מאת ג'יימס ווילט, מימד קנדי, יולי 5, 2022
World BEYOND War הוא כוח חיוני במאבק הגלובלי נגד המלחמה, המסייע בארגון קמפיינים נגד בסיסים צבאיים, סחר בנשק ותערוכות אימפריאליסטיות. מימד קנדי שוחח עם רייצ'ל סמול, מארגנת קנדה World BEYOND War, על המימון המתגבר של ממשלת קנדה לצבא, הפעולות הישירות האחרונות נגד יצרני נשק, הקשר בין מאבקי אנטי-מלחמה וצדק אקלימי, וכנס #NoWar2022 העולמי הקרוב.
מימד קנדי (CD): קנדה בדיוק הכריזה על עוד אחד 5 מיליארד דולר בהוצאות צבאיות לחדש את NORAD, על גבי ה מיליארדים שהוקצו בתקציבים האחרונים יחד עם מטוסי קרב וספינות מלחמה חדשות. מה אומרת ההוצאה הזו על העמדה הנוכחית של קנדה וסדרי העדיפויות בעולם ומדוע צריך להתנגד לה?
רחל קטנה (RS): ההודעה האחרונה על ההוצאות הנוספות למודרניזציה של NORAD היא רק דבר אחד נוסף על עלייה מתמשכת עצומה בהוצאות הצבא הקנדיות. הרבה מזה סומן באמת במהלך החודשים האחרונים. אבל במבט קצת יותר אחורה, מאז 2014 ההוצאות הצבאיות הקנדיות גדלו ב-70 אחוזים. בשנה שעברה, למשל, קנדה הוציאה פי 15 יותר על צבא מאשר על איכות הסביבה ושינויי אקלים, כדי לשים את ההוצאה הזו קצת בפרספקטיבה. טרודו עשוי לדבר הרבה יותר על היוזמות שלו לטיפול בשינויי האקלים, אבל כשמסתכלים לאן הולך הכסף, סדר העדיפויות האמיתי ברור.
כמובן, לאחרונה הודיעה שרת הביטחון אניטה אנאנד שההוצאה תגדל בעוד 70 אחוז בחמש השנים הקרובות. דבר אחד שמעניין עם ההוצאה המובטחת החדשה הזו עבור NORAD הוא שאנשים יגנו על סוגים אלה של הגדלת הוצאות צבאיות תוך שהם מדברים על הגנה על "עצמאות קנדה" ו"בעלת מדיניות חוץ משלנו", ולא בהכרח מבינים ש- NORAD הוא בעצם על השילוב המלא של הצבא, מדיניות החוץ וה"ביטחון" של קנדה עם ארצות הברית.
רבים מאיתנו בתנועות אנטי-מלחמתיות קנדיות היו מעורבים במהלך השנים האחרונות בהרבה זמן קמפיין חוצה קנדה למנוע מקנדה לקנות 88 מטוסי קרב חדשים. מה שאנשים יגידו לעתים קרובות להגנת התוכנית הזו הוא "אנחנו צריכים להיות עצמאיים, אנחנו צריכים שתהיה לנו מדיניות חוץ עצמאית מארה"ב". כשלמעשה אנחנו אפילו לא יכולים להטיס את מטוסי ההפצצה המורכבים האלה מבלי להסתמך על תשתית ניהול קרב צבאית שתגיע לחלל שנהיה תלויים לחלוטין בצבא האמריקני כדי לפעול. קנדה תפעל בעצם כעוד טייסת או שתיים של חיל האוויר האמריקאי. זה באמת קשור לשילוב מוחלט של מדיניות הצבא והחוץ שלנו עם ארצות הברית.
משהו שחשוב לדבר עליו כאן הוא גם התמונה הרחבה יותר של מה שאנחנו מתמודדים מולו, שהיא תעשיית נשק חזקה במיוחד. אני חושב שאנשים רבים אולי לא מבינים שקנדה הופכת לאחת מסוחרי הנשק המובילים בעולם. אז מצד אחד אנחנו משקיעים וקונים מערכות נשק חדשות יקרות מאוד, ואז אנחנו גם מייצרים ומייצאים נשק של מיליארדים. אנחנו יצרן נשק גדול ואנחנו ספק הנשק השני בגודלו לכל אזור המזרח התיכון.
