הצהרת ה גרמנית יוזמה הנח את זרועותיך, ביום השנה לפלישה הרוסית לאוקראינה, 16 בפברואר 2023
עם פלישת כוחות רוסים לאוקראינה ב-24 בפברואר 2022, מלחמת שבע השנים בעצימות נמוכה בדונבאס, אשר על פי OSCE גרמה ל-14,000 הרוגים, כולל 4,000 אזרחים, שני שלישים מהם בשטחי הניתוק - הסלימה ל- איכות חדשה של אלימות צבאית. הפלישה הרוסית הייתה הפרה חמורה של החוק הבינלאומי והובילה ליותר מקרי מוות, הרס, אומללות ופשעי מלחמה. במקום לנצל את ההזדמנות להסדר במשא ומתן (המשא ומתן בתחילה התקיים עד אפריל 2022), המלחמה הוסלמה ל"מלחמת פרוקסי בין רוסיה לנאט"ו", כפי שאפילו פקידי ממשל בארה"ב מודים כעת בגלוי .
במקביל, החלטת העצרת הכללית של האו"ם מה-2 במרץ, שבה 141 מדינות גינו את הפלישה, כבר קראה ליישוב מיידי של הסכסוך "באמצעות דיאלוג מדיני, משא ומתן, תיווך ואמצעי שלום אחרים" ודרשה "לעמוד ב הסכמי מינסק" ובאופן מפורש גם באמצעות הפורמט של נורמנדי "לעבוד בצורה בונה למען יישומם המלא".
למרות כל זאת, קריאתה של הקהילה העולמית התעלמה על ידי כל הצדדים הנוגעים בדבר, אם כי אחרת הם אוהבים להתייחס להחלטות האו"ם ככל שהם מסכימים עם עמדותיהם.
סוף האשליות
מבחינה צבאית, קייב נמצאת במגננה ויכולת הלוחמה הכללית שלה מצטמצמת. כבר בנובמבר 2022, ראש המטות המשולבים של ארה"ב המליץ להתחיל במשא ומתן, מכיוון שלדעתו ניצחון של קייב אינו מציאותי. לאחרונה ברמשטיין חזר על עמדה זו.
אבל למרות שהפוליטיקאים והתקשורת נאחזים באשליית הניצחון, המצב בקייב הידרדר. זהו הרקע להסלמה האחרונה, קרי מסירת טנקי קרב. עם זאת, זה רק יאריך את הסכסוך. אי אפשר לנצח במלחמה. במקום זאת, זהו רק עוד צעד אחד לאורך מדרון חלקלק. מיד לאחר מכן, הממשלה בקייב דרשה אספקת מטוסי קרב לאחר מכן, ולאחר מכן, מעורבות ישירה של חיילי נאט"ו - מה שהוביל בהמשך להסלמה גרעינית אפשרית?
בתרחיש גרעיני אוקראינה תהיה הראשונה לגווע. על פי נתוני האו"ם, מספר ההרוגים אזרחים בשנה שעברה היה למעלה מ-7,000, והאבידות בקרב חיילים היו בטווח של שש ספרות. אלה שמאפשרים את המשך הירי במקום לנהל משא ומתן חייבים לשאול את עצמם האם הם מוכנים להקריב עוד 100,000, 200,000 או אפילו יותר אנשים למען מטרות מלחמה מתעתעות.
סולידריות אמיתית עם אוקראינה פירושה לפעול להפסקת ההרג בהקדם האפשרי.
זה גיאופוליטיקה - טיפשי!
הגורם המכריע שבגללו המערב משחק את הקלף הצבאי הוא שוושינגטון חשה בהזדמנות להחליש את מוסקבה ביסודיות באמצעות מלחמת התשה. ככל שהדומיננטיות הגלובלית של ארה"ב שוככת עקב השינוי של המערכת הבינלאומית, ארה"ב שואפת לטעון מחדש את תביעתה למנהיגות עולמית - גם ביריבות הגיאופוליטית שלה עם סין.
