מאת דוד סוונסון, הערות בלונדון, אנגליה, יולי 2, 2014.
תודה לברוס קנט ולתנועה לביטול המלחמה ולתורמים למען השלום והקמפיין לפירוק הנשק הגרעיני. תודה לקואליציית "עצור את המלחמה" ולכל אחד אחר על העזרה בהפצת המלה.
בעוד 8 ימים, ב -10 ביולי אמורה להישפט עד שנת מאסר על מרי אן גריידי פלורס, סבתא מאיתקה, ניו יורק. הפשע שלה הוא הפר סדר הגנה, שהוא כלי משפטי להגן על אדם מסוים מפני אלימות של אדם אחר מסוים. במקרה זה, מפקד בסיס האוויר הנקוק הוגן כחוק מפני מפגינים מסורים לא אלימים, למרות ההגנה על פיקוד הבסיס הצבאי שלו, ולמרות שאין למפגינים מושג מיהו הבחור. עד כדי כך האנשים המופקדים על הרובוטים הרוצחים המעופפים שאנו מכנים מל"טים רוצים להימנע מכל שאלה לגבי פעילותם הנכנסת לתודעתם של טייסי המזל"טים.
ביום חמישי שעבר פרסם מקום בארצות הברית בשם מרכז סטימסון דיווח על ההרגל האמריקני החדש לרצוח אנשים עם טילים ממזל"טים. מרכז סטימסון נקרא על שם הנרי סטימסון, שר המלחמה האמריקני, שלפני המתקפה היפנית על פרל הארבור כתב ביומנו, בעקבות פגישה עם הנשיא רוזוולט: "השאלה הייתה כיצד עלינו לתמרן אותם לעמדת הירי את הזריקה הראשונה מבלי לאפשר סכנה גדולה מדי לעצמנו. זו הייתה הצעה קשה ”. (ארבעה חודשים קודם לכן אמר צ'רצ'יל לקבינט שלו ברחוב דאונינג 10 כי מדיניות ארה"ב כלפי יפן מורכבת מכך: "הכל צריך להיעשות בכדי לכפות תקרית.") זה היה אותו הנרי סטימסון שאחר כך אוסר על הטלת הפצצה הגרעינית הראשונה. על קיוטו, כי פעם היה בקיוטו. הוא מעולם לא ביקר בהירושימה, לרוע המזל של תושבי הירושימה.
אני יודע שיש כאן חגיגה גדולה של מלחמת העולם הראשונה (כמו גם התנגדות גדולה לה), אבל בארצות הברית קיימת חגיגה מתמשכת של מלחמת העולם השנייה מזה 70 שנה. למעשה, אפשר אפילו להציע שמלחמת העולם השנייה נמשכה בצורה מסוימת ובהיקף פחות מזה 70 שנה (ובהיקף גדול יותר בתקופות ובמקומות מסוימים כמו קוריאה וויאטנם ועירק). ארצות הברית מעולם לא חזרה לרמות מיסים או הוצאות צבאיות לפני מלחמת העולם השנייה, מעולם לא עזבה את יפן או גרמניה, עשתה כ -200 פעולות צבאיות בחו"ל בתקופה שלאחר המלחמה, ולא הפסיקה להרחיב את נוכחותה הצבאית. בחו"ל, ועכשיו מוצבים כוחות באופן קבוע כמעט בכל מדינה עלי אדמות. שני יוצאים מן הכלל, איראן וסוריה, מאוימים באופן קבוע.
אז זה לגמרי ראוי, לדעתי, שמרכז סטימסון הוא שפרסם את הדו"ח הזה, על ידי אנשי צבא לשעבר ועורכי דין ידידותיים לצבא, דו"ח שכלל את ההצהרה המשמעותית למדי: "השימוש הגובר בכב"מים קטלניים עשוי ליצור חלקלק. שיפוע המוביל למלחמות מתמשכות או רחבות יותר. "
לפחות זה נשמע לי משמעותי. מלחמות מתמשכות? זה דבר די רע, נכון?
גם בשבוע שעבר פרסמה ממשלת ארה"ב תזכיר שבו היא טוענת את הזכות לרצוח באופן חוקי אזרח אמריקני (שלא חשוב לאף אחד אחר) כחלק ממלחמה שאין לה מגבלה בזמן ובמרחב. תקראו לי משוגעים, אבל זה נראה רציני. מה אם מלחמה זו תימשך מספיק זמן כדי לייצר אויבים משמעותיים?
בשנה שעברה פרסמו האו"ם דוח שקבע כי מזל"טים הופכים מלחמה לנורמה ולא לחריג. וואו. זו יכולה להיות בעיה עבור מין של יצורים שמעדיפים לא להפציץ, אתה לא חושב? האומות המאוחדות, שנוצרו כדי להיפטר מעולם המלחמה, מזכירות בחלוף כי מלחמה הופכת לנורמה ולא לחריג.
אין ספק שהתגובה להתפתחות כה חמורה צריכה להיות משמעותית באותה מידה.
