מאת בריאן טרל
On אוקטובר 9, הייתי במדבר נבאדה עם פועלים קתולים מרחבי העולם לפעולת תפילה והתנגדות לא אלימה במה שנקרא כיום אתר הביטחון הלאומי של נבאדה, אתר הניסויים שבו בין 1951 ל-1992, תשע מאות ועשרים ושמונה תועדו אווירה. והתרחשו ניסויים גרעיניים תת-קרקעיים. מאז האמנה המקיפה על איסור ניסויים גרעיניים והסופה לכאורה של המלחמה הקרה, המינהל הלאומי לביטחון גרעיני, NNSA, שמר על האתר, עוקף את כוונת האמנה במשימה מוצהרת לשמור על המאגר ללא גרעין תת-קרקעי נפץ. בדיקה."
שלושה ימים קודם לכן, כאילו כדי להזכיר לנו שמקום הניסוי אינו שריד בעל משמעות היסטורית בלעדית, הודיע ה-NNSA כי מוקדם יותר החודש, שני מפציצי B-2 חמקניים מבסיס חיל האוויר ווייטמן במיזורי הפילו שתי פצצות גרעיניות מסוג B61. באתר. "המטרה העיקרית של בדיקות טיסה היא להשיג נתוני אמינות, דיוק וביצועים בתנאים מייצגים מבצעית", אמר הודעה לעיתונות של NNSA. "בדיקות כאלה הן חלק מתהליך ההסמכה של שינויים נוכחיים ותוכניות הארכת חיים למערכות נשק.
"ה-B61 הוא מרכיב קריטי בשלישיית הגרעין האמריקאית וההרתעה המורחבת", אמר בריג. גנרל מייקל לוטון, עוזר סגן המנהל הראשי של NNSA ליישום צבאי. "מבחני טיסת המעקב האחרונים מוכיחים את המחויבות של NNSA להבטיח שכל מערכות הנשק בטוחות, מאובטחות ויעילות".
הגנרל לוטון וה-NNSA אינם מסבירים איזה איום נועדו הניסויים של פצצות גרעיניות B61 להרתיע. המתחם התעשייתי הצבאי, כולל "תוכניות הארכת חיים למערכות נשק" שעליהן מתכוונת ארה"ב להוציא טריליון דולר במהלך העשורים הבאים, אינו תגובה לאיום ממשי אלא קיים רק כדי להנציח את עצמו. לצריכה ציבורית, לעומת זאת, הוצאות בסדר גודל כזה דורשות הצדקה. המסר הלא כל כך עדין כי מדובר ב"ריצה יבשה" של מתקפה גרעינית על רוסיה לא פספסה התקשורת שקלטה את הסיפור.
זמן קצר לאחר שעזבתי את נבאדה, הייתי במוסקבה, רוסיה, כחלק ממשלחת קטנה שייצגה את קולות לאי-אלימות יצירתית מארצות הברית ומבריטניה. במהלך 10 הימים הבאים במוסקבה ובסנט פטרסבורג, לא ראינו דבר מההכנות המסיביות למלחמה שם שמדווחות בתקשורת המערבית. לא ראינו שום סימן לכך ואף אחד שדיברנו איתו לא ידע דבר על הפינוי הנרחב של 40 מיליון רוסים בתרגיל הגנה אזרחית. "האם פוטין מתכונן למלחמת העולם השלישית?" שאל בריטניה אחת טבלית on אוקטובר 14: "בעקבות תקלה בתקשורת בין ארה"ב לרוסיה, הקרמלין ארגן את תרגיל החירום הענק - או כהפגנת כוח או משהו מרושע יותר". התרגיל הזה התברר כסקירה שנתית שמבצעים כבאים, עובדי בתי חולים ומשטרה באופן שוטף כדי להעריך את היכולות שלהם לנהל אסונות טבע פוטנציאליים ומעשה ידי אדם.
במהלך השנים האחרונות ביקרתי ברבות מהערים הגדולות בעולם ומוסקבה וסנט פטרסבורג הן הפחות צבאיות מבין כל הערים שראיתי. ביקור בבית הלבן בוושינגטון הבירה, למשל, אי אפשר לפספס לראות סוכני שירות חשאי במדים עם נשק אוטומטי מפטרלים על קו הגדר וצלליות של צלפים על הגג. לעומת זאת, אפילו בכיכר האדומה ובקרמלין, מקום מושבה של ממשלת רוסיה, נראים רק כמה שוטרים חמושים קל. נראה שהם עסוקים בעיקר במתן הנחיות לתיירים.
לטייל בזול, לינה באכסניות, לאכול בקפיטריות ולנסוע בתחבורה ציבורית היא דרך מצוינת לבקר בכל אזור וזה נתן לנו הזדמנויות לפגוש אנשים שלא היינו פוגשים אחרת. עקבנו אחר מגעים שנוצרו על ידי חברים שביקרו ברוסיה קודם לכן ומצאנו את עצמנו במספר בתים רוסיים. אמנם קלטנו כמה מהמראות, המוזיאונים, הקתדרלות, שייט בסירה בנווה וכו', אבל ביקרנו גם במקלט חסרי בית ובמשרדים של ארגוני זכויות אדם והשתתפנו במפגש קוויקר. באחת הפעמים הוזמנו לפנות לתלמידים בבית ספר לשפות במסגרת פורמלית, אבל רוב המפגשים שלנו היו קטנים ואישיים והקשבנו יותר מאשר דיברנו.
