מאת דיוויד סוונסון, הערות על סמינר מקוון לעיתונות חופשית ב-11 בדצמבר 2021
התהילה של יום פרל הארבור עדיין נשארה אתמול ביום זכויות האדם בסיום פסגת הדמוקרטיה וחתני פרס נובל מה שנקרא לשלום דיברו על עיתונות שאושרה על ידי ממשלת ארה"ב וממומנת. התקשורת האמריקנית נשלטת על ידי דונלד טראמפ וכיצד אין לו כוח כרגע. הכל פשוט הולך בשחייה בצעדה המתמדת של החופש והטוב. אם לא תשים לב לאיש הקטן שמאחורי הווילון. או אולי זה צבא קטן של גברים קטנים מאחורי אלף וילונות. אנו יכולים לדון בגורמים ובמניעים הרבים של הונאה והונאה עצמית. די לומר שברגע שאתה מסתכל, מקשיב או מריח לרגע את המצב האמיתי של העולם, אתה לא יכול להתרחק, ואי אפשר לסבול את התמונה היפה.
ממשלת ארה"ב מנסה לכלוא או להרוג את ג'וליאן אסאנג' על פשע העיתונות, לחמש את ערב הסעודית לפשע רצח עם, ולהפיל את ממשלת ונצואלה על פשע ייצוג ונצואלה. לתושבי פרל הארבור יש דלק סילוני במי השתייה שלהם, שהוא בריא לחלוטין בהשוואה למיתוסים שהתפרסמו על ההיסטוריה של פרל הארבור. מזג האוויר של קריסת האקלים קורע בין ערים בארה"ב ובחנויות יזע ביבשת. ודמויות רבות עוצמה בארה"ב מוותרות מהקרס כאשר הספק שלהן למין קטינים עומד לדין.
הדרתן של מדינות מסוימות מ"פסגת הדמוקרטיה" לא הייתה עניין צדדי. זו הייתה עצם המטרה של הפסגה. ומדינות שאינן נכללות לא נכללו בשל אי עמידה בסטנדרטים של התנהגות של אלה שהוזמנו או של זה שהזמין. המוזמנים אפילו לא היו צריכים להיות מדינות, מכיוון שאפילו מנהיג הפיכה כושל מוונצואלה שנתמך על ידי ארה"ב הוזמן. כך גם היו נציגי ישראל, עיראק, פקיסטן, DRC, זמביה, אנגולה, מלזיה, קניה, ובאופן קריטי - פיונים במשחק: טייוואן ואוקראינה.
איזה משחק? משחק מכירת הנשק. תראה את משרד החוץ האמריקאי אתר אינטרנט על פסגת הדמוקרטיה. ממש בראש: "'דמוקרטיה לא מתרחשת במקרה. אנחנו צריכים להגן עליה, להילחם עליה, לחזק אותה, לחדש אותה״. -הנשיא ג'וזף ר. ביידן הבן.
לא רק שאתה צריך "להגן" ו"להילחם", אלא שאתה צריך לעשות זאת מפני איומים מסוימים, ולהכניס כנופיה גדולה ללחימה כדי "להתמודד עם האיומים הגדולים ביותר איתם מתמודדות הדמוקרטיות כיום באמצעות פעולה קולקטיבית". נציגי הדמוקרטיה בפסגה המדהימה הזו הם כל כך מומחים לדמוקרטיה שהם יכולים "להגן על הדמוקרטיה וזכויות האדם מבית ומחוץ". זה החלק בחו"ל שעלול לגרום לך לגרד את הראש שלך אם אתה חושב על דמוקרטיה שיש לה משהו לעשות עם, אתה יודע, דמוקרטיה. איך עושים את זה למדינה של מישהו אחר? אבל תשמור קריאה, והנושאים של Russiagate מתבהרים:
"מנהיגים סמכותיים מגיעים מעבר לגבולות כדי לערער את הדמוקרטיות - מכוונת עיתונאים ומגיני זכויות אדם ועד להתערבות בבחירות".
