מאת רוברט Fantina, מאי 25, 2018, נגד.
כאשר אנו דנים באומה אלימה, זו שמזלזלת במשפט הבינלאומי, מקיימת בזכויות אדם בבוז, ואינה מטפלת במוניטין שלה על הבמה הבינלאומית, הרי שמדובר בדרך כלל בארצות הברית או בישראל. לעתים קרובות הן שותפות זו לזו פשעיו של זה, והעובדה הזאת מתבהרת ככל שמובילים כל אומה על ידי אדם מטורף, לא מושחת ולא אנוכי.
אנחנו לא ניקח את הזמן כאן כדי rehash את ההיסטוריה המכוערת של הצמד המחפיר הזה; פשעיהם הנוכחיים מספיקים לדיון קצר.
ארה"ב הפרה של תוכנית משותפת משותפת של פעולה.
הסכם זה, שנחתם על ידי הנשיא ברק אובמה המייצג את ארצות הברית, עם גרמניה, צרפת, בריטניה, רוסיה, סין, האיחוד האירופי ואיראן, הסדיר את תוכנית הגרעין של איראן, בתמורה להסרת סנקציות על אותה מדינה. אחד תנאי ההסכם היה, כי פקחים בינלאומיים חייבים לאשר את הציות האיראני, דבר שעשה מאז הקמתה ב- 2015. הנשיא האמריקני היה צריך לאשר, לקונגרס, ציות, בהתבסס על תוצאות הבדיקות הבינלאומיות.
ראש ממשלת ישראל, רוצח בנימין נתניהו, היה קצת יותר מכושל מהסכם זה; הוא פנה לקונגרס האמריקני לפני השלמת החתימה על ההסכם, בניסיון להביא את הגוף להצבעה. זה העמיד את חברי הקונגרס במצב מאוד לא נוח: הם היו צריכים להתריס לאחד משני מנהיגיהם. אם יהיה צורך לסכל את הנשיא הדמוקרטי, או שמקור עיקרי לתרומותיהם של הקמפיין יצטרך להתאכזב.
בסופו של דבר הם סיכנו את הקמפיין, ואישרו את ההסכם.
במהלך שארית כהונתו של אובמה, הוא אישר את הציות, כפי שעשה הנשיא דונלד טראמפ, באי-רצון, בשנה הראשונה למינהלו. עם זאת, בעוד לאובמה היו יחסים 'מוטרדים' עם נתניהו, הברומנס בין טראמפ לבין המנהיג הישראלי מתחרה אצל רומיאו ויוליה; מעולם לא היו שני אפונים כאלה בכל תרמיל.
לכן, כדי לרצות את פרמונו הישראלי, בניגוד לרצונו ולייעצו של כל הגוף הבינלאומי, למעט סעודיה וישראל, בניגוד לעצת המנהיגים הצבאיים של ארצות הברית, ובהפרה של המשפט הבינלאומי, הוציא טראמפ את ארה"ב מן ה- JCPOA .
זה, כמובן, זרק את החותמים האחרים לתוך סחרחורת מובנת. חברות בגבולותיהן התחילו לעשות עסקים משתלמים מאוד עם איראן, וכעת נאמר להן כי יש להן בין 60 לבין 120 ימים לחדול ולהפסיק. עם זאת, הממשלות שלהם אמרו שהם יכבדו את JCPOA. משמעות הדבר היא כי טראמפ יכול לסמוך על כמה מבעלי הברית הוותיקים והבטוחים ביותר של ארה"ב. זה לא נראה מטריד את טראמפ, או את קבוצותיו המסתובבות במלחמה. זה כולל את היועץ לביטחון לאומי הנוכחי, ג'ון בולטון, המזלזל במשפט הבינלאומי, ואומר כי הוא קיים רק כדי להגביל את כוחה של ארה"ב.
שגרירות ארה"ב עוברת לירושלים.
