המסגד שנעלם

מאת רוברט קוהלר, פלאי נפוצים.

ביצענו פשע מלחמה קטן ושקט שלשום. ארבעים פלוס אנשים מתים, הוצאו עם טילי אש גיהנום בזמן שהם התפללו.

או שלא. אולי הם היו רק מורדים. הנשים והילדים, אם היו כאלה, היו . . . בחייך, אתה מכיר את השפה, נזק נלווה. הפנטגון הולך "לבדוק" את הטענות לפיהן מה שקרה ב-16 במרץ האחרון בכפר אל-ג'ינה בצפון סוריה היה משהו חמור יותר ממבצע טרור, שאם תקרא את הפרשנות הרשמית, נראה כמו המקבילה הגיאופוליטית. של הדברת מכרסמים.

היעד "הוערך כמקום מפגש של אל-קאעידה, ו נקטנו בשביתה", הסביר דובר פיקוד מרכז ארה"ב. התקיפה כללה שני מל"טים של ריפר (כמו ב-Grim Reaper) והמטען שלהם של טילי Hellfire, בתוספת פצצה במשקל 500 פאונד.

היעד, לפחות לפי ארגוני זכויות אדם ואזרחים בשטח, היה מסגד בשעת התפילה.

"פקידי ארה"ב אמרו שהשביתות. . . הרג 'עשרות' חמושים בפגישה של קבוצת הטרור", לפי הארגון וושינגטון פוסט. "אבל פעילים מקומיים וקבוצת מעקב דיווחו שלפחות 46 בני אדם מתו, ועוד נלכדו מתחת להריסות, כשהתקיפה פגעה במסגד במהלך התכנסות דתית. . . . בתמונות מהאזור נראו כוחות ההצלה מושכים גופות מרוטשות מתלולית הריסות".

אחד התושבים המקומיים סיפר סוכנות הידיעות הצרפתית: "ראיתי 15 גופות והמון חלקי גוף בפסולת כשהגעתי. אפילו חלק מהגופות לא הצלחנו לזהות".

במהלך 30 השניות של תשומת הלב שהסיפור משך, המחלוקת הייתה האם מדובר במסגד שנפגע או בבניין ממול למסגד. הפנטגון אף הסיר את הסיווג של תמונה של תוצאות ההפצצה, והראה שבניין קטן ליד מכתש הפצצות הנוראי עדיין עומד על תילו. עם זאת, לפי את יירוט: "פעילים ומגיבים ראשונים אומרים שהבניין שהיה ממוקד היה חלק ממתחם המסגד - ושההריסות החרוכים המוצגות בתמונה היו המקום שבו התפללו 300 אנשים כשהפצצות החלו לפגוע".

בכל מקרה, מחזור החדשות המשיך הלאה. המחשבה הראשונית שלי, כשקראתי על ההפצצה, שלא תוארה כטבח או טבח בכותרות המיינסטרים, אלא נשארה "תקרית", היא שלתקשורת יש הסכם ברירת מחדל לגבי מוסר: הרג זה בסדר כל עוד זה חסר רגשות , רציונלי ואסטרטגי קר (גם אם בטעות). זו הדרך האמריקאית. אפשר לדווח על רצח אסטרטגי קר בצורה כזו שתשתלב בתשתית הגלובלית של בטיחות ושליטה ברוע.

אבל להרוג זה רע אם יש תשוקה מעורבת. תשוקה מקושרת בקלות ל"קיצוניות" ולחשיבה שגויה. האיש שנהרג החודש על ידי המשטרה בפריז שדה תעופה אורלי, למשל, קרא, "אני כאן כדי למות למען אללה - יהיו מקרי מוות."

זה משתלב היטב בוודאות המוסרית של העולם המערבי. השווה זאת לשיחת יחסי ציבור צבאית, שדווחה גם ב-The Intercept: "האזור", על פי דובר הצי האמריקני, "סוקר מקרוב לפני התקיפה על מנת למזער נפגעים אזרחיים".