אתה מבין, הבעיה היא לא שארצות הברית היא מזמן, במציאות, אוליגרכיה. הבעיה היא לא מעמד ארה"ב כאחיזה עליונה בהסכמי זכויות אדם בסיסיים, מתנגד בכיר לחוק הבינלאומי, מתעלל מוביל של הווטו באו"ם, כלוא בכיר, משמיד סביבתי בכיר, סוחר נשק בכיר, מממן בכיר של דיקטטורות, מלחמת צמרת. משגר, וחסות ההפיכה הבכירה. הבעיה היא שלא, במקום לעשות דמוקרטיזציה של האו"ם, ממשלת ארה"ב מנסה ליצור פורום חדש שבו היא, באופן ייחודי ואפילו יותר מבעבר, שווה יותר מכל השאר. הבעיה היא בהחלט לא הבחירות המקדימות המזויפות שרוסיה גייט רקחה כדי להסיח את הדעת ממנה. ובשום אופן לא הבעיה היא 85 בחירות החוץ, כשסופרים רק את אלו שאנחנו יודע ויכול לרשום, שממשלת ארה"ב התערבה בו. הבעיה היא רוסיה. ושום דבר לא מוכר נשק כמו רוסיה - למרות שסין מדביקה את הפער.
הדבר המוזר ביותר בפסגת הדמוקרטיה הוא שלא הייתה דמוקרטיה באופק. אני מתכוון אפילו לא בהעמדת פנים או רשמיות. הציבור בארה"ב לא מצביע על כלום, אפילו לא אם לקיים ועידות דמוקרטיה. עוד בשנות ה-1930, התיקון לודלו כמעט נתן לנו את הזכות להצביע אם אפשר להתחיל מלחמה כלשהי, אבל מחלקת המדינה סגרה את המאמץ הזה באופן נחרץ, וזה מעולם לא חזר.
ממשלת ארה"ב היא לא רק מערכת של ייצוג נבחר ולא דמוקרטיה, ומערכת מושחתת מאוד שבבסיסה לא מצליחה לייצג, אלא היא גם מונעת על ידי תרבות אנטי-דמוקרטית שבה פוליטיקאים מתרבים באופן שגרתי בפני הציבור על התעלמות מסקרי דעת קהל. ומוחאים על כך כפיים. כאשר שריפים או שופטים מתנהגים בצורה לא נכונה, הביקורת העיקרית היא בדרך כלל שהם נבחרו. רפורמה פופולרית יותר מכסף נקי או תקשורת הוגנת היא הטלת מגבלות קדנציה אנטי-דמוקרטית. פוליטיקה היא מילה גסה כל כך בארצות הברית שקיבלתי אימייל בשבוע שעבר מקבוצה אקטיביסטית המאשימה את אחת משתי המפלגות הפוליטיות בארה"ב ב"פוליטיזציה של בחירות". (התברר שהם חשבו על התנהגות דיכוי בוחרים שונים, נפוצה מדי במגדלור הדמוקרטיה בעולם, שבה המנצח בכל בחירות הוא "אף אחד מהדברים לעיל" והמפלגה הפופולרית ביותר היא "אף אחת מהן".)
לא רק שלא נראתה דמוקרטיה לאומית באופק. גם שום דבר דמוקרטי לא קרה בפסגה. כנופיית הפקידים שנבחרה לא הצביעה ולא הגיעה לקונצנזוס על שום דבר. ההשתתפות בממשל שאפשר למצוא אפילו באירוע של תנועת הכיבוש לא נראתה בשום מקום. וגם לא היו עיתונאים תאגידיים שצווחים לעברם: "מהי הדרישה האחת שלך? מהי הדרישה היחידה שלך?" היו להם כמה מטרות מעורפלות וצביעות לחלוטין באתר - שנוצרו, כמובן, בלי שמץ של דמוקרטיה הופעל או עריץ אחד ייפגע בתהליך.
