הבחירה הטראגית של ארה"ב לתת עדיפות למלחמה על פני עשיית שלום

נשיא סין שי בראש השולחן בפגישה של ארגון שנגחאי לשיתוף פעולה. קרדיט תמונה: DNA הודו

מאת Medea Benjamin ו- Nicolas JS Davies, World BEYOND War, אפריל 3, 2023

בצורה מבריקה אופ אד פורסם ב ניו יורק טיימס, טריטה פארסי ממכון קווינסי הסבירה כיצד סין, בעזרת עיראק, הצליחה לתווך ולפתור את הסכסוך השורשי בין איראן וסעודיה, בעוד שארצות הברית לא הייתה במצב לעשות זאת לאחר שהתייצבה עם הממלכה הסעודית נגד איראן במשך עשרות שנים.

כותרת המאמר של פארסי, "ארה"ב אינה משכנת שלום חיונית", מתייחס לשימושה של שרת החוץ לשעבר מדלן אולברייט במונח "אומה הכרחית" כדי לתאר את התפקיד של ארה"ב בעולם שלאחר המלחמה הקרה. האירוניה בשימוש של פארסי במונח של אולברייט היא שהיא בדרך כלל השתמשה בו כדי להתייחס ליצירת מלחמה בארה"ב, לא להשכנת שלום.

ב-1998 סייר אולברייט במזרח התיכון ולאחר מכן בארצות הברית כדי לגייס תמיכה באיום של הנשיא קלינטון להפציץ את עיראק. לאחר שלא הצליחה לזכות בתמיכה במזרח התיכון, היא הייתה התעמתו על ידי שאלות מטורפות וביקורתיות במהלך אירוע בטלוויזיה באוניברסיטת אוהיו סטייט, והיא הופיעה ב-Today Show למחרת בבוקר כדי להגיב להתנגדות הציבור בסביבה מבוקרת יותר.

אולברייט נתבע, "..אם אנחנו צריכים להשתמש בכוח, זה בגלל שאנחנו אמריקה; אנחנו ה הכרחי אוּמָה. אנחנו עומדים גבוה ורואים רחוק יותר ממדינות אחרות לעתיד, ורואים כאן את הסכנה לכולנו. אני יודע שהגברים והנשים האמריקאים במדים מוכנים תמיד להקריב למען החופש, הדמוקרטיה ואורח החיים האמריקאי".

נכונותו של אולברייט לקחת את הקורבנות של חיילים אמריקאים עבור כמובן מאליו כבר הכניס אותה לצרות כשהיא שאלה את הגנרל קולין פאוול, "מה התועלת שיש לך את הצבא המעולה הזה שאתה תמיד מדבר עליו אם אנחנו לא יכולים להשתמש בו?" פאוול כתב בזיכרונותיו, "חשבתי שתהיה לי מפרצת".

אבל פאוול עצמו הסתער מאוחר יותר על הניאוקונסים, או ה"משוגעים לעזאזל" כפי שכינה אותם ביחידות, וקרא בצייתנות את השקרים שהם המציאו כדי לנסות להצדיק את הפלישה הבלתי חוקית לעיראק למועצת הביטחון של האו"ם בפברואר 2003.

במשך 25 השנים האחרונות, הממשלות של שתי המפלגות הסתערו על ה"משוגעים" בכל צעד ושעל. הרטוריקה היוצאת דופן של אולברייט והניאוקונס, שכיום תעריף סטנדרטי בכל הקשת הפוליטית בארה"ב, מובילה את ארצות הברית לסכסוכים בכל רחבי העולם, בצורה חד משמעית ומאניכאת המגדירה את הצד שבו היא תומכת כצד הטוב ואת הצד השני בתור. רוע, מחסל כל סיכוי שארצות הברית תוכל למלא אחר כך את התפקיד של מתווך חסר פניות או אמין.

כיום, זה נכון במלחמה בתימן, שבה בחרה ארה"ב להצטרף לברית בראשות סעודיה שביצעה פשעי מלחמה שיטתיים, במקום להישאר נייטרלית ולשמור על אמינותה כמתווך פוטנציאלי. היא חלה, הידועה לשמצה ביותר, גם על הצ'ק הריק של ארה"ב לתוקפנות ישראלית אינסופית נגד הפלסטינים, שגורסת את מאמצי התיווך שלה לכישלון.

