מנהיגים ופעילים עולמיים ידועים אומרים "אל תוותרו!"

"אל תוותר!" מול חוסר הצדק הייתה המנטרה של שלושה ממנהיגי העולם, חברי הקבוצה שנקראה "הזקנים" (www.TheElders.org). בשיחות בהונולולו, 29-31 באוגוסט, עודדו ה-Elders פעילים לעולם לא להפסיק לעבוד על עוולות חברתיות. "צריך להיות אומץ לדבר על נושאים", ו"אם אתה נוקט בפעולה, אתה יכול להיות שלווה גדולה יותר עם עצמך ועם המצפון שלך", היו כמה מההערות החיוביות הרבות האחרות שנתן מנהיג נגד האפרטהייד הארכיבישוף דזמונד טוטו, ראש ממשלת נורבגיה לשעבר ואיש הסביבה ד"ר גרו הארלם ברונדטלנד ועורכת הדין הבינלאומית לזכויות אדם הינה ג'ילאני.

הזקנים הם קבוצה של מנהיגים שכונסה בשנת 2007 על ידי נלסון מנדלה כדי להשתמש ב"ניסיונם העצמאי, הקולקטיבי והשפעתם כדי לפעול למען שלום, מיגור עוני, כוכב לכת בר קיימא, צדק וזכויות אדם, הפועלים הן בפומבי והן באמצעות דיפלומטיה פרטית לתקשר עם מנהיגים גלובליים וחברה אזרחית כדי לפתור סכסוכים ולטפל בגורמים השורשיים שלו, לאתגר אי צדק ולקדם מנהיגות אתית וממשל תקין".

הזקנים כוללים את נשיא ארה"ב לשעבר, ג'ימי קרטר, מזכ"ל האו"ם לשעבר קופי אנאן, נשיא פינלנד לשעבר מרטי אחטיסארי, נשיאת אירלנד לשעבר מרי רובינסון, נשיא מקסיקו לשעבר ארנסטו זדילו, נשיא ברזיל לשעבר פרננדו הנריקה קרדוסו, מארגן וראש בסיס. של איגוד הנשים העצמאיות מהודו אלה בהט, שרת החוץ האלג'יראית לשעבר והנציגה המיוחדת של האו"ם לאפגניסטן וסוריה לחדר בראהימי וגרייס מאצ'ל, שרת החינוך לשעבר של מוזמביק, חקירת האו"ם בנושא ילדים במלחמה ומייסדת שותפה של הזקנים עם בעלה נלסון מנדלה.

עמודי השלום הוואי (www.pillarsofpeacehawaii.org/הזקנים-בהוואי) וקרן הקהילה הוואי (www.hawaiicommunityfoundation.org)

מימן את ביקור הזקנים בהוואי. ההערות הבאות נאספו מארבעת האירועים הציבוריים שבהם דיברו הזקנים.

ארכיבישוף הכנסייה האנגליקנית דזמונד טוטו היה מנהיג בתנועה נגד האפרטהייד בדרום אפריקה, שדגל בחרם, ביטול השקעות וסנקציות נגד ממשלת דרום אפריקה. הוא זכה בפרס נובל אפרסק בשנת 1984 על שירותו במאבק נגד האפרטהייד. בשנת 1994 הוא מונה ליו"ר ועדת האמת והפיוס של דרום אפריקה לחקירת פשעי עידן האפרטהייד. הוא היה מבקר קולני של פעולות האפרטהייד הישראלי בגדה המערבית ובעזה.

הארכיבישוף טוטו אמר שהוא לא שואף לתפקיד מנהיגותי בתנועה נגד האפרטהייד, אך לאחר שרבים מהמנהיגים המקוריים היו בכלא או הוגלו, תפקיד המנהיגות הוטל עליו.

