מאת גארת פורטר, מאי 5, 2020
מ גרייזון
הנשיא דונלד טראמפ ביטל את הסכם הגרעין עם איראן והמשיך להסתכן במלחמה עם איראן בהתבסס על טענתו של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו שהוכיח סופית שאיראן הייתה נחושה לייצר נשק גרעיני. נתניהו לא רק סובב את טראמפ אלא גם חלק גדול מהתקשורת התאגידית, והטעה אותם עם החשיפה הפומבית של מה שלטענתו הוא כל "ארכיון הגרעין" האיראני הסודי.
בתחילת אפריל 2018, נתניהו תדרכתי טראמפ בפרטיות על ארכיון הגרעין האיראני כביכול והבטיח את הבטחתו לעזוב את תוכנית הפעולה המשותפת המקיפה (JCPOA). באותו 30 באפריל, נתניהו לקח את התדריך לציבור בהופעה חיה דרמטית אופיינית שבה טען ששירותי הביון של המוסד הישראלי גנבו את כל ארכיון הגרעין של איראן מטהראן. "אתה אולי יודע שמנהיגי איראן מכחישים שוב ושוב שהם רודפים אחרי נשק גרעיני..." נתניהו מוצהר. "טוב, הלילה, אני כאן כדי לומר לך דבר אחד: איראן שיקרה. בגדול."
עם זאת, חקירה של מסמכי הגרעין האיראניים לכאורה על ידי The Grayzone מגלה שהם תוצר של מבצע דיסאינפורמציה ישראלי שסייע להפעיל את איום המלחמה החמור ביותר מאז החל הסכסוך עם איראן לפני כמעט ארבעה עשורים. חקירה זו מצאה אינדיקציות מרובות לכך שסיפור השוד של 50,000 עמודים של תיקי גרעין סודיים מטהראן של המוסד היה ככל הנראה בדיה משוכללת וכי המסמכים נרקמו על ידי המוסד עצמו.
לפי הגרסה הישראלית הרשמית לאירועים, האיראנים אספו את מסמכי הגרעין ממקומות שונים והעבירו אותם למה שנתניהו עצמו הגדיר כ"מחסן רעוע" בדרום טהראן. אפילו בהנחה שלאיראן היו מסמכים סודיים המדגימים פיתוח של נשק גרעיני, הטענה שמסמכים סודיים ביותר יוחזקו במחסן לא ברור ולא שמור במרכז טהרן היא כל כך לא סבירה שהייתה אמורה להעלות פעמוני אזעקה מיידיים לגבי הלגיטימיות של הסיפור.
בעייתי עוד יותר היה תביעה של גורם במוסד לעיתונאי הישראלי רונן ברגמן, כי המוסד ידע לא רק באיזה מחסן ימצאו הקומנדו שלו את המסמכים אלא בדיוק לאיזה כספות לפרוץ עם מפוח. הפקיד אמר לברגמן שצוות המוסד הודרך על ידי נכס מודיעיני לכספות הבודדות במחסן שהכילו את הקלסרים עם המסמכים החשובים ביותר. נתניהו התרברב בפומבי ש"מעט מאוד" איראנים ידעו את מיקומו של הארכיון; פקיד המוסד אמר לברגמן ש"רק קומץ אנשים" ידעו.
אבל שני בכירים לשעבר ב-CIA, ששניהם שימשו כאנליסט הבכיר במזרח התיכון של הסוכנות, דחו את טענות נתניהו כחסרות אמינות בתשובות לשאילתה של ה-Grayzone.
לדברי פול פילר, שהיה קצין המודיעין הלאומי של האזור בין השנים 2001 ל-2005, "כל מקור בפנים מנגנון הביטחון הלאומי האיראני יהיה בעל ערך רב בעיני ישראל, וההתלבטויות הישראליות לגבי הטיפול במידע של אותו מקור יהיו ככל הנראה. להיות מוטה לטובת הגנה ארוכת טווח על המקור". הסיפור הישראלי על האופן שבו איתרו המרגלים את המסמכים "נראה דגי", אמר פילר, במיוחד בהתחשב במאמץ הברור של ישראל להפיק "קילומטראז' פוליטי-דיפלומטי" מרבי מ"החשיפה כביכול" של מקור כל כך טוב.