זה בעצם תואם את מה שארה"ב עשתה כבר מוקדם אחרי המלחמה הקרה כדי לנסות ולבלום את הופעתה של יריבה באותו שיעור כמו ברית המועצות. לפיכך, הכלי החשוב ביותר היה ההתרחבות של נאט"ו מזרחה עם אוקראינה כ"נושאת המטוסים הבלתי ניתנת לטביעה" על מפתן דלתה של מוסקבה כהישג כותרתו. במקביל, האינטגרציה הכלכלית של אוקראינה במערב היאץ באמצעות אמנת ההתאגדות של האיחוד האירופי שנוהלה משנת 2007 ואילך - ואשר קבעה את ניתוק ההצמדה של אוקראינה מרוסיה.
הלאומיות האנטי-רוסית במזרח אירופה הוצתה כבסיס אידיאולוגי. באוקראינה, זה החריף בעימותים האלימים על המיידאן ב-2014, ובתגובה לכך גם בדונבאס, שהוביל אז כדין להתנתקות קרים ואזורי דונייצק ולוהנסק. בינתיים, המלחמה הפכה למיזוג של שני סכסוכים: - מצד אחד, הסכסוך בין אוקראינה לרוסיה הוא תוצאה של התפוררותה הכאוטית של ברית המועצות, אשר בעצמה מוטלת בנטל כבד מההיסטוריה הסותרת של היווצרותו של אוקראיני. אומה, ומצד שני – העימות רב השנים בין שתי המעצמות הגרעיניות הגדולות ביותר.
זה מביא לידי ביטוי את הבעיות המסוכנות והמורכבות של מאזן הכוחות הגרעיני (של הטרור). מנקודת המבט של מוסקבה, ההשתלבות הצבאית של אוקראינה במערב טומנת בחובה סכנה של מתקפת עריפת ראשים נגד מוסקבה. במיוחד מאז הסכמי בקרת הנשק, מאמנת ה-ABM תחת בוש ב-2002 ועד ה-INF ואמנת השמיים הפתוחים תחת טראמפ, אשר סוכמו בתקופת המלחמה הקרה, כולם בוטלו. ללא קשר לתקפותה, יש לשים לב לתפיסתה של מוסקבה. אי אפשר להפיג פחדים כאלה על ידי מילים בלבד, אלא דורשים אמצעים מהימנים בהחלט. עם זאת, בדצמבר 2021, וושינגטון דחתה את הצעדים המקבילים שהציעה מוסקבה.
בנוסף, ניצול לרעה של אמנות שנקבעו על פי החוק הבינלאומי הוא גם אחד מהפרקטיקות של המערב, כפי שעולה בין היתר מהודאתם של מרקל ופרנסואה הולנד שהם סיכמו את מינסק II רק כדי לקנות זמן כדי לאפשר את חימוש קייב. על רקע זה, לא ניתן לצמצם את האחריות למלחמה - וזה נכון על אחת כמה וכמה מאחר ומדובר במלחמת פרוקסי - לרוסיה בלבד.
כך או כך, אחריותו של הקרמלין אינה נעלמת בשום אופן. רגשות לאומנים מתפשטים גם ברוסיה והמדינה האוטוריטרית מתחזקת עוד יותר. אבל מי שמסתכל על ההיסטוריה הארוכה של ההסלמה רק דרך העדשה של תמונות בוגימן פשוטות בשחור-לבן יכול להתעלם מחלקה של וושינגטון - ובעקבותיה של האיחוד האירופי - באחריות.
בקדחת בליקוז
המעמד הפוליטי ותקשורת ההמונים מטאטאים את כל הקשרים הללו מתחת לשטיח. במקום זאת, הם עברו לקדחת מלחמה אמיתית.
גרמניה היא מפלגת מלחמה דה פקטו וממשלת גרמניה הפכה לממשלת מלחמה. שרת החוץ הגרמנית ביהירותה היומרנית האמינה שהיא יכולה "להרוס" את רוסיה. בינתיים, מפלגתה (מפלגת הירוקים) הפכה ממסיבת שלום למחרחת המלחמה החריפה ביותר בבונדסטאג. כאשר היו כמה הצלחות טקטיות בשדה הקרב באוקראינה, שחשיבותן האסטרטגית הייתה מוגזמת מעל לכל מידה, נוצרה האשליה שניצחון צבאי על רוסיה אפשרי. אלה המתחננים לפשרה לשלום נפגעים כ"פציפיסטים כנועים" או "פושעי מלחמה משניים".
