בלעדי: מדיה נפלה למלכודת ניאו-שמרנית, שוב.
במשך שנים רבות, מוסדות אמריקאיים מרכזיים, החל בפנטגון ועד ועדת 9 / 11, דוחפים את הקו שאיראן שיתפה פעולה בסתר עם אל-קאעדה לפני ואחרי הפיגועים של 9 / 11. אבל הראיות לתביעות אלה נותרו סודיות או סתמיות, ותמיד מוטלות בספק.
בתחילת נובמבר, לעומת זאת, התקשורת המרכזי טען כי יש "אקדח מעשן" שלו - מסמך CIA נכתב על ידי פקיד אל קאעידה לא מזוהה ושוחרר יחד עם מסמכים 47,000 מעולם לא נלכד שנתפסו מביתו של אוסאמה בן לאדן אבוטבאד, פקיסטן .
אל האני סוכנות ידיעות AP דיווח כי מסמך אל-קאעידה "נראה כמגביר את הטענות האמריקניות כי איראן תמכה ברשת הקיצונית שהובילה לפיגועי ספטמבר 11". Wall Street Journal אמר המסמך "מספק תובנות חדשות ליחסים של אל-קעידה עם איראן, דבר המצביע על ברית פרגמטית שנובעת משנאה משותפת לארצות הברית ולערב הסעודית".
בחדשות NBC נכתב כי המסמך חושף כי "בנקודות שונות במערכת היחסים ... איראן הציעה סיוע של אל-קאעידה בצורה של כסף, נשק 'והכשרה במחנות חיזבאללה בלבנון בתמורה לאינטרסים אמריקאיים במפרץ". ורמז כי אל-קאעידה דחה את ההצעה. לשעבר הנשיא אובמה הביטחון הלאומי דובר נד, מחיר עבור האוקיינוס האטלנטי, הלך עוד יותר, טענה כי המסמך כולל דיווח על "עסקה עם השלטונות האיראניים לארח ולהכשיר את אנשי סעודיה אל-קעידה כל עוד הם הסכימו לתכנן נגד האויב המשותף שלהם, האינטרסים האמריקאיים באזור המפרץ".
אבל אף אחד מאותם דיווחים בתקשורת לא התבסס על קריאה זהירה של תוכן המסמך. מסמך 19-page בשפה הערבית, שתורגם באופן מלא עבור TAC, אינו תומך בנרטיב התקשורתי של עדויות חדשות לשיתוף הפעולה בין איראן לאלקאעדה, לפני או אחרי 9 / 11. הוא אינו מספק ראיות כלשהן של סיוע איראני מוחשי לאל-קאעידה. אדרבא, היא מאשרת ראיות קודמות לכך ששלטונות איראנים מיהרו לאסוף את פעילי אל-קאעידה המתגוררים במדינה, כאשר הם הצליחו לאתר אותם, והחזיקו אותם בבידוד כדי למנוע כל מגע נוסף עם יחידות אל-קאעדה מחוץ לאיראן.
מה שזה מראה הוא שפעילי אל-קאעידה הובילו להאמין שאיראן ידידותית לעניינם והופתעו למדי כאשר אנשיהם נעצרו בשני גלים בסוף 2002. זה מצביע על כך שאיראן שיחקה בהם, וזכתה לאמון הלוחמים. תוך מקסימום מודיעין בנוגע לנוכחות אל-קאעידה באיראן.
אף על פי כן, נראה שכתבה זו, שנכתבה על-ידי סגל אל-קאעידה בדרג הביניים, מחזקת נרטיב פנימי של אל-קאעידה, כי ארגון הטרור דחה את ההאשמות האיראניות וחשד במה שנראה בעיניהם כבלתי מהימן האיראנים. המחבר טוען שהאיראנים הציעו לחברי סעודיה אל-קעידה שנכנסו לארץ "כסף ונשק, כל מה שהם צריכים, והכשרה עם חיזבאללה בתמורה להכות באינטרסים האמריקאיים בסעודיה ובמפרץ".
אבל אין שום מילה אם נשק או כסף איראניים ניתנו בפועל ללוחמי אל-קעידה. המחבר מודה כי הסעודים המדוברים היו בין אלה שגורשו במהלך מעצרים גורפים, מטילים ספק אם היה אי פעם עסקה בעסקה.
המחבר מציע כי אל-קאעידה דחה באופן עקרוני את הסיוע האיראני. "אנחנו לא צריכים אותם," התעקש. "בזכות אלוהים, אנחנו יכולים להסתדר בלעדיהם, ושום דבר לא יכול לבוא מהם מלבד רע."