וחברות הנשק האלה לא מגיבות רק למדיניות החוץ של הממשלה. לעתים קרובות זה הפוך: הם מעצבים את זה באופן פעיל. מאות רבות של הלוביסטים של תעשיית הנשק שמתעסקים כעת בעניין ההכרזות החדשות הללו פועלים ללא הרף בגבעת הפרלמנט, לא רק בשביל חוזים צבאיים חדשים אלא כדי לעצב למעשה איך נראית מדיניות החוץ של קנדה, כדי להתאים את הציוד היקר להפליא הזה שהם מוכרים.
אני חושב שאנחנו צריכים גם לשים לב שהרבה ממה שאנחנו קוראים על הרכישות והתכניות החדשות האלה, שלא לדבר על נאט"ו בכלל או המלחמה באוקראינה, עוצב על ידי מכונת יחסי הציבור של הכוחות הקנדיים, שהיא ממש הגדולה ביותר. מכונת יחסי ציבור בארץ. יש להם למעלה מ-600 אנשי יחסי ציבור במשרה מלאה. זה הרגע לו הם חיכו, שנים, כדי לדחוף למה שהם רוצים. והם רוצים להגדיל לאין ערוך את ההוצאות הצבאיות. זה לא סוד.
הם יורים בקנדה כדי לקנות את 88 מטוסי המלחמה החדשים האלה שאינם כלי נשק הגנתיים: מטרתם היחידה היא להטיל פצצות. הם רוצים לקנות ספינות מלחמה חדשות ואת המל"טים החמושים הראשונים של קנדה. וכשהם מוציאים את מאות המיליארדים האלה על הנשק הזה, זה התחייבות להשתמש בהם, נכון? בדיוק כמו כשאנחנו בונים צינורות: זה מבסס עתיד של הפקת דלק מאובנים ומשבר אקלים. ההחלטות הללו שקנדה מקבלת - כמו רכישת 88 מטוסי קרב חדשים של לוקהיד מרטין F-35 - מבססות מדיניות חוץ עבור קנדה המבוססת על מחויבות לנהל מלחמה עם מטוסי מלחמה בעשורים הבאים. אנחנו מתנגדים להרבה כאן בהתנגדות לרכישות האלה.
CD: הפלישה הרוסית לאוקראינה היא במובנים רבים הרגע שהרבה מהתעשיות והאינטרסים הללו חיכו לו, כמו בשיח "הביטחון הארקטי" המשמש להצדקת הוצאות צבאיות נוספות. כיצד השתנו דברים מהבחינה הזו וכיצד מה שקורה באוקראינה משמש את האינטרסים הללו?
RS: הדבר הראשון שיש לומר הוא אותם סכסוכים ברחבי העולם שהיו בראש החדשות לאחרונה - ורבים שלא - שהביאו סבל מוחלט למיליוני אנשים הביאו השנה רווחי שיא ליצרני הנשק. אנחנו מדברים על מרוויחי המלחמה הגדולים בעולם שהרוויחו מיליארדי שיא השנה. המנהלים והחברות הללו הם האנשים היחידים ש"מנצחים" בכל אחת מהמלחמות הללו.
אני מדבר על המלחמה באוקראינה, שכבר אילצה יותר משישה מיליון פליטים לברוח מבתיהם השנה, אבל אני מדבר גם על המלחמה בתימן שנמשכת כבר יותר משבע שנים והרגה למעלה מ-400,000 אזרחים. . אני מדבר על מה שקורה בפלסטין, שם לפחות 15 ילדים נהרגו בגדה המערבית מתחילת השנה הנוכחית — ואלה רק הילדים. יש עוד הרבה קונפליקטים שאנחנו לא תמיד שומעים עליהם בחדשות. אבל כולם הביאו סתם רוח גבית לחברות הנשק האלה.
