שיחות שלום בטורקיה, מרץ 2022. קרדיט צילום: Murat Cetin Muhurdar / שירות העיתונות הנשיאותית הטורקית / AFP
מאת מדיאה בנג'מין וניקולס ג'יי ס דייוויס, World BEYOND War, ספטמבר 6, 2022
לפני חצי שנה פלשה רוסיה לאוקראינה. ארצות הברית, נאט"ו והאיחוד האירופי (האיחוד האירופי) התעטפו בדגל אוקראינה, הוציאו מיליארדים עבור משלוחי נשק והטילו סנקציות דרקוניות שנועדו להעניש בחומרה את רוסיה על תוקפנותה.
מאז, תושבי אוקראינה משלמים על המלחמה הזו מחיר שרק מעטים מתומכיהם במערב יכולים לדמיין. מלחמות אינן עוקבות אחר תסריטים, ורוסיה, אוקראינה, ארצות הברית, נאט"ו והאיחוד האירופי כולן נתקלו בכישלונות בלתי צפויים.
לסנקציות המערב היו תוצאות מעורבות, והסבו נזק כלכלי חמור לאירופה וגם לרוסיה, בעוד שהפלישה ותגובת המערב אליה יצרו יחד משבר מזון ברחבי הדרום העולמי. כשהחורף מתקרב, הסיכוי לעוד שישה חודשים של מלחמה וסנקציות מאיימת להכניס את אירופה למשבר אנרגיה חמור ומדינות עניות יותר לרעב. אז זה האינטרס של כל המעורבים להעריך מחדש בדחיפות את האפשרויות לסיים את הסכסוך הממושך הזה.
לאלו שאומרים שמשא ומתן בלתי אפשרי, נותר לנו רק להסתכל על השיחות שהתקיימו במהלך החודש הראשון שלאחר הפלישה הרוסית, כאשר רוסיה ואוקראינה הסכימו בהיסוס תוכנית שלום בת חמש עשרה נקודות בשיחות בתיווך טורקיה. עוד היה צריך לגבש פרטים, אבל המסגרת והרצון הפוליטי היו שם.
רוסיה הייתה מוכנה לסגת מכל אוקראינה, למעט קרים והרפובליקות המוצהרות בדונבאס. אוקראינה הייתה מוכנה לוותר על חברות עתידית בנאט"ו ולאמץ עמדה של נייטרליות בין רוסיה לנאט"ו.
המסגרת המוסכמת סיפקה מעברים פוליטיים בקרים ובדונבאס ששני הצדדים יקבלו ויכירו, בהתבסס על הגדרה עצמית של תושבי אותם אזורים. הביטחון העתידי של אוקראינה היה אמור להיות מובטח על ידי קבוצה של מדינות אחרות, אך אוקראינה לא תארח בסיסים צבאיים זרים בשטחה.
ב-27 במרץ אמר הנשיא זלנסקי לאזרחית קהל טלוויזיה, "המטרה שלנו ברורה - שלום ושיקום החיים הנורמליים במדינתנו בהקדם האפשרי." הוא הציב את "הקווים האדומים" שלו למשא ומתן בטלוויזיה כדי להרגיע את אנשיו שהוא לא יוותר יותר מדי, והוא הבטיח להם משאל עם על הסכם הנייטרליות לפני שהוא ייכנס לתוקף.
הצלחה כה מוקדמת ליוזמת שלום הייתה לא מפתיע למומחים ליישוב סכסוכים. הסיכוי הטוב ביותר להסדר שלום במשא ומתן הוא בדרך כלל במהלך החודשים הראשונים של מלחמה. כל חודש שבו מתחוללת מלחמה מציע סיכויים מופחתים לשלום, כאשר כל צד מדגיש את הזוועות של האחר, העוינות מתבצרת והעמדות מתקשות.
הנטישה של אותה יוזמת שלום מוקדמת עומדת כאחת הטרגדיות הגדולות של הסכסוך הזה, והיקף הטרגדיה המלאה יתבהר רק עם הזמן ככל שהמלחמה תתמשך והשלכותיה האיומות יצטברו.