טוטו אמר, שלמרות כל ההכרה הבינלאומית, שהוא מטבע הדברים אדם ביישן ולא שוחק, לא "מתעמת". הוא אמר שאמנם הוא לא התעורר כל בוקר ותוהה מה הוא יכול לעשות כדי לעצבן את ממשלת האפרטהייד של דרום אפריקה, אבל התברר שכמעט כל מה שהוא עשה הסתיים כך כיוון שהוא דיבר על זכויותיו של כל אדם. יום אחד הוא הלך לראש הממשלה הלבן של דרום אפריקה על 6 שחורים שעמדו להיתלות. ראש הממשלה היה מנומס בתחילה אבל אז כעס ואז טוטו שדיבר על זכויות השישה החזיר את הכעס - טוטו אמר, "אני לא חושב שישו היה מטפל בזה בדיוק כמוני, אבל שמחתי שהתעמתתי. ראש ממשלת דרום אפריקה כי הם התייחסו אלינו כמו לכלוך וזבל".

טוטו גילה שהוא גדל בדרום אפריקה כ"קיפוד עיירה", ובילה שנתיים בבית חולים עקב שחפת. הוא רצה להיות רופא אבל לא היה מסוגל לשלם עבור לימודי רפואה. הוא הפך למורה בתיכון, אך עזב את ההוראה כאשר ממשלת האפרטהייד סירבה ללמד שחורים מדעים והורתה ללמד אנגלית רק כדי שהשחורים "יוכלו להבין ולציית לאדונים הלבנים שלהם". לאחר מכן הפך טוטו לחבר בכמורה האנגליקנית ועלה לתפקיד דיקן יוהנסבורג, השחור הראשון שכיהן בתפקיד זה. בתפקיד הזה, התקשורת נתנה פרסום לכל מה שהוא אמר וקולו הפך לאחד מהקולות השחורים הבולטים, יחד עם אחרים כמו ויני מנדלה. הוא זכה בפרס נובל לשלום בשנת 1984. טוטו אמר שהוא עדיין לא מאמין לחיים שהוא ניהל כולל בראש קבוצת הזקנים, המורכבת מנשיאי מדינות והמזכ"ל לשעבר של האו"ם.

במהלך מאבק האפרטהייד בדרום אפריקה, אמר טוטו כי "הידיעה שיש לנו תמיכה כזו ברחבי העולם עשתה לנו הבדל עצום ועזרה לנו להמשיך. כאשר התייצבנו נגד האפרטהייד, נציגים מהדתות התכנסו לתמוך בנו. כאשר ממשלת דרום אפריקה לקחה ממני את הדרכון, א יום ראשון כיתת בית ספר בניו יורק, הכינה "דרכונים של אהבה" ושלחה לי אותם. אפילו למעשים קטנים יש השפעה גדולה על אנשים במאבק".

הארכיבישוף טוטו אמר, "בני הנוער רוצים לעשות שינוי בעולם והם יכולים לעשות את ההבדל הזה. סטודנטים היו מרכיבי מפתח בתנועת החרם, ההסרה והסנקציות נגד ממשלת האפרטהייד בדרום אפריקה. כשהנשיא רייגן הטיל וטו על החקיקה נגד האפרטהייד שהעביר הקונגרס האמריקני, סטודנטים התארגנו כדי לאלץ את הקונגרס לעקוף את הווטו הנשיאותי, מה שעשה הקונגרס".

On the Israel-Palestine conflict Archbishop Desmond Tutu said, “When I go to Israel and through the checkpoints to get into the West Bank, my heart aches at the parallels between Israel and apartheid South Africa.” הוא ציין, "האם נקלעתי לעיוות זמן? זה מה שחווינו בדרום אפריקה". ברגש אמר, "הייסורים שלי הם מה שהישראלים עושים לעצמם. באמצעות תהליך האמת והפיוס בדרום אפריקה, גילינו שכאשר אתה מבצע חוקים לא צודקים, חוקים המייצרים דה-הומניזציה, העבריין או האוכף של החוקים הללו עוברים דה-הומניזציה. אני בוכה על הישראלים מכיוון שהם בסופו של דבר לא ראו את הקורבנות של מעשיהם אנושיים כמוהם".