אקלים פוליטי אופייני לעורף בתקופת מלחמה נוצר תוך הפעלת לחץ מסיבי להתאים שרבים לא מעזים להתנגד לו. לדימוי האויב מבחוץ הצטרפה חוסר סובלנות הולך וגובר מתוך המתחם הגדול יותר. חופש הביטוי וחופש העיתונות הולכים ונשחקים כפי שהמחיש באיסור, בין היתר, על "רוסיה היום" ו"ספוטניק".
המלחמה הכלכלית - צרור לח
המלחמה הכלכלית נגד רוסיה שהחלה כבר ב-2014 קיבלה ממדים חסרי תקדים היסטורית לאחר הפלישה הרוסית. אבל זה לא השפיע על יכולת הלחימה הרוסית. למעשה, הכלכלה הרוסית אכן התכווצה בשלושה אחוזים בשנת 2022, אולם הכלכלה של אוקראינה התכווצה בשלושים אחוזים. נשאלת השאלה, כמה זמן יכולה אוקראינה לסבול מלחמת התשה שכזו?
במקביל, הסנקציות גורמות נזק נלווה לכלכלה העולמית. במיוחד הדרום העולמי נפגע קשה. הסנקציות מחריפות את הרעב והעוני, מגבירות את האינפלציה ומעוררות סערות יקרות בשווקי העולם. לכן אין זה פלא שהדרום הגלובלי לא מוכן להשתתף במלחמה הכלכלית ולא רוצה לבודד את רוסיה. זו לא המלחמה שלה. עם זאת, למלחמה הכלכלית יש השפעות שליליות גם עלינו. הניתוק מהגז הטבעי הרוסי מחריף את משבר האנרגיה שמשפיע על משקי בית חלשים מבחינה חברתית ועלול להוביל ליציאה של תעשיות עתירות אנרגיה מגרמניה. חימוש ומיליטריזציה הם תמיד על חשבון הצדק החברתי. במקביל, עם גז פריק מארה"ב שמזיק לאקלים עד 40% יותר מהגז הטבעי הרוסי, ועם הפנייה לפחם, כל יעדי הפחתת CO 2 כבר נחתו בפח האשפה.
עדיפות מוחלטת לדיפלומטיה, למשא ומתן ולשלום פשרה
מלחמה סופגת משאבים פוליטיים, רגשיים, אינטלקטואלים וחומריים הדרושים בדחיפות כדי להילחם בשינויי אקלים, הידרדרות סביבתית ועוני. מעורבותה בפועל של גרמניה במלחמה מפצלת את החברה ובמיוחד את המגזרים המחויבים להתקדמות חברתית ולטרנספורמציה חברתית-אקולוגית. אנו דוגלים בכך שממשלת גרמניה תסיים את מסלול המלחמה שלה לאלתר. גרמניה חייבת להתחיל יוזמה דיפלומטית. זה מה שרוב האוכלוסייה דורשת. אנו זקוקים להפסקת אש ולהתחלת משא ומתן המוטבע במסגרת רב צדדית הכוללת השתתפות של האו"ם.
בסופו של דבר, חייב להיות שלום פשרה שיסלול את הדרך לארכיטקטורת שלום אירופית העונה על האינטרסים הביטחוניים של אוקראינה, של רוסיה ושל כל הצדדים לסכסוך ואשר מאפשרת עתיד שלום ליבשת שלנו.
הטקסט נכתב על ידי: ריינר בראון (הלשכה הבינלאומית לשלום), קלאודיה היידט (מרכז מידע על מיליטריזציה), ראלף קרמר (שמאל סוציאליסטי במפלגת Die Linke), ווילי ואן אויין (סדנת שלום ועתיד פרנקפורט), כריסטוף אוסטהיימר (פדרלי). מועצת השלום של הוועדה), פיטר וואהל (אטק. גרמניה). הפרטים האישיים הינם למידע בלבד