אולם מבחינתה של סין, דווקא מדיניות הנייטרליות שלה היא שאפשרה לה לתווך הסכם שלום בין איראן וסעודיה, וכך גם לגבי השלום המוצלח של האיחוד האפריקאי. משא ומתן באתיופיה, ולהבטחה של טורקיה גישור בין רוסיה לאוקראינה, מה שאולי היה מסיים את הטבח באוקראינה בחודשיים הראשונים שלה, אבל הנחישות האמריקאית והבריטית להמשיך ולנסות ללחוץ ולהחליש את רוסיה.

אבל הנייטרליות הפכה לאנושה לקובעי המדיניות בארה"ב. האיום של ג'ורג' וו. בוש, "אתה או איתנו או נגדנו", הפך להנחת יסוד מבוססת, אם כי לא מדוברת, של מדיניות החוץ של ארה"ב של המאה ה-21.

התגובה של הציבור האמריקאי לדיסוננס הקוגניטיבי בין ההנחות השגויות שלנו לגבי העולם והעולם האמיתי שהם ממשיכים להתנגש בו הייתה פנייה פנימה ואימוץ אתוס של אינדיבידואליזם. זה יכול לנוע מהתנתקות רוחנית של העידן החדש ועד לגישה שוביניסטית של אמריקה הראשונה. לא משנה באיזו צורה היא לובשת עבור כל אחד מאיתנו, היא מאפשרת לנו לשכנע את עצמנו שהרעש הרחוק של הפצצות, אם כי בעיקר אֲמֶרִיקָאִי אלה, זו לא הבעיה שלנו.

התקשורת הארגונית בארה"ב אישרה והגדילה את הבורות שלנו באופן דרסטי הפחתה סיקור חדשות זרות והפיכת חדשות הטלוויזיה לתא הד מונחה רווחים המאוכלס על ידי מומחים באולפנים שנראה שהם יודעים אפילו פחות על העולם מאשר כולנו.

רוב הפוליטיקאים בארה"ב עולים כעת דרך ה שוחד משפטי מערכת ממקומית למדינה לפוליטיקה לאומית, ומגיעות לוושינגטון בלי לדעת כמעט כלום על מדיניות חוץ. זה מותיר אותם פגיעים כמו הציבור לקלישאות ניאוקוניות כמו העשר או שתים עשרה הדחוסים בהצדקה המעורפלת של אולברייט להפצצת עיראק: חופש, דמוקרטיה, אורח החיים האמריקאי, לעמוד על הרגליים, הסכנה לכולנו, אנחנו אמריקה, הכרחי. אומה, הקרבה, גברים ונשים אמריקאים במדים, ו"עלינו להשתמש בכוח".

מול חומה כה מוצקה של זלזול לאומני, הרפובליקנים והדמוקרטים כאחד הותירו את מדיניות החוץ בידיים המנוסות אך הקטלניות של הניאוקונסים, שהביאו לעולם רק כאוס ואלימות במשך 25 שנה.

כולם מלבד חברי הקונגרס הפרוגרסיביים או הליברטריאנים העקרוניים ביותר הולכים יחד כדי להסתדר עם מדיניות כל כך מנוגדת לעולם האמיתי עד שהם מסתכנים בהשמדתו, בין אם על ידי לוחמה מתגברת או על ידי חוסר מעש אובדני במשבר האקלים ובעולם אמיתי אחר. בעיות שעלינו לשתף פעולה עם מדינות אחרות כדי לפתור אם אנחנו רוצים לשרוד.

אין זה פלא שהאמריקאים חושבים שבעיות העולם אינן פתירות ושהשלום אינו בר השגה, מכיוון שהמדינה שלנו ניצלה כל כך את הרגע החד-קוטבי שלה של דומיננטיות עולמית כדי לשכנע אותנו שזה המצב. אבל מדיניות זו היא בחירות, ויש אלטרנטיבות, כפי שסין ומדינות אחרות מדגימות באופן דרמטי. נשיא ברזיל לולה דה סילבה מציע להקים "מועדון שלום" של מדינות עושות שלום לתווך לסיום המלחמה באוקראינה, וזה מציע תקווה חדשה לשלום.

במהלך מסע הבחירות שלו והשנה הראשונה שלו בתפקיד, הנשיא ביידן שוב ושוב מוּבטָח לפתח עידן חדש של דיפלומטיה אמריקאית, לאחר עשרות שנים של מלחמה והוצאות צבאיות שיא. זאק ורטין, כיום יועץ בכיר של שגרירת האו"ם לינדה תומס-גרינפילד, כתב בשנת 2020, המאמצים של ביידן "לבנות מחדש מחלקת המדינה שהושחתה" צריך לכלול הקמת "יחידת תמיכה בתיווך... המאוישת על ידי מומחים שהמנדט היחיד שלהם הוא להבטיח שלדיפלומטים שלנו יהיו הכלים הדרושים להם כדי להצליח לנהל שלום".