A secure and just peace between Israel and Palestine has been a priority for The Elders since the group was formed in 2007. The Elders have visited the region three times as a group, in 2009, 2010 and 2012. In 2013, The Elders continue speak יוצאים נחרצות לגבי מדיניות ופעולות המערערות את פתרון שתי המדינות ואת הסיכוי לשלום באזור, במיוחד בנייה והרחבה של התנחלויות ישראליות בלתי חוקיות בגדה המערבית. בשנת 2014, נשיא ארה"ב לשעבר ג'ימי קרטר ונשיאת אירלנד לשעבר מרי רובינסון כתבו מאמר חשוב הנוגע לישראל ולעזה במגזין Foreign Policy שכותרתו "עזה: מעגל של אלימות שניתן לשבור" (http://www.theelders.org/כתבה/עזה-מחזור-אלימות-ניתן לשבור),

בנושא המלחמה אמר הארכיבישוף טוטו, "במדינות רבות, אזרחים מקבלים שזה בסדר להוציא כסף על נשק כדי להרוג אנשים ולא על עזרה במים נקיים. יש לנו את היכולת להאכיל את כולם עלי אדמות, אבל במקום זאת הממשלות שלנו קונות נשק. אנחנו חייבים להגיד לממשלות שלנו וליצרני הנשק שאנחנו לא רוצים את הנשק הזה. חברות שמייצרות דברים שהורגים, במקום להציל חיים, מציקות לחברה האזרחית במדינות המערב. למה להמשיך את זה כשיש לנו את היכולת להציל אנשים עם הכסף שהוצא על נשק? הנוער צריך לומר "לא, לא בשמי". זה מביש שילדים מתים ממים גרועים ומחוסר חיסונים כשמדינות מתועשות מוציאות מיליארדים על נשק".

הערות נוספות מאת הארכיבישוף טוטו:

 יש לעמוד על האמת, יהיו ההשלכות אשר יהיו.

היה אידיאליסט כאדם צעיר; תאמין שאתה יכול לשנות את העולם, כי אתה יכול!

אנחנו "זקנים" גורמים לפעמים לבני הנוער לאבד את האידיאליזם וההתלהבות שלהם.

לנוער: המשיכו לחלום - חלמו שהמלחמה איננה עוד, שעוני הוא היסטוריה, שנוכל לפתור אנשים שמתים ממחסור במים. אלוהים תלוי בך לעולם ללא מלחמה, עולם עם שוויון. עולמו של אלוהים בידיים שלך.

הידיעה שאנשים מתפללים עבורי עוזרת לי. אני יודע שיש אשה זקנה בכנסייה בעיירה שכל יום מתפללת בשבילי ומחזקת אותי. בעזרת כל אותם אנשים, אני מופתע עד כמה אני מתגלה כ"חכם". זה לא ההישג שלי; אני חייב לזכור שאני מה שאני בגלל העזרה שלהם.

חייבים רגעים של שקט כדי שתהיה השראה.

אנחנו הולכים לשחות ביחד או לטבוע ביחד - אנחנו חייבים להעיר אחרים!

אלוהים אמר שזה הבית שלך - זכור שכולנו חלק מאותה משפחה.

עבודה על נושאים ש"ינסו לנגב דמעה מעינו של הקב"ה. אתה רוצה שאלוהים יחייך על הניהול שלך על כדור הארץ ועל האנשים שעליה. אלוהים מסתכל על עזה ואוקראינה ואלוהים אומר, "מתי הם יקבלו את זה?"

כל אדם הוא בעל ערך אינסופי והתעללות באנשים היא חילול השם נגד אלוהים.

יש הבדל עצום בין היש והלא יש בעולם שלנו - ועכשיו יש לנו את אותו הפער בקהילה השחורה בדרום אפריקה.

