ארצות הברית קוטפת את מה שזרעה באוקראינה

בעלות ברית של ארה"ב באוקראינה, עם נאט"ו, גדוד אזוב ודגלים ניאו נאציים. תמונה מאת russia-insider.com

מאת Medea Benjamin ו- Nicolas JS Davies, World BEYOND War, ינואר 31, 2022

אז מה האמריקנים אמורים להאמין לגבי המתיחות הגואה סביב אוקראינה? ארצות הברית ורוסיה טוענות שתיהן שההסלמות שלהן הן הגנתיות, מגיבות לאיומים והסלמות מצד הצד השני, אבל ספירלת ההסלמה שנוצרה יכולה רק להגדיל את הסבירות למלחמה. נשיא אוקראינה זלנסקי מזהיר כי "בהלהעל ידי מנהיגי ארה"ב והמערב כבר גורם לערעור יציבות כלכלית באוקראינה.

לא כולן בעלות הברית של ארה"ב תומכות במדיניות הנוכחית של ארה"ב. גרמניה היא נבונה סירוב לשפך עוד נשק לאוקראינה, בהתאם למדיניות ארוכת השנים של אי שליחת נשק לאזורי סכסוך. ראלף סטגנר, חבר פרלמנט בכיר של הסוציאל-דמוקרטים השולטים בגרמניה, אמר לי ה-BBC ב-25 בינואר שתהליך מינסק-נורמנדי שעליו הסכימו צרפת, גרמניה, רוסיה ואוקראינה ב-2015 הוא עדיין המסגרת הנכונה לסיום מלחמת האזרחים.

"הסכם מינסק לא יושם על ידי שני הצדדים", הסביר סטגנר, "וזה פשוט לא הגיוני לחשוב שכפיית האפשרויות הצבאיות ישפר את זה. במקום זאת, אני חושב שזו שעת הדיפלומטיה".

לעומת זאת, רוב הפוליטיקאים והתקשורת הארגונית האמריקאית תאמו נרטיב חד-צדדי שמצייר את רוסיה כתוקפן באוקראינה, והם תומכים בשליחת עוד ועוד נשק לכוחות הממשל האוקראיני. אחרי עשרות שנים של אסונות צבאיים אמריקאים המבוססים על נרטיבים חד-צדדיים כאלה, אמריקאים צריכים לדעת טוב יותר עד עכשיו. אבל מה זה שהמנהיגים שלנו והתקשורת הארגונית לא מספרים לנו הפעם?

האירועים הקריטיים ביותר שהוצאו מהנרטיב הפוליטי של המערב הם הפרת הסכמים מנהיגי המערב עשו בסוף המלחמה הקרה לא להרחיב את נאט"ו למזרח אירופה, וה הפיכה בתמיכת ארה"ב באוקראינה בפברואר 2014.

דיווחי התקשורת המרכזיים המערביים מתארכים את המשבר באוקראינה לזו של רוסיה שילוב מחדש של 2014 של קרים, וההחלטה של ​​רוסים אתניים במזרח אוקראינה להתנתק מאוקראינה בתור Luhansk ו דונייצק רפובליקות עממיות.

אבל אלה לא היו פעולות ללא התגרות. אלה היו תגובות להפיכה שנתמכה על ידי ארה"ב, שבה המון חמוש בראשות המיליציה של מגזר הימין הניאו-נאצי מְרוֹעָשׁ הפרלמנט האוקראיני, ואילץ את הנשיא הנבחר ינוקוביץ' וחברי מפלגתו לברוח על נפשם. לאחר אירועי ה-6 בינואר 2021 בוושינגטון, זה אמור להיות קל יותר לאמריקאים להבנה.

חברי הפרלמנט הנותרים הצביעו בעד הקמת ממשלה חדשה, תוך ערעור המעבר הפוליטי והתוכניות לבחירות חדשות שיאנוקוביץ' הציג בפומבי מסכים ל יום קודם לכן, לאחר פגישות עם שרי החוץ של צרפת, גרמניה ופולין.

התפקיד של ארה"ב בניהול ההפיכה נחשף בהודעה שהודלפה מ-2014 הקלטת שמע של עוזרת מזכירת המדינה ויקטוריה נולנד ושגריר ארה"ב ג'פרי פיאט עובדים על התוכניות שלהם, שכללה הצדה של האיחוד האירופי ("לעזאזל עם האיחוד האירופי", כפי שניסח זאת נולנד) וזריקת נעליים בבן החסות האמריקני ארסני יאצניוק ("יאטס") כראש ממשלה.

בסוף השיחה, השגריר פיאט אמר לנולנד, "...אנחנו רוצים לנסות לגרום למישהו עם אישיות בינלאומית לצאת לכאן ולעזור ליילד את הדבר הזה".

נולנד השיב (מילה במילה), "אז על הקטע הזה ג'ף, כשכתבתי את הפתק, [היועץ לביטחון לאומי של ביידן ג'ייק] סאליבן חזר אליי VFR [מהר מאוד?], ואמר שאתה צריך את [סגן הנשיא] ביידן ואני אמרתי כנראה מחר עבור אטא-בוי וכדי לגרום לדייטים [פרטים?] להידבק. אז ביידן מוכן."

