עלינו לחבק אי אלימות

מאת קתרין וינקלר, 21 באפריל, 2020

מ הכרוניקה הרלד

להתעורר בהליפקס היום מתעורר למציאות חדשה אחרת.

התבוננתי באושר בכמויות של קייפ ברטונר, מרי ג'נט, אופה פשטידות תחתיות בזמן טבח התרחש ממש מחוץ למטבח הווירטואלי. היה יורה משוחרר באזורים הכפריים במחוז.

התצלום של קצין ה- RCMP הצעיר והקורן, אוחז בידיהם של שני ילדים, מוביל כיתת ילדים מהבהב על פני המסך. לאט לאט היקף הירי מתפשט כמו דמם של הקורבנות, ונשפך על פני תודעתנו.

איך נוכל לעלות על מה שקורה? כיצד נוכל למקם את מעשה האלימות חסר היחס הזה לצד הטיפול הסובב אותנו בחמלה כה רבה? האם היה זה מקרה נוסף של נשיות? חושפת עוד מגיפה מתמשכת בכוכב הלכת האהוב הזה? האם הייתה זו מעשה נוסף של עליונות לבנה? מי מפתח את החיסון נגד רצף האלימות העובר מהזנחת אהבה, לבריונות דרך יריות המונית לרצח עם?

השאלות שלנו אולי נראות אחרת, אבל שאלה, אנחנו חייבות. ככל שהיום נמשך ומשפחות מתאבלות, חיפושים בתקשורת, פוליטיקאים מגיבים והקהילות דואגות, מה עשית? הרגשתי אבוד, אבל סוף סוף הייתי עסוק. החמצתי את המשימה הראשונה שלי לקורס מקוון שמציעה World Beyond War. השאלה שנאלצתי לענות עליה הייתה: "אילו טיעונים אתה מוצא מחייבים להתנגדות לא אלימה כחלופה פרגמטית לאלימות?"

זה מה שכתבתי: שלום וצדק מעשיים הם תמצית ההתנגדות הלא אלימה. בואו נתחיל איפה שאנחנו. אני רוצה להכיר בכך שאני כותב משטח האבות הלא-אחיד של אנשי מיקמק, המושרש במערכת היחסים המתמשכת בין מדינות לשלום וידידות.

אתמול, כאן בנובה סקוטיה, אירע הירי ההמוני הגדול ביותר בתולדות קנדה ולפחות 18 בני אדם מתו באלימות. הטענה שלי להתנגדות לא אלימה מדברת בעד עצמה. זה מדבר בגלל הכלים שהוא דורש - לב, קול ושפה. כלי האלימות אינם פותחים מרחב זה. אלימות משתיקה את השיחה. אין מקום לדיאלוג בסוף אקדח או, לצורך העניין, בסוף הקבלה של בדיקת רחוב. נשיאת אקדח, פצצה גרעינית, מקל מהומות, לא משנה מה זה, גוברת על רגע השינוי האפשרי. אין מקום למשא ומתן, נקודות מבט פמיניסטיות ו"כל הקולות בשולחן. "

התנגדות לא אלימה אינה נוקטת, היא נותנת. האלימות המופעלת על כדור הארץ הזה מענגת, נותנת חיים, מלמדת ומקיימת אותנו - כי אלימות מאיימת לקחת ממנה, למחוק ולהחניק את חלומות ילדינו.

אי אלימות היא הדדיות שאינה מסתיימת בכישלון. מעשי אלימות הם מעשי כישלון. הנה האיש שהרג צער ובלבול אקראיים על מרחב ההנבטה האכפתית ביישובי הבידוד שלנו.

אי אלימות היא מעשה הדמיון - אלימות ביטוי למגבלה אנושית.

התנגדות לא אלימה מתפתחת, מציאת צורות חדשות של התנגדות. הגרדיאן ממחיש כיצד המגיפה מדרבנת אותנו להרחבת טווח האקטיביזם. צורות התנגדות חדשות אלה מרחיבות את חזית הפעולה ואת טווח ההתגייסות. אלימות היא עלית - יושבת באולמות האפלים של הפטריוטיזם ומיליטריזציה המתזמנת בחמדנות לשלטון - באמת מערכת רפאים רעבה.

מה האלטרנטיבה למעשים לא אלימים? מה אנו בוחרים אם איננו מחבקים אי אלימות? זה המפתח. האלטרנטיבה לעולם של אי אלימות וצדק יושבת מכורבלת במחנה פליטים, לבדה וקרה ומפוחדת. האלטרנטיבה לאי אלימות נפטרת ברחובות עיירה שקטה עם הבזק של פניה של ילדיה לנגד עיניה התעמעמו לנצח. האלטרנטיבה שוחה עם הדחף האחרון של סנפיר הגב בבריכות הזנב לצד מכרות הזהב וחולות הזפת.

כפי שכתב גורבצ'וב בחוכמה, "מלחמה היא כישלון", וכמו נשיאה ודיכוי, היא מכילה את האלימות שממשיכה לחבב את רוחות הייאוש חסרות המנוחה.

קתרין וינקלר, קול נובה סקוטיה של נשים לשלום, גרה בהליפקס.