התרגלנו, אני חושב, לקרוא דוחות שאומרים דברים כמו "אם לא נשאיר 80% מדלקים מאובנים ידועים בקרקע כולנו נמות, והרבה מינים אחרים איתנו", ו ואז מומחים ממליצים לנו להשתמש בנורות יעילות יותר ולגדל עגבניות משלנו. כלומר, התרגלנו לתגובה שאינה מתאימה מרחוק למשבר שעמד על הפרק.
כך גם במקרה של האו"ם, מרכז סטימסון, וקהל טוב של מומחי משפט ההומניטארי, עד כמה שאני יכול לספר.
מרכז סטימסון אומר כי על רציחות על ידי מזל"ט, אין "לפאר אותם ולא לדמוניזציה". כמו כן, ככל הנראה, אין להפסיק אותם. במקום זאת, מרכז סטימסון ממליץ על סקירות ושקיפות ומחקרים איתנים. אני מוכן להמר שאם אתה או אני היינו מאיימים על מוות והרס מאסיבי מתמשך או מורחב, נעשה דמוניזציה. אני מוכן להמר שהרעיון להאדיר אותנו אפילו לא יעלה לבחינה.
גם האו"ם חושב ששקיפות היא התשובה. רק יידע אותנו את מי אתה רוצח ומדוע. אנו נביא לך את הטפסים לדיווח חודשי. כאשר מדינות אחרות נכנסות למשחק הזה, נרכיב את הדוחות שלהן וניצור שקיפות בינלאומית אמיתית.
זה הרעיון של אנשים מסוימים להתקדם.
מל"טים הם, כמובן, לא הדרך היחידה או עד כה הדרך הקטלנית ביותר שארה"ב ובעלי בריתה מנהלים מלחמות. אבל יש את היומרה המינימלית הזו של דיון אתי לגבי מזל"טים מכיוון שרציחות מזל"טים נראות כמו רציחות עבור הרבה אנשים. נשיא ארה"ב עובר על רשימה של גברים, נשים וילדים בימי שלישי, בוחר את מי לרצוח, ורצח אותם ואת כל מי שעומד קרוב מדי אליהם - אם כי לעתים קרובות הוא מכוון לאנשים מבלי לדעת את שמם. הפצצת לוב או בכל מקום אחר נראית פחות כמו רצח בעיני אנשים רבים, במיוחד אם - כמו סטימסון בהירושימה - הם מעולם לא היו בלוב, ואם פצצות רבות מכוונות כביכול לאדם רשע אחד שממשלת ארה"ב פנתה נגדו. אז, ארצות הברית עוברת משהו כמו מלחמת 2011 בלוב שהשאירה את האומה במדינה כל כך יפה מבלי שהיא תתרחש לכל צוותי חשיבה ידידותיים לצבא שיש שאלה אתית שיש לחשוב עליה.
איך, אני תוהה, היינו מדברים על מזל"טים או פצצות או מה שמכונה יועצים שאינם קרביים אם היינו מנסים לחסל את המלחמה במקום להיטיב אותה? ובכן, אני חושב שאם היינו רואים את ביטול המלחמה המוחלט אפילו כמטרה הרחוקה ביותר שלנו, היינו מדברים אחרת מאוד על כל סוג של מלחמה בימינו. אני חושב שנפסיק לעודד את הרעיון שכל תזכיר יכול להכשיר רצח, בין אם ראינו את התזמון ובין אם לאו. אני חושב שנדחה את עמדת ארגוני זכויות האדם כי יש להתעלם מאמנת האו"ם ומברית קלוג-בריאנד. במקום לבחון את אי חוקיות הטקטיקות במהלך מלחמה, היינו מתנגדים לחוקיות המלחמה עצמה. לא היינו מדברים בצורה חיובית על ארצות הברית ואיראן אולי לשלב ידיים בידידות אם הבסיס לברית כל כך מוצעת היה מאמץ משותף להרוג עירקים.
בארה"ב זה לא יוצא דופן שקבוצות השלום מתמקדות ב -4,000 אמריקאים הרוגים ובעלויות הכספיות של המלחמה בעירק, ומסרבות בתוקף להזכיר חצי מיליון עד מיליון וחצי נהרגים עיראקים, מה שהשתיקה תרמה לרוב אמריקאים לא יודעים מה קרה. אבל זו האסטרטגיה של מתנגדי מלחמות מסוימות, ולא מתנגדים לכל המלחמות. תיאור מלחמה מסוימת כיקרה לתוקפן לא מניע אנשים נגד הכנות מלחמה ולא משחרר אותם מהפנטזיה שיכולה להיות מלחמה טובה וצודקת בימים הבאים.