גרהם פולר, ותיק בן 27 ב-CIA ששימש כקצין מודיעין לאומי למזרח הקרוב ודרום אסיה וכן סגן יו"ר המועצה הלאומית למודיעין, הציע הערכה דומה לטענה הישראלית. "אם לישראלים היה מקור כל כך רגיש בטהרן", הגיב פולר, "הם לא היו רוצים לסכן אותו". פולר הגיע למסקנה כי הטענה של הישראלים שיש להם ידע מדויק אילו כספות לפצח היא "מפוקפקת, וכל העניין עשוי להיות מעט מפוברק".
אין הוכחה לאותנטיות
של נתניהו הצגת שקופיות ב-30 באפריל הציג שורה של מסמכים איראניים לכאורה המכילים גילויים מרעישים שעליהם הצביע כהוכחה להתעקשותו שאיראן שיקרה לגבי האינטרס שלה בייצור נשק גרעיני. העוזרים החזותיים כללו קובץ שראשיתו כביכול מתחילת שנת 2000 או לפני כן פירט דרכים שונות להשיג מתכננים לבנות חמישה כלי נשק גרעיניים באמצע 2003.
מסמך נוסף שעורר עניין תקשורתי נרחב היה לכאורה דיווח על דיון בין מדענים איראנים מובילים של החלטה כביכול באמצע 2003 של שר ההגנה של איראן להפריד תוכנית נשק גרעיני סודית קיימת לחלקים גלויים וסמויים.
נותרה מחוץ לסיקור התקשורתי של מסמכי "הארכיון הגרעיני" הללו, עובדה פשוטה שהייתה מאוד לא נוחה לנתניהו: שום דבר לגביהם לא הציע ניצוץ של ראיות שהם אמיתיים. לדוגמה, אף אחד לא הכיל את הסימונים הרשמיים של הסוכנות האיראנית הרלוונטית.
טאריק ראוף, שהיה ראש המשרד לאימות ותיאום מדיניות אבטחה בסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) בין השנים 2001 ל-2011, אמר ל-The Grayzone כי הסימנים הללו היו כמעט בכל מקום בתיקים הרשמיים של איראן.
"איראן היא מערכת מאוד בירוקרטית", הסביר ראוף. לפיכך, ניתן היה לצפות למערכת ניהול ספרים תקינה שתתעד תכתובות נכנסות, עם תאריך קבלתה, קצין פעולה, מחלקה, תפוצה לגורמים רלוונטיים נוספים, נייר מכתבים מתאים וכו'.
אבל כפי שציין ראוף, מסמכי "הארכיון הגרעיני" שהיו פורסם על ידי הוושינגטון פוסט לא נשאה עדות כזו למקור ממשלת איראן. הם גם לא הכילו סימנים אחרים המעידים על יצירתם בחסות סוכנות ממשלתית איראנית.
המשותף לאותם מסמכים הוא סימן של חותמת גומי למערכת תיוק המציגה מספרים של "רשומה", "תיק" ו"קלסר ספר חשבונות" - כמו הקלסרים השחורים שנתניהו הבזיק למצלמות במהלך מצגת השקופיות שלו. . אבל אלה יכלו להיווצר בקלות על ידי המוסד ולהחתים אותם על המסמכים יחד עם המספרים הפרסיים המתאימים.
אישור משפטי על אמיתות המסמכים היה מחייב גישה למסמכים המקוריים. אך כפי שציין נתניהו במצגת השקופיות שלו מ-30 באפריל 2018, "החומרים האיראניים המקוריים" נשמרו "במקום בטוח מאוד" - מה שמרמז שלאף אחד לא תותר גישה כזו.
מניעת גישה למומחים חיצוניים
למעשה, אפילו המבקרים הכי פרו-ישראלים בתל אביב סורבו גישה למסמכים המקוריים. דיוויד אולברייט מהמכון למדע וביטחון בינלאומי ואולי היינונן מהקרן להגנה על דמוקרטיות - שניהם מגינים איתנים של הקו הישראלי הרשמי במדיניות הגרעין האיראנית - דיווח באוקטובר 2018 ניתנה להם רק "סיפון שקופיות" המציגה רפרודוקציות או קטעים של המסמכים.
