מאת דוד סוונסון
ישודר ב-PBS ב-12 בספטמבר יהיה ראיון שצפיתי בו שהוקלט במרכז מילר באוניברסיטת וירג'יניה ב-28 באוגוסט עם וונדי שרמן, תת שרת החוץ של ארה"ב שמילאה את תפקיד המפתח במשא ומתן על הסכם איראן.
מרכז מילר חתך שאלות ותשובות פומביות מהחלק מהאירועים המשודרים שלו, אז מה שישודר יכלול רק שאלות מהמנחה, דאג בלקמון, אבל הוא שאל לדעתי רוב השאלות, חלקן סבירות, חלקן אבסורדיות , שנשאלו על ידי CNN, Fox ו-Associated Press. גם הקהל הקשיש, העשיר והלבן שאל שאלות בסוף, והראשון היה על הסכמי צד סודיים כביכול שיאפשרו לאיראן לבנות נשק גרעיני. ההתרשמות שלי הייתה שהקהל נכבש על ידי תשובותיה של שרמן לכל מה שנשאלה.
למעשה, בלקמון עמד לקרוא לי לשאול שאלה כשהייתי צריך לצאת כדי ללכת להיפגש עם איש צוות של הסנאטור מארק וורנר כדי לדרבן אותו להתנגד לצינור החוף האטלנטי, והדבר הראשון שעשיתי היה לתת לצוות שרמן מידע ולבקש ממנו לבקש מהסנאטור להתקשר אליה. וורנר, כמובן, מתלבט אם עסקת איראן עדיפה על המסלול למלחמה שכל כך הרבה מעמיתיו מעדיפים בגלוי.
הדאגה שלי, שהכי קיוויתי לשאול עליה, לא הייתה דאגה לוורנר, אני חושד. הדאגה שלי הייתה כזו: שר העיתונות של הבית הלבן הציע, ו פוליטיקו דיווח כי הבית הלבן אמר לקונגרס, שההסכם יאפשר לארה"ב ללמוד מידע שימושי על מתקנים איראניים שיקל על פתיחת מלחמה יעילה נגד איראן בעתיד אם "הכרחי". שרמן הפרה ביום שישי שוב ושוב את אמנת האו"ם בכך שקבעה כי ארה"ב יכולה לפתוח במלחמה על איראן, וכי אין לה ספק שהנשיא אובמה יעשה זאת, אם "הכרחי" כדי למנוע מאיראן להשיג נשק גרעיני. איך דיבורים כאלה נשמעים באיראן?
שרמן צריך לדעת. היא בילתה שנתיים בהיכרות וניהול משא ומתן עם איראנים. היא מתארת רגעים ידידותיים. גם היא וגם מקבילה האיראני הפכו לסבא וסבתא במהלך המשא ומתן הזה. היא גם מתארת צעקות ויציאה. איך היא חושבת שהאיראנים שהיא מכירה שומעים איומי מלחמה? לצורך העניין, איך היא חושבת שהם שומעים האשמות על כך שהייתה ורצונה לקיים תוכנית נשק גרעיני - האשמות שחזרה על ידי שרמן ביום שישי, אך בגינן היא לא התבקשה כל ראיה. לצורך העניין, היא האשימה את איראן באיחול מוות לארה"ב וישראל - שוב, מבלי שהתבקשה לשום ראיה.
שרמן היה די רהוטה ונקודתי ומשכנע בוויכוח על כל פרט בבדיקות. מי שרוצה "עסקה טובה יותר" מוטב שיימנע מלהקשיב לה בכל מחיר אם הם רוצים לשמור על מערכת האמונות שלהם. אבל דחיפה לשלום תוך איום במלחמה היא סוג של הסברה חלשה, גם אם תומכיה רואים בה קשוחה. שרמן, כמו עמיתתה לשעבר מדלין אולברייט, מתפארת בכמה נזק עשו לאנשים - במקרה הזה איראנים. היא רוצה להיות קשוחה. אבל האם היא אסטרטגית? מה קורה כאשר ארה"ב מחליפה נשיאים או קונגרסים או מתרחשת תקרית כלשהי או לכאורה התרחשה? את הציבור האמריקני לימדו לחשוב על איראן בצורה הכי פחות מועילה שאפשר.
בשאלה אם היא סומכת על איראן, שרמן אומרת שאין סיכוי. היא ממשיכה בהרחבה על כך שאמון הוא אפילו לא חלק מהמקצוע שלה, לא נכנסת אליו בכלל, שהמשא ומתן הזה היה מכוון והשיג משטר של אימות המבוסס על חוסר אמון מוחלט. רגע לאחר מכן, כשנשאל אם היא סומכת על תום הלב של בנימין נתניהו, שרמן לא מהסס לקרוא "אוי, ברור!" מה הדוגמה הזאת אומרת לאנשים לחשוב על האיראנים? בהשוואה למיליטריסט גזעני בגלוי שמורה על שחיטת אזרחים, לא ניתן לסמוך על האיראנים? אם זה היה כך, הייתי מתנגד להסכם בעצמי!
שרמן גם אומר שאיראן יודעת לייצר נשק גרעיני. הייתי רוצה לשאול אותה אם היא למדה את זה לפני או אחרי שה-CIA נתן לאיראן שרטוטים של נשק גרעיני - שבגינם יושב ג'פרי סטרלינג בכלא כמלשיין לכאורה והורשע. ואיך היא למדה את זה?
שרמן אומר שארצות הברית היא האומה הבלתי נמנעת האחת שחייבת להוביל את המאבק העולמי ב"טרור". היא מצהירה שבמידת הצורך ארה"ב תוכל להטיל מחדש לא רק את הסנקציות שלה על איראן אלא גם את הסנקציות של שותפיה והאיחוד האירופי. לא הייתי כל כך בטוח. טענה חזקה יותר, מבוססת מציאות, להסכם זה יכיר בכך שהאיום אינו מאיראן אלא מארה"ב, שהעולם מבין זאת במידה עצומה, ושמדינות אחרות לא מתכוונות להטיל מחדש בקלות סנקציות על איראן. . למעשה הם כבר פותחים שם שגרירויות. אם ארה"ב תחזור בהסכם הזה, עכשיו או מאוחר יותר, אכן תבודד אומה אחת משאר העולם. אני תוהה, עם זאת, אם שרמן מסוגלת לאפשר לעצמה להבין איזו אומה זו תהיה.
שגרירת ארה"ב באו"ם סמנתה פאוור כתבה השבוע: "אם ארה"ב תדחה את ההסכם הזה, היינו מבודדים את עצמנו באופן מיידי מהמדינות שבילו כמעט שנתיים בעבודה עם מנהלי משא ומתן אמריקאים כדי לתקוף את ההוראות הנוקשות ביותר שלה". כוח ממשיך ומסביר שבידוד כזה יהיה בלתי רצוי מכיוון שהוא ימנע מארצות הברית לגרום לממשלות אחרות להצטרף לסנקציות חדשות כדי לפגוע בכל מדינה אחרת או מלחמות חדשות נגד כל מדינה אחרת.
היי, עכשיו כשאני חושב על זה, אני צריך לתהות אם בידוד ארה"ב יהיה דבר כל כך רע בכל זאת.
