מאת נורמן סולומון, World BEYOND War, מרץ 14, 2023
כמויות אדירות של שקרים מבכירי ממשל ארה"ב הובילו לפלישה לעיראק. כעת, לציון 20 שנה להיווסדה, אותם כלי תקשורת מפרסמים זאת חיזק בשקיקה את השקרים האלה מציעים רטרוספקטיבות. אל תצפו מהם לשפוך אור על האמיתות הקשות ביותר, כולל שותפותם שלהם בדחיפה למלחמה.
מה שהניע את ארצות הברית להתחיל במלחמה בעיראק במרץ 2003 היה דינמיקה של תקשורת ופוליטיקה שעדיין מאוד איתנו היום.
זמן קצר לאחר ה-9 בספטמבר, אחד השוטים הרטוריים שהניף הנשיא ג'ורג' וו. בוש היה חד משמעי טענה בזמן שדיבר בפני מושב משותף של הקונגרס ב-20 בספטמבר 2001: "לכל אומה, בכל אזור, יש כעת החלטה לקבל. או שאתה איתנו, או שאתה עם המחבלים". הכפפה הזו, שהושלך למטה, זכתה להערצה ולביקורת מועטה בארצות הברית. כלי התקשורת המיינסטרים וחברי הקונגרס היו כמעט כולם מרותקים ל-a תפיסת עולם מניכאנית שהתפתח ונמשך.
העידן הנוכחי שלנו מלא בהדים של נאמה כזו מהנשיא הנוכחי. כמה חודשים לפני כן חבטות באגרוף השליט בפועל של ערב הסעודית מוחמד בן סלמאן - מי שהיה אחראי על משטר עריץ המבצע מלחמה בתימן, גורם כמה מאות אלפי הרוגים מאז 2015 בסיוע ממשלת ארה"ב - ג'ו ביידן עלה על דוכן סגולה עילאי במהלך נאום מצב האיגוד שלו ב-2022.
ביידן מוצהר "החלטה בלתי מעורערת שהחופש תמיד ינצח על העריצות." והוא הוסיף כי "בקרב בין דמוקרטיה ואוטוקרטיות, הדמוקרטיות עולות לרגע". כמובן, לא היה אזכור לתמיכתו באוטוקרטיה ובמלחמה הסעודית.
באותו נאום מצב האיחוד, ביידן הקדיש דגש רב לגינוי המלחמה של רוסיה באוקראינה, כפי שעשה פעמים רבות מאז. הצביעות הנשיאותית של ביידן אינה מצדיקה בשום צורה את הזוועות שהכוחות הרוסיים גורמים באוקראינה. המלחמה הזו גם לא מצדיקה את צביעות קטלנית שחודרים את מדיניות החוץ של ארה"ב.
השבוע, אל תעצרו את נשימתכם למבטים רטרוספקטיביים של התקשורת על הפלישה לעיראק כדי לכלול עובדות בסיסיות על תפקידי המפתח של ביידן והאיש שכיום הוא שר החוץ, אנטוני בלינקן. כאשר כל אחד מהם מגנה את רוסיה תוך התעקשות חגיגית שאין זה מקובל לחלוטין שמדינה אחת תפלוש למדינה אחרת, המאמצים האורווליאנים הם חצופים וחסרי בושה.
בחודש שעבר, מדבר בפני מועצת הביטחון של האו"ם, העלה בלינקן את "העקרונות והכללים שהופכים את כל המדינות לבטוחות ובטוחות יותר" - כגון "אין לתפוס אדמה בכוח" ו"אין מלחמות תוקפנות". אבל ביידן ובלינקן היו אביזרים מכריעים למלחמת התוקפנות האדירה שהייתה הפלישה לעיראק. במקרים נדירים מאוד שבהם ביידן הוצב במקום על האופן שבו עזר להפוך את הפלישה לאפשרית פוליטית, תגובתו הייתה להתפזר ולספר שקרים גמורים.
"לביידן יש היסטוריה ארוכה של טענות לא מדויקות" בנוגע לעיראק, החוקר סטיבן זונס ציין לפני ארבע שנים. "לדוגמה, לקראת ההצבעה הקריטית בסנאט שאישרה את הפלישה, ביידן השתמש בתפקידו כיו"ר ועדת החוץ של הסנאט כדי להתעקש שעיראק איכשהו הקימה מחדש ארסנל עצום של נשק כימי וביולוגי, תוכנית נשק גרעיני ומערכות אספקה מתוחכמות שחוסלו מזמן". הטענה הכוזבת של נשק להשמדה המונית כביכול בעיראק הייתה העילה העיקרית לפלישה.
השקר הזה היה מאותגר בזמן אמת, חודשים רבים לפני הפלישה, על ידי רב מומחים. אבל הסנאטור דאז ביידן, כשהוא מניף את הפטיש של הוועדה ליחסי חוץ, הוציא את כולם מיומיים של הונאה רבת השפעה. דיונים באמצע קיץ 2002.
ומי היה אז הרמטכ"ל של הוועד? מזכיר המדינה הנוכחי, אנטוני בלינקן.
אנחנו נוטים להכניס את ביידן ובלינקן לקטגוריה שונה לגמרי מאשר מישהו כמו טאריק עזיז, שהיה סגן ראש הממשלה של עיראק תחת סדאם חוסיין. אבל, כשאני חושב על שלוש הפגישות עם עזיז שהשתתפתי בהן בבגדד במהלך החודשים שלפני הפלישה, יש לי כמה ספקות.