כשצוות של שישה מומחים ממרכז בלפר למדע ועניינים בינלאומיים של בית הספר הרווארד קנדי ביקר בישראל בינואר 2019 לתדרוכים על הארכיון, גם להם הוצע רק לעיין שטחית במסמכים המקוריים כביכול. פרופסור מהרווארד מתיו באן נזכר בראיון לכותב זה כי לצוות הוצג אחד מהקלסרים המכילים מה שנאמר כמסמכים מקוריים הקשורים ליחסי איראן עם סבא"א ו"דפדפו קצת בו".
אבל לא הוצגו להם מסמכים על עבודת הנשק הגרעיני של איראן. כפי שבאן הודה, "לא ניסינו לעשות שום ניתוח משפטי של המסמכים האלה".
בדרך כלל, תפקידם של ממשלת ארה"ב ושל סבא"א יהיה לאמת את המסמכים. באופן מוזר, משלחת מרכז בלפר דיווחה שממשלת ארה"ב והסבא"א קיבלו כל אחד רק עותקים של הארכיון כולו, לא הקבצים המקוריים. והישראלים לא מיהרו לספק את המאמרים האמיתיים: סבא"א לא קיבלה סט שלם של מסמכים עד נובמבר 2019, לפי באן.
עד אז, נתניהו לא רק שכבר השיג את הריסת הסכם הגרעין עם איראן; הוא ומנהל ה-CIA האכזרי של טראמפ, מייק פומפאו, תמרנו את הנשיא למדיניות של עימות קרוב עם טהראן.
הבא השני של רישומי טילים מזויפים
בין המסמכים נתניהו הבזיק על המסך בשלו 30 באפריל 2018 מצגת היה ציור סכמטי של רכב הכניסה מחדש לטיל של טיל שאהב-3 איראני, המראה את מה שהיה אמור לייצג כמובן נשק גרעיני בתוכו.
ציור זה היה חלק מסט של שמונה עשר שרטוטים טכניים של רכב ה-Shahab-3. אלה נמצאו באוסף מסמכים שאובטח במהלך מספר שנים בין ממשלי בוש השני ואובמה על ידי מרגל איראני שעבד עבור שירות הביון של גרמניה BND. או לפחות כך הלך הסיפור הרשמי הישראלי.
אולם בשנת 2013, פקיד בכיר לשעבר במשרד החוץ הגרמני בשם קרסטן וויגט חשף לכותב זה כי המסמכים סופקו בתחילה למודיעין הגרמני על ידי חבר ב- Mujaheddin E-Khalq (MEK).
ה-MEK הוא ארגון אופוזיציה חמוש איראני גולה שפעל תחת משטרו של סדאם חוסיין כמיופה כוח נגד איראן במהלך מלחמת איראן-עיראק. הוא המשיך בשיתוף פעולה עם המוסד הישראלי החל משנות ה-1990, ונהנה מקשר הדוק גם עם סעודיה. כיום, מספר רב של פקידים לשעבר בארה"ב נמצאים במשכורת של ה-MEK, פועלים כלוביסטים דה פקטו לשינוי המשטר באיראן.
וויגט נזכר כיצד גורמים בכירים ב-BND הזהירו אותו שהם לא רואים במקור ה-MEK או החומרים שהוא סיפק אמינים. הם חששו שממשל בוש התכוון להשתמש במסמכים המשעממים כדי להצדיק מתקפה על איראן, בדיוק כפי שניצל את הסיפורים הגבוהים שנאספו מהעריק העיראקי בשם הקוד "Curveball" כדי להצדיק את הפלישה לעיראק ב-2003.
בתור הסופר הזה דווח לראשונה בשנת 2010, המראה של צורת ה"כובע-כובע" של רכב ה-Shahab-3 בציורים היה סימן מובהק לכך שהמסמכים מפוברקים. מי שצייר את התמונות הסכמטיות הללו ב-2003 היה בבירור רושם שווא שאיראן מסתמכת על ה-Shahab-3 ככוח ההרתעה העיקרי שלה. אחרי הכל, איראן הודיעה בפומבי ב-2001 שה-Shahab-3 נכנס ל"ייצור סדרתי" וב-2003 שהוא "מבצעי".