אין באמת זמן קשה יותר להיות אנטי-אימפריאליסטי מאשר כשהממשלות שלנו, המערב, מכים בתופי המלחמה. קשה מאוד עכשיו לערער על התעמולה שנותנת לגיטימציה למלחמות הללו: הטירוף הזה של לאומיות ופטריוטיזם.
אני חושב שעכשיו זה הכרחי במיוחד לשמאל לסרב לחשוב בשחור ולבן, להתאים לנרטיבים שהתקשורת אומרת לנו שהם האפשרויות היחידות. עלינו לגנות את האלימות הצבאית הנוראה של המדינה הרוסית מבלי לתמוך בהסלמה של נאט"ו. לדחוף להפסקת אש במקום לאזור אסור לטיסה. אנחנו צריכים להיות אנטי-אימפריאליסטים, להתנגד למלחמה, לתמוך באלו שמתמודדים עם אלימות של מלחמה מבלי להיות גם לאומנים, ומבלי להתחבר אי פעם לפשיסטים או לתרץ אותם. אנו יודעים ש"הצד שלנו" אינו יכול להתבטא בדגל של מדינה, של מדינה כלשהי, אלא מבוסס על אינטרנציונליזם, סולידריות גלובלית של אנשים המאוחדים להתנגד לאלימות. כמעט כל דבר שאתה אומר עכשיו מלבד "כן, בוא נשלח יותר נשקים כדי שיותר אנשים יוכלו להשתמש יותר בכלי נשק" גורם לך לקרוא "בובת פוטין" או כל מספר דברים גרועים מזה.
אבל אני רואה יותר ויותר אנשים רואים דרך מה שאומרים לנו שהם הדרכים היחידות לעצור את האלימות. בשבוע שעבר התקיימה פסגת נאט"ו ענקית במדריד ואנשים התנגדו לה בהתנגדות מדהימה בשטח שם. וכרגע אנשים גם מוחים על נאט"ו בכל קנדה, דורשים להפסיק את המלחמה ומסרבים ליישר קו עם האוקראינים שעומדים בפני פלישה רוסית אכזרית עם הצורך להוציא מיליארדים נוספים על נשק כדי לתדלק מרוץ חימוש יקר. יש הפגנות נגד נאט"ו ב-13 ערים בקנדה וסופר את השבוע הזה, שלדעתי הוא מדהים.
CD: לאחרונה השתתפת בפעולה גדולה ואמיצה באמת בתערוכת ההגנה והביטחון העולמית של קנדה (CANSEC) באוטווה. כיצד נוצרה הפעולה הזו ומדוע היה חשוב להתערב ביריד נשק מסוג זה?
RS: בתחילת יוני, אנחנו אסף מאות חזקים לחסום את הגישה ל-CANSEC - שהיא תערוכת הנשק הגדולה ביותר של צפון אמריקה - מאורגנת לצד קבוצות רבות אחרות ובעלות ברית באזור אוטווה ומחוצה לה. באמת התארגנו בסולידריות עם אלו שנהרגו, נעקרו ונפגעו מהנשק שנמכר ונמכר ב-CANSEC. כפי שציינתי קודם, התנגדנו למרוויחי המלחמה הגדולים בעולם: האנשים שנאספו ב-CANSEC הם האנשים שעשו הון מהמלחמות והעימותים ברחבי העולם שבהם נעשה שימוש בנשק הזה, ויש להם את הדם של כך. רבים על הידיים.
באמת איפשרנו לאף אחד להיכנס מבלי להתעמת ישירות עם האלימות ושפיכות הדמים שהם לא רק שותפים להם אלא מרוויחים מהם. הצלחנו לעצור את התנועה שנכנסת לכנס וליצור עיכובים עצומים לתחילת האירוע ולאנאנד לתת את כתובת הפתיחה שלה. זה היה ב-7 בבוקר, הרחק ממרכז העיר, בגשם שוטף, יום לפני הבחירות באונטריו ועדיין מאות אנשים התייצבו כדי באמת לעמוד ישירות מול כמה מהאנשים החזקים והעשירים בעולם.
