אף אנליסט צבאי או נגד טרור אינו סבור כי לכוח הצבאי שהופעל בעירק ובסוריה אין ולו הסיכוי הקל ביותר להביס את דאעש.
המלחמה האמריקאית ב'מדינה האסלאמית בעירק ובלבנט 'או ISIL, הידועה גם כמדינה האסלאמית של דאעש - ההתפתחות הגדולה היחידה במדיניות החוץ של ארה"ב במהלך 2014 - ממשיכה לחשש את מי שמחפש את ההיגיון האסטרטגי שלה. אך הפתרון לפאזל נעוץ בשיקולים שאין להם שום קשר לתגובה רציונאלית למציאות בשטח.
למעשה, מדובר על אינטרסים פוליטיים וביורוקרטיים מקומיים.
לכאורה המאמץ הצבאי בהובלת ארה"ב מכוון "לפרק" את "המדינה האיסלאמית" כאיום על יציבות המזרח התיכון ועל ביטחון ארה"ב. אך אין שום אנליסט צבאי עצמאי או נגד טרור שמאמין שלכוח הצבאי המופעל בעירק ובסוריה אין ולו הסיכוי הקטן ביותר להשיג מטרה זו.
בתור דיפלומטים אמריקאים הודה בחופשיות לעיתונאית ריס ארליך, התקפות האוויר שמבצע ממשל אובמה לא יביסו את מחבלי IS. וכפי שארליך מפרט, לארצות הברית אין שום בעלי ברית שיכולים להשתלט על הדעת על השטח הניכר שהיום שולטת בו. הפנטגון ויתר על הארגון הצבאי הסורי שהיה נחשב בעבר כמועמד לתמיכה אמריקאית - צבא סוריה החופשי.
באוגוסט האחרון, אנליסט נגד טרור, בריאן פישמן כתב שאיש לא "הציע אסטרטגיה מתקבלת על הדעת להביס את [IS] שאינה כרוכה בהתחייבות גדולה של ארה"ב בשטח ..." אך פישמן המשיך רחוק יותר והצביע כי [IS] זקוקה למעשה למלחמה שארה"ב מספקת, משום: "[W] ar הופכת את התנועה הג'יהאדיסטית לחזקה יותר, גם מול תבוסות טקטיות ומבצעיות גדולות."
יתר על כן, יש להבין את דאעש עצמו כתוצאה מההכי גרוע ברצף הקמפיינים הצבאיים של ארה"ב מאז עידן 9/11 - פלישת ארה"ב וכיבוש עירק. מלחמת ארה"ב בעירק הייתה האחראית העיקרית ליצירת התנאים לפריחה קיצונית אסלאמית זרה במדינה זו. יתר על כן, הקבוצות שהתאחדו בסופו של דבר סביב IS למדו כיצד ליצור "ארגונים מסתגלים" מעשור של לחימה בכוחות ארה"ב, כמנהל מודיעין ההגנה דאז, מייקל פלין. יש ציין. ולבסוף, ארה"ב הפכה את IS לכוח הצבאי האימתני שהוא היום, על ידי מסירת מיליארדי דולרים של ציוד לצבא עירקי מושחת ובלתי מוכשר שהתמוטט כעת והעביר חלק גדול מכלי הנשק שלו למחבלים הג'יהאדיסטים.
לאחר שלוש עשרה שנים בהן הממשל ובירוקרטיה לביטחון לאומי נקטו מדיניות ברחבי המזרח התיכון שאסון מובן מאליו מבחינת הביטחון והיציבות הרציונליים, יש צורך בפרדיגמה חדשה כדי להבין את המניעים האמיתיים העומדים בבסיס השקת יוזמות חדשות כמו המלחמה IS. ספרו המופת החדש של ג'יימס ריזן, שלם כל מחיר: בצע, כוח ומלחמה אינסופית, מראה כי גורם המפתח ביוזמה הביטחונית הלאומית ההיא שמביסה את עצמם באופן אבסורדי זה אחר זה מאז ה -9 בספטמבר היה ההזדמנויות העצומות שניתנו לבירוקרטים לבנות את כוחם ומעמדם.
בנוסף, עדויות היסטוריות חושפות דפוס של נשיאים הרודפים אחר הרפתקאות צבאיות ומדיניות אחרת בגלל גלי דעת הקהל או החשש שיועצי הביטחון הלאומי שלהם יאשימו שהם רכים באויב או בביטחון הלאומי בכלל. במקרה של אובמה, שני הגורמים מילאו תפקיד ביצירת המלחמה ב IS.
ממשל אובמה ראה בהשתלטות כוחות דאעש ביוני על סדרת ערים בעמק החידקל בעירק כאיום פוליטי בעיקרו על הממשל עצמו. הנורמות של המערכת הפוליטית האמריקאית דרשו שאף נשיא לא יכול להרשות לעצמו להיראות חלש בתגובה לאירועים חיצוניים שיוצרים תגובות ציבוריות חזקות.
שֶׁלוֹ ראיון אחרון לפני שפרש מתפקידו כמפקד סוכנות הביון הביטחונית - פורסם ממש ביום בו החלה הפצצת יעדי IS ב- 7 באוגוסט - הגנרל מייקל פלין העיר: "אפילו הנשיא, אני מאמין, מרגיש לפעמים שהוא נאלץ לעשות משהו בלי לומר קודם, 'המתן! איך זה קרה?'"
