מאת מארק אליוט שטיין, World BEYOND War, יולי 31, 2022
World BEYOND War is אירוח סמינר מקוון בשבוע הבא עם כותב השירים והפעיל האנטי-מלחמתי הגדול רוג'ר ווטרס. שבוע לאחר מכן, סיבוב ההופעות "This Is Not A Drill" של רוג'ר יגיע לעיר ניו יורק - בריאן גארווי סיפר לנו על המופע של בוסטון – ואני אהיה שם, עם הארגון השותף שלנו וותיקים לשלום. אם אתם מגיעים לקונצרט, אנא מצאו אותי בשולחן ותיקים לשלום ותגידו שלום.
להיות המנהל הטכנולוגי של World BEYOND War נתן לי הזדמנות לפגוש כמה מהאנשים יוצאי הדופן ששנים לפני כן עזרו לי למצוא את הדרך שלי לפעילות שלום. בתקופה בחיי שלא הייתי מעורב בשום תנועה, קראתי במקרה ספרים של ניקולסון בייקר ושל מדיאה בנג'מין שעוררו בראשי רעיונות שהובילו אותי בסופו של דבר לחפש דרכים להתערב אישית בעניין הפציפיסטי. זה היה מרגש עבורי לראיין את שניהם על World BEYOND War פודקאסט וספר להם כמה העבודות שלהם הניעו אותי.
עזרה לארח סמינר מקוון עם רוג'ר ווטרס ייקח את זה לרמה חדשה עבורי. לא לפני שנים אלא לפני עשרות שנים שלפתי לראשונה דיסק ויניל שחור מעטיפת אלבום שחורה המתארת אלומת אור, פריזמה וקשת בענן, ושמעתי קול רך ודואב שר את המילים האלה:
קדימה הוא בכה מאחור, והדרגים הקדמיים מתו
הגנרלים ישבו, והקווים על המפה
עבר מצד לצד
האלבום "Dark Side of the Moon" של פינק פלויד משנת 1973 הוא מסע מוזיקלי אל תודעה פרטית בעייתית, סיבוב הופעות על ניכור וטירוף. האלבום נפתח בהזמנה לנשום, כשצלילים מתערבלים מתארים את הטירוף של עולם עמוס וחסר אכפתיות. קולות ופעימות לב וצעדים נמוגים פנימה והחוצה - שדות תעופה, שעונים - אבל הלחצים העמוקים של המוזיקה מושכים את המאזין אל עבר הרעש והכאוס, והמחצית הראשונה של התקליט מסתיימת בהפוגה של קולות מלאכיים מזדמנים. אמפתיה הרמונית ברצועה שנקראת "ההופעה הגדולה בשמיים".
בצד השני של האלבום, אנו חוזרים לצרות הסוערות של עולם זועם. המטבעות המצלצלים של "כסף" מתחברים להמנון האנטי-מלחמתי "אנחנו והם" שבו יושבים הגנרלים ומזיזים את הקווים במפה מצד לצד. יש תחושת לחץ כל כך גדולה שהירידה לטירוף מרגישה בלתי נמנעת - ובכל זאת כש"Brain Damage" פורץ לרצועה האחרונה "Eclipse" אנחנו מתחילים לחוש שהקול ששר לנו לא מטורף בכלל. זה העולם שהשתגע, והשירים האלה מזמינים אותנו למצוא את השפיות שלנו על ידי כניסה פנימה, על ידי אמון באינסטינקטים שלנו והתעלמות מהבנאליות של ההמון, על ידי קבלת הניכור שלנו מחברה שאנחנו לא יודעים איך להציל, ולוקח מקלט ביופיים של אמנות ומוזיקה וחיים בודדים ואמיתיים.
מצוטט לעתים קרובות כיצירת המופת השלמה ביותר של רוג'ר ווטרס ככותב שירים ומוזיקאי, נראה שהאלבום המדהים "The Dark Side of the Moon" עוסק בטירוף, אך במבט מקרוב עוסק בטירוף של העולם החיצון, ובקליפות הקשות של הניכור וייסורים שאולי חלקנו יצטרכו להיווצר סביב עצמנו כדי להימנע מלהיות שקוע בדחף להתאים. לא במקרה האלבום מציג פרפראזה של הנרי דיוויד ת'רו, קול בודד נגד קונפורמיות מתקופה אחרת ומארץ אחרת: "להחזיק מעמד בייאוש שקט הוא הדרך האנגלית".
