המערכה האחרונה במבצע הדיסאינפורמציה הגרעינית באיראן

מאת גארת פורטר, מאי 3, 2018

מ חדשות קונסורציום

טענתו של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו בתיאטרון שלו מצגת 20 דקות של תקיפה פיזית ישראלית של "הארכיון האטומי" של איראן בטהראן בהחלט היה "הישג מודיעיני גדול" שהתפאר לו אם אכן קרה. אך הטענה אינה עומדת תחת בדיקה קפדנית, וקביעתו כי בידי ישראל כיום תיעוד נרחב של תוכנית נשק גרעיני חשאית איראנית היא בהחלט הונאה.

סיפורו של נתניהו על פשיטה ישראלית של המודיעין הישראלי בטהראן, שהביא תיקי 55,000, ועוד תקליטורים של 55,000 ממיקום "סודי ביותר", מחייב קבלת הצעה אבסורדית על פניה: קובעי המדיניות האיראנים החליטו לאחסן את הצבא הרגיש ביותר שלהם סודות בתוך צריף קטן בעל גג פח, ללא שום דבר כדי להגן עליו מפני חום (ובכך כמעט בוודאות הבטחת אובדן נתונים על תקליטורים בתוך כמה שנים) ואין שום סימן של אבטחה, בהתבסס על תמונת הלוויין המוצגת בתערוכת השקופיות. (כמו סטיב סיימון שנצפה in ניו יורק טיימסהדלת שלו אפילו לא נראה שיש מנעול על זה.)

ההסבר המצחיק שהוצעו על ידי גורמים רשמיים ישראלים ל דיילי הטלגרף- שהממשלה האיראנית חוששת מהתיקים הבינלאומיים אם יימצאו "בסיסים מרכזיים" - רק מגלה את הבוז המוחלט שיש לנתניהו לממשלות המערב ולאמצעי התקשורת. גם אם איראן תנהל נשק גרעיני בסתר, תיקיהם בנושא יישמרו במשרד הביטחון ולא בבסיסים צבאיים. וכמובן, המהלך, כביכול, בלתי סביר לחלוטין למיקום חדש בלתי סביר, הגיע בדיוק כפי שנתניהו נזקק לסיפור חדש דרמטי כדי לעורר את טראמפ כדי לעמוד בפני ההתעקשות החזקה של בעלות הברית האירופיות לשמר את ההסכם הגרעיני המשותף עם איראן (JCPOA).

למעשה, אין אוצר עצום של קבצים סודיים על "פרויקט מנהטן" של איראן. מדפי הכבלים השחורים והדיסקים שחשף נתניהו בפריחה דרמטית כל כך חזרה ל- 2003 (שאחריה אומדני המודיעין הלאומי של ארה"ב (NIE) אמר כי איראן נטשה כל תוכנית נשק גרעיני) והפכה לא רק לאביזרי הבמה כמו פצצת הקריקטורה שבה השתמש נתניהו באומות המאוחדות ב- 2012.

קמפיין דיסאינפורמציה

טענתו של נתניהו בדבר האופן שבו ישראל רכשה את "ארכיון האטום" הזה היא רק הביטוי האחרון של מסע דיסאינפורמציה ארוך טווח שממשלת ישראל החלה לעבוד עליו בשנים 2002-03. המסמכים שאליהם התייחס נתניהו במצגת הוצגו לתקשורת החדשות ולסוכנות האנרגיה האטומית הבינלאומית (סבא"א) החל משנת 2005 כמקורם בתוכנית סודית לחקר נשק גרעיני איראני. במשך שנים רבות התקשורת החדשות בארה"ב קיבלה את המסמכים האלה כאותנטיים. אך למרות החזית המאוחדת של התקשורת המאוחדת מאחורי הנרטיב ההוא, אנו יודעים כעת בוודאות כי אותם מסמכים קודמים היו המצאות וכי הם נוצרו על ידי המוסד הישראלי.