אני לא בטוח שניתן ליישם את המונח "דיפלומטיה אזרחית" במדויק על מה שעשינו וחווינו ברוסיה. אין ספק שארבעתנו, אני מאיווה, אריקה ברוק מניו יורק, דיוויד סמית'-פרי מקליפורניה וסוזן קלארקסון מאנגליה, קיווינו שבפגישה עם אזרחים רוסים נוכל לעזור לטפח יחסים טובים יותר בין האומות שלנו. מצד שני, ככל שהמונח מצביע על כך שפעלנו אפילו באופן לא פורמלי כדי להגן או להסביר את פעולות הממשלות, האינטרסים והמדיניות של ממשלותינו, לא היינו דיפלומטים. לא נסענו לרוסיה מתוך כוונה לשים פנים אנושיות או להצדיק בשום אופן את מדיניות מדינותינו כלפי רוסיה. עם זאת, יש תחושה שהמאמצים הדיפלומטיים האמיתיים היחידים שנעשו בין ארה"ב למדינות נאט"ו בשלב זה הם יוזמות אזרחיות כמו המשלחת הקטנה שלנו. מה שמשרד החוץ האמריקני מכנה "דיפלומטיה" הוא למעשה תוקפנות בשם אחר וישנה ספק אם ארה"ב מסוגלת לדיפלומטיה אמיתית בזמן שהיא מקיפה את רוסיה בבסיסים צבאיים ומערכות "הגנה מפני טילים" ומבצעת תמרונים צבאיים מאסיביים ליד גבולותיה.
אני מודע לצורך להיות צנוע ולא להגזים או לתבוע מומחיות כלשהי. ביקורנו ארך פחות משבועיים וראינו מעט מארץ עצומה. המארחים שלנו הזכירו לנו ללא הרף שאורח החיים והשקפות של הרוסים מחוץ לערים הגדולות בארצם עשויים להיות שונים משלהם. ובכל זאת, יש כל כך מעט ידע על מה שקורה היום ברוסיה שאנחנו צריכים לדבר את המעט שיש לנו להציע.
בעוד ששמענו מגוון רחב של דעות בנושאים מכריעים רבים, נראה שיש קונצנזוס בקרב אלה שפגשנו לגבי חוסר האפשרות של מלחמה בין רוסיה לארה"ב/נאט"ו. המלחמה שרבים מהפוליטיקאים והמומחים שלנו רואים בבירור באופק כבלתי נמנעת היא לא רק בלתי סבירה, היא בלתי מתקבלת על הדעת, לעם הרוסי שאיתו דיברנו. אף אחד מהם לא חושב שמנהיגי מדינותינו יהיו כל כך משוגעים שיאפשרו למתיחות ביניהם להביא אותנו למלחמה גרעינית.
בארצות הברית, הנשיאים בוש ואובמה זוכים לעתים קרובות ל"נלחמים במלחמה שם כדי שלא נצטרך להילחם בה כאן". בסנט פטרבורג ביקרנו בפארק הזיכרון של פיסקאיה, שבו קבורים בקברי אחים מאות אלפים מתוך מיליון קורבנות המצור של הגרמני על לנינגרד. במלחמת העולם השנייה נהרגו יותר מ-22 מיליון רוסים, רובם אזרחים אלו. הרוסים, יותר מהאמריקאים, יודעים שמלחמת העולם הבאה לא תיערך בשדה קרב רחוק.
סטודנטים רוסים צחקו מהבדיחה, "אם הרוסים לא מנסים לעורר מלחמה, למה הם שמו את ארצם באמצע כל הבסיסים הצבאיים האלה?" אבל אמרתי להם בצער שבגלל החריגות המוצהרת של האומה שלנו, אמריקאים רבים לא יראו את ההומור שבה. במקום זאת, סטנדרט כפול נחשב נורמלי. כאשר רוסיה מגיבה לתמרונים צבאיים של ארה"ב ובעלות בריתה בנאט"ו בגבולותיה על ידי הגברת מוכנות ההגנה שלה בתוך גבולותיה, הדבר נתפס כסימן מסוכן לתוקפנות. הקיץ בפולין, למשל, אלפי חיילי ארה"ב השתתפו בתמרונים צבאיים של נאט"ו, "מבצע אנאקונדה" (אפילו מאויתת ב-"ק", אנקונדה היא נחש שהורג את קורבנו על ידי סביבה וסחיטתו למוות) וכאשר רוסיה הגיבה על ידי הגדלת כוחותיה בתוך רוסיה, תגובה זו נחשבה לאיום. ההצעה המהירה שרוסיה עשויה לבצע תרגילי הגנה אזרחית מעלה חשד שרוסיה מתכוננת לפתוח במלחמת העולם השלישית. עם זאת, ריצת תרגול, הטלת פצצות גרעיניות מדומה בנבאדה, אינה נתפסת במערב "כמפגן כוח או משהו מרושע יותר", אלא רק כאינדיקציה ל"מחויבות להבטיח שכל מערכות הנשק בטוחות, מאובטחות, ויעיל."
הארכת החיים של הפלנטה שלנו צריכה להיות מטרה אוניברסלית. אם לדבר על, שלא לדבר על שפיכת עושרה של אומה לתוכנית של "תוכניות הארכת חיים למערכות נשק" היא לא פחות משיגעון. האמון של חברינו הרוסים בשפיות הקולקטיבית שלנו וביציבות המנהיגות שלנו, במיוחד בעקבות הבחירות האחרונות, הוא אתגר גדול. אני אסיר תודה לחברים חדשים על החום והנדיבות של קבלת הפנים שלהם ואני מקווה לבקר שוב ברוסיה בקרוב. עם זאת, חשובים ומספקים ככל שמפגשי "אזרח דיפלומטיים" אלו יהיו, עלינו לכבד את החברות הללו באמצעות התנגדות פעילה ליהירות ולחריגות שעלולה להוביל את ארה"ב למלחמה שעלולה להרוס את כולנו.