תרגול שלווה בחיי היומיום. כשאנחנו עושים טוב זה מתפשט כמו גלים, זה לא גל אינדיבידואלי, אבל טוב יוצר גלים שמשפיעים על אנשים רבים.

העבדות בוטלה, זכויות נשים ושוויון עולים ונלסון מנדלה שוחרר מהכלא - אוטופיה? למה לא?

תהיה שלם עם עצמך.

התחילו כל יום עם רגע של הרהור, נשמו טוב ונשפו החוצה את העוולות.

תהיה שלם עם עצמך.

אני שבוי של תקווה.

כעורכת דין לזכויות אדם בפקיסטן, הינה ג'ילאני הקימה את משרד עורכי הדין הראשון לכל אישה והקימה את הוועדה הראשונה לזכויות אדם במדינתה. היא הייתה הנציגה המיוחדת של האו"ם למגני זכויות אדם מ-2000 עד 2008 ומונתה לוועדות של האו"ם לחקור הפרות של החוק הבינלאומי בסכסוכים בדארפור ובעזה. היא זכתה בפרס המילניום לשלום לנשים בשנת 2001.

גב' ג'ילאני אמרה שכמגנת זכויות אדם בפקיסטן בעבודה למען זכויותיה של קבוצת מיעוט, "לא הייתי פופולרית בקרב הרוב - או בממשלה". היא אמרה שחייה היו מאוימים, משפחתה הותקפה ונאלצה לעזוב את המדינה והיא נכלאה על מאמציה בנושאי צדק חברתי שאיננו פופולריים. ג'ילאני ציינה שקשה לה להאמין שאחרים ילכו בעקבות המנהיגות שלה מכיוון שהיא דמות כל כך שנויה במחלוקת בפקיסטן, אבל הם עושים זאת כי הם מאמינים במטרות שהיא עובדת עליהן.

היא אמרה שהיא באה ממשפחה אקטיביסטית. אביה נכלא בגלל התנגדות לממשל הצבאי בפקיסטן והיא נזרקה מהקולג' בגלל אתגר לאותה ממשלה. לדבריה, כסטודנטית "מודעת", היא לא יכלה להתחמק מפוליטיקה וכסטודנטית למשפטים היא בילתה זמן רב בסביבת בתי הכלא בסיוע לאסירים פוליטיים ובני משפחותיהם. ג'ילאני אמר, "אל תשכח את משפחותיהם של אלה שנכנסים לכלא בניסיונותיהם לערער על עוולות. מי שמקריב קורבנות ונכנס לכלא צריך לדעת שמשפחותיהם יעזרו בזמן שהם בכלא".

לגבי זכויות נשים, אמרה ג'ילאני, "בכל מקום שבו נשים נמצאות בצרות ברחבי העולם, היכן שאין להן זכויות, או שזכויותיהן בצרות, עלינו לעזור אחת לשנייה ולהפעיל לחץ לשים קץ לעוול". היא הוסיפה, "דעת הקהל הצילה את חיי. המאסר שלי הסתיים עקב לחץ מצד ארגוני נשים וגם מצד ממשלות".

בהתבוננות במגוון התרבותי והאתני העשיר של הוואי, אמרה ג'ילאני כי יש להיזהר לא לתת לכמה אנשים להשתמש במגוון הזה כדי לפלג את החברה. היא דיברה על הקונפליקטים האתיים שהתלקחו בעשורים האחרונים והביאו למותם של מאות אלפי אנשים - ביוגוסלביה לשעבר; בעיראק ובסוריה בין סונים לשיעים ובין כתות שונות של סונים; וברואנדה בין הוטוס לטוטוס. ג'ילאני אמר שעלינו לא רק לסבול גיוון, אלא לעבוד קשה כדי להכיל גיוון.

ג'ילאני אמרה שכשהייתה בוועדות החקירה בעזה ובדרפור, מתנגדי זכויות האדם בשני התחומים ניסו להכפיש אותה ואחרים בוועדות, אך היא איפשרה שלא להתנגדותם לגרום לה להפסיק את עבודתה למען הצדק.