זה ראיות של הונאה מתחיל עם המקור לכאורה של כל אוסף של מסמכים. בכירים במודיעין בממשל ג'ורג 'בוש אמרו לכתבים כי המסמכים הגיעו מתוך "מחשב נייד איראני גנוב" ניו יורק טיימס דיווח בנובמבר 2005. ה פי ציטט אנשי מודיעין שלא נמסרו כי הם טענו שהמסמכים לא הגיעו מקבוצת התנגדות איראנית, שתטיל ספק רב באמינותם. קמפיין הדיסאינפורמציה שממשלת ישראל החלה לעבוד עליו ב- 2002-03. המסמכים שאליהם התייחס נתניהו למצגת הועברו לאמצעי התקשורת הגרעיניים ולסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (IAEA) המתחילה ב- 2005 כמקור תוכנית סודית של נשק גרעיני איראני. במשך שנים רבות בארה"ב חדשות התקשורת קיבלו מסמכים אלה אותנטי. אבל למרות התקשורת המוצקה שמאחדת את החזית שמאחורי הנרטיב הזה, אנו יודעים בוודאות כי מסמכים קודמים אלה היו המצאות וכי הם נוצרו על ידי המוסד הישראלי.

אבל זה הפך את ההבטחות של פקידי המודיעין האלה היו חלק רשמי distimulation. החשבון המהימן הראשון על נתיב המסמכים לארצות הברית הגיע רק ב- 2013, כאשר פקיד משרד החוץ הגרמני לשעבר, קרסטן וויגט, שפרש מתפקידו הוותיק כמתאם שיתוף הפעולה בין גרמניה לצפון אמריקה, שוחח עם הסופר את הרשומה.

Voigt נזכר איך בכירים בכירים של סוכנות הביון הזרה הגרמנית, Bundesnachtrendeinst או BND, הסביר לו בנובמבר בנובמבר כי הם מכירים את המסמכים על תוכנית הנשק הגרעיני לכאורה של איראן, משום שמקור כלשהו - אך לא סוכן מודיעין ממשי - סיפק אותם מוקדם יותר באותה שנה. יתר על כן, פקידי ה- BND הסבירו כי הם ראו במקור "ספק", כי הוא היה שייך למג'אהדין א-ח'לק, ארגון האופוזיציה החמושה האיראני שלחם באיראן למען עיראק במהלך מלחמת שמונה השנים .

פקידי ה- BND הביעו דאגה מכך שממשל בוש החל לצטט את המסמכים האלה כראיות נגד איראן, בגלל ניסיונם עם "Curveball" - המהנדס העיראקי בגרמניה שסיפר סיפורים על מעבדות ביו-ביו-ניידות ניידות שהפכו להיות שקר. כתוצאה מפגישה זו עם פקידי BND, Voigt נתן ראיון ל אל האניWall Street Journal  אשר סתר את הבטחתם של פקידי המודיעין האמריקניים שאינם מזוהים טיימס אהוא הזהיר כי ממשל בוש אינו צריך לבסס את מדיניותו על המסמכים שהוא מתחיל לצטט כראיה לתוכנית הגרעין האיראנית, משום שהם אכן באו מ"קבוצות מתנגדים איראניות ".

שימוש ב- MEK

אפשר להבין את רצונו של ממשל בוש להניע את הסיקור העיתונאי למסמכים הפנימיים כביכול האיראניים מן ה- MEK: האמת על תפקיד ה- MEK תוביל מיד לישראל, כי זה היה ידוע, כי סוכנות המודיעין של ישראל המוסד השתמשה ב- MEK שהציבור הישראלי לא רצה לייחס לעצמו - כולל המיקום המדויק של מתקן ההעשרה של נטנז. כפי שציינו העיתונאים הישראלים יוסי מלמן ומאיר ג'וודנפר 2007 הספרעל תוכנית הגרעין האיראנית, המבוססת על גורמים אמריקאים, בריטיים וישראליים, "מידע מסונן" לסבא"א באמצעות ארגוני האופוזיציה האיראניים, ובמיוחד מועצת ההתנגדות הלאומית של איראן ".

המוסד השתמש ב- MEK שוב ושוב ב- 1990s וב- 2000 המוקדמים כדי להביא את סבא"א לבדוק כל אתר שישראלים חשדו כי הם עשויים להיות קשורים לגרעין, ולהרוויח את המוניטין האיראני שלהם בסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית. אף אחד לא מכיר את הרשומה של ה- MEK יכול היה להאמין שהוא מסוגל ליצור את המסמכים המפורטים שהועברו לממשלה הגרמנית. זה נזקק לארגון בעל מומחיות בנשק גרעיני וניסיון בבדיקת מסמכים - הן של המוסד הישראלי והן בשפע.

