מאת דוד סוונסון, World BEYOND War, ספטמבר 30, 2022
אני ממליץ בחום ובהתלהבות על ספרו האחרון של אנדרו בסביץ', על הורדת עבר מיושן, כמעט לכולם. יש לי מחשבות שניות רק להמליץ על 350 עמודים של הוקעת מלחמות לאלה שכבר יצאו לפניה והבינו את הצורך לבטל מלחמות ומיליטריזם לפני שהדברים האלה יבטלו אותנו.
באסביץ' לא מונה מלחמה אחת שרלוונטית ליום הנוכחי שהוא תומך או מצדיק. הוא תומך במעורפל בקונצנזוס האמריקני על מלחמת העולם השנייה, אבל מוצא שזה לא רלוונטי לעולם שעבר שינוי קיצוני - ובצדק. הספר שלי, משאירים את מלחמת העולם השנייה מאחור, גם מפריך את המיתוסים וגם קובע שמלחמת העולם השנייה אינה רלוונטית לתחזוקה של צבא כיום. ובכל זאת, בסביץ' טוען שאתה יכול להצדיק מלחמה "כאשר כל האמצעים האחרים להשגת יעדים חיוניים באמת מוצו או אינם זמינים בדרך אחרת. אומה צריכה לצאת למלחמה רק כשהיא חייבת - וגם אז, סיום הסכסוך במהירות האפשרית צריך להיות הכרחי".
ב-350 עמודים מבריקים, בעלי מידע היסטורי, המגינים בעוצמה את המלחמה, בסביץ' לא סוחט במילה אחת מה עשויה להיות "מטרה מהותית באמת", וגם לא שום הסבר איך זה עשוי להיראות עבור האמצעים למיצוי, ולא שום פירוט האם המנדט לסיים מלחמה במהירות צריך או לא צריך להוביל למחיקה גרעינית. גם באסביץ' אף פעם לא שוקל ברצינות או מבקר או עוסק באף אחד מהסופרים הרבים, כולל מנהיג הכנסייה שלו, הדורשים ביטול מוחלט של המלחמה. לא ניתן לנו דוגמה למלחמה מוצדקת ולא תרחיש מדומיין של מה שהוא יכול להיות. ובכל זאת, באסביץ' רוצה שהצבא האמריקני המושחת יתמקד מחדש באיומים אמיתיים ומתהווים - בלי, ניחשתם נכון, ללא הסבר מה הם.
הוא גם רוצה את הטיהור של כל הקצינים בדרגת שלושה וארבעה כוכבים, עם "תנאי מוקדם לקידום לדרגות אלה במעצר במחנה חינוך מחדש המנוהל על ידי קטועי מלחמה בעיראק ואפגניסטן, עם תוכנית לימודים שתוכננה על ידי ותיקים לשלום". זה שרוב קטועי הגפיים האלה מעולם לא היו בארצות הברית ומדברים אנגלית מוגבלת ולא היו מכוונים להכשיר פקידי צבא ארה"ב לא רלוונטי כאן, מכיוון שבצ'ביץ' - אפשר להיות בטוח בהתבסס על כמה התייחסויות אחרות לנפגעים - פירושו רק קטועי גפיים בארה"ב. אבל יש בעיה להציע ש-Veterans For Peace יאמנו קציני צבא ארה"ב. ותיקים למען השלום פועלים לביטול המלחמה. היא אפילו לא תקבל כספי ממשלת ארה"ב לקורבנות של סוכן אורנג', בשל דאגה לאמינות הארגון שלה כמתנגד למיליטריזם האמריקאי - כל המיליטריזם האמריקאי (והמיליטריזם של כל השאר).
זו טעות מובנת. ניסיתי לבקש מהתומכים בהפחתת הכספים למשטרה לתמוך באימוני הסלמה למשטרה, ונאמר לי שזה מסתכם במימון המשטרה ולכן זו הבעיה. אפילו ביקשתי מהליברטריאנים לתמוך בהעברת מימון צבאי הן להפחתת מסים והן למימון של דברים טובים ונאמר לי שמימון צרכים אנושיים וסביבתיים דחופים אינו טוב יותר ממימון מלחמות. אבל אנחנו צריכים להיות מסוגלים לצפות להבנה בסיסית של ביטול מלחמה, גם כשלא מסכימים איתה ואפילו אם מתבדחים. ההערה של בסביץ' עשויה להיות בדיחה לשון הרע. אבל באסביץ' מצהיר: "זה לא זמן לחצי אמצעים" מבלי להבין שעבור מבטל מלחמה, אימון חיילי ארה"ב הוא במקרה הטוב חצי מידה.
