מאת מתיו הוה, 21 באפריל, 2020
הבאת בית המלחמה של האויב /; ההרים שרים מאת נגוין פן קיו מאי
נולדתי בסמוך לעיר ניו יורק בשנת 1973, השנה שבה ארצות הברית סיימה רשמית את מלחמתה בווייטנאם והביאה הביתה את אחרון כוחותיה הקרביים. מלחמת וייטנאם, המכונה הווייטנאמים כ"מלחמה אמריקאית ", הייתה תמיד משהו שהוצא ממני, אפילו כשקראתי היסטוריה אחרי ההיסטוריה, צפיתי בסרטים תיעודיים, וכקצין חיל הנחתים חקרתי עותקים של ספרי חיל הים הימי בזמן המלחמה. למרות שהמלחמה נמשכה עוד כמה שנים לאחר לידתי עבור העם הווייטנאמי, כי עמי קמבודיה ולאוס סבלו מהרג ומעשי זוועה בזמן שהייתי ילד, וזה עד היום, כמו שאני עכשיו גבר בשלו בסוף שנות הארבעים, משפחות וייטנאמיות ואמריקאיות כאחד, במיליונים, סובלים מוות ומוגבלות כתוצאה מההשפעות הרעילות והמשכיות של הסוכן אורנג ', שלא לדבר על אלפים שנהרגים וממוטים מדי שנה בגלל השרידים הבלתי מפוצצים של מיליוני טונות של ארה"ב פצצות שנפלו על קמבודיה, לאוס וויאטנם, המלחמה לא השפיעה עלי מעט. אפילו עם הקשר שלי עכשיו עם הרבה ותיקים מווייטנאם וניסיוני לפגוש עשרות בני משפחה שאיבדו בעלים, אבות ואחים לסוכן אורנג ', קשר למלחמה בווייטנאם לחיי שלי והתנסויות שלי במלחמה באפגניסטן ועירק. היה פשוט אקדמי או תיאורטי.
באותה שנה שנולדתי נגוין פאן קאי מאי נולד בצפון וייטנאם. כמו כל הווייטנאמים, קווי מאי היה חווה את המלחמה האמריקאית, את הנסיון הרחוק שלה, את הוצאתה המוצלחת ואת תפקודו הכל-יכול, במונחים אישיים לחלוטין. עבור קואי מאי המלחמה תהיה באופן ישיר ועקיף בשורש כל הדברים, שום דבר לא יכול להיות מורכב או לבוא מבלי שתהיה מהות כלשהי מהמלחמה. המלחמה בכל הדברים, בהיותה נכונה לכל הווייטנאמים, הייתה נכונה רק לאותם אמריקנים ובני משפחותיהם, שנשלחו להרוג ולהיהרג בשדה הקרב של קולוניאליזם סמוי והיסטריה של המלחמה הקרה. קווי מאי היה פועל בכדי לשרוד כחקלאי וכמוכר רחוב במשך שנים רבות עד שתכנית מלגות שלחה אותה לאוסטרליה ללמוד. מאוסטרליה הייתה מתחילה בקריירה בעבודות פיתוח לשיפור חייהם של אנשים לא רק בווייטנאם, אלא בכל רחבי אסיה. קואי מאי תתחיל גם בתהליך כתיבה אשר יתרום באותה מידה לריפוי ולהתאוששות ממלחמה, כמו עבודת הפיתוח שהיא לקחה בה והובילה.
ההרים שרים הוא ספרה התשיעי של קווי מאי והספר הראשון באנגלית. זהו רומן של משפחה אחת המנסה לשרוד בצפון וייטנאם ממלחמת העולם השנייה לאורך השנים שלאחר תבוסת ממשלת דרום וייטנאם על ידי הצפון. זהו ספר שזכה לביקורות נלהבות על ידי מגוון רחב של מבקרים כמו הספר ניו יורק טיימס, Publishers Weekly, ו דף הספרים, ויש לו ציונים של 4.5 ו -4.9 Goodreads ו אמזון בעבריתכך שההערות שלי לא ישקפו את התכונות האינטנסיביות והיפות של הפרוזה של קיו מאי או את האופן הרודף והפונה של סיפורי סיפורה. במקום זאת, אני פשוט רוצה לומר שאנשים בארה"ב צריכים לקרוא את הספר הזה כדי להבין מה עשינו בארה"ב לכל כך הרבה מחוץ לארה"ב.