מעולם לא הוסבר מדוע שני בכירים במחלקת המדינה שתכננו שינוי משטר באוקראינה פנו אל סגן הנשיא ביידן כדי "מיילדת את הדבר הזה", במקום לבוס שלהם, מזכיר המדינה ג'ון קרי.

כעת, כשהמשבר על אוקראינה התפוצץ בנקמה במהלך שנתו הראשונה של ביידן כנשיא, שאלות כאלה ללא מענה לגבי תפקידו בהפיכה ב-2014 הפכו לדחופות ומטרידות יותר. ולמה הנשיא ביידן מינה את נולנד לתפקיד עמדה מס' 4 במשרד החוץ, למרות (או שזה היה בגלל?) תפקידה הקריטי בגרימת התפוררות אוקראינה ומלחמת אזרחים בת שמונה שנים, שעד כה הרגה לפחות 14,000 איש?

שתי הבובות שנבחרו ביד של נולנד באוקראינה, ראש הממשלה יטסניוק והנשיא פורושנקו, שקעו במהרה פרשיות שחיתות. יצניוק נאלץ להתפטר לאחר שנתיים ופורושנקו הודח בשערוריית העלמת מס גילה במסמכי פנמה. לאחר ההפיכה, אוקראינה שסועת המלחמה נותרה ה- המדינה הענייה ביותר באירופה, ואחד המושחתים ביותר.

לצבא האוקראיני הייתה התלהבות מועטה ממלחמת אזרחים נגד בני עמו במזרח אוקראינה, אז הממשלה שלאחר ההפיכה הקימה "חדשה"משמר לאומי"יחידות לתקוף את הרפובליקות העממיות הבדלניות. גדוד אזוב הידוע לשמצה משך את המתגייסים הראשונים שלו ממיליציית המגזר הימני ומציג בגלוי סמלים ניאו-נאצים, ובכל זאת הוא המשיך לקבל את ארה"ב זרועות ואימונים, גם לאחר שהקונגרס חתך במפורש את המימון שלו בארה"ב בהצעת התקציב הביטחוני של FY2018.

בשנת 2015, מינסק ונורמנדי משא ומתן הוביל להפסקת אש ולנסיגה של נשק כבד מאזור חיץ סביב האזורים שבשליטת הבדלנים. אוקראינה הסכימה להעניק אוטונומיה גדולה יותר לדונייצק, לוהנסק ואזורים אתניים אחרים באוקראינה, אך היא לא הצליחה לבצע את זה.

מערכת פדרלית, עם סמכויות מסוימות שהועברו למחוזות או אזורים בודדים, יכולה לעזור לפתור את מאבק הכוחות של הכל או כלום בין לאומנים אוקראינים לבין הקשרים המסורתיים של אוקראינה עם רוסיה, שמלווה את הפוליטיקה שלה מאז עצמאותה ב-1991.

אבל האינטרס של ארה"ב ושל נאט"ו באוקראינה הוא לא באמת על פתרון המחלוקות האזוריות שלה, אלא על משהו אחר לגמרי. ה הפיכה בארה"ב היה מחושב להעמיד את רוסיה במצב בלתי אפשרי. אם רוסיה לא תעשה דבר, אוקראינה שלאחר ההפיכה תצטרף במוקדם או במאוחר לנאט"ו, כבר כחברה בנאט"ו מסכים ל באופן עקרוני בשנת 2008. כוחות נאט"ו יתקדמו עד לגבול רוסיה והבסיס הימי החשוב של רוסיה בסבסטופול שבחצי האי קרים ייפול לשליטת נאט"ו.

מצד שני, אם רוסיה הייתה מגיבה להפיכה בפלישה לאוקראינה, לא הייתה דרך חזרה ממלחמה קרה חדשה והרסנית עם המערב. לתסכולה של וושינגטון, רוסיה מצאה דרך ביניים לצאת מהדילמה הזו, בכך שקיבלה את תוצאת משאל העם של קרים להצטרף מחדש לרוסיה, אך רק נתנה תמיכה סמויה לבדלנים במזרח.

בשנת 2021, כשנולנד שוב הותקן במשרד פינתי במשרד החוץ, ממשל ביידן הכין במהירות תוכנית להכניס את רוסיה למחמצת חדשה. ארצות הברית כבר העניקה לאוקראינה סיוע צבאי של 2 מיליארד דולר מאז 2014, ובידן הוסיף עוד אחד $ 650 מיליון לכך, יחד עם פריסות של מאמנים צבאיים של ארה"ב ושל נאט"ו.

אוקראינה עדיין לא יישמה את השינויים החוקתיים המתבקשים בהסכמי מינסק, והתמיכה הצבאית הבלתי מותנית שסיפקו ארצות הברית ונאט"ו עודדה את מנהיגי אוקראינה לנטוש למעשה את תהליך מינסק-נורמנדי ופשוט לבסס מחדש את הריבונות על כל שטחה של אוקראינה, כולל קרים.