נושא זה הוא ללא ספק חשוב לשמירה על הזהות הארגונית ועל המורל. אבל מאוחר יותר במסמך, המחבר מבטא מרירות עמוקה על מה שהם הרגישו בבירור היה כפול האיראני להתמודד 2002 כדי 2003. "הם מוכנים לשחק-פעולה", הוא כותב על האיראנים. "הדת שלהם היא שקרים ושקט. ובדרך כלל הם מראים מה מנוגד למה שנמצא במוחם. זה תורשתי איתם, עמוק באופיים ".
המחבר נזכר כי פעילי אל-קאעידה נצטוו לעבור לאיראן במארס 2002, שלושה חודשים לאחר שעזבו את אפגניסטן עבור ווזיריסטן או במקומות אחרים בפקיסטן (המסמך, אגב, אינו אומר דבר על איראן לפני 9 / 11) . הוא מכיר בכך שרוב הקאדרים שלו נכנסו לאיראן באופן בלתי חוקי, אם כי חלקם קיבלו אשרות מהקונסוליה האיראנית בקראצ'י.
בין אלה היה אבו חאפס אל מאוריטני, חוקר אסלאמי שהוזמן על ידי הנהגת ההנהגה בפקיסטן כדי לבקש רשות איראנית ללוחמים ולמשפחות של אל-קאעידה לעבור דרך איראן או להישאר שם תקופה ממושכת. הוא היה מלווה בצוותים בינוניים וקטנים, כולל כמה שעבדו אצל אבו מוסעב אל זרקאוי. מה שברור הוא כי זרקאווי עצמו נשאר במסתור לאחר שנכנס לאיראן באופן לא חוקי.
אבו חאפס אל-מורטאני הגיע להבנה עם איראן, על פי דו"ח אל-קעידה, אך לא היה לו כל קשר עם אספקת נשק או כסף. היתה זו עסקה שאיפשרה להם להישאר לתקופה מסוימת או לעבור את הארץ, אך רק בתנאי שיצפו בתנאים ביטחוניים מחמירים ביותר: אין ישיבות, אין שימוש בטלפונים סלולריים, אין תנועות שימשכו תשומת לב. החשבון מייחס את ההגבלות הללו לחששות האיראנים מפני גמול אמריקאי - שהיה ללא ספק חלק מן המוטיבציה. אבל ברור שאיראן התייחסה אל אל-קעידה כאיום ביטחוני סלפיסטי קיצוני גם על עצמה.
תיאורו של פעיל אל-קאעידה האלמוני הוא מידע חשוב ביותר לאור התעקשותם של הניאו-שמרנים שאיראן שיתפה פעולה מלאה עם אל-קאעידה. המסמך מגלה שזה יותר מסובך. אם שלטונות איראן סירבו לקבל את קבוצת אבו-חאפס, שנסעה בדרכון בתנאים ידידותיים, היה קשה יותר לאסוף מידע מודיעיני על אנשי אל-קעידה, שידעו כי נכנסו אליהם באופן לא חוקי והסתתרו. עם אלו מבקרים משפטיים אל קאעידה תחת מעקב, הם יכולים לזהות, לאתר ובסופו של דבר לעגל את אל קעידה מוסתר, כמו גם אלה שבאו עם דרכונים.
רוב מבקרי אל-קעידה, על פי מסמך אל-קעידה, התיישבו בזאהדאן, בירת מחוז סיסתאן ובלוצ'יסטן, שם רוב האוכלוסייה סונים ומדברים בלוצ'י. בדרך כלל הם הפרו את מגבלות הביטחון שהטילו האיראנים. הם הקימו קשרים עם הבלוצ'ים - שגם הוא מציין שהם סלפים - והחלו לקיים פגישות. חלקם אף יצרו קשר ישיר בטלפון עם חמושים סלפיסטים בצ'צ'ניה, שם התפתל במהירות סכסוך. סיף אל-עאדל, אחד מגדודי אל-קאעידה באיראן באותה עת, גילה אחר כך כי יחידת הלחימה של אל-קעידה תחת פיקודו של אבו מוסעב אל זרקאוי החלה מיד להתארגן כדי לחזור לאפגניסטן.
