נטילת אחריות על חיסולים ממל"טים - הנשיא אובמה וערפל המלחמה

מאת בריאן טרל

כשהנשיא ברק אובמה התנצל אפריל 23 למשפחותיהם של וורן ויינשטיין וג'ובאני לו פורטו, אמריקאי ואיטלקי, שניהם בני ערובה שנהרגו במתקפת מזל"ט בפקיסטן בינואר, הוא האשים את מותם הטראגי ב"ערפל המלחמה".

"המבצע הזה היה עקבי לחלוטין עם ההנחיות שלפיהן אנו מנהלים מאמצי סיכול טרור באזור", אמר, ובהתבסס על "מאות שעות של מעקב, האמנו שזה (הבניין שמטרתו והושמד על ידי טילים ששוגרו מל"ט) הוא מתחם אל קאעידה; שלא היו נוכחים אזרחים". אפילו עם הכוונות הטובות ביותר ואמצעי ההגנה המחמירים ביותר, אמר הנשיא, "זו אמת אכזרית ומרירה שבערפל המלחמה בכלל ובמאבקנו בטרוריסטים ספציפית, יכולות להתרחש טעויות - לפעמים טעויות קטלניות".

המונח "ערפל מלחמה", נבל דה קריגס בגרמנית, הוצג על ידי האנליטיקאי הצבאי הפרוסי קרל פון קלאוזביץ ב-1832, כדי לתאר את חוסר הוודאות שחוו מפקדים וחיילים בשדה הקרב. הוא משמש לעתים קרובות כדי להסביר או לתרץ "אש ידידותית" ומקרי מוות לא מכוונים אחרים בלהט ובבלבול של הקרב. המונח מעלה דימויים חיים של כאוס ועמימות. ערפל מלחמה מתאר רעש וטראומה מדהימים, מטחי כדורים ופגזי ארטילריה, פיצוצים צורמים בעצמות, צרחות של פצועים, פקודות שנזעקו ונוגלו, הראייה מוגבלת ומעוותת על ידי ענני גז, עשן ופסולת.

המלחמה עצמה היא פשע ומלחמה היא גיהנום, ובערפל שלה חיילים יכולים לסבול מעומס רגשי, חושי ופיזי. בערפל המלחמה, עייפים מעבר לנקודת הסיבולת וחוששים הן לחייהם והן עבור אלו של חבריהם, חיילים צריכים לעתים קרובות לקבל החלטות של שבריר שנייה על חיים ומוות. בתנאים מצערים כאלה, אין מנוס מ"שטעויות - לפעמים טעויות קטלניות - יכולות להתרחש".

אבל וורן ויינשטיין וג'ובאני לו פורטו לא נהרגו בערפל המלחמה. הם לא נהרגו במלחמה בכלל, לא הובנה בשום אופן מלחמה עד עכשיו. הם נהרגו במדינה שבה ארצות הברית אינה במלחמה. איש לא נלחם במתחם שבו מתו. החיילים שירו ​​את הטילים שהרגו את שני האנשים הללו היו במרחק של אלפי קילומטרים בארצות הברית ולא בסכנה, גם אם מישהו יורה בחזרה. חיילים אלו צפו במתחם עולה בעשן מתחת לטילים שלהם, אך הם לא שמעו את הפיצוץ ולא את זעקות הפצועים, ולא היו נתונים לזעזוע מוח מהפיצוץ. באותו לילה, כמו בלילה שלפני הפיגוע הזה, אפשר להניח שהם ישנו בבית במיטותיהם.

הנשיא מעיד כי אותם טילים נורו רק לאחר ש"מאות שעות של מעקב" נחקרו בקפידה על ידי מנתחי הגנה ומודיעין. ההחלטה שהובילה למותם של וורן ויינשטיין וג'ובאני לו פורטו לא התקבלה בכור הקרב אלא בנוחות ובבטיחות של משרדים וחדרי ישיבות. קו הראייה שלהם לא היה מעונן על ידי עשן ופסולת אלא שופר על ידי טכנולוגיית המעקב המתקדמת ביותר "Gorgon Stare" של מל"טי ריפר.

באותו יום עם הודעת הנשיא גם מזכיר העיתונות של הבית הלבן פרסם הודעה עם הידיעה הזו: "הגענו למסקנה שאחמד פארוק, אמריקאי שהיה מנהיג אל-קאעידה, נהרג באותו מבצע שהביא ל מותם של ד"ר ויינשטיין ומר לו פורטו. הגענו גם למסקנה שאדם גדהאן, אמריקאי שהפך לחבר בולט באל-קאעידה, נהרג בינואר, ככל הנראה במבצע נפרד של ממשלת ארה"ב נגד טרור. בעוד שגם פארוק וגם גדאן היו חברי אל-קאעידה, אף אחד מהם לא היה ממוקד במיוחד, ולא היה לנו מידע המעיד על נוכחותם באתרי המבצעים הללו". אם תוכנית ההתנקשות במזל"ט של הנשיא הורגת לפעמים בני ערובה בטעות, היא גם הורגת בטעות אמריקאים שלכאורה הם חברים באל-קאעידה וכנראה שהבית הלבן מצפה מאיתנו להתנחם בעובדה זו.

למרות "מאות שעות של מעקב", ולמרות "התאמתה מלאה להנחיות שלפיהן אנו מבצעים מאמצי סיכול טרור", הפקודה לתקוף את המתחם ניתנה בהיעדר כל אינדיקציה לכך שאחמד פארוק היה שם או שוורן ויינשטיין היה שם. לֹא. שלושה חודשים לאחר מעשה, ממשלת ארצות הברית מודה שהם פוצצו בניין שהם צפו בו במשך ימים בלי שמץ של מושג מי נמצא בו.