בפועל, אוקראינה יכלה לשחזר את השטחים הללו רק על ידי הסלמה משמעותית של מלחמת האזרחים, וזה בדיוק מה שנראה היה אוקראינה ותומכי נאט"ו שלה. מתכונן לקראת במרץ 2021. אבל זה גרם לרוסיה להתחיל להזיז כוחות ולבצע תרגילים צבאיים, בתוך שטחה שלה (כולל קרים), אבל קרוב מספיק לאוקראינה כדי להרתיע מתקפה חדשה של כוחות הממשל האוקראיני.

באוקטובר, אוקראינה הושקה התקפות חדשות בדונבאס. רוסיה, שעדיין היו לה כ-100,000 חיילים המוצבים ליד אוקראינה, הגיבה בתנועות חיילים חדשות ובתרגילים צבאיים. פקידים אמריקאים פתחו במסע לוחמת מידע כדי למסגר את תנועות החיילים של רוסיה כאיום בלתי מתגרה לפלוש לאוקראינה, תוך הסתרת תפקידם שלהם בהדלקת ההסלמה האוקראינית המאוימת שרוסיה מגיבה לה. התעמולה האמריקנית הרחיקה לכת ודחתה מראש כל תקיפה אוקראינית חדשה במזרח כמבצע דגל שווא רוסי.

בבסיס כל המתחים הללו עומד התרחבות נאט"ו דרך מזרח אירופה לגבולות רוסיה, תוך הפרה של התחייבויות פקידים מערביים שנעשו בסוף המלחמה הקרה. סירובם של ארה"ב ונאט"ו להכיר בכך שהם הפרו את ההתחייבויות הללו או לנהל משא ומתן על החלטה דיפלומטית עם הרוסים הוא גורם מרכזי בהתמוטטות היחסים בין ארה"ב לרוסיה.

בעוד שפקידים אמריקאים ותקשורת תאגידית מפחידים את המכנסיים מהאמריקאים והאירופאים עם סיפורים על פלישה רוסית קרובה לאוקראינה, גורמים רוסיים מזהירים כי יחסי ארה"ב-רוסים קרובים לנקודת השבר. אם ארצות הברית ונאט"ו כן לא מוכן כדי לשאת ולתת על הסכמי פירוק נשק חדשים, להסיר טילים אמריקאים ממדינות הגובלות עם רוסיה ולהחזיר את הרחבת נאט"ו, גורמים רוסיים אומרים שלא תהיה להם ברירה אלא להגיב ב"צעדים הדדיים צבאיים-טכניים הולמים". 

ביטוי זה אולי אינו מתייחס לפלישה לאוקראינה, כפי שהניחו רוב הפרשנים המערביים, אלא לאסטרטגיה רחבה יותר שיכולה לכלול פעולות שפוגעות הרבה יותר קרוב לבית עבור מנהיגי המערב.

למשל, רוסיה יכול למקם טילים גרעיניים קצרי טווח בקלינינגרד (בין ליטא לפולין), בטווח של בירות אירופה; היא יכולה להקים בסיסים צבאיים באיראן, קובה, ונצואלה ומדינות ידידותיות אחרות; והיא תוכל לפרוס צוללות חמושות בטילים גרעיניים היפרסוניים למערב האוקיינוס ​​האטלנטי, משם יוכלו להשמיד את וושינגטון הבירה תוך דקות ספורות.

זה כבר זמן רב פזמון נפוץ בקרב פעילים אמריקאים להצביע על כ-800 ארה"ב בסיסים צבאיים בכל העולם ושואלים, "איך האמריקנים יאהבו אם רוסיה או סין יבנו בסיסים צבאיים במקסיקו או בקובה?" ובכן, אולי אנחנו עומדים לגלות.

טילים גרעיניים היפרסוניים מול החוף המזרחי של ארה"ב יעמידו את ארה"ב במצב דומה לזה שבו נאט"ו הציב את הרוסים. סין יכולה לאמץ אסטרטגיה דומה באוקיינוס ​​השקט כדי להגיב לבסיסים ולפריסות הצבאיות של ארה"ב סביב חופיה.

אז המלחמה הקרה המחודשת שפקידים אמריקאים ופריצות תקשורת תאגידית הריעו לה ללא שכל, עלולה להפוך מהר מאוד למלחמה שבה ארצות הברית תמצא את עצמה מוקפת ומסכנת בדיוק כמו אויביה.

האם הסיכוי למאה 21 כזו משבר הטילים הקובני די כדי להביא את המנהיגים חסרי האחריות של אמריקה לעצמם ולחזור לשולחן המשא ומתן, להתחיל לפרוק את אובדני בלגן שהם התבלבלו אליו? אנחנו בהחלט מקווים שכן.

Medea בנימין הוא cofounder של CODEPINK לשלום, ומחברם של מספר ספרים, כולל בתוך איראן: ההיסטוריה האמיתית והפוליטיקה של הרפובליקה האסלאמית של איראן.

ניקולה ג'יי דייויס הוא עיתונאי עצמאי, חוקר ב- CODEPINK ומחבר הספר דם על ידינו: הפלישה האמריקאית והשמדת עירק.