בשנת 2009 הייתה הינה ג'ילאני חברה בצוות האו"ם שחקר את התקיפה הישראלית בת 22 הימים על עזה שתועדה בדו"ח גולדסטון. ג'ילאני, שחקר גם פעולות צבאיות על אזרחים בדרפור, אמר: "הבעיה האמיתית היא הכיבוש של עזה. היו שלוש פעולות התקפיות של ישראל נגד עזה בחמש השנים האחרונות, כל אחת מדממת והורסת את הצורך בתשתית האזרחית להישרדותם של תושבי עזה. אף צד אחד לא יכול להשתמש בזכות להגנה עצמית כדי להימנע מחוקים בינלאומיים. לא יכול להיות שלום ללא צדק לפלסטינים. צדק הוא המטרה להשיג שלום".

ג'ילאני אמר שהקהילה הבינלאומית חייבת להשאיר את הישראלים והפלסטינים מעורבים בשיחות כדי למנוע עוד סכסוכים ומקרי מוות. היא הוסיפה כי הקהילה הבינלאומית חייבת לצאת בהצהרות נחרצות לפיהן הפרות של החוק הבינלאומי ללא עונש לא יתאפשרו - נדרשת אחריות בינלאומית. Jilani said there are three parts to ending the conflict between Israel and Palestine. ראשית, יש לשים קץ לכיבוש עזה. היא ציינה שהכיבוש יכול להיות מבחוץ כמו בעזה וגם מבפנים כמו בגדה המערבית. שנית, חייבת להיות מחויבות ישראלית למדינה פלסטינית בת קיימא. שלישית, יש לגרום לשני הצדדים להרגיש שהביטחון שלהם מוגן. ג'ילאני הוסיף כי "שני הצדדים חייבים לעמוד בנורמות של התנהגות בינלאומית".

ג'ילאני הוסיף, "אני מרחם מאוד על האנשים שנקלעו לסכסוך - כולם סבלו. אבל, היכולת להזיק היא הרבה יותר גדולה מצד אחד. הכיבוש הישראלי חייב להסתיים. הכיבוש שהוא גורם נזק גם לישראל... בשביל שלום עולמי, חייבת להיות מדינה פלסטינית בת קיימא עם שטחים רציפים. יש להפסיק את ההתנחלויות הלא חוקיות".

ג'ילאני אמר, "הקהילה הבינלאומית חייבת לעזור לשני הצדדים לגבש צורה של דו-קיום, ודו-קיום זה עשוי להיות שלמרות שהם נמצאים זה ליד זה, ייתכן שאין להם שום קשר זה עם זה. אני יודע שזו אפשרות שכן זה מה שהודו ופקיסטן עשו במשך 60 שנה".

ג'ילאני ציין, "אנחנו צריכים סטנדרטים לצדק ומנגנונים כדי לאמוד איך להתמודד עם אי צדק ואנחנו לא צריכים להתבייש להשתמש במנגנונים האלה".

הערות נוספות של Hina Jilani:

צריך להיות אומץ לדבר על נושאים.

 אדם חייב להיות בעל תחושת סבלנות בזמן שהוא עובר מצוקה מכיוון שאי אפשר לצפות לקבל תוצאות תוך רגע.

לחלק מהנושאים לוקח עשרות שנים להשתנות - עמידה בפינת הרחוב במשך 25 שנה עם שלט שמזכיר לחברה נושא מסוים אינו נדיר. ואז, סוף סוף מגיע השינוי.

אי אפשר לוותר על המאבק, לא משנה כמה זמן ייקח לבסוף להשיג את השינויים שאתה עובד עליהם. ביציאה נגד הזרם, אתה עלול לנוח מוקדם מדי ולהיסחף לאחור על ידי הזרם.

