מאת דוד סוונסון, World BEYOND War, אוקטובר 6, 2022
(הערה: יחד עם עוד כמה אנשים שלחתי ההערה הזו לוושינגטון פוסט, בבקשה לקיים פגישה עם ועדת המערכת שלהם ומותח ביקורת על הדיווח הנורא שלהם על אוקראינה. הם סירבו להיפגש והציעו שנשלח הודעה. אני שולח להם הודעה והם התלוננו שהתייחסתי הסקר הזה שאותו הם פיטרו בתור מ"ארגון הסברה". הגשתי שוב (כמו להלן) מבלי להזכיר את הסקר, או לנסות להסביר את ערכו, ועדיין אמרו לא. אני מעודד אחרים לנסות ולשלוח אל World BEYOND War כדי לפרסם את מה שה-WaPo מסרבת - נוסיף אות כבוד "Washington Post Rejected" בראש.)
מה יותר גרוע מסיכון מחיקת החיים על פני כדור הארץ באמצעות מלחמה גרעינית ויצירת חורף גרעיני? מה חשוב יותר מלהגן על העולם מפני קריסת האקלים בהילוך מהיר שתהיה אפוקליפסה גרעינית?
האם אתה רוצה שאגיד "אומץ" או "טוב" או "חופש"? או "לעמוד מול פוטין"? אני לא אעשה את זה. התשובה הברורה היא הנכונה: כלום. אין דבר חשוב יותר משמירה על החיים. למתים יש מעט מאוד חופש והם כמעט ולא עומדים מול פוטין.
אם אתה רוצה שפושעי מלחמה יישאו דין וחשבון, בקש מממשלת ארה"ב לתמוך בבית הדין הפלילי הבינלאומי ובשלטון החוק לכולם, כולל האמריקאים, בדיוק כפי שהתובע הראשי של ארה"ב, השופט רוברט ג'קסון, הבטיח בנירנברג. אבל אל תסתכן בארמגדון.
אם יהיה לי המזל האומלל למצוא את עצמי לבד בהריסות ובחושך של עולם המאוכלס בעיקר בג'וקים, המחשבה "טוב, לפחות עמדנו מול פוטין", לא תעלה יפה במונולוג הפנימי שלי. מיד אחריו יגיעו המחשבות: "מי החליט לעשות את הטמבל הקטן הזה כל כך חזק? היו צריכים להיות עוד אלפי שנים של חיים ואהבה ושמחה ויופי. הוא היה צריך להיות הערת שוליים בטקסטים היסטוריים לא ברורים".
אבל מה, אתם עשויים לשאול, היא האלטרנטיבה לסיכון במלחמה גרעינית? לשכב ולתת לצבאות הפולשים כל מה שהם רוצים? אמנם זו אכן תהיה אלטרנטיבה עדיפה, אבל יש הרבה יותר טובים זמינים ותמיד היו.
חלופה אחת תהיה להמשיך להפסקת אש, משא ומתן ופירוק נשק, גם אם זה אומר לעשות פשרות עם רוסיה. זכור כי פשרות הן מפעלים דו-כיווניים; אלה יהיו כרוכים גם ברוסיה לעשות פשרות עם אוקראינה.
עם עשרות מדינות שתומכות בהפסקת אש ובמשא ומתן כבר חודשים, ובהתבטאויות האחרונות באו"ם, האם ממשלת ארה"ב לא צריכה לשקול לפחות את הרעיון?
גם אם תמיכה בהפסקת אש ומשא ומתן אינם דעות הרוב בארצות הברית, האם הם לא ראויים להיחשב בפורומים הציבוריים של חברה התומכת כביכול באלימות המונית למען הגנת הדמוקרטיה?
נשיאי אוקראינה ורוסיה הצהירו כי לא ינהלו משא ומתן על גורלם של אף שטח. אולם שני הצדדים מתכננים לוחמה ממושכת, אם לא אינסופית. ככל שהמלחמה הזו נמשכת זמן רב יותר, כך גדל הסיכון לשימוש בנשק גרעיני.
שני הצדדים היו מוכנים לנהל משא ומתן ויכולים להיות שוב. שני הצדדים ניהלו בהצלחה משא ומתן על ייצוא תבואה וחילופי שבויים - עם עזרה מבחוץ, אבל את העזרה הזו אפשר לספק שוב, באותה קלות כמו עוד כלי נשק.
כאשר אנו מתקרבים ליום השנה ה-60 למשבר הטילים בקובה, עולות שאלות רבות. למה נתנו לזה להתקרב כל כך? מדוע תיארנו לעצמנו מאוחר יותר שהסכנה נעלמה? מדוע ואסילי ארכיפוב אינו זוכה לכבוד כלשהו במטבע אמריקאי כלשהו? אבל גם זה: מדוע הנשיא קנדי היה צריך להיות חשאי לגבי שליפת טילים אמריקאים מטורקיה תוך שהוא דורש מהסובייטים להוציא אותם בפומבי מקובה?
אנחנו מצטערים שהוא עשה את זה? האם היינו מעדיפים שלא היו קיימות 60 השנים האחרונות, כדי שקנדי יסרב לתת סנטימטר לחרושצ'וב? איזה אחוז מהאמריקאים בכלל יכולים להגיד מה היו שני השמות הראשונים של חרושצ'וב או איך נראתה הקריירה שלו? האם באמת היינו צריכים למות או לא להיוולד כדי לעמוד מול הבחור הזה? האם אנחנו באמת מדמיינים שהבחירה לשמור על החיים על פני כדור הארץ תוך עמידה מול הגנרלים והפקידים שלו הפכה את קנדי לפחדן?
##