CD: הייתה תגובה משטרתית ממש אגרסיבית לפעולת CANSEC. מה הקשר בין המשטרה לאלימות צבאית? למה צריך להתעמת עם שניהם?
RS: היה ברור מאוד שהמשטרה שם מגנה על מה שהם מרגישים שזה המרחב שלהם והחברים שלהם. זה בעיקר מופע נשק צבאי, אבל המשטרה היא גם לקוחות מרכזיים של CANSEC וקונה הרבה מהציוד שנמכר ונמכר שם. אז בהרבה מובנים זה אכן היה המרחב שלהם.
ברמה רחבה יותר, הייתי אומר שמוסדות השיטור והצבא תמיד קשורים קשר עמוק. צורת הלחימה הראשונה והראשונית עבור קנדה היא קולוניזציה. כאשר מבחינה היסטורית הפך קשה יותר למדינה הקנדית להמשיך בקולוניזציה באמצעים צבאיים, המלחמה הזו נמשכה כמעט באותה יעילות באמצעות אלימות משטרתית. אין אפילו הפרדה ברורה בקנדה בין המשטרה לצבא מבחינת מודיעין, מעקב ואיזה ציוד משתמשים. מוסדות המדינה האלימים הללו פועלים כל הזמן בצמוד.
אני חושב שאנחנו יכולים להסתכל כרגע במיוחד על הדרכים שבהן אלה הנוקטים עמדה בחזית האקלים ברחבי קנדה, במיוחד ילידים, מותקפים ומפוקחים בקביעות לא רק על ידי המשטרה אלא על ידי הצבא הקנדי. אני חושב שמעולם לא הייתה ברורה יותר הדרך שבה כוחות משטרה צבאיים בערים ברחבי המדינה נוקטות אלימות איומה, במיוחד נגד קהילות גזעניות. חשוב לציין שרבים מכוחות המשטרה הללו מקבלים ממש ציוד צבאי שנתרם מהצבא. איפה שזה לא נתרם, הם רוכשים ציוד בסגנון צבאי, הם מקבלים ונותנים הכשרה צבאית, הם לומדים טקטיקות צבאיות. משטרת קנדה אף יוצאת לעתים קרובות לחו"ל במבצעים צבאיים כחלק מחילופי צבא או תוכניות אחרות. שלא לדבר על כך שה-RCMP נוסד בסוף המאה ה-1800 ככוח משטרה צבאית פדרלית, והתרבות הצבאית שלו נותרה היבט מרכזי בו. בעולם אנחנו עובדים על מספר קמפיינים עכשיו לפרז את המשטרה.
World BEYOND War כשלעצמו הוא פרויקט של ביטול. אז אנחנו רואים את עצמנו באופן מוחלט כתנועת אחים לתנועות ביטול אחרות, כמו תנועות לביטול המשטרה ובתי הכלא. אני חושב שכל התנועות הללו עוסקות באמת בבניית עתיד מעבר לאלימות של המדינה ולכוחות מדינה כפייה. מלחמה לא נובעת מאיזה רצון אנושי מולד להרוג זה את זה: זו המצאה חברתית המונצחת על ידי ממשלות ומוסדות כי הם מרוויחים ממנה ישירות. אנו מאמינים שכמו המצאות חברתיות אחרות שנבנו כדי להועיל לקבוצות מסוימות של אנשים, כמו עבדות, היא יכולה והיא תבוטל. אני חושב שעלינו לטפח ברית מתמשכת חזקה באמת עם תנועות ביטול אחרות.
CD: World Beyond War וקבוצות אחרות כמו העבודה נגד הסחר בנשק עשו פעולות ישירות אמיצות באמת. אני גם חושב על פעולה פלסטינית בבריטניה, שהשיגו לאחרונה ניצחון ענק נוסף עם השבתה קבועה השנייה של אתר אלביט באמצעות פעולה ישירה מתמשכת מדהימה. אילו לקחים נוכל להפיק ממאמצים בינלאומיים מסוג זה?