אני מנסה לשלוט בזעם ובכעס שלי כדי לעשות את העבודה שלי, אבל אני זועמת על טרנדים שלא מאפשרים להשיג שלום. חייבת להיות לנו סלידה מאי צדק. המידה שבה אתה לא אוהב בעיה, תאלץ אותך לנקוט בפעולה.

לא אכפת לי להיות פופולרי, אבל אני רוצה שהסיבות/נושאים יהיו פופולריים כדי שנוכל לשנות התנהגות. אם אתה פועל למען זכויות המיעוטים, הרוב לא אוהב את מה שאתה עושה. אתה חייב אומץ להמשיך.

בעבודת צדק חברתי, אתה צריך מערכת תמיכה של חברים ובני משפחה. המשפחה שלי נלקחה פעם אחת כבת ערובה ואז נאלצתי להעביר אותם מהארץ למען ביטחונם, אבל הם עודדו אותי להישאר ולהמשיך במאבק.

אם תנקוט פעולה, אתה יכול להיות שלווה גדולה יותר עם עצמך ועם המצפון שלך.

היה עם אנשים שאתה אוהב ואתה מסכים איתם לתמיכה.

ג'ילאני ציין שלמרות ההישגים שהושגו בשוויון מגדרי, נשים עדיין חשופות יותר לדחיקה לשוליים. ברוב החברות עדיין קשה להיות אישה ולהישמע. בכל מקום שבו נשים נמצאות בצרות ברחבי העולם, היכן שאין להן זכויות, או שזכויותיהן בצרות, עלינו לעזור אחת לשנייה ולהפעיל לחץ לשים קץ לעוול.

יחס רע לעמים ילידים הוא שערורייתי; לאנשים ילידים יש זכות להגדרה עצמית. אני מחווה כבוד למנהיגים של עמים ילידים שכן יש להם משימה קשה מאוד לשמור על הנושאים גלויים.

בתחום זכויות האדם, יש כמה נושאים שאינם ניתנים למשא ומתן, כאלה שאי אפשר להתפשר עליהם

דעת הקהל הצילה את חיי. המאסר שלי הסתיים עקב לחץ מצד ארגוני נשים וגם מצד ממשלות.

בתגובה לשאלה איך אתה ממשיך, אמר ג'ילאני שהעוולות לא מפסיקות, אז אנחנו לא יכולים להפסיק. לעיתים רחוקות יש מצב של win-win מוחלט. הצלחות קטנות חשובות מאוד וסוללות את הדרך לעבודה נוספת. אין אוטופיה. אנחנו עובדים למען עולם טוב יותר, לא העולם הטוב ביותר.

אנו פועלים לקבלת ערכים משותפים בין תרבויות.

כמנהיג, אתה לא מבודד את עצמך. אתה צריך להישאר עם אחרים בעלי דעות דומות לתמיכה כדי לפעול למען הרווחה הקולקטיבית ולעזור ולשכנע אחרים. בסופו של דבר אתה מקריב הרבה מחייך האישיים למען תנועת הצדק החברתי.

ריבונות העמים היא המכשול הגדול ביותר לשלום. אנשים הם ריבונים, לא עמים. ממשלות אינן יכולות להפר את זכויות האנשים בשם הריבונות של הממשלה

ראש הממשלה לשעבר ד"ר גרו הארלם ברונדטלנד,

ד"ר גרו הארלם ברונדטלנד כיהן שלוש קדנציות כראש ממשלת נורבגיה בשנים 1981, 1986-89 ו-1990-96. היא הייתה ראש הממשלה הצעירה ביותר של נורבגיה, ובגיל 41, הצעירה ביותר. היא כיהנה כמנכ"לית ארגון הבריאות העולמי של האו"ם, 1998-2003, השליח המיוחד של האו"ם לשינויי אקלים, 2007-2010 וחברה בפאנל ברמה הגבוהה של מזכ"ל האו"ם בנושא קיימות עולמית. ראש הממשלה ברונדטלנד הנחה את ממשלתה לנהל שיחות חשאיות עם ממשלת ישראל וההנהגה הפלסטינית, שהובילו לחתימת הסכם אוסלו ב-1993.