כמובן, אני מקבל את זה. באסביץ' כותב לחברה שהשתגעה ממלחמה, ללא קול לשלום בשום מקום בתקשורת הארגונית. המשימה שלו היא למחות על מה שהוא מכנה בצדק הנורמליזציה של המלחמה. הוא עשוי אפילו לחשוד בסתר שביטול יהיה רעיון טוב. אבל מה ירוויח אם תאמר זאת? עדיף לדחוף דברים לכיוון הזה, ולאפשר מרוץ חימוש הפוך והבנה מתפתחת ותנופת ההתקדמות כדי לגרום לביטול להיראות מקובל בהדרגה. . . ואז לתמוך בו.
בעיה אחת בגישה הזו היא, אני מאמין, קוראים שחושבים. כלומר, מה יהיה עם הקורא שרוצה לדעת איך בדיוק צריכה להיות מלחמה חריגה? איפה יש דוגמה לחברה בעידן עם כמות המלחמה הנכונה והראויה כמשהו לא נורמלי בצורה נכונה? לאחר השאלות השונות של בסביץ' על פוליטיקאים שממשיכים מלחמות שונות לאחר ש"התברר שמלחמה היא טעות", מה אפשר לעשות עם הקורא ששואל איך נראית מלחמה שאינה טעות? לאחר שקרא את ההכפשות החוזרות ונשנות של באצ'ביץ' כלפי הצבא האמריקני על כך שלא הצליח לנצח במלחמות, מה יקרה אם קורא שואל איך תיראה מלחמה שניצחה ו(אם תיאור כזה היה אפשרי) מה תועיל לזכות במלחמה?
הנה חידה מסובכת עוד יותר. לדברי בסביץ', אותם אנשי צבא ארה"ב שמתו במלחמות של העשורים האחרונים "מתו בשירות ארצם. בזה אין ספק. אם הם מתו כדי לקדם את מטרת החירות או אפילו את רווחתה של ארה"ב זה עניין אחר לגמרי". בסביץ' ממשיך ומציע שהמלחמות נלחמו למען "נפט, שליטה, היבריס" ועוד דברים לא מחמיאים. אז למה אסור לי להטיל ספק בכך שזה היה שירות למדינה? למעשה, איך אוכל להימנע מלהטיל ספק בכך שבזבוז של טריליוני דולרים שיכול היה לשנות באופן חיובי מיליארדי חיים, לעסוק בהרג ופציעה והפיכת בית וטראומה של מיליוני אנשים, תוך פגיעה עצומה בסביבה הטבעית וביציבות הפוליטית והכלל של החוק וחירויות האזרח והתרבות האמריקאית והעולמית - איך אני יכול להימנע מלהטיל ספק בכך שמדובר בכלל בשירות כלשהו?
לבצ'ביץ', מנקודת המבט שלי, יש בעיה נוספת שעשויה להיות ניתנת להפרדה במידת מה מהתמיכה שלו בשמירה על מוסד המלחמה. כמו הליברטריאנים שהוזכרו לעיל, הוא נמנע מכל הצעה שממשלת ארה"ב תעביר את הכסף לכל דבר מועיל או תעסוק בעשיית משהו בכלל. הוא נפלא לגבי מה שממשלת ארה"ב צריכה להפסיק לעשות. אבל אין דיון על החלפת מלחמה בשיתוף פעולה או בשלטון החוק הבינלאומי. בסביץ' שם "חוב" ברשימות שלו של דאגות מרכזיות, לא רעב, לא עוני. אבל אם אפשר לדמיין מלחמה צודקת תיאורטית אידיאלית שתיפתח מחר, האם ייתכן שהיא תעשה הרבה יותר טוב מאשר נזק כדי להצדיק את 80 השנים האחרונות של, לא רק מלחמות רוע, ולא רק את השמירה על הסיכון לאפוקליפסה גרעינית, אבל גם הסטת משאבים כאלה הרחק מצרכים אנושיים דחופים, שהרבה יותר חיים אבדו בגלל סדר העדיפויות הזה מאשר למלחמות? וגם אם היינו יכולים לדמיין, בשיטה הנוכחית של חוקים וממשלות, צצה מלחמה צודקת בין מאות לא צודקים, האם אין לנו אחריות לעבוד על שינויים מבניים שיוצרים חלופות למלחמה?