RS: בהחלט, זה כל כך מעורר השראה לראות מה אנשי Shut Elbit Down עושים. זה נפלא. אנחנו חושבים שנקודת מיקוד חשובה של התנועות שלנו וההתארגנות נגד המלחמה בקנדה צריכה להיות הסתכלות על מה שקורה כאן שתומך באלימות שאנו רואים בשטח, לפעמים בצד השני של העולם. לעתים קרובות, אנו מסתכלים על אלה שנפגעים בחזית המלחמות והקשרים מסתירים בין האופן שבו האלימות מתחילה מספיק פעמים בערים שלנו, בעיירות שלנו, במרחבים שלנו כאן.
אז עבדנו עם בעלות ברית כדי להתמקד באמת במה יכולה להיראות פעולה ישירה והתארגנות בשטח נגד מכונת המלחמה כאן? כאשר אתה מסתכל על זה, אתה מבין, למשל, מיליארדי הדולרים ב-LAV - בעצם טנקים קטנים - שנמכרים לסעודיה, נשק שממשיך את המלחמה בתימן, מיוצרים בלונדון, אונטריו, והם מועבר במקרה שלי כמעט ממש ליד הבית שלי על הכביש המהיר בטורונטו. כאשר אתה מתחיל לראות באופן קונקרטי את הדרכים שבהן הקהילות שלנו, העבודה, העובדים שלנו מעורבים ישירות בסחר בנשק הזה, אתה גם רואה הזדמנויות מדהימות להתנגדות.
לדוגמה, התכנסנו עם אנשים ישירות לחסום משאיות ו קווי רכבת משלוח LAV בדרך לערב הסעודית. צבענו מסלולי טנק LAV על הבניינים שבהם עובדים חברי פרלמנט שאישרו את הרכישות האלה. בכל מקום שאנחנו יכולים, אנחנו חוסמים ישירות את זרימת הנשק הזה בסולידריות עם האנשים בשטח בתימן שאנחנו עובדים איתם, אבל גם הופכים את היחסים הבלתי נראים האלה לגלויים.
לפני כמה חודשים, הטלנו כרזה בגובה 40 רגל מבניין המשרדים של כריסטיה פרילנד, שאמרה "דם על הידיים שלך" כדי להדגיש את מה שההחלטות הפוליטיות המחטאות הללו שמתפרסמות במסיבות העיתונאים המפוארות הללו מתורגמות למעשה בשטח. זה היה חלק מ-#CanadaStopArmingSaudi # מתואם יום פעולה במלאת שבע שנים למלחמה בתימן, שבה היו פעולות מדהימות ברחבי הארץ, רובן בוצעו עם קהילות תימן מקומיות. למרבה המזל, לתנועה האנטי-מלחמתית יש רק כל כך הרבה עשורים של דוגמאות של אנשים שעושים פעולה מדהימה - במתקני נשק גרעיני, ביצרני נשק, בחזית הסכסוך האלים - כדי להציב ישירות את גופותיהם על הקו. יש לנו הרבה ממה לצייר. אני צריך גם לומר שמאחורי כל הפעולות הישירות הללו עומדת העבודה המאוד לא זוהרת של אנשים שעושים מחקר, מבלים שעות רבות מול גיליונות אלקטרוניים וסורקים מאגרי מידע באינטרנט כדי לקבל את המידע שמאפשר לנו להיות מול המשאיות האלה עם הטנקים.
CD: איך מיליטריזם קשור למשבר האקלים. מדוע פעילי צדק אקלים צריכים להתנגד למלחמה ולאימפריאליזם?
RS: נכון לעכשיו, על פני תנועות בקנדה, יש קצת מודעות גוברת סביב חלק מהקשרים האלה בין תנועות לצדק אקלים ותנועות אנטי-מלחמתיות, וזה באמת מרגש.