האלבום הזה היה חשוב לי כילד שגיליתי מוזיקה, ואני עדיין מוצא בו משמעות חדשה. הבנתי שזה לא רק השיר "אנחנו ואלה" אלא האלבום כולו שמדגיש את ההתנגשות הקשה עם החברה הקונבנציונלית המנומסת שבסופו של דבר מאלצת כל פעיל פוליטי מתהווה לבחור קרקע לעמוד עליה, להתחזק מול לחצים אינסופיים של תבוסתנות מדוכאת, להתחייב לחלוטין לגורמים שאינם מאפשרים לנו לבחור באמצע הדרך. לא הפכתי לאקטיביסט פוליטי כשהפכתי למעריץ של פינק פלויד בתור נער. אבל אני מבין היום עד כמה השירים של רוג'ר ווטרס עזרו לי לפלס את הדרך ההדרגתית שלי במעבר אישי מוזר ומנוכר – ולא רק שירים פוליטיים מפורשים כמו "אנחנו ואלה" עזרו לי למצוא את הדרך הזו.
שורשי המחתרת של הלהקה הראשונה של רוג'ר ווטרס הולכים רחוק יותר מכפי שרבים מבינים. פינק פלויד הפכה לפופולרית מאוד במהלך שנות ה-1970 וה-1980, ובכל זאת הלהקה החלה לנגן בהופעות באנגליה ב-1965 והיוותה סנסציה בימים הראשונים של שנות ה-1960 המתנדנדת בלונדון, שם היא הייתה אהובה על הקהל האמנותי שהאזין לשירת הביט. והסתובב בחנות הספרים האגדית כיום של אינדיקה, שם יפגשו ג'ון לנון ויוקו אונו. זו הייתה תרבות שנות ה-1960 שממנה יצאה פינק פלויד.
כאחת מלהקות הפרוג/ניסיוני הראשונות והמקוריות ביותר של עידן הרוק הקלאסי, פינק פלויד המוקדמת החזיקה את הסצנה בלונדון באותן שנים מרגשות בהן ה-Grateful Dead יצרו סצנה עם קן קזי בסן פרנסיסקו, וה-Velvet המחתרת פוצצו מוחות בניו יורק עם הסרט Exploding Plastic Inevitable של אנדי וורהול. אף אחת מהלהקות המכוננות הללו לא הייתה פוליטית במפורש, אבל היא לא הייתה חייבת להיות כזו, מכיוון שהקהילות שסיפקו להן מוזיקה היו מרותקות לחלוטין לתנועות האנטי-מלחמתיות והפרוגרסיביות של אותה תקופה. צעירים בכל רחבי אנגליה במהלך שנות ה-1960 עבדו קשה וצעקו בקול רם על פירוק נשק גרעיני ואנטי-קולוניאליזם, והצעירים המקבילים שלהם בארה"ב למדו מתנועת מחאה פורצת דרך לזכויות האזרח שהונהגה על ידי מרטין לותר קינג והיו כעת בונה, גם בהדרכתו החדה של מרטין לותר קינג, תנועה עממית חדשה ומסיבית נגד המלחמה הבלתי מוסרית בווייטנאם. בימים הסוערים של שנות ה-1960 נשתלו לראשונה זרעים של תנועות מחאה רציניות שעדיין חיות היום.
כמו Grateful Dead המוקדמים וה-Velvet Underground, הגרסה המתנדנדת של לונדון לפינק פלויד הציבה נוף נושאי מכוון עמוק בתת המודע החלומי, והלחין שירים שכאילו מכוונים לטריטוריה פסיכולוגית בין ערות לשינה. רוג'ר ווטרס השתלט על המנהיגות של הלהקה בעקבות הדעיכה העצובה של סיד בארט לתוך טירוף ממשי, ו"Dark Side of the Moon" הקפיץ את ווטרס ושותפיו המוזיקליים דיוויד גילמור, ריצ'רד רייט וניק מייסון להצלחה בינלאומית מסיבית, אם כי כל חבר בלהקה נראה היה חסר עניין להפליא בתרבות הסלבריטאים והתהילה. ווטרס הפך את הלהקה שלו לתקופת הפאנק-רוק ב-1977 עם "Animals" האגרסיבי והאורווליאני, ואחריו "The Wall", אופרת רוק פסיכולוגית שהצלחתה והפופולריות האדירה שלה ישתוו לזו של "Dark Side of the Moon".
האם כל כותב שירים של רוק חשף אי פעם את נשמתו הפגומה כמו רוג'ר ווטרס ב"The Wall"? הוא עוסק בכוכב רוק מטומטם שמתעשר, מפונק ומסומם, מתגלה כמנהיג פאשיסטי תרתי משמע, מטריד את מעריציו מבימת הקונצרטים בעלבונות גזעיים ומגדריים. זה היה הדיוקן העצמי האירוני של רוג'ר ווטרס, כי (כפי שהוא הסביר למעט המראיינים איתם הוא ידבר) הוא הגיע לבוז לפרסונת כוכב הרוק שלו ולכוח שהיא נתנה לו. גרוע מכך, התהילה ממנה ניסה להתחמק הרחיקה אותו לחלוטין מהאנשים שהגיעו לקונצרטים שלו ונהנו מיצירותיו. פינק פלויד לא יכלה להחזיק מעמד זמן רב יותר עם רמה זו של הוצאת ביניים עצמית לוהטת, והאלבום הגדול האחרון של הלהקה ב-1983 היה למעשה עבודת סולו של רוג'ר ווטרס, "The Final Cut". האלבום הזה היה הצהרה אנטי-מלחמתית מההתחלה ועד הסוף, יללה נגד המלחמה הקצרה המטופשת והאכזרית של בריטניה ב-1982 נגד ארגנטינה על המלווינס, קרא במרירות את שמם של מרגרט תאצ'ר ומנחם בגין וליאוניד ברז'נייב ורונלד רייגן.