עם ניסיונה כשליחה מיוחדת של האו"ם לשינויי אקלים 2007-2010 וחברה בפאנל ברמה הגבוהה של מזכ"ל האו"ם לקיימות גלובלית, אמרה ברונדטלנד, "היינו צריכים לפתור את שינויי האקלים במהלך חיינו, לא להשאיר אותם לבני הנוער של העולם." היא הוסיפה, "לאלו שמסרבים להאמין למדע של שינויי האקלים, מכחישי האקלים, יש השפעה מסוכנת בארה"ב. עלינו לבצע שינויים באורחות החיים שלנו לפני שיהיה מאוחר מדי".

ברונדטלנד אמר, "הענקת פרס נובל לשלום לוונגארי מאתאי מקניה על נטיעת העצים שלה ותוכנית החינוך הסביבתי הציבורי היא הכרה בכך שהצלת הסביבה שלנו היא חלק מהשלום בעולם. ההגדרה המסורתית של שלום הייתה לדבר/לפעול נגד מלחמה, אבל אם נמצאים במלחמה עם הפלנטה שלנו ולא יכולים לחיות עליו בגלל מה שעשינו לו, אז אנחנו צריכים להפסיק להרוס אותו ולעשות שלום עם זה."

ברונדטלנד אמר, "למרות שכולנו אינדיבידואלים, יש לנו אחריות משותפת זה לזה. שאפתנות, מטרות להתעשר ולטפל בעצמו מעל אחרים, מעוורות לפעמים אנשים למחויבויותיהם לעזור לאחרים. ראיתי ב-25 השנים האחרונות שצעירים הפכו לציניים.

בשנת 1992, ד"ר ברונדטלנד כראש ממשלת נורבגיה, הורתה לממשלתה לנהל משא ומתן חשאי עם ישראלים ופלסטינים שהביא להסכמי אוסלו, אשר נחתמו בלחיצת יד בין ראש ממשלת ישראל רבין וראש אש"ף ערפאת בגן הוורדים של הבית הלבן.

ברונדטלנד אמר, "כעת 22 שנים מאוחר יותר, הטרגדיה של הסכם אוסלו היא מה שלא קרה. המדינה הפלסטינית לא הורשה לקום, אבל במקום זאת עזה נחסמה על ידי ישראל והגדה המערבית שנכבשה על ידי ישראל". הוסיף ברונדטלנד. "אין פתרון מלבד פתרון שתי מדינות שבו ישראלים מכירים בכך שלפלסטינים יש זכות למדינה משלהם".

כסטודנטית לרפואה בת 20 החלה לעסוק בנושאים וערכים סוציאל-דמוקרטיים. היא אמרה, "הרגשתי שאני חייבת לנקוט עמדה בנושאים. במהלך הקריירה הרפואית שלי התבקשתי להיות השר לאיכות הסביבה עבור נורבגיה. בתור תומך בזכויות נשים, איך יכולתי לדחות את זה?"

בשנת 1981 נבחר ברונדטלנד לראש ממשלת נורבגיה. היא אמרה, "היו התקפות איומות ולא מכבדות עליי. היו לי הרבה מתנגדים כשנכנסתי לתפקיד והם העלו הרבה הערות שליליות. אמא שלי שאלה אותי למה אני צריך לעבור את זה? אם לא הייתי מקבל את ההזדמנות, אז מתי אישה אחרת תקבל את ההזדמנות? עשיתי את זה כדי לסלול את הדרך לנשים בעתיד. אמרתי לה שאני חייבת לעמוד בזה כדי שהנשים הבאות לא יצטרכו לעבור את מה שאני עשיתי. ועכשיו, יש לנו אישה שנייה ראש ממשלת נורבגיה - שמרנית, שהרוויחה מהעבודה שלי לפני 30 שנה".