תגובתו הדלה של ביידן לקריאה זו של ורטין ואחרים הייתה סוף סוף חשף במרץ 2022, לאחר שדחה את היוזמות הדיפלומטיות של רוסיה ורוסיה פלשה לאוקראינה. היחידה החדשה לתמיכה במשא ומתן של מחלקת המדינה מורכבת משלושה אנשי צוות זוטרים הממוקמים בתוך הלשכה לפעולות סכסוך וייצוב. זהו היקף המחויבות הסמלית של ביידן להשכנת שלום, כאשר דלת האסם מתנדנדת ברוח והארבעה פרשים של האפוקליפסה - מלחמה, רעב, כיבוש ומוות - משתוללים על פני כדור הארץ.

כפי שכתב זאק ורטין, "לעיתים קרובות ההנחה היא שגישור ומשא ומתן הם מיומנויות זמינות לכל מי שעוסק בפוליטיקה או דיפלומטיה, במיוחד דיפלומטים ותיקים וממונים בכירים בממשלה. אבל זה לא המקרה: גישור מקצועי הוא מלאכה מיוחדת, לרוב טכנית ביותר, בפני עצמה".

ההשמדה ההמונית של מלחמה היא גם מיוחדת וטכנית, וארצות הברית משקיעה כעת קרוב ל- טריליון דולר בשנה בו. מינוי שלושה אנשי צוות זוטרים של משרד החוץ כדי לנסות לעשות שלום בעולם מאוים ומפחיד ממכונת המלחמה של ארצם שלהם טריליוני דולר רק מאשר שוב שהשלום אינו בראש סדר העדיפויות של ממשלת ארה"ב.

By לעומת זאת, האיחוד האירופי יצר את צוות התמיכה בגישור ב-2009 וכעת יש לו 20 חברי צוות העובדים עם צוותים אחרים ממדינות האיחוד האירופי. למחלקה לענייני פוליטיקה ובניית שלום של האו"ם יש צוות של 4,500, מפוזרים בכל העולם.

הטרגדיה של הדיפלומטיה האמריקאית כיום היא שהיא דיפלומטיה למלחמה, לא לשלום. העדיפות העליונה של מחלקת המדינה היא לא לעשות שלום, ואפילו לא לנצח בפועל במלחמות, מה שארצות הברית לא הצליחה לעשות מאז 1945, מלבד כיבוש מחדש של מאחזים ניאו-קולוניאליים קטנים בגרנדה, פנמה וכווית. סדר העדיפויות בפועל הוא להציק למדינות אחרות להצטרף לקואליציות מלחמה בראשות ארה"ב ולקנות נשק אמריקאי, כדי להשתיק קורא לשלום בפורומים בינלאומיים, לאכוף לא חוקי וקטלני סנקציות כפייה, ולתמרן מדינות אחרות לתוך מקריב האנשים שלהם במלחמות פרוקסי ארה"ב.

התוצאה היא להמשיך ולהפיץ אלימות וכאוס ברחבי העולם. אם אנחנו רוצים לעצור את השליטים שלנו מלהצעיד אותנו לעבר מלחמה גרעינית, קטסטרופה אקלימית והכחדה המונית, מוטב שתוריד את הסנוורים ונתחיל להתעקש על מדיניות שמשקפת את מיטב האינסטינקטים שלנו ואת האינטרסים המשותפים שלנו, במקום את האינטרסים של מחיצי המלחמה. סוחרי מוות שמרוויחים ממלחמה.

מדיאה בנג'מין וניקולס JS דייויס הם המחברים של מלחמה באוקראינה: הגיון של קונפליקט חסר היגיון, פורסם על ידי OR Books בנובמבר 2022.

מדיאה בנימין הוא המייסד של CODEPINK לשלום, ומחברם של מספר ספרים, כולל בתוך איראן: ההיסטוריה האמיתית והפוליטיקה של הרפובליקה האסלאמית של איראן.

ניקולה ג'יי דייויס הוא עיתונאי עצמאי, חוקר ב- CODEPINK ומחבר הספר דם על ידינו: הפלישה האמריקאית והשמדת עירק.