במשך שנים רבות, כששואלים אותי אילו ספרים יש לקרוא בכדי להבין את המלחמות האמריקאיות הנוכחיות בעולם המוסלמי, המלצתי על שני ספרים, לא על המלחמות הנוכחיות וגם על וייטנאם: הספר של דיוויד הלברשטאם הטובים והמבריקים ביותר ושל ניל שיהאן שקר מאיר. קרא את הספרים האלה שאני אומר לאנשים ותבינו מדוע ארה"ב נמצאת במלחמות האלה ומדוע המלחמות האלה לא ייגמרו. עם זאת, אותם ספרים מספרים מעט על אנשי המלחמות: חוויותיהם, סבלם, ניצחונותיהם וקיומם. כפי שעושים הלברשטאם ושהאן למען הבנת ארה"ב במלחמות אלה, כך קווי מאי עושה למען הבנת האנשים שמוצמדים מתחת, מנוצלים, מכים ועוצבים על ידם.
היו כמה מקרים בזמן הקריאה ההרים שרים חשבתי להפסיק. בחילה ובוהלה קדחתנית שהספר עורר בי כשקראתי את דבריו של קו מאי על משפחתה (למרות שזה רומן שאפשר להבין שהוא נלקח בחלקו הגדול מההיסטוריה של משפחתה עצמה) עוררו את זיכרונותיהם של העירקים והאפגנים הרבים הכרתי, רבים עדיין בארצות מולדתם, רובם עדיין חיים ושרדו בהמשך מלחמה או אולי אחת מהפסקותיה. האשמה על המלחמות, מה שהשתתפתי בו, ומה שעשינו כאומה למיליוני חפים מפשע רבים כל כך, מניע את רעיון ההתאבדות שלי, כמו זה של ותיקים רבים אחרים בארה"ב. אז כמו שאולי זה צריך להיות ...
מה ההרים שרים מפרט ומסביר על מלחמה, לא רק על פרטי האבל, האימה, חוסר התוחלת, המשפטים והמשמעות שלה, אלא על השפעותיו המתמשכות לאורך דורות, על דרישותיה הקבועות להקריב, ועל גידולו בקיצוניות פוליטית, תרבותית וחברתית. , אינו מוגבל לחוויה הווייטנאמית, אלא משתרע על כל נגיעה בכוח וגחמות המלחמה. בוודאי שיש אלמנטים והיבטים של ההרים שרים שהם ספציפיים לחוויה הווייטנאמית, ממש כמו שיש אלמנטים והיבטים למלחמות באפגניסטן, עירק, לוב, פקיסטן, סומליה, סוריה ותימן הייחודיות לכל מדינה. עם זאת, אפילו בהבדל הזה, ישנו זהות, שכן סיבת המלחמה, הסיבה לדברים כאלה, אנחנו, ארה"ב.
קווי מאי כתב ספר נצחי של עצב ואובדן, ועל רווח וניצחון. בין אם בהכרה ובין אם לא, קי מאי דיבר במשך דורות מחוץ לווייטנאם, מיליונים על מיליוני אנשים שהופצצו, הושמו מתחת לאדמה, נאלצים לברוח ונואשים לחיות; אנשים משוגעים ועם זאת צלולים ברצונם לא רק לברוח ולשרוד אלא בסופו של דבר להעמיס ולהחליף את מכונת המלחמה האמריקאית. זה ספר גם לאמריקאים. לא מראה לנו בשום צורה שהיא, אלא חלון, מבט אל מה שעשינו וממשיכים לעשות לרבים כל כך ברחבי העולם, גם מקודם כשהייתי צעיר וגם מעכשיו כשהייתי מזדקן.