ברונדטלנד אמר, "נורווגיה מוציאה פי 7 לנפש יותר מארה"ב על סיוע בינלאומי. אנו מאמינים שעלינו לחלוק את המשאבים שלנו". (העמית הזקן Hina Jilani הוסיפה כי ביחסים הבינלאומיים של נורבגיה, יש כבוד ליחידים ולארגונים במדינה איתה נורבגיה עובדת. סיוע בינלאומי מנורבגיה מגיע ללא כל תנאי המקל על שותפות פיננסית במדינות מתפתחות. במדינות רבות, ארגונים לא ממשלתיים אינם נוטלים סיוע של ארה"ב בגלל התנאים המצורפים ובגלל אמונתם שיש חוסר כיבוד זכויות אדם מצד ארה"ב.)

ברונדטלנד ציין, "ארצות הברית יכולה ללמוד הרבה מהמדינות הנורדיות. יש לנו מועצת נוער ארצית לקיים דיאלוג בין הדורות, מסים גבוהים יותר אבל בריאות וחינוך לכולם, וכדי להתחיל טוב את המשפחות, יש לנו חופשת אבהות חובה לאבות".

בתפקידה כראש ממשלה וכעת כחברה ב"זקנים" היא נאלצה להעלות נושאים של ראשי מדינות שלא רצו לשמוע. היא אמרה, "אני מנומסת ומכבדת. אני מתחיל בדיון בנושאים נפוצים של דאגה ואז אני מגיע לנושאים הקשים שאנו רוצים להעלות. אולי הם לא יאהבו את הנושא, אבל כנראה יקשיבו כי נהגת בכבוד כלפיהם. אל תעלה בפתאומיות את השאלות הקשות ברגע שאתה נכנס בדלת."

תגובות אחרות:

הבעיה היא לא דתות העולם, אלא ה"נאמנים" והפרשנויות שלהם לדת. זה לא בהכרח דת נגד דת, אנחנו רואים נוצרים נגד נוצרים בצפון אירלנד; סונים נגד סונים בסוריה ובעיראק; סונים נגד שיעים. עם זאת, אף דת לא אומרת שזה נכון להרוג.

אזרחים יכולים למלא תפקיד מרכזי במדיניות הממשלה שלהם. אזרחים אילצו את מדינותיהם להפחית את מספר הנשק הגרעיני בעולם. בשנות ה-1980 וה-1990, ארה"ב וברית המועצות עשו נסיגה, אבל לא מספיק. אזרחים אילצו את אמנת המוקשים לבטל את המוקשים.

ההתקדמות הגדולה ביותר לשלום ב-15 השנים האחרונות היא יעדי הפיתוח של המילניום להתגבר על הצרכים ברחבי העולם. MDG סייע לשפר את הירידה בתמותת ילדים ואת הגישה לחיסונים, חינוך והעצמה של נשים.

אקטיביזם פוליטי עושה שינוי חברתי. בנורבגיה יש לנו חופשת לידה לאבות וגם לאמהות - ולפי החוק, האבות צריכים לקחת את החופשה. אתה יכול לשנות את החברה על ידי שינוי הכללים.

המכשול הגדול ביותר לשלום הוא אגואיזם של ממשלות ושל יחידים.

אם תמשיך להילחם, תתגבר. שינוי קורה אם נחליט שהוא יקרה. עלינו להשתמש בקולותינו. כולנו יכולים לתרום.

הרבה דברים בלתי אפשריים קרו בגילי 75.

כל אחד צריך למצוא את התשוקה וההשראה שלו. למד כל מה שאתה יכול על נושא מסוים.

אתה מקבל השראה מאחרים ומשכנע ומעורר השראה באחרים.

אתה מתקיים בכך שאתה רואה שמה שאתה עושה עושה את ההבדל

ניתן לראות את הכנות, האומץ והחוכמה של The Elders בשידור חי מוקלט של האירועים הציבוריים שלהם  http://www.hawaiicommunityfoundation.org/השפעת הקהילה/עמודי התווך-של-שלום-הוואי-שידור חי