יותר טוב מאשר פסגה דמוקרטית היה ביסוס זכות הצבעה, מימון ציבורי של מסעות בחירות, סיום מעשי הבחירות, סיום הפיליבסטר, סיום הסנאט, ספירה פומבית של פתקי הצבעה בקלפיות, יצירת אמצעים ליוזמות אזרחיות לקבוע מדיניות ציבורית, הפללה. שוחד, איסור על רווחים של פקידי ציבור מפעולותיהם הציבוריות, הפסקת מכירה או מתנה של נשק לממשלות זרות, סגירת בסיסים צבאיים זרים, פימש סיוע חוץ ממשי ותעדוף תמיכה בממשלות שומרות חוק, מפסיקה להיות האחיזה המובילה בבני אדם. הסכמי זכויות ופירוק נשק, הצטרפות לבית הדין הפלילי הבינלאומי, ביטול הווטו במועצת הביטחון של האו"ם, ביטול מועצת הביטחון של האו"ם לטובת העצרת הכללית, ציות לאמנה בדבר אי הפצת נשק גרעיני, הצטרפות לאמנה בדבר איסור נשק גרעיני, מסיים סנקציות בלתי מוסריות וקטלניות על כמה עשרות מדינות , השקעה בתוכנית של הסבה לאנרגיות שלווה וירוקה, איסור צריכת דלק מאובנים, איסור כריתת יערות, איסור החזקה או שחיטה של בעלי חיים, איסור הרג של אסירים אנושיים, איסור כליאה המונית, ובכן - אפשר ללכת על כל הלילה, כשהתשובה הפשוטה היא שכל דבר, אפילו דלי חמים של יריקה, היה טוב יותר מפסגת דמוקרטיה.
נקווה שזה האחרון, ובואו נעז לקוות שגם יום פרל הרבור שעבר הוא האחרון. ממשלת ארה"ב תכננה, התכוננה ועוררה מלחמה עם יפן במשך שנים, ובמובנים רבים הייתה כבר במלחמה, וחיכתה שיפן תירה את הירייה הראשונה, כאשר יפן תקפה את הפיליפינים ואת פרל הרבור. מה שהולך לאיבוד בשאלות של מי בדיוק ידע מה מתי בימים שלפני התקיפות ההן, ואיזה שילוב של חוסר יכולת וציניות אפשרו להן לקרות, היא העובדה שצעדים גדולים ללא עוררין ננקטו לקראת מלחמה אך אף אחד מהם לא ננקט לקראת שלום .
לציר אסיה של עידן אובמה-טראמפ-ביידן היה תקדים בשנים שקדמו למלחמת העולם השנייה, כאשר ארצות הברית ויפן בנו את הנוכחות הצבאית שלהן באוקיינוס השקט. ארצות הברית סייעה לסין במלחמה נגד יפן וחסמה את יפן כדי למנוע ממנה משאבים קריטיים לפני המתקפה של יפן על חיילי ארה"ב ושטחים אימפריאליים. המיליטריזם של ארצות הברית אינו משחרר את יפן מאחריות למיליטריזם שלה, או להיפך, אבל המיתוס של מתבונן מהצד התמים שהותקף באופן מזעזע ישר לא יותר מאשר מיתוס המלחמה להצלת היהודים. תוכניות המלחמה והאזהרות של ארה"ב על המתקפה היפנית פורסמו בעיתונים בארה"ב והוואי לפני המתקפה.
נכון ל-6 בדצמבר 1941, אף סקר לא מצא את תמיכת הרוב בציבור האמריקאי בכניסה למלחמה. אבל רוזוולט כבר הנהיג את הגיוס, הפעיל את המשמר הלאומי, יצר צי ענק בשני אוקיינוסים, החליף משחתות ישנות לאנגליה בתמורה להשכרה של הבסיסים שלה באיים הקריביים ובברמודה, סיפק מטוסים ומאמנים וטייסים לסין, הטיל סנקציות קשות על יפן, ייעצו לצבא האמריקני שמתחילה מלחמה עם יפן, והורו בחשאי על יצירת רשימה של כל יפני ויפני-אמריקאי בארצות הברית.
זה משנה שאנשים יעשו את הקפיצה מ"כל המלחמות מלבד אחת בהיסטוריה היו אסונות רעים איומים" ל"כל המלחמות בהיסטוריה היו אסונות רעים איומים", ודוחה תעמולה שערורייתית של פרל הארבור נחוץ כדי שזה יקרה.
