - משהו שהקהילה הסביבתית מאוד ביקורתית לגביו. זה יהיה מחוץ לתחום מכיוון שיבוא הפחם, שחלקו הגדול מגיע מארצות הברית, עלה במהלך השנים האחרונות, מונע על ידי הביקוש החזק ממגזר המלט. יבואנית הפחם הגדולה במצרים היא גם יצרנית המלט הגדולה ביותר, וזו חברת המלט אל-עריש שהוקמה ב-2016 על ידי לא אחר מאשר הצבא המצרי.
ראינו כמויות אדירות של מלט שנשפכו לתוך הסביבה הטבעית של מצרים במהלך השנים האחרונות. הממשלה בנתה כמעט 1,000 גשרים ומנהרות, הרסה דונמים על דונמים של שטח ירוק וכריתה אלפי עצים. הם יצאו למסע בנייה מטורף, ובנו שלל שכונות וערים חדשות, כולל בירה מנהלית חדשה במדבר ממש מחוץ לקהיר. אבל שום ביקורת על הפרויקטים הללו לא נסבלה או תסבול.
ואז יש ייצור אנרגיה מלוכלך. מצרים, יצרנית הגז השנייה בגודלה באפריקה, מגדילה את ייצור הנפט והגז והיצוא שלה, מה שיגרום לרווחים נוספים למגזרי הצבא והמודיעין המעורבים בכך. פרויקטים אלו שמזיקים לאיכות הסביבה אך משתלמים לצבא יירדו מסדר היום.
הצבא המצרי מושרש בכל חלק של המדינה המצרית. מפעלים בבעלות צבאית מייצרים הכל, החל מדשנים, מזון לתינוקות ועד מלט. הם מפעילים בתי מלון; הם הבעלים הגדול ביותר של קרקע במצרים. אז כל סוג של זיהום תעשייתי או פגיעה סביבתית מאזורים כמו בנייה, תיירות, פיתוח וחקלאות לא יסבול ב-COP.
שמענו שהדיכוי נגד המצרים לקראת הכינוס העולמי הזה כבר החל. האם זה נכון?
כן, כבר ראינו פיצוץ מוגבר וסחפת מעצרים מאסיבית לקראת פסגת האקלים. יש עצירות וחיפושים שרירותיים, ונקודות בידוק ביטחוניות אקראיות. הם פותחים את הפייסבוק והוואטסאפ שלך והם מסתכלים דרכו. אם הם מוצאים תוכן שהם מוצאים בעייתיים, הם עוצרים אותך.
מאות אנשים נעצרו, לפי כמה סעיפים 500-600. הם נעצרו מבתיהם, מהרחובות, ממקומות העבודה שלהם.
והחיפושים והמעצרים הללו אינם מוגבלים רק למצרים. לפני כמה ימים היה פעיל אקלים הודי, אג'יט רג'אגופאל, שנעצר זמן קצר לאחר שיצא להליכה של 8 ימים מקהיר לשארם א-שייח' כחלק ממסע פרסום עולמי להעלאת המודעות למשבר האקלים.
הוא נעצר בקהיר, נחקר במשך שעות והוחזק למשך הלילה. הוא התקשר לחבר עורך דין מצרי, שהגיע לתחנת המשטרה כדי לעזור לו. הם עצרו גם את עורך הדין והחזיקו אותו למשך הלילה.
היו קריאות להפגנות ב-11 בנובמבר, או ב-11/11. אתה חושב שאנשים במצרים ייצאו לרחובות?
לא ברור היכן התחילו קריאות המחאה הללו, אבל אני חושב שהיא התחילה על ידי אנשים מחוץ למצרים. אני אתפלא אם אנשים יצאו לרחובות בהתחשב ברמת הדיכוי שאנחנו רואים בימים אלה אבל אי אפשר לדעת.
מנגנון הביטחון הופתע מאוד בספטמבר 2019, כאשר קבלן צבאי לשעבר שהפך למלשין סרטונים חשופים המציגים שחיתות צבאית. הסרטונים האלה הפכו לוויראליים. המלשין קרא להפגנות אך הוא היה מחוץ למצרים בגלות עצמית בספרד.
היו כמה מחאות, לא מאוד גדולות אבל משמעותיות. ומה הייתה תגובת הממשלה? מעצרים מאסיביים, המטאטה האדירה ביותר מאז עליית סיסי לשלטון עם למעלה מ-4,000 בני אדם עצורים. הם עצרו כל מיני אנשים - כל מי שנעצרו קודם ועוד הרבה אנשים אחרים. עם סוג כזה של דיכוי, קשה לומר אם גיוס אנשים לצאת לרחוב הוא הדבר הנכון לעשות.
הממשלה גם פרנואידית במיוחד בגלל שהמצב הכלכלי כל כך גרוע. המטבע המצרי איבד 30 אחוז מערכו מתחילת השנה, כתוצאה ממגוון גורמים, כולל המלחמה באוקראינה, מאז מצרים קיבלה כל כך הרבה מהחיטה שלו מאוקראינה. האינפלציה יצאה משליטה. אנשים נעשים עניים יותר ויותר. כך, בשילוב עם הקריאות הללו להפגנות, הובילו את התקיפה המונעת.
אז אני לא יודע אם אנשים יתריסו נגד הממשלה ויצאו לרחובות. אבל התייאשתי מלנסות לחזות משהו במצרים מזמן. אתה פשוט אף פעם לא יודע מה הולך לקרות.