אבל הטענות הרשמיות הללו של איראן היו תחבולה שמטרתה בעיקר להונות את ישראל, שאיימה בהתקפות אוויריות על תוכניות הגרעין והטילים של איראן. למעשה, משרד ההגנה האיראני היה מודע לכך של-Shahab-3 אין מספיק טווח כדי להגיע לישראל.
לדברי מייקל אלמן, המחבר של הכי תיאור מוחלט של תוכנית הטילים האיראנית, כבר בשנת 2000, משרד ההגנה של איראן החל בפיתוח גרסה משופרת של ה-Shahab-3 עם רכב כניסה חוזר המתהדר בצורה הרבה יותר אווירודינמית של "בקבוק תינוק טריקוני" - לא "כובע התינוק" של המקור.
אולם כפי שאמרה אלמן לכותב זה, סוכנויות המודיעין הזרות לא נותרו מודעות לטיל שהאב החדש והמשופר בעל צורה שונה מאוד עד שערך את מבחן הטיסה הראשון שלו באוגוסט 2004. בין הסוכנויות שעדרו בחשיכה לגבי העיצוב החדש היה המוסד הישראלי. . זה מסביר מדוע המסמכים הכוזבים על עיצוב מחדש של ה-Shahab-3 - התאריכים המוקדמים שבהם היו ב-2002, על פי מסמך פנימי של סבא"א שלא פורסם – הראה עיצוב רכב לכניסה חוזרת שאיראן כבר זרקה.
תפקידו של ה-MEK בהעברת הנתח האדיר של מסמכי הגרעין האיראני הסודיים כביכול ל-BND ויחסי היד-בכפפה שלו עם המוסד לא מותיר מקום לספק שהמסמכים שהוצגו למודיעין המערבי ב-2004 נוצרו למעשה על ידי המוסד.
עבור המוסד, ה-MEK היה יחידה נוחה למיקור חוץ של עיתונות שלילית על איראן שלא רצתה שיוחסה ישירות למודיעין הישראלי. כדי להגביר את האמינות של ה-MEK בעיני סוכנויות התקשורת והביון הזרות, המוסד העביר את הקואורדינטות של מתקן הגרעין נתנז של איראן ל-MEK בשנת 2002. מאוחר יותר הוא סיפק ל-MEK מידע אישי כגון מספר הדרכון ומספר הטלפון הביתי של הפיזיקה האיראנית. פרופסור מוחסן פחריזאד, ששמו הופיע במסמכי הגרעין, לפי הכותבים השותפים של ספר ישראלי רב מכר על הפעולות החשאיות של המוסד.
על ידי הוצאת אותו ציור טכני מושמץ המתאר את הרכב השגוי של הטילים האיראני הלא נכון - טריק שהפעיל בעבר כדי ליצור את התיק המקורי להאשמת איראן בפיתוח נשק גרעיני סמוי - הראה ראש ממשלת ישראל עד כמה הוא בטוח ביכולתו להדוף. וושינגטון והתקשורת הארגונית המערבית.
רמות ההונאה המרובות של נתניהו הצליחו להפליא, למרות שהסתמכו על פעלולים גסים שכל ארגון חדשות חרוץ היה צריך לעבור. באמצעות המניפולציה שלו על ממשלות ותקשורת זרות, הוא הצליח לתמרן את דונלד טראמפ וארה"ב לתהליך מסוכן של עימות שהביא את ארה"ב למעמקי הסכסוך הצבאי עם איראן.
גארת' פורטר הוא עיתונאי חוקר עצמאי שסיקר את מדיניות הביטחון הלאומי מאז 2005 והיה חתן פרס גלהורן לעיתונאות בשנת 2012. ספרו האחרון הוא The CIA Insider's Guide to the Iran Crisis שנכתב בשיתוף עם ג'ון קיריאקו, שפורסם זה עתה ב- פברואר.