מקורות אוקראינים וטורקים חשפו כי ממשלות בריטניה וארה"ב מילאו תפקידים מכריעים בטרפדות את הסיכויים המוקדמים לשלום. במהלך "ביקורו המפתיע" של ראש ממשלת בריטניה בוריס ג'ונסון בקייב ב-9 באפריל, על פי הדיווחים סיפר ראש הממשלה זלנסקי כי בריטניה "נמצאת בזה לטווח הארוך", שהיא לא תהיה צד לאף הסכם בין רוסיה לאוקראינה, וכי "המערב הקולקטיבי" ראה הזדמנות "ללחוץ" על רוסיה והיה נחוש לעשות זאת. הכי הרבה מזה.
אותו מסר חזר על עצמו על ידי שר ההגנה האמריקני אוסטין, אשר עקב אחרי ג'ונסון לקייב ב-25 באפריל והבהיר שארה"ב ונאט"ו כבר לא רק מנסות לעזור לאוקראינה להגן על עצמה, אלא מחויבות כעת להשתמש במלחמה כדי "להיחלש". רוּסִיָה. דיפלומטים טורקים אמר לדיפלומט הבריטי בדימוס קרייג מארי שההודעות הללו מארה"ב ובריטניה הרגו את המאמצים המבטיחים שלהן לתווך בהפסקת אש והחלטה דיפלומטית.
בתגובה לפלישה, חלק גדול מהציבור במדינות המערב קיבל את הציווי המוסרי של תמיכה באוקראינה כקורבן של התוקפנות הרוסית. אבל ההחלטה של ממשלות ארה"ב ובריטניה להרוג את שיחות השלום ולהאריך את המלחמה, עם כל הזוועה, הכאב והאומללות הכרוכים בכך עבור תושבי אוקראינה, לא הוסברה לציבור, ולא אושרה על ידי קונצנזוס של מדינות נאט"ו . ג'ונסון טען כי הוא מדבר בשם "המערב הקולקטיבי", אך בחודש מאי, מנהיגי צרפת, גרמניה ואיטליה פרסמו כולם הצהרות פומביות שסתרו את טענתו.
נשיא צרפת עמנואל מקרון נאם בפרלמנט האירופי ב-9 במאי הכריז, "אנחנו לא במלחמה עם רוסיה", וכי חובתה של אירופה הייתה "לעמוד עם אוקראינה כדי להשיג את הפסקת האש, ואז לבנות שלום".
פגישה עם הנשיא ביידן בבית הלבן ב-10 במאי, ראש ממשלת איטליה מריו דראגי אמרו לכתבים, "אנשים... רוצים לחשוב על האפשרות להביא הפסקת אש ולהתחיל מחדש במשא ומתן אמין. זה המצב כרגע. אני חושב שאנחנו צריכים לחשוב לעומק איך לטפל בזה".
לאחר ששוחח טלפונית עם הנשיא פוטין ב-13 במאי, קנצלר גרמניה, אולף שולץ, צייץ כי הוא אמר לפוטין, "חייבת להיות הפסקת אש באוקראינה כמה שיותר מהר".
אבל פקידים אמריקאים ובריטים המשיכו לשפוך מים קרים על דיבורים על חידוש משא ומתן לשלום. נראה כי שינוי המדיניות באפריל היה כרוך בהתחייבות של זלנסקי כי אוקראינה, כמו בריטניה וארה"ב, "נמצאת בזה לטווח הארוך" ותמשיך להילחם, אולי במשך שנים רבות, בתמורה להבטחה של עשרות מיליארדים. משלוחי נשק בשווי דולרים, אימונים צבאיים, מודיעין לוויינים ופעולות חשאיות מערביות.
ככל שההשלכות של ההסכם הגורלי הזה התבהרו, החלה להופיע התנגדות, אפילו בתוך הממסד העסקי והתקשורתי בארה"ב. ב-19 במאי, בדיוק היום שבו הקונגרס הקצה 40 מיליארד דולר לאוקראינה, כולל 19 מיליארד דולר עבור משלוחי נשק חדשים, ללא הצבעה אחת דמוקרטית מתנגדת, אל האני ניו יורק טיימס ועדת המערכת כתב א מאמר מערכת מוביל שכותרתו, "המלחמה באוקראינה מסתבכת, ואמריקה לא מוכנה".