ראשית, עלינו רק לומר שהצבא הקנדי הוא פשוט פולט שערורייתי של גזי חממה. זהו ללא ספק המקור הגדול ביותר לכל הפליטות הממשלתיות, ובאופן נוח הוא פטור מכל יעדי הפחתת גזי החממה הלאומיים של קנדה. אז טרודו יפרסם כל מספר הודעות לגבי יעדי הפליטות וכיצד אנחנו בדרך לעמוד בהם, וזה מוציא בנוחות את הפולט הגדול ביותר של הממשלה הפדרלית.
מעבר לזה, אם מסתכלים לעומק, יש את החילוץ ההרסני של חומרים למכונות מלחמה. כל מה שנמצא בשימוש על הקרקע באזור מלחמה התחיל, למשל, במכרה של יסודות אדמה נדירים או במכרה אורניום. יש את פסולת המכרות הרעילה שמיוצרים באותם אתרים, בתוספת ההרס הנורא של מערכות אקולוגיות שנגרמו מיוזמות מלחמה עצמן. ברמה מאוד בסיסית, הצבא פשוט הרסני להפליא מבחינה אקולוגית.
אבל גם ראינו איך הצבא הקנדי משמש כדי לתקוף את מי שנוקט עמדה בחזית האקלים באי הצבים, אבל גם בכל רחבי העולם. במקרים רבים, המיליטריזם הקנדי בעולם לא בהכרח נראה כמו חיילים קנדיים על הקרקע, אבל זה נראה כמו נשק, מימון, תמיכה דיפלומטית למיליטריזציה להגנה על פרויקטים של מיצוי משאבים קנדיים. באמריקה הלטינית, זה בולט מאוד הדרכים שבהן המיליטריזם הקנדי מגויס ל"אבטחת" מוקשים קנדיים ובמקרים מסוימים מקים אזורים צבאיים שלמים של מדינות כדי להגן על המוקשים הללו. כך גם נראה המיליטריזם הקנדי.
כדי שתנועות אקלים יצליחו, עלינו לעבור מעבר לדיבור רק על פליטות צבאיות, אלא גם דרכים שבהן משתמשים בצבא הקנדי כדי לדכא התנגדות, להגן על תעשיית הדלק המאובנים בכל מחיר, והדרכים שבהן קנדה משקיעה במיליטריזציה של גבולותיה. דו"ח אחרון של המכון הטרנס-לאומי מצא שקנדה הוציאה בממוצע 1.9 מיליארד דולר בשנה על מיליטריזציה של גבולותיה תוך תרומה רק של פחות מ-150 מיליון דולר בשנה על מימון אקלים כדי למתן את ההשפעות של שינויי האקלים שהניעו את ההגירה הכפויה בפעם הראשונה. מקום.
ברור מה סדר העדיפויות של המדינה במונחים של מיליטריזציה של גבולות כדי להרחיק מהגרים לעומת התמודדות עם המשבר שמאלץ אנשים לברוח מבתיהם מלכתחילה. כל זה, כמובן, בזמן שנשק חוצה גבולות ללא מאמץ אבל אנשים לא מסוגלים.
CD: ועידת No War העולמית מתקרבת. מדוע הוועידה הזו מתקיימת, ובקשר לכך, מדוע חשוב שננקוט בגישה גלובלית למאבקים שלנו?
RS: אני ממש מתרגש מהכנס הזה: #NoWar2022. הנושא השנה הוא התנגדות והתחדשות. למען האמת, זה נראה כמו תקופה שבה היינו צריכים באמת לא רק להישען לתקווה כרעיון מופשט, אלא לאופן שבו מריה קאבה מדברת עליו על "תקווה כעבודה קשה, תקווה כמשמעת." אז אנחנו באמת מתמקדים לא רק איך נראית התנגדות למכלול הצבאי-תעשייתי ומכונת המלחמה, אלא איך אנחנו גם בונים את העולם שאנחנו צריכים ומזהים את ההתארגנות המדהימה שמתרחשת מסביבנו שלמעשה כבר עושה את זה.