"האמת האכזרית והמרה" היא למעשה שוורן ויינשטיין וג'ובאני לו פורטו כלל לא נהרגו ב"מאמץ נגד טרור", אלא בפעולת טרור של ממשלת ארצות הברית. הם מתו בלהיט בסגנון גנגלנד שהשתבש. נהרגו במהלך ירי בכביש היי-טק, הם קורבנות של רצח ברשלנות במקרה הטוב, אם לא של רצח מוחלט.

"אמת אכזרית ומרירה" נוספת היא שאנשים שמוצאים להורג על ידי רחפנים רחוקים משדה קרב על פשעים שלא נשפטו או הורשעו בהם, כמו אחמד פארוק ואדם גדהאן, אינם אויבים שנהרגו כדין בלחימה. הם קורבנות של לינץ' בשלט רחוק.

"טורפים וקוצרים הם חסרי תועלת בסביבה שנויה במחלוקת", הודה גנרל מייק ערובה, ראש פיקוד הלחימה האווירית של חיל האוויר בנאום בספטמבר 2013. מל"טים הוכיחו את עצמם כשימושיים, לדבריו, ב"ציד" אל קאעידה אבל הם לא טובים בלחימה בפועל. מאחר שאל קאעידה וארגוני טרור אחרים רק שגשגו והתרבו מאז שהמריא מסעות הרחפנים של אובמה ב-2009, אפשר להתייחס לטענת הגנרל לגבי התועלת שלהם בכל חזית, אבל עובדה היא שהשימוש בכוח קטלני על ידי יחידה צבאית מחוץ לסביבה שנויה במחלוקת, מחוץ לשדה קרב, היא פשע מלחמה. ייתכן שאפילו החזקת נשק שימושי רק בסביבה שאינה שנויה במחלוקת היא גם פשע.

מותם של שני בני ערובה מערביים, האחד אזרח אמריקאי, הוא אמנם טרגי, אבל לא יותר ממותם של אלפי ילדים תימנים, פקיסטנים, אפגנים, סומליים ולובים, נשים וגברים שנרצחו על ידי אותם מל"טים. גם הנשיא וגם מזכיר העיתונות שלו מבטיחים לנו שהאירועים בפקיסטן בינואר האחרון "תאמו באופן מלא עם ההנחיות שלפיהן אנו מנהלים מאמצי סיכול טרור", במילים אחרות, עסקים כרגיל. נראה שלדעת הנשיא, המוות הוא טרגי רק כאשר מתגלה באופן לא נוח שאנשים מערביים שאינם מוסלמים נהרגים.

"כנשיא וכמפקד העליון, אני לוקח אחריות מלאה על כל פעולות הלוחמה בטרור שלנו, כולל זו שגבתה בשוגג את חייהם של וורן וג'ובאני", אמר הנשיא אובמה. אפריל 23. מהרגע שהנשיא רונלד רייגן לקח אחריות מלאה על עסקת הנשק איראן-קונטרה ועד היום, ברור שהודאה נשיאותית באחריות פירושה שאף אחד לא יישא באחריות וששום דבר לא ישתנה. האחריות שהנשיא אובמה מקבל רק על שניים מקורבנותיו היא עלובה מכדי להתחשב, ולצד התנצלותו החלקית, היא עלבון לזיכרונותיהם. בימים אלה של התחמקויות שלטוניות ופחדנות רשמית, חיוני שיהיו כאלה שייקחו אחריות מלאה על כל ההרוגים ויפעלו להפסקת מעשי האלימות הפזיזים והפרובוקטיביים הללו.

חמישה ימים לאחר הודעת הנשיא על רציחתם של ויינשטיין ולו פורטו, ב-28 באפריל, זכיתי להיות בקליפורניה עם קהילה מסורה של פעילים מחוץ לבסיס חיל האוויר בייל, ביתו של מזל"ט המעקב הגלובלי הוק. 17 מאיתנו נעצרו חוסמים את הכניסה לבסיס, מדקלמים את שמותיהם של ילדים שנהרגו גם הם בהתקפות רחפנים אך ללא התנצלות נשיאותית או אפילו, לצורך העניין, כל הודאה שהם בכלל מתו. ב-XNUMX במאי, הייתי עם קבוצה נוספת של פעילים נגד מל"טים בבסיס חיל האוויר ווייטמן במיזורי ובתחילת מרץ, במדבר נבאדה עם יותר ממאה רציחות של מל"טים מבסיס חיל האוויר קריץ'. אזרחים אחראיים מפגינים בבסיסי מזל"טים בוויסקונסין, מישיגן, איווה, ניו יורק ב-RAF Waddington בבריטניה, במטה ה-CIA בלנגלי, וירג'יניה, בבית הלבן ובזירות אחרות של פשעים אלה נגד האנושות.

גם בתימן ובפקיסטאן מתבטאים נגד הרציחות המתרחשות במדינותיהם ובסיכון גדול לעצמם. עורכי דין מ-Reprieve והמרכז האירופי לחוקה וזכויות אדם הגישו תביעה לבית משפט בגרמניה, בטענה שממשלת גרמניה הפרה את החוקה שלה בכך שאפשרה לארה"ב להשתמש בתחנת ממסר לוויינית בבסיס האוויר רמשטיין בגרמניה לרציחות של מל"טים. תֵימָן.

אולי יום אחד הנשיא אובמה יישא באחריות לרציחות הללו. בינתיים, האחריות שהוא והממשל שלו מתחמקים היא של כולנו. הוא לא יכול להסתתר מאחורי ערפל של מלחמה וגם אנחנו לא יכולים.

בריאן טרל הוא רכז שותף של קולות לאי-אלימות יצירתית ורכז אירועים בחוויית המדבר של נבאדה.brian@vcnv.org>