by QuakerSpeak, יולי 18, 2021
במהלך מחאה נגד ארוחת צהריים בשנת 1960, אבן עליונה לבנה איימה לדקור את דייוויד הרטסו בסכין. מה שדוד אמר לתוקף לעתיד היה הדבר האחרון לו ציפה האיש, וזה שינה את המצב.
תמיכה
QuakerSpeak על Patreon! http://fdsj.nl/patreon2
הירשם לסרטון חדש כל שבוע! http://fdsj.nl/QS-Subscribe
צפו בכל הסרטונים שלנו: http://fdsj.nl/qs-all-videos
צולם ונערך על ידי ג'ון ווטס: http://jonwatts.com
מוזיקה מהפרק הזה: http://jonwattsmusic.com
קרא ביקורת על ספר דוידס, "לנהל שלום" https://www.friendsjournal.org/waging…
הפוך למנוי Friends Journal תמורת 28 $ בלבד http://fdsj.nl/FJ-Subscribe
התמליל:
באוניברסיטת האוורד באביב 1960 הופרדו דלפקי צהריים ברחבי דרום הארץ. וכך הלכנו למה שכונה "בית מרקחת של אנשים" (אבל מבודד!). הם עמדו לשרת רק אנשים לבנים ואני הייתי עם חברותיי השחורות. אז הם סגרו את דלפק הצהריים ולא נתנו לנו מה לאכול. אז ישבנו שם יומיים. זה היה היומיים הכי מאתגרים בחיי. אנשים היו יורקים עלינו בפרצוף. אנשים היו שמים סיגריות דולקות מאחורי גבנו. אנשים היו מכה אותנו בבטן כל כך חזק שנפלנו על הרצפה ואז היו בועטים בנו. ובכל פעם - שעברנו אימונים לאלימות - היינו מנסים להגיב בצורה אוהבת, לא אלימה, ואכפתית.
הכוח לאהוב את אויבך
שמי דייוויד הרטסו. אני מסן פרנסיסקו, קליפורניה. אני חבר במפגש החברים של סן פרנסיסקו והייתי אומר שהתשוקה שלי ורוב חיי - מאז שפגשתי את מרטין לותר קינג כשהייתי בן 15 - הייתה שלום וצדק וקידמה עזרה לאנשים להעמיק את מחויבותם והבנתם לאי-אלימות. וכיצד אנו יכולים להפוך את העולם הזה מחמדנות ואלימות וממיליטריזם וגזענות, הרס סביבתי לחיים שלדעתי אלוהים היה רוצה שנחיה, שהם צודקים ושלווים ודואגים לכל הבריאה.
מדוע פעולה לא אלימה?
בחרתי באלימות ובפעולה לא אלימה כאמצעי לשינוי חברתי, בין השאר משום שאני מאמין שכולנו ילדי אלוהים. כולנו אחים ואחיות, ופגיעה בכל אדם היא פגיעה בעיני. כולנו קרובים. אז זה נכון מבחינה מוסרית וזה מנסה לטייל בשיחה שלנו שאהבה היא לא רק משהו לדבר עליו עם המשפחה הקטנה שלך - העולם הוא המשפחה שלנו.
להוציא לפועל את הקווייקריות
אני חושב שמהות המסר של ישו היא לאהוב אחר, ואפילו לאהוב את האויב שלנו. אז אנחנו באמת צריכים לממש את זה בחיים שלנו ובעבודה שלנו. זה לא משהו שאנחנו עושים שעה בשבוע בבית הישיבות ביום ראשון, זה באמת איך שאנחנו מתייחסים זה לזה ולמשפחות שלנו ולקהילות שלנו ולאומה שלנו ולעולם.
מחפש את זה של אלוהים באויבינו
אני חושב שאתגר עבורנו וכולנו כחברים הוא לחפש את זה של אלוהים זה בזה עם חברינו ושכנינו ועם "האויב". אני לא חושב שיש אנשים שיש בהם את האלוהים ויש אנשים שהם רשעים לחלוטין. זה מה שממשלתנו וממשלות רבות מלמדות את העם: "אנחנו הבחורים הטובים והם הרעים." אני חושב שמרטין לותר קינג כינה אותה הקהילה האהובה, וכשאנחנו מדברים על ממלכת האל, מה האתגרים שלנו לעזור לבנות את הממלכה ההיא, את האחווה הזאת על כדור הארץ? זה חלק חשוב מאוד משמעות של להיות קוואקר.
הפגנת נגד הצהריים (אביב 1960)
לקראת סוף היום השני שמעתי בחור עולה מאחורי ואמר, "אם לא תצא מהחנות תוך שתי שניות, אני הולך לדקור את זה בלב שלך." בידו היה להב. היו לי שתי שניות להחליט, ובכן, האם אני באמת מאמין באי-אלימות ובכוח האהבה? או שיש דרך אחרת שאני צריך להתמודד עם הבחור הזה? אבל היו לי רק שתי שניות לחשוב על זה, והיה לנו הרבה תרגול, אז פשוט הסתכלתי לו בעיניים ואמרתי, "טוב, חבר, תעשה מה שאתה מאמין שנכון אבל אני עדיין אנסה אוהב אותך." וזה היה די מדהים - הייתי אז רק בן 21 - הלסת שלו התחילה להישמט, וידו רעדה עם הסכין, שהחלה ליפול, והוא הסתובב ועזב את החנות. הוא היה מוכן לכל סוג של אלימות מצדי, אבל הוא לא היה מוכן שמישהו יגיד, "אני עדיין אנסה לאהוב אותך."
הדעות המובאות בסרטון זה הן של הדוברים ואינן משקפות בהכרח את דעותיהם של ידידי Friends או משתפי הפעולה שלו.