בשני המקרים חזו העבריינים גופות שהושארו בעקבות פעולתם. אף על פי כן, המכונה הצבאית האמריקאית נמנעה בזהירות מההסכמה המוסרית של הציבור או התקשורת. והגיאופוליטיקה נותרה משחק של טוב מול רע: מורכב מבחינה מוסרית כמו נערים בני 10 משחקים בוקרים ואינדיאנים.

מה שלא חזיתי היה באיזו מהירות הסיפור ייעלם ממחזור החדשות. זה פשוט לא יכול היה להתחרות בקקופוניה של טראמפ של ציוצים ושקרים וכל מה שעוד עובר לחדשות שאמריקה צורכת. זה מוסיף מימד חדש לגמרי של אדישות תקשורתית לעלות המלחמה בפועל, אבל אני מניח שאף מדינה לא תוכל לנהל מלחמה אינסופית אם התקשורת הרשמית שלה תעשה עניין גדול מכל מסגד או בית חולים שהיא (בטעות) הפציצה, או תעמיד פנים אנושיות כל הנזק הנלווה שלו.

אני כותב את זה בסרקזם ובאירוניה, אבל מה שאני מרגיש הוא ייאוש בעייתי עמוק מכדי להבין. האנושות העולמית, בראשות ארצות הברית של אמריקה, מעצמת העל הפרימו של כדור הארץ, מתגלגלת למצב של מלחמה מתמדת. הוא כלא את עצמו בשנאה עצמית בלתי נגמרת.

"הדרך שבה המיליטריזם האמריקאי נתפס כמובן מאליו", מאיה שנואר כותב ב-Truthout, "משקף את הדרכים שבהן צורות אחרות של אלימות המונית נחשבות בלתי נמנעות - שיטור, גירוש, רצח עם ומחיקה של עמים ילידים, מערכת הבריאות המונעת על ידי השוק הנצלנית, מערכת החינוך הבלתי שוויונית ביותר ומדיניות סביבתית הרת אסון. ההיגיון המקובל אומר לנו שהדברים האלה יישארו איתנו: הטוב ביותר שאנו יכולים לקוות לו, לפי הנרטיב הזה, הוא רפורמה צנועה בתוך אלימות מפלצתית.

"אנחנו צריכים לבחור", היא אומרת, "סדרי עדיפויות נותני חיים על פני אלימים. עלינו להפסיק לתת לגיטימציה לכל צורות האלימות של המדינה".

כן, כן, אבל איך? נחיצות המלחמה לא אותגרה ברמות הכוח הרשמיות במדינה זו יותר מארבעה עשורים. התקשורת הארגונית מעניקה לגיטימציה לאלימות המדינה יותר על ידי מה שהיא לא אומרת מאשר על ידי מה שהיא עושה. מסגדים שהופצצו פשוט נעלמים מהחדשות, והלא, הם מעולם לא קרו. לשקרנים היה פורום עולמי לקדם את הפלישה לעיראק, ואילו אלה שהטילו ספק בכך נאלצו לשחרר את זעמם מפינות רחוב. "נזק צדדי" הוא טשטוש לשוני, שכמיית קוסמים, מסתירה רצח המוני.

ודונלד טראמפ נמצא תחת שליטת הימין הקיצוני הצבאי, כמו גם חוסר הבגרות שלו. כמובן שהתקציב החדש שלו, שפורסם, כפי שמציין שנואר, ביום השנה לטבח שלי לאי, מעלה את ההקצאה הצבאית ב-54 מיליארד דולר ומפחית את ההוצאות החברתיות. בעודנו מוחים וכותבים מכתבים לקונגרס ומביעים את ההלם והיראה שלנו ממה שקורה, הבה נזכור שטראמפ רק שם פנים למיליטריזם של אמריקה שיצא משליטה. הוא לא יצר את זה.

כדי שהמחאות נגד הקיצוץ בתקציב שלו יהיו אפקטיביות, כדי שהמהומה הסוערת תהיה חשובה, מדינה חדשה חייבת להתהוות.