האקטיביזם הפוליטי הבוטה של ווטרס החל בהדרגה להגדיר את כל יצירתו, כולל אלבומי הסולו שלו ואפילו האופרה על המהפכה הצרפתית שהלחין ב-2005, "Ça Ira". באביב 2021 השתתפתי בעצרת קטנה בבתי המשפט במרכז העיר ניו יורק למען עורך הדין האמיץ סטיבן דונזיגר, שנענש שלא בצדק על חשיפת הפשעים הסביבתיים של שברון באקוודור. לא היה קהל גדול בעצרת הזו, אבל שמחתי לראות את רוג'ר ווטרס שם עומד לצד חברו ובן בריתו ולוקח בקצרה את המיקרופון כדי לומר כמה מילים על מקרה דונציגר, יחד עם סוזן סרנדון האמיצה לא פחות ומריאן וויליאמסון .
סטיבן דונציגר בילה בסופו של דבר 993 ימי מאסר מזעזעים בגלל שהעז להפעיל את חופש הביטוי בביקורת על תאגיד חזק כמו שברון. אני לא יודע אם רוג'ר ווטרס נכלא אי פעם בגלל האקטיביזם שלו, אבל הוא בוודאי נענש בציבור. כשאני מזכיר את שמו לכמה מחבריי, אפילו חברים בעלי ידע מוסיקלי שמבינים את רמת הגאונות שלו, אני שומע האשמות מגוחכות כמו "רוג'ר ווטרס הוא אנטישמי" - קשקוש שלם שהומצא כדי לפגוע בו על ידי אותם סוגים של עוצמה. כוחות שמשכו בחוטים עבור שברון כדי להכניס את סטיבן דונציגר לכלא. כמובן שרוג'ר ווטרס אינו אנטישמי, אם כי הוא היה אמיץ מספיק כדי לדבר בקול רם עבור הפלסטינים הסובלים תחת האפרטהייד הישראלי - כפי שכולנו חייבים אם אנחנו מוכנים להתמודד עם המציאות, כי האפרטהייד הזה הוא עוול הרסני שצריך להסתיים .
אני לא יודע על מה רוג'ר ווטרס ידבר בסמינר המקוון שלנו ב-8 באוגוסט, למרות שראיתי אותו בהופעה פעמים רבות ויש לי מושג די טוב איזה קונצרט מטורף הוא יערוך ב-13 באוגוסט בניו יורק עִיר. קיץ 2022 הוא תקופה חמה ומתוחה בארצות הברית של אמריקה. הממשלה שלנו נראית יותר מושחתת ומושחתת מאי פעם, כשאנחנו מחליקים וגולשים למלחמות פרוקסי מונעות על ידי רווחי תאגידים והתמכרות לדלק מאובנים. אזרחים מבוהלים ומדוכאים של הממשלה השבורה הזו מתבצרים בנשק צבאי, מגדילים את שורות הקבוצות החצי-צבאיות, כאשר כוחות המשטרה שלנו הופכים את עצמם לגדודים צבאיים המכוונים נשק לבני עמם, כאשר בית המשפט העליון הגנוב שלנו יוזם זוועה חדשה: הפללת הריון ובחירת שירותי בריאות. מניין ההרוגים באוקראינה הוא למעלה מ-100 בני אדם ביום, בזמן שאני כותב את זה, ונראה שאותם תורמים ומרוויחים שדחפו את מלחמת הפרוקסי הנוראה הזו מנסים להתחיל אסון הומניטרי חדש בטייוואן כדי להשיג יתרון כלכלי על סין . הגנרלים עדיין יושבים ומזיזים את הקווים במפה מצד לצד.
מאמר זה נקרא בקול רם על ידי המחבר במסגרת פרק 38 של World BEYOND War פודקאסט, "הקווים על המפה".
אל האני World BEYOND War עמוד הפודקאסט הוא כאן. כל הפרקים בחינם וזמינים לצמיתות. אנא הירשם ותן לנו דירוג טוב בכל אחד מהשירותים הבאים:
World BEYOND War Podcast ב- iTunes
World BEYOND War Podcast ב Spotify
World BEYOND War Podcast על תפר
World BEYOND War הזנת RSS