עזיז לבש חליפות עסקים מחויטות יפה. דובר אנגלית מצוינת בטונים מדודות ובמשפטים מעוצבים היטב, היה לו אווירה מלומדת ללא חוסר נימוס כאשר בירך את המשלחת שלנו בת ארבעת החברים (שאותה ארגנתי עם עמיתים במכון לדיוק הציבור). הקבוצה שלנו כללה את חבר הקונגרס ניק רהאל ממערב וירג'יניה, לשעבר סנטור דרום דקוטה ג'יימס אבורזק ונשיא המצפון הבינלאומי ג'יימס ג'נינגס. כפי שהתברר, ה מפגש התרחש שישה חודשים לפני הפלישה.
בזמן הפגישה ההיא באמצע ספטמבר 2002, עזיז הצליח לסכם בתמציתיות מציאות שרק מעט כלי תקשורת בארה"ב הכירו בה. "זה נידון אם תעשה, נידון אם לא", אמר עזיז, בהתייחסו לבחירתה של ממשלת עיראק אם להחזיר את פקחי הנשק של האו"ם למדינה.
לאחר פגישות עם עזיז ובכירים עיראקים אחרים, אני אמר לי מה היא וושינגטון פוסט: "אם זה היה רק עניין של בדיקות והם הרגישו שיש אור בקצה המנהרה, זו תהיה בעיה שניתן לתקן לחלוטין." אבל זה היה רחוק מלהיות רק עניין של הבדיקות. ממשל בוש היה נחוש לפתוח במלחמה בעיראק.
כמה ימים לאחר פגישת עזיז, המשטר העיראקי - שקבע במדויק שאין לו נשק להשמדה המונית - הודיע כי יאפשר לפקחי האו"ם לחזור למדינה. (הם נסוגו ארבע שנים קודם לכן למען ביטחונם ערב אירוע צפוי מתקפת הפצצה של ארה"ב זה התרחש במשך ארבעה ימים.) אבל ציות לאומות המאוחדות לא הועילו. מנהיגי ממשלת ארה"ב רצו לפתוח בפלישה לעיראק, לא משנה מה.
במהלך שתי פגישות מאוחרות יותר עם עזיז, בדצמבר 2002 ובינואר 2003, הופתעתי שוב ושוב מהיכולת שלו להיראות תרבותית ומעודנת. בעודו הדובר הראשי של דיקטטור מרושע, הוא שידר תחכום. חשבתי על המילים "אורבניות הרוע".
מקור מודע אמר לי שסדאם חוסיין שמר על מינוף כלשהו על עזיז בכך שהחזיק את בנו בסכנת מאסר או גרוע מכך, שמא עזיז יהפוך לעריק. בין אם זה היה המצב ובין אם לאו, סגן ראש הממשלה עזיז נשאר נאמן עד הסוף. בתור מישהו בסרטו של ז'אן רנואר הכללים של המשחק אומר, "הדבר הנורא בחיים הוא זה: לכל אחד יש את הסיבות שלו."
לטארק עזיז היו סיבות טובות לחשוש לחייו - ולחיים של יקיריהם - אם יתקל בסדאם. לעומת זאת, פוליטיקאים ופקידים רבים בוושינגטון הלכו יחד עם מדיניות רצחנית כאשר מתנגדים עלולים לעלות להם רק בבחירות חוזרות, יוקרה, כסף או כוח.
ראיתי את עזיז בפעם האחרונה בינואר 2003, בזמן שליוויתי למתאם הומניטרי לשעבר של האו"ם בעיראק כדי להיפגש איתו. כשדיברנו עם שנינו במשרדו בבגדד, נראה שעזיז ידע שפלישה כמעט בטוחה. זה התחיל כעבור חודשיים. הפנטגון היה מרוצה למתג את זה התקפות אוויר נוראיות על העיר "הלם ויראה".
ב-1 ביולי 2004, הופיע בפני שופט עיראקי באולם בית המשפט הממוקם בבסיס צבאי אמריקאי ליד נמל התעופה בבגדד, עזיז אמר: "מה שאני רוצה לדעת זה האם ההאשמות האלה אישיות? האם טאריק עזיז מבצע את הרציחות האלה? אם אני חבר בממשלה שעושה את הטעות של להרוג מישהו, אז לא יכול להיות מוצדק להאשים אותי באופן אישי. איפה שיש פשע שבוצע על ידי ההנהגה, האחריות המוסרית מוטלת שם, ולא צריך להיות מקרה אישי רק בגלל שמישהו שייך להנהגה". ועזיז המשיך ואמר, "מעולם לא הרגתי אף אחד, במעשי ידיי."
הפלישה שג'ו ביידן עזר להטיל על עיראק הביאה למלחמה שהרגה ישירות כמה מאות אלפי אזרחים. אם הוא ייקרא אי פעם באמת לתת דין וחשבון על תפקידו, המילים של ביידן עשויות להידמות לאלו של טאריק עזיז.
________________________________
נורמן סולומון הוא המנהל הלאומי של RootsAction.org והמנכ"ל של המכון לדיוק ציבורי. הוא מחברם של תריסר ספרים כולל מלחמה קלה. הספר הבא שלו, מלחמה הפכה לבלתי נראית: איך אמריקה מסתירה את האגרה האנושית של המכונה הצבאית שלה, יפורסם ביוני 2023 על ידי The New Press.
תגובה אחת
אתה מתכוון לבנאליות של הרוע.