אל האני פי שאלה שאלות רציניות ללא מענה לגבי מטרות ארה"ב באוקראינה, וניסתה להחזיר ציפיות לא מציאותיות שנבנו בשלושה חודשים של תעמולה מערבית חד-צדדית, לא מעט מהעמודים שלה. הדירקטוריון הודה, "ניצחון צבאי מכריע לאוקראינה על רוסיה, שבו אוקראינה מחזירה את כל השטח שרוסיה השתלטה עליו מאז 2014, אינו מטרה ריאלית... ציפיות לא מציאותיות עלולות למשוך את [ארה"ב ונאט"ו] עמוק יותר לתוך תחום יקר. , מלחמה ממושכת."
לאחרונה, הוורהוק הנרי קיסינג'ר, מכל האנשים, הטיל ספק בפומבי בכל המדיניות של ארה"ב להחיות את המלחמה הקרה שלה עם רוסיה וסין ובהיעדר מטרה ברורה או משחק סיום לפני מלחמת העולם השלישית. "אנחנו בקצה המלחמה עם רוסיה וסין בנושאים שיצרנו בחלקם, בלי שום מושג איך זה הולך להסתיים או למה זה אמור להוביל". קיסינג'ר סיפר אל האני Wall Street Journal.
מנהיגי ארה"ב נפחו את הסכנה שרוסיה מציבה לשכנותיה ולמערב, והתייחסו אליה בכוונה כאל אויב שהדיפלומטיה או שיתוף הפעולה עמו יהיו חסרי תוחלת, במקום כשכנה המעלה חששות הגנתיים מובנים לגבי התרחבות נאט"ו וכיתור הדרגתי על ידי ארה"ב כוחות צבא בעלות הברית.
הרחק ממטרה להרתיע את רוסיה מפעולות מסוכנות או מערערות יציבות, ממשלות עוקבות של שני הצדדים חיפשו את כל האמצעים העומדים לרשות "הרחבה וחוסר איזון" רוסיה, כל הזמן מטעה את הציבור האמריקני לתמוך בסכסוך הולך וגובר ומסוכן שלא יעלה על הדעת בין שתי המדינות שלנו, שביחד מחזיקות יותר מ-90% מהנשק הגרעיני בעולם.
לאחר שישה חודשים של מלחמת פרוקסי של ארה"ב ונאט"ו עם רוסיה באוקראינה, אנו נמצאים בצומת דרכים. הסלמה נוספת צריכה להיות בלתי מתקבלת על הדעת, אבל גם מלחמה ארוכה של מטחי ארטילריה מוחצים אינסופיים ולוחמה עירונית ותעלות אכזרית, שהורסת לאט ומייסרת את אוקראינה, והורגת מאות אוקראינים בכל יום שעובר.
האלטרנטיבה הריאלית היחידה לטבח האינסופי הזה היא חזרה לשיחות שלום כדי להביא לסיום הלחימה, למצוא פתרונות פוליטיים סבירים לפילוגים הפוליטיים של אוקראינה ולחפש מסגרת שלווה לתחרות הגיאופוליטית הבסיסית בין ארצות הברית, רוסיה וסין.
מסעות פרסום לדמוניזציה, איום ולחץ על אויבינו יכולים רק לשרת את העוינות ולהכין את הבמה למלחמה. אנשים בעלי רצון טוב יכולים לגשר אפילו על המחלוקות המושרשות ביותר ולהתגבר על סכנות קיומיות, כל עוד הם מוכנים לדבר - ולהקשיב - ליריביהם.
מדיאה בנג'מין וניקולס JS דייויס הם המחברים של מלחמה באוקראינה: הגיון של קונפליקט חסר היגיון, אשר יהיה זמין מ-OR Books באוקטובר/נובמבר 2022.
מדיאה בנימין הוא המייסד של CODEPINK לשלום, ומחברם של מספר ספרים, כולל בתוך איראן: ההיסטוריה האמיתית והפוליטיקה של הרפובליקה האסלאמית של איראן.
ניקולה ג'יי דייויס הוא עיתונאי עצמאי, חוקר ב- CODEPINK ומחבר הספר דם על ידינו: הפלישה האמריקאית והשמדת עירק.