ואז, כנקמה על תקיפות האוויר של ארה"ב, ביצע דאעש את עריפת ראשיהם של העיתונאי האמריקני ג'יימס פולי והעיתונאי האמריקני-ישראלי סטיבן סוטלוף, והעלה את העלות הפוליטית של אי נקיטת צעדים צבאיים חזקים יותר נגד הנבלים החדשים של התקשורת הפופולרית. גם אחרי הסרטון המחריד הראשון של IS, סגן היועץ לביטחון לאומי, בן רודס אמרו לכתבים ב- 25 באוגוסט, אובמה התמקד בהגנה על חיי ומתקנים אמריקניים ועל המשבר ההומניטרי, "שהכיל" את IS במקום בו הוא נמצא ותומך בהתקדמות הכוחות העיראקים והכורדים.
רודוס גם הדגיש כי דאעש הוא "ארגון מושרש עמוק", וכי הכוח הצבאי אינו יכול "לגרש אותם מהקהילות בהן הם פועלים". זהירות זו מרמזת כי אובמה נזהר מהתחייבות פתוחה שתשאיר אותו חשוף למניפולציה על ידי הצבא ובירוקרטיות אחרות.
בקושי שבוע לאחר עריפת הראש השנייה, אובמה התחייב את ארצות הברית לשתף פעולה עם "חברים ובעלי ברית" "להשפיל ולהשמיד בסופו של דבר את קבוצת הטרור המכונה [IS]". במקום לזחול משימה זו הייתה "קפיצת משימה" עוצרת נשימה ממדיניות הממשל של שביתות מוגבלות פחות משלושה שבועות קודם לכן. אובמה העלה את הצדקה הדמיונית ביותר לפיה היה צורך במאמץ צבאי ארוך טווח נגד דאעש בכדי למנוע איום על ארצות הברית עצמה. הרציונל לכאורה היה כי טרוריסטים יכשירו מספר רב של אירופאים ואמריקאים שזרמו לעירק וסוריה לחזור לביצוע "פיגועים קטלניים".
באופן משמעותי, אובמה התעקש בהצהרה לקרוא לה "אסטרטגיית טרור מקיפה ומתמשכת" - אך לא מלחמה. קריאתה למלחמה תקשה על שליטת זחילת המשימה על ידי מתן תפקידים צבאיים חדשים לביורוקרטיות שונות, כמו גם סוף סוף להפסיק את המבצע.
אך השירותים הצבאיים והביורוקרטיות נגד טרור ב- CIA, NSA ופיקוד המבצעים המיוחדים (SOCOM) ראו במבצע צבאי גדול ורב-פנים נגד ISIL אינטרס מרכזי. לפני המהלכים המרהיבים של דאעש בשנת 2014, הפנטגון והשירותים הצבאיים עמדו בפני סיכוי להקטין את תקציבי ההגנה בעקבות נסיגה אמריקנית מאפגניסטן. כעת הצבא, חיל האוויר ופיקוד המבצעים המיוחדים ראו אפשרות לגילוף תפקידים צבאיים חדשים בלחימה בדאעש. פיקוד המבצעים המיוחדים שהיה של אובמה "כלי מועדף" על הלחימה בקיצונים האיסלאמיים, עומדת לסבול את שנת התקציב השטוחה הראשונה שלה לאחר 13 שנים של גידול מימון מתמשך. זה היה דיווח להיות "מתוסכל" מכך שהוא נדחה לתפקיד המאפשר התקפות אוויריות של ארה"ב ושואף לקבל על עצמו את ISIL ישירות.
ב- 12 בספטמבר, שניהם מזכירת המדינה, ג'ון קרי והיועצת לביטחון לאומי, סוזן רייס, עדיין כינו את התקיפות האוויריות "מבצע נגד טרור", בעוד הכרה שיש בממשל שרצו לקרוא לזה "מלחמה". אך הלחץ של הפנטגון ושל שותפיו למלחמה בטרור לשדרג את המבצע ל"מלחמה "היה כל כך יעיל שלוקח רק יום אחד לבצע את השינוי.
למחרת בבוקר דובר הצבא אדמירל ג'ון קירבי אמרו לכתבים: "אל תטעו, אנו יודעים שאנחנו במלחמה עם [IS] באותו אופן שבו אנו נמצאים במלחמה, וממשיכים להיות במלחמה, עם אל-קאעידה ושלוחותיה." מאוחר יותר באותו יום, מזכיר העיתונות של הבית הלבן, ג'וש ארנסט השתמש באותה שפה.
בנסיבות הקיימות בעירק ובסוריה, התגובה הרציונלית ביותר להצלחות הצבאיות של דאעש הייתה להימנע לחלוטין מהפעולה הצבאית של ארה"ב. אבל לאובמה היו תמריצים חזקים לאמץ קמפיין צבאי שהוא יכול למכור למחוזות פוליטיים מרכזיים. זה לא הגיוני מבחינה אסטרטגית, אלא נמנע מהסכנות החשובות באמת לפוליטיקאים אמריקאים.
גארת פורטר הוא עיתונאי חוקר והיסטוריון עצמאי הכותב על מדיניות הביטחון הלאומי של ארה"ב. ספרו האחרון, "משבר מיוצר: הסיפור שלא סופר על הפחד הגרעיני באיראן", פורסם בפברואר 2014.
הדעות המובאות במאמר זה שייכות לסופר ואינן משקפות בהכרח את מדיניות העריכה של המזרח התיכון.
צילום: נשיא ארה"ב ברק אובמה הצליח לעבור מלהסתכן בזחילת משימות, ל"קפיצת המשימה "(AFP)