לדוגמה, אנחנו משתפים פעולה עם אנשים ב-Sinjajevina במונטנגרו שיש להם את המאבק המדהים הזה בשטח כדי לחסום מגרש אימונים צבאי חדש של נאט"ו. אנחנו חוקרים גם איך עוצרים ומכבים בסיסים צבאיים, אבל גם איך אנשים ברחבי העולם המירו את האתרים האלה כדי להשתמש בהם לאמצעים שלווים, לאמצעים ריבוניים, להשבת קרקעות ילידיות. אנו בוחנים כיצד אתם גם מפרזים את המשטרה וגם מיישמים מודלים חלופיים ממוקדי קהילה של הגנה על הקהילה שלכם. אנחנו הולכים לשמוע על דוגמאות מקהילות זפאטיסטים, למשל, שהוציאו את המשטרה ממלכתית במשך שנים רבות. איך אתה גם מאתגר את ההטיה והתעמולה של התקשורת המיינסטרים אבל גם יוצר מוסדות חדשים? אנשים מ-The Breach יציגו על כך כיוזמה תקשורתית מרגשת חדשה שהחלה בשנה האחרונה.
אני חושב שזה יהיה ממש מרגש בצורה כזו, לשמוע באמת מהאנשים שבונים אלטרנטיבות שאנחנו יכולים להישען עליהן ולצמוח. עברנו, כמו אנשים רבים אחרים, לכנס מקוון לפני כמה שנים בתחילת המגיפה. היינו כועסים מאוד לעשות את זה כי לקרב אנשים, להיות מסוגל לבצע פעולות ישירות יחד, היה חלק מרכזי מהאופן שבו התארגנו בעבר. אבל כמו כל כך הרבה קבוצות אחרות, התלהבנו מכך שאנשים הצטרפו בשידור חי באינטרנט מיותר מ-30 מדינות שונות ברחבי העולם. אז זה באמת הפך למפגש של סולידריות בינלאומית.
כשאנחנו מדברים על התנגדות למוסדות החזקים להפליא האלה, המתחם התעשייתי הצבאי, הם מתאחדים והם מפגישים את האנשים והמשאבים שלהם מרחבי העולם כדי ליצור אסטרטגיה לגבי איך הם מגדילים את הרווחים של לוקהיד מרטין, איך הם מייצאים את הנשק שלהם לכל מקום, ו זה מרגיש מאוד עוצמתי כתנועה אנטי-מלחמתית להיות מסוגל להתאחד בדרכים שלנו. מושב הפתיחה של הכנס השנה מציג אחד מחברי ההנהלה שלנו שמתקשר מקייב באוקראינה. בשנה שעברה, אנשים דיברו מצנעא בתימן ויכולנו לשמוע פצצות נופלות סביבם, וזה מפחיד אבל גם ממש חזק להתכנס בצורה כזו ולחתוך קצת מהשטויות התקשורתיות ולשמוע ישירות אחד מהשני.
CD: כל מחשבות אחרונות?
RS: יש ציטוט של ג'ורג' מונביוט שחשבתי עליו הרבה לאחרונה במונחים של איך אנחנו מתמודדים עם ספין תקשורתי ולא חושבים על חלק מהשכל הישר שאמרו לנו בתקשורת לגבי איך אנחנו מגנים על עצמנו. הוא כתב לאחרונה: "אם אי פעם היה זמן להעריך מחדש את האיומים האמיתיים על הביטחון שלנו ולהפריד אותם מהמטרות האינטרסנטיות של תעשיית הנשק, זהו זה". אני חושב שזה נכון.
ראיון זה נערך לצורך בהירותו ואורכו.
ג'יימס וילט הוא עיתונאי עצמאי וסטודנט לתואר שני המבוסס בוויניפג. הוא המחבר של האם אנדרואידים חולמים על מכוניות חשמליות? תחבורה ציבורית בעידן גוגל, אובר ואילון מאסק (Between the Line Books) והבאים לשתות את המהפכה (Repeater Books). אתה יכול לעקוב אחריו בטוויטר @james_m_wilt.