הבעיה העיקרית עם קורא שחושב, אני חושד, היא ההיגיון של המיליטריזם. יש בזה היגיון. אם אתה מאמין שחייבות או צריכות להיות מלחמות, אז זה הגיוני מסוים לרצות להיות מוכן לנצח בכולן, ולרצות להתחיל אותן במקום שאחרים יפתחו אותן נגדך. כמובן שלעולם לא נגיע לחיסול המלחמה מבלי לצמצם תחילה את המלחמה בשלבים. אבל ההבנה שאנחנו מחסלים מלחמה היא הרבה יותר הגיונית מהרעיון לעשות מלחמה באמצע הדרך. כמובן שאנו חיים בעידן שבו מיליוני אנשים חושבים שאלוהים וגן עדן הם אמיתיים, אך לא מקדישים להם כל רגע ער (למעשה כמעט לא מחשבה חולפת), כפי שבוודאי הייתי עושה אילו יכולתי להאמין בכך. דברים. שטויות וסתירות הן לא תמיד מחסום בפני תנועות פוליטיות, אבל - כל השאר שווים - האם לא עלינו להימנע מהן?
לאחר שטען את הטענה לסיום כל המלחמה ופירוק כל כלי הנשק באינספור ספרים ו מאמרים ו webinars, אני לא אגיע לכאן, אבל אפנה את כל מי שמתעניין ל- a אתר אינטרנט המבקש להפריך את המשותף סיבות לתמיכה במוסד המלחמה, ולספק א סדרה הסיבות לסיום המלחמה. משוב על היכן המקרה נופל מוערך מאוד. עשינו ציבוריים שונים דיונים על הנושא ובהחלט ישמח לקיים דיון ידידותי שכזה עם בסביץ'. בינתיים, הנה ספרים שתומכים בסיום כל מלחמה. אני חושב שדוגלים בהפחתה דרמטית, אבל אם לשמור, מכונת המלחמה צריכה לפחות לעסוק ולהדגים את השגיאות של הספרים האלה.
אוסף האבטלה של המלחמה:
ביטול אלימות המדינה: עולם מעבר לפצצות, גבולות וכלובים מאת ריי אצ'סון, 2022.
נגד מלחמה: בניית תרבות של שלום מאת האפיפיור פרנציסקוס, 2022.
אתיקה, ביטחון ומכונת המלחמה: העלות האמיתית של הצבא מאת נד דובוס, 2020.
הבנת ענף המלחמה מאת כריסטיאן סורנסן, 2020.
לא עוד מלחמה מאת דן קובליק, 2020.
כוח באמצעות שלום: כיצד הפירוז הוביל לשלום ואושר בקוסטה ריקה, ומה שאר העולם יכול ללמוד מאומה טרופית זעירה, מאת ג'ודית איב ליפטון ודיוויד פ. ברש, 2019.
הגנה חברתית מאת יורגן ג'והנסן ובריאן מרטין, 2019.
רצח התאגדה: ספר שני: בילוי מועדף של אמריקה מאת מומיה אבו ג'מאל וסטיבן ויטוריה, 2018.
יוצרי שלום: ניצולי הירושימה ונגסקי על ידי מלינדה קלארק, 2018.
מניעת מלחמה וקידום השלום: מדריך לאנשי מקצוע בתחום הבריאות בעריכת ויליאם ווייסט ושלי וייט, 2017.
תוכנית עסקית לשלום: בניית עולם ללא מלחמה על ידי Scilla Elworthy, 2017.
המלחמה היא לעולם לא מאת דוד סוונסון, 2016.
מערכת הביטחון הגלובלית: אלטרנטיבה למלחמה by World Beyond War, 2015 , 2016 , 2017 .
מקרה מדהים נגד המלחמה: מה אמריקה החמיצה בהיסטוריה האמריקנית מחלקה ומה אנחנו (כל) יכול לעשות עכשיו על ידי Kathy Beckwith, 2015.
מלחמה: פשע נגד האנושות מאת רוברטו ויוו, 2014.
ריאליזם קתולי וביטול מלחמה מאת דוד קרול קוקרן, 2014.
מלחמה ואשליה: בחינה ביקורתית מאת לורי קלהון, 2013.
משמרת: תחילת המלחמה, סיום המלחמה מאת ג'ודית יד, 2013.
מלחמה לא יותר: המקרה לביטול מאת דוד סוונסון, 2013.
סוף המלחמה / מאת ג'ון הורגן, 2012.
מעבר לשלום מאת ראסל פורה בראק, 2012.
ממלחמה לשלום: מדריך למאה השנים הבאות מאת קנט שיפרד, 2011.
המלחמה היא שקר מאת דוד סוונסון, 2010, 2016.
מעבר למלחמה: הפוטנציאל האנושי לשלום מאת דאגלס פרי, 2009.
לחיות מעבר למלחמה / על ידי וינסלו מאיירס, 2009.
מספיק שפיכות דם: 101 פתרונות לאלימות, טרור ומלחמה מאת מרי-ווין אשפורד עם גיא דאונצ'י, 2006.
כדור הארץ: כלי הנשק האחרון מאת רוזלי ברטל, 2001.
בנים יהיו בנים: שוברים את הקשר בין גבריות ל אלימות מאת מרים מידזיאן, 1991.
