עבדות, מלחמה ופוליטיקה נשיאותית

מאת רוברט קוהלר, פלאי נפוצים

כשצפיתי ב"אחדות" תופסת את המפלגה הדמוקרטית השבוע, המאמין בי רצה לספוג אותה - מלמטה למעלה.

מישל אובמה הצית את הקהל. "זה הסיפור של המדינה הזאת", אמרה. "הסיפור שהביא אותי לבמה הערב. סיפורם של דורות של אנשים שחשו את הלקות השעבוד, את בושה של השעבוד, את עוקץ ההפרדה, שהמשיכו להתאמץ ולקוות ולעשות את מה שצריך לעשות".

והמפלגה הגדולה פתחה את זרועותיה.

"כדי שהיום, אני מתעורר כל בוקר בבית שנבנה על ידי עבדים."

עבדים?

וואו. אני זוכר כשלא דיברנו ככה בפומבי, במיוחד לא על במה ארצית. ההכרה בעבדות - ברמה עמוקה, בכל חוסר המוסריות שלה - היא כל כך עמוקה יותר מאשר רק הכרה בגזענות, שניתן לצמצם אותה להתנהגות של אנשים בורים. אבל הבעלות על גופים אנושיים ונשמות אנושיות, שליטה מוחלטת בחיי בני אדם ובחיי ילדיהם, נכתבה בחוק. ובעלות כזו הייתה עיקרון ליבה של "המדינה הגדולה ביותר עלי אדמות", המוטבעת בכלכלה, מאומצת על ידי האבות המייסדים ללא שאלות.

זו לא רק "היסטוריה". זה שגוי. ואכן, ארצות הברית של אמריקה נוצרה עם נשמה פגומה. זו הייתה המשמעות שנכנסה לדבריה של מישל אובמה.

אבל לא יותר, לא יותר. התרועות הפרועות שזכתה לה עם סיום נאומה הכירו כנראה ברצון ציבורי שהתעכב זמן רב לכפרה. הפכנו למדינה שיכולה להכיר בעוולות שלה ולתקן אותן.

והבחירה בהילרי קלינטון לנשיאה - המסר נמשך - תהיה צעד נוסף במסע הזה לעבר שוויון מלא של כל בני האדם. המפלגה הדמוקרטית מצאה את אחדותה ועומדת על מה שחשוב.

אם רק . . .

אני יכול לקחת את ההיבט האינפורמטיבי של כל זה - האגרופים הנפוחים, שאגת הניצחון, קלישאות הגדלות האמריקאיות הנובעות מנאום אחד אחרי השני, אפילו הצמצום התקשורתי האינסופי של הדמוקרטיה לסטטיסטיקה של מרוצי סוסים - אבל אני כבר רחוקה. מלהיות על סיפון עגלת הילרי. ולמרות רוח הרוח האורבת של טרומנשטיין, אני נשאר לא משוכנע שהשנה - בחייך, גבר, השנה - המועמד של הרוע הפחות הוא זה שעלי להצביע עבורו.

ואני אפילו לא מדבר בתור ברניקרט מורד.

למרות שאני נשאר נפעמת ממה שהשיג הקמפיין של ברני סנדרס בשנה האחרונה, אפילו ברני לא ביטא, ואינו מצליח לגלם, את מלוא המהפכה שהניעה את מועמדותו מעבר לכל ציפייה.

"זה לא סוד שהילרי ואני חלוקים בכמה נושאים. זה מה שבעצם הדמוקרטיה!" ברני אמר בערב הפתיחה של הוועידה הלאומית הדמוקרטית, כי הוא עומד איתן לשינוי פוליטי אמיתי גם כשקרא לאחדות המפלגה ותמך בהילרי.

הוא גם אמר: "הבחירות האלה עוסקות בהפסקת רמות ברוטו של אי-שוויון בהכנסה" וקרא לרפורמה רצינית בוול סטריט, בלימה של מעמד המיליארדרים, שכר לימוד חינם במכללות המדינה והרחבת תוכניות חברתיות שונות.

מה שהוא לא קרא לו הוא, לכל הפחות, דיון בהשלכות הרות אסון ועלויות הדימום של מכונת המלחמה האמריקאית, שהיא הגורם העיקרי להתרוששות החברתית של האומה.

מה שאני בטוח בו הוא שהמהפכה שחולל סנדרס מבוססת, בלבם של תומכיו, בהתעלות המלחמה באותה מידה שהיא מעוגנת בעוולות הגיהנומיות של גזענות ועבדות. העוול הזה הוא לא רק חלק מהעבר העמוק, שמתחיל בכיבוש ורצח העם נגד תושביה המקוריים של היבשת, אלא הוא חי, מושרש כלכלית ומחולל היום הרס פלנטרי. ואנחנו אפילו לא יכולים לדבר על זה.

במהלך רבע המאה האחרונה, ניאוקוניים ותעשיינים צבאיים ניצחו את תסמונת וייטנאם ואת ההתנגדות הציבורית למלחמה, והשיגו את התגבשותה של מלחמה אינסופית.

"הייתה התנגדות משמעותית למלחמת המפרץ הראשונה - 22 סנאטורים ו-183 נציגים הצביעו נגדה, כולל סנדרס - אבל לא מספיק כדי לעצור את הצעדה למלחמה". ניקולס ג'יי ס דייוויס כתב באוקטובר האחרון בהאפינגטון פוסט. "המלחמה הפכה למודל למלחמות עתידיות בהובלת ארה"ב ושימשה תצוגה שיווקית לדור חדש של נשק אמריקאי. לאחר שהתייחסו לציבור בסרטוני פצצה אינסופיים של 'פצצות חכמות' שמבצעות 'מתקפות כירורגיות', הודו בסופו של דבר פקידים אמריקאים שנשק 'דיוק' שכזה הוא רק 7 אחוזים מהפצצות והטילים המטילים על עיראק. השאר היו הפצצות שטיחים של פעם, אבל הטבח ההמוני של עיראקים לא היה חלק ממסע השיווק. כשההפצצה נפסקה, נצטוו טייסים אמריקאים לטוס היישר מכווית למופע האווירי של פריז, ובשלוש השנים הבאות קבעו שיאים חדשים ליצוא נשק אמריקאי. . . .

"בינתיים, פקידים אמריקאים יצרו רציונליזציות חדשות לשימוש בכוח הצבאי האמריקני כדי להניח את התשתית האידיאולוגית למלחמות עתידיות".

והתקציב הצבאי של ברק אובמה הוא הגדול ביותר אי פעם. כאשר מביאים בחשבון את כל ההוצאות הקשורות לצבא, מציין דייויס, העלות השנתית של המיליטריזם האמריקאי היא מעל טריליון דולר.

לפני שמתייחסים לערך ההוצאה הזו, יש להכיר בעובדה שלה. ואף מועמד לנשיאות בלי האומץ לעשות לפחות את זה - לפתוח דיון על העלויות וההשלכות של מלחמה - לא ראוי להצבעה שלי, או שלך.