נתניהו העניק לציבור את הצצה ראשונה לאחד הציורים הללו, כאשר הצביע עליו בניצחון כמראות חזותית בולטת על הבגידה הגרעינית האיראנית. אבל לשרטוט סכימטי זה היה פגם יסודי שהוכיח כי הוא ואחרים לא יכלו להיות אמיתיים: הוא הראה את טיל שחאב-3 המקורי, אשר עוצב על ידי 1998 ל- 2000. זה היה הצורה שהמטפלים המודיעיניים מחוץ לאיראן הניחו ב 2002 ו 2003 איראן ימשיכו להשתמש ב טיל בליסטי שלה. פקידי ממשל בוש הדגיש קבוצה של 18 ציורים סכימה של כלי השיט של שחאב 3 של החזרה או nosecone של הטיל ב שכל אחד מהם היה צורה עגולה המייצגת נשק גרעיני. רישומים אלה תוארו לממשלות זרות ולסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית כ 18 ניסיונות שונים לשלב נשק גרעיני בשאהב- 3.

קונוס חדש

כיום, ברור כי איראן החלה לעצב מחדש את טיל שהאב-3 עם כלי חילוץ חרוטי או נוסקון כבר 2000 והחליפה אותו בעיצוב שונה לחלוטין, בעל צורה "טריקונית" או "בקבוק תינוק". זה עשה את זה טיל עם יכולות טיסה שונות מאוד, והוא נקרא בסופו של דבר Ghadr-1. מיכאל אלמן, המומחה המוביל בעולם לטילים בליסטיים איראנים, תיעד את עיצוב הטיל שבירת שבץ 2010 המחקר של תוכנית הטילים של איראן.

אירן שמרה על הטיל החדש שלה, שעוצב מחדש, עם כלי החילוץ של בקבוקי החלב לתינוק, מהעולם החיצון עד למבחן הראשון שלו באמצע 2004. אלמן הגיע למסקנה כי איראן מטעה בכוונה את שאר העולם - ובייחוד את הישראלים, המייצגים את האיום המיידי ביותר של ההתקפה על איראן - להאמין שהמודל הישן הוא טיל העתיד, תוך שהוא מעביר את התכנון שלו לעיצוב החדש , אשר יביא את כל ישראל בהישג יד בפעם הראשונה.

מחברי הציורים שנתניהו הציג על המסך היו אפלים בחשיכה על השינוי בעיצוב האיראני. התאריך המוקדם ביותר של מסמך על עיצוב מחדש של הרכב החוזר באוסף שהתקבל על ידי המודיעין האמריקאי היה אוגוסט 28, 2002 - כשנתיים לאחר העיצוב מחדש החלה. טעות חמורה זו מעידה על כך שהציורים הסכימטיים המציגים נשק גרעיני ברכב חוזר של שחאב-אקסנוקס - מה שכינה נתניהו "עיצוב משולב של ראש נפץ" היו בדותות.

מצגת השקופיות של נתניהו הדגישה שורה של גילויים לכאורה שלדברי "ארכיון האטום" שנרכשה לאחרונה על מה שמכונה "תוכנית עמאד" והמשך פעילות האיראנים, אשר נאמר כי הובילה את פרויקט הנשק הגרעיני הנסתר . אבל הדפים האחידים של מסמכי השפה הפרסית שהבזיקו על המסך היו גם הם בבירור מאותו קובץ מסמכים, שאותו אנו מכירים כיום משילוב ה- MEK-Israel. מסמכים אלה מעולם לא אושרו, ומנכ"ל סבא"א, מוחמד אל-בראדעי, שהיה ספקן לגבי האותנטיות שלהם, היה התעקש כי ללא אימות כזה, הוא לא יכול להאשים את איראן שיש לה תוכנית נשק גרעיני.

עוד הונאה

ישנם אינדיקציות אחרות להונאה גם באוסף המסמכים הזה. מרכיב שני בתוכנית הנשק הסמויה כביכול שקיבלה את השם "תוכנית עמאד" היה "תרשים זרימת תהליכים" של מערכת בקנה מידה ספציפי להמרת עפרות אורניום לצורך העשרה. היה לו שם הקוד "פרויקט 5.13", על פי א תדרוך על ידי סוכנות הידיעות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (IAEA), על-ידי סגן מנהל סבא"א, אולי היינונן, והיה חלק ממה שמכונה "פרויקט 5". פרוייקט משנה נוסף תחת הכותרת היה "פרויקט 5.15", אשר מעורב בעיבוד עפרות על מכרה Gchine. "שני פרויקטים משנה היו אמר להתבצע על ידי חברת ייעוץ בשם קימיה Maadan.