זה נראה כמו במקרה של תאוות הקונגרס לרצות את ישראל (לזכור את התרומות של מסע הפרסום), אולי גרמו לבעיות יותר מאשר אפילו הקונגרס חושב שזה שווה. הקונגרס העביר לפני עשרות שנים חוק המחייב את העברת השגרירות מתל-אביב לירושלים, כדי לרצות את אדוני ישראל, אך כולל אזהרה כי נשיא ארה"ב עלול לעכב את המהלך בשל "שיקולים ביטחוניים". כל נשיא מאז ביל קלינטון השתמש בזה. אבל שיקולים ביטחוניים להיות ארור, אמר טראמפ המהולל. אז מה אם כמעט כל הקהילה הבינלאומית אומרת שזה לא צריך להיעשות, ושהמעמד הסופי של ירושלים יכול להיקבע רק באמצעות משא ומתן. אז מה אם החלטת מועצת הביטחון של האו"ם לגנות את המהלך הוטלה על ידי ארה"ב, כאשר כל אומה אחרת שייצגה במועצת הביטחון הצביעה בעד ההחלטה. למי אכפת אם העצרת הכללית של האו"ם תצביע ברוב מוחלט על ההחלטה להפוך את ירושלים ל בטלה. זהו הגשמת חלום של נתניהו, כך שזה נראה, כל מה שחשוב.
הרג ישראלי של מפגינים פלסטינים.
במשך שבועות, פלסטינים בעזה הוכיחו, בדרישה לזכות השיבה המוכרת בעולם. עשרות אלפי פלסטינים הפגינו, והם נתקלו בתחמושת חיה ובגז מדמיע של חיילים ישראלים. אנשי העיתונות, המסומנים בבירור ככאלה, נורו למוות, נורו ונהרגו. אנשי רפואה, שגם הם סימנו בבירור וסייעו לפצועים פלסטינים, נאלצו להילחם בחיילים ישראלים שניסו למנוע מהם לסייע לפצועים.
בעולם התנהגו התנהגויות כאלה, אך לא נמסרו דברי ביקורת מבית הלבן. ואכן, שגריר ארה"ב באו"ם, ניקי הילי הגזעני הבכור, שיבח את "האיפוק" הישראלי ואמר כי כל מדינה הייתה מגינה על גבולותיה, ככל הנראה מפגינים לא חמושים שלא עשו כל מאמץ לפרוץ את הגבולות. היא הוכיחה מזה זמן רב שהיא חיה בארץ פנטזיה שגם היא יושבת על ידי הנשיא שהיא משרתת באכזריות כה רבה.
אז איפה כל זה משאיר אותנו? יש לנו שתי מדינות, שכל אחת מהן מעודדת ותומכת באחרת בפשעים הבינלאומיים שלה נגד האנושות. כל אחד מהם מובל על ידי אדם מטורף בעל שם עולמי. כל אחד מדכא עמים אחרים, שכן הוא מדכא גם את אלה שבגבולותיה.
האם הגענו, אולי, לנקודת מפנה, כשהדעות משתנות בצורה דרמטית? כמה מחברי הקונגרס הדמוקרטים עשו את מה שלא היה מתקבל על הדעת בעבר בביקורת על פעולות ישראל. אף דמוקרט אחד לא נכח בפתיחה הגדולה של השגרירות בירושלים. עד לא מכבר, אחד האזורים המעטים שהקונגרס המחולק והפרטיזני יכול היה להסכים בהם היה במסירותם הבלתי מעורערת לישראל.
דברים משתנים, אבל לא לאנשים בפלשתינה. עם הכיבוש במלואו, ראש הממשלה בגדה המערבית אינו אלא בוגד, ועזה חונקה על ידי המצור הבלתי חוקי, נמשך הסבל המזלזל, הבלתי נסבל. אולי, עם זאת, שינוי אמיתי עשוי להיות באופק. זה לא יגיע מוקדם מדי לארץ-ישראל.
