דברים הרוסים יכולים ללמד את האמריקנים

מאת דוד סוונסון

אני מניח שהרשימה ארוכה וכוללת ריקודים, קומדיה, שירת קריוקי, שתיית וודקה, בניית אנדרטאות, דיפלומטיה, כתיבת רומנים ואלפי תחומים אחרים של עשייה אנושית, שבחלקם האמריקאים יכולים ללמד גם רוסים. אבל מה שמדהים אותי כרגע ברוסיה הוא המיומנות של השתקפות עצמית פוליטית כנה, כפי שנמצאה בגרמניה, ביפן ובמדינות רבות אחרות גם במידה רבה. אני חושב שהחיים הפוליטיים הבלתי נבדקים לא ראויים לקיים, אבל זה כל מה שיש לנו בבית במדינות הלא כל כך מאוחדות.

כאן, כתייר במוסקבה, לא רק חברים ואנשים אקראיים יצביעו על הטוב והרע, אלא גם מדריכי טיולים שכירים יעשו זאת.

"כאן משמאל נמצא הפרלמנט שבו הם קובעים את כל החוקים האלה. אנחנו לא מסכימים עם רבים מהם, אתה יודע".

"כאן מימינך הוא המקום שבו הם בונים חומת ברונזה באורך 30 מטר עבור קורבנות הטיהורים של סטלין."

במוסקבה יש מוזיאון המוקדש אך ורק להיסטוריה של הגולאגים.

מדריך טיולים בצל הקרמלין מצביע בפנינו על המקום בו נרצח יריב פוליטי של ולדימיר פוטין, וממשיך ומקונן על העיכובים וכישלונותיה של מערכת המשפט בניהול התיק.

כשמספרים לך על המאוזוליאום של לנין יש סיכוי גבוה יותר שלא יוצגו לך כבריון. סביר להניח שילצין יתואר כבחור שהיה מעורפל מכדי להבין גישה טובה יותר לפרלמנט מאשר לירות בו.

הרבה מאוד אתרים הם "מפוארים". אחרים מעלים שמות תואר שונים. "הבניינים הנוראים משמאלך הוקמו בזמן של...."

יכול להיות שהאורכה והמגוון של ההיסטוריה כאן עוזרים. ישו בוהה מעבר לכיכר בקברו של לנין. קונסטרוקציות סובייטיות אהובות ושנואות, בדיוק כמו ההיסטוריה הסובייטית. ממול למלון שלנו, נותר פארק ענק מתערוכת הישגים כלכליים שהוצבה בשנות ה-1930. זה עדיין יוצר גאווה ואופטימיות.

בחזרה בוושינגטון הבירה, מוזיאון אינדיאני ומוזיאון אפרו-אמריקאי הצטרפו למצעד האינסופי של אנדרטאות המלחמה והמוזיאון על רצח עם בגרמניה - שבוצע על ידי הנאצים במחנות, לא על ידי פצצות ארה"ב שעדיין מהוות סכנה לכך. יְוֹם. אבל אין מוזיאון לעבדות, אין מוזיאון לרצח עם בצפון אמריקה, אין מוזיאון מקארתיזם, אין פשעים של מוזיאון ה-CIA, אין מוזיאון המספר על הזוועות שנגרמו לוייטנאם או עיראק או הפיליפינים. יש מוזיאון חדשות שמבקר חדשות מכל מקום אחר מלבד תאגידי חדשות אמריקאיים. אפילו הצעה לכלול פרשנות קטנה מבוססת עובדות לצד הצגת מטוס שהטיל פצצות גרעיניות על ערים יצרה מהומה.

האם אתם יכולים לדמיין סיור באוטובוס בוושינגטון די.סי. עם מדריך מעיר מעל מערכת סאונד: "משמאלכם האנדרטאות המפארות את הרס קוריאה ווייטנאם, עם מקדשי הענק והסמלים הפאליים לבעלי העבדים מאחוריהם, ומעלה ברחוב יש אנדרטה קטנטנה שמבטיחה לא לנעול שוב את היפנים האמריקאים, אבל בעיקר היא משבחת מלחמה. התחנה הבאה שלנו היא ווטרגייט; מי יכול למנות את חבורת הנוכלים שנתפסה שם מחבלת בדמוקרטיה הזאת?"

זה כמעט בלתי נתפס.

כשאנחנו האמריקאים שומעים רוסים אומרים לנו שטראמפ צודק לפטר כל אחד בגלל חוסר נאמנות, אנחנו מוצאים מושגים כאלה נחשלים ולא מתורבתים (אפילו כשטראמפ מכריז עליהם בגאווה לעולם). לא, לא, אנחנו חושבים, לא צריך להיות מעקב אחר פקודות לא חוקיות או פקודות שאנשים מתנגדים להן. השבועות נשבעות לחוקה, לא לרשות המבצעת המופקדת על ביצוע חוקי הקונגרס. כמובן שאנחנו חיים בעולם חלומות שקיים רק בספרי לימוד בבית ספר יסודי ובמדריכי טיולים. אבל אנחנו גם שוללים את ההכרה בדרישה שנכפתה בנוקשות לנאמנות לארצות הברית, לדגלה, למלחמות שלה ולמיתולוגיות הבסיסיות שלה.

כמה אנשים הרג סטלין? רוסי יכול להגיד לך תשובה, גם אם זה טווח.

כמה אנשים הרג צבא ארה"ב במלחמות האחרונות? רוב האמריקנים מושבתים בסדרי גודל. לא רק זה, אלא שרוב האמריקנים מרגישים שהם מתנהגים בצורה לא מוסרית כשהם מכניסים את השאלה למוחם בכלל.

בסופו של דבר, גם הרוסים וגם האמריקאים מאפשרים לאהבה לארצם לשלוט. אבל קבוצה אחת עושה זאת בצורה מורכבת ומושכלת יותר. שניהם, כמובן, מוטעים באופן מוחלט וקטסטרופלי.

שתי המדינות הללו הן מובילות בחלוקת נשק לעולם, עם תוצאות איומות מדם. הם מובילים בפיתוח ואחזקת נשק גרעיני, ובהפצת טכנולוגיות גרעיניות. הם יצרנים גדולים של דלקים מאובנים. מוסקבה התאוששה מההרס הכלכלי שארצות הברית סייעה להמיט עליה בשנות ה-1990, אך עשתה זאת בחלקה על ידי מכירת נפט, גז ונשק.

כמובן, ארה"ב מובילה בהוצאות הצבאיות שלה ובצריכת דלקים מאובנים. אבל מה שאנחנו צריכים מארה"ב ורוסיה הוא מנהיגות בפירוק הנשק ובמעבר לכלכלות בנות קיימא. לא נראה שממשלת אף אחת מהמדינות מעוניינת במיוחד באחרונה. ורק הממשלה הרוסית נראית פתוחה בכלל לפירוק נשק. מצב עניינים זה אינו בר קיימא. אם הפצצות לא יהרגו אותנו, ההרס הסביבתי יעשה זאת.

מוסקוביטים קוראים לחודש הנוכחי "מאי נובמבר" ומציעים בגדי ים פרווה. הם רגילים לחום במאי, לא לקור ולשלג. אפשר לקוות שהם יצליחו לשמור על חוש ההומור שלהם עד הסוף.