אבל מסמכים שאיראן לאחר מכן סיפק לסבא"א הוכיח כי למעשה, "פרויקט 5.15" אכן היה קיים, אך הוא היה פרויקט אזרחי של הארגון לאנרגיה אטומית באיראן, שלא היה חלק מתוכנית נשק גרעינית חשאית, וכי ההחלטה התקבלה באוגוסט 1999 - שניים שנים לפני תחילת "תוכנית עמאד" כביכול נאמר כי החלו.

תפקידה של קימיה מעדן בשתי תת-הפרויקטים מסביר מדוע פרויקט עיבוד עפרות ייכלל בתוכנית הנשק הגרעיני החשאי. אחד המסמכים המעטים שנכללו במטמון שניתן היה לאמת אותנטי היה מכתב של קימיה מעדן בנושא אחר, דבר המצביע על כך שמחברי המסמכים בנו את האוסף סביב כמה מסמכים שאפשר לאמת.

נתניהו גם השתהה על הכחשת איראן כי היא עשתה כל עבודה על "MPI" או ("Multi- נקודת ייזום") הטכנולוגיה "בגיאומטריה ההמיספרי". הוא טען כי "התיקים" הראו כי איראן ערכה ניסויים "עבודה נרחבים" או "MPI". הוא לא פירט את העניין. אבל ישראל גילתה את העדויות לכאורה לניסויים כאלה בבקתה עם גג פח בטהראן. השאלה אם איראן עשתה ניסויים כאלה היתה סוגיה מרכזית בחקירת סבא"א אחרי 2008. הסוכנות תיארה את זה ב ספטמבר 2008 הדו"ח, שמתיימר להיות על הניסויים של איראן בקשר ליזום סימטרי של מטען נפץ גבוה בחצי הכדור המתאים למתקן גרעיני מסוג קריסה.

אין חותמות רשמיות

סבא"א סירבה לחשוף איזו מדינה חברה סיפקה את המסמך לסבא"א. אבל מנכ"ל אל-בראדעי לשעבר גילה זאת זיכרונותיו שישראל העבירה שורה של מסמכים לסוכנות כדי לקבוע את העובדה שאיראן המשיכה בניסויי הנשק הגרעיני שלה עד "לפחות 2007". אל-בראדעי התכוון לתזמון נוח של הופעת הדו"ח בתוך מספר חודשים של ה- NIE של נובמבר 2007 מסכם כי איראן סיימה מחקר גרעיני הקשור שלה 2003.

נתניהו הצביע על שורה של מסמכים על המסך, כמו גם מספר רישומים, תצלומים ודמויות טכניות, ואפילו סרט שחור ולבן עלוב, עדות לפעילות הגרעינית של איראן. אבל שום דבר עליהם אינו מספק קשר ראייתי לממשלת איראן. כפי שציין טארק ראוף, ראש מחלקת התיאום והביטחון של סבא"א מ- 2002 ל- 2012, בדואר אלקטרוני, אף אחד מדפי הטקסט שעל המסך לא הראה חותמות או סימנים רשמיים שיזהו אותם כממשלה האיראנית בפועל מסמכים. במסמכים האיראניים שהוצגו לסבא"א ב- 2005 לא היו סימנים רשמיים כאלה, כפי שמסרה לי סוכנות 2008.

תוכנית השקופיות של נתניהו חשפה יותר מאשר רק את סגנון השכנוע שלו על איראן. היא סיפקה הוכחות נוספות לכך שהטענות שהניעו בהצלחה את בעלות הברית האמריקאית והברית הישראלית להצטרף לענישת איראן על תוכנית הגרעין הגרעיני שלה התבססו על מסמכים מפוברקים שמקורם במדינה, שהיה לה המניע החזק ביותר לעשות זאת - ישראל.

~~~~~~~~~~

גארת 'פורטר הוא עיתונאי ותחקירן עצמאי על מדיניות הביטחון הלאומי של ארצות הברית ומקבלי פרס Gellhorn של 2012 לעיתונאות. ספרו האחרון הוא "משבר מתועש": הסיפור המובהק של הפחד הגרעיני באיראן, שפורסם ב- 2014.