המערכה האיראנית הראשונה כדי לאסוף את אנשי אל קעידה, אשר המחבר של המסמכים אומר התמקדה זאהדאן, הגיע בחודש מאי או יוני 2002 - לא יותר משלושה חודשים לאחר שהם נכנסו לאיראן. העצירים נאסרו או גורשו לארצותיהם. שר החוץ הסעודי שיבח את איראן באוגוסט על שהעבירה את החשודים באל-קעידה אל ממשלת סעודיה ביוני.
בחודש פברואר 2003 אבטחה איראנית השיקה גל חדש של מעצרים. הפעם הם תפסו שלוש קבוצות עיקריות של פעילי אל-קאעידה בטהראן ובמשהד, כולל זרקאווי ומנהיגים בכירים אחרים במדינה, על פי המסמך. סייף אל עאדל מאוחר יותר גילה בהודעה שפורסמה באתר "אל-קאעידה" ב- 2005 (מדווח בעיתון הסעודי א-שרק אל-אווסט), כי האיראנים הצליחו ללכוד 80 אחוזים של הקבוצה הקשורים זרקאווי, וכי זה "גרם לכישלון של 75 אחוז של התוכנית שלנו."
הכותב האלמוני כותב כי מדיניותה הראשונית של איראן היתה לגרש את אלה שנעצרו, ושהזרקאווי הורשה לנסוע לעיראק (שם הוא תכנן התקפות על כוחות שיעים וכוחות קואליציוניים עד מותו ב- 2006). אבל אז, הוא אומר, המדיניות השתנתה פתאום והאיראנים הפסיקו את הגירושים, ובמקום זאת בחרו להשאיר את המנהיגות הבכירה של אל-קעידה במעצר - ככל הנראה כקלפי מיקוח. כן, איראן גירשה את 225 אל-קאעידה לחשודים למדינות אחרות, כולל סעודיה, ב- 2003. אבל מנהיגי אל-קעידה התקיימו באיראן, לא כקלפי מיקוח, אלא תחת אבטחה הדוקה כדי למנוע מהם לתקשר עם רשתות אל-קאעידה במקומות אחרים באזור, פקידי ממשל בוש הודו לבסוף.
לאחר המעצרים והכלוא של בכירי אל-קאעידה, הנהגת אל-קאעדה כעסה יותר ויותר על איראן. בנובמבר 2008, חמושים לא ידועים חָטוּף פקיד קונסולרי של איראן בפשאוואר, פקיסטן וביולי יולי 2013, פעילי אל-קעידה בתימן חטפו דיפלומט איראני. במארס 2015, איראן דיווחשחרר חמישה מבכירי אל-קאעידה בכלא, כולל סעיד אל-עאדל, בתמורה לשחרורו של הדיפלומט בתימן. במסמך שנלקח ממתחם אבוטבאד ופורסם על ידי המרכז ללוחמה בטרור בווסט פוינט בשנת 2012, בכיר באל קאעידה. כתבתי, "אנו מאמינים כי מאמצינו, שכללו הסלמה של קמפיין פוליטי ותקשורתי, האיומים שעשינו, חטיפת ידידם של היועץ המסחרי בקונסוליה האיראנית בפשאוור, ועוד סיבות שהפחידו אותם על סמך מה שראו (אנחנו המסוגל), להיות בין הסיבות שהביאו אותם לזרז (שחרור האסירים הללו) ".
הייתה תקופה שאיראן אכן ראתה באל-קאעידה בת ברית. זה היה במהלך מלחמת המוג'הדין ומיד אחריה נגד הכוחות הסובייטים באפגניסטן. זו, כמובן, התקופה בה ה- CIA תמך גם במאמציו של בן לאדן. אך לאחר תוקף הטליבאן לשלטון בקאבול בשנת 1996 - ובמיוחד לאחר שחיילי הטליבאן הרגו 11 דיפלומטים איראניים במזר-א-שריף בשנת 1998 - השתנתה ההשקפה האיראנית כלפי אל-קאעידה מיסודה. מאז, איראן ראתה בה בבירור ארגון טרור עדתי קיצוני ואויבו המושבע. מה שלא השתנה הוא נחישותה של מדינת הביטחון הלאומית האמריקאית ותומכי ישראל לשמור על המיתוס של תמיכה איראנית מתמשכת באל קאעידה.
גארת 'פורטר הוא עיתונאי עצמאי וזוכה בפרס 2012 Gellhorn לעיתונות. הוא מחברם של ספרים רבים, כולל המשבר המיוצר: הסיפור שלא סופר של הפחד הגרעיני באיראן (רק ספרי עולם, 2014).