בוושינגטון מקובל לטעון נגד בזבוז צבאי, כגון כלי נשק שלא עובדים או שהפנטגון אפילו לא ביקש מהקונגרס, או לטעון נגד מלחמות גרועות שמשאירות את הצבא פחות מוכן למלחמות אפשריות אחרות. אם הפרויקט שלנו היה מכוון בסופו של דבר לחיסול המלחמה, היינו נגד יעילות צבאית יותר מאשר בזבוז צבאי ובעד צבא לא מוכן שלא יוכל לפתוח במלחמות נוספות. אנו נתמקד באותה מידה גם בהרחיקת צעירים מהצבא והמיליטריזם מספרי הלימודים, כמו שאנחנו מונעים מטוס מסוים של טילים לעוף. זה שגרתי להצהיר על נאמנות לחיילים תוך התנגדות למדיניות המפקדים שלהם, אבל ברגע ששיבחתם את החיילים על שירותם כביכול, קיבלתם שהם ודאי סיפקו כזה. חגיגת המתנגדים למלחמת העולם הראשונה, כפי שאני יודע שחלק מכם עשו לאחרונה, הם סוג הדברים שצריכים להחליף את כיבוד משתתפי המלחמה.
יתכן שנצטרך לא רק לשנות את שיחתנו מלהתנגד למלחמה ספציפית לאחר מלחמה ספציפית לדיון על סיום המוסד כולו. ייתכן שנצטרך לשנות לפחות בעדינות כל חלק בשיחה בדרך.
במקום להציע כי ותיקים במיוחד זכו לתודתנו ועליהם לקבל שירותי בריאות ופרישה (אותם שומעים כל הזמן בארה"ב), ייתכן שנרצה להציע לכל האנשים - כולל הוותיקים - זכויות אדם, ואחד מאיתנו התפקידים הראשיים הם להפסיק ליצור עוד ותיקים.
במקום להתנגד לכוחות המשתנים על גופות, אולי נרצה להתנגד ליצירת הגופות. במקום לנסות לחסל עינויים ואונס ומאסר ללא חוק ממבצע של רצח המוני, אולי נרצה להתמקד בעניין. אנחנו לא יכולים להמשיך לשים 2 טריליון דולר בשנה ברחבי העולם, ומחציתם רק בארצות הברית, להתכונן למלחמות ולא לצפות למלחמות שיובילו.
עם התמכרויות אחרות נאמר לנו ללכת אחרי הסוחרים הגדולים ביותר של התרופה או ללכת אחר הדרישה של המשתמשים. סוחרי סם המלחמה הם אלה שמממנים את הצבא בשכרם הלא נכנס של נכדינו ומשליכים דליי כסף לתעמולה על וייטנאם ומלחמת העולם הראשונה. הם יודעים שהשקרים על מלחמות העבר חשובים אפילו יותר מהשקרים על מלחמות חדשות. ואנחנו יודעים שמוסד המלחמה לא יכול היה לשרוד אנשים שלומדים את האמת על כך במידה כזו שיש אנשים שמתחילים לפעול על פי הידע הזה.
דעת הקהל האמריקאית עברה נגד מלחמות. כאשר הפרלמנט והקונגרס אמרו לא לטילים לסוריה, הלחץ הציבורי של העשור האחרון מילא תפקיד גדול. הדבר נכון גם לגבי הפסקת הצעת חוק איומה על איראן בקונגרס בתחילת השנה, ועל ההתנגדות למלחמה חדשה בעירק. חברי הקונגרס מודאגים מהצבעה למלחמה נוספת כמו עירק, בין אם בעירק ובין אם במקום אחר. ההצבעה שלה לתקוף את עירק לפני 12 שנה היא הדבר היחיד שהרחיק אותנו עד כה מלראות את הילרי קלינטון בבית הלבן. אנשים לא רוצים להצביע למישהו שהצביע בעד זה. ובואו נאמר זאת מוקדם לחברינו היקרים בוועדת נובל: פרס שלום נוסף לא יעזור לדברים. ארצות הברית אינה זקוקה לפרס שלום נוסף ליוצר מלחמה, היא זקוקה למה שברוס וכל כך הרבה מכם עבדו כאן: תנועה פופולרית לביטול המלחמה!
מספר פעילי שלום פתחו במאמץ חדש שנקרא World Beyond War בכתובת http://WorldBeyondWar.org שמטרתה להביא יותר אנשים לפעילות שלום. אנשים וארגונים בלפחות 58 מדינות חתמו עד כה על הצהרת השלום באתר WorldBeyondWar.org. תקוותנו היא שבאמצעות הכנסת יותר אנשים וקבוצות לתנועה נוכל לחזק ולהגדיל, במקום להתחרות נגד ארגוני השלום הקיימים. אנו מקווים שנוכל לתמוך בעבודה של קבוצות כמו התנועה לביטול המלחמה, ושאנחנו יכולים, כקבוצות וכפרטים, לעבוד ברחבי העולם.
האתר ב- WorldBeyondWar.org נועד לספק כלים חינוכיים: סרטונים, מפות, דוחות, נקודות שיחה. אנו מציגים את המקרה נגד הרעיון שמלחמה מגנה עלינו - רעיון מקומם, בהתחשב בכך שהעמים שעוסקים במלחמה הכי גדולה מתמודדים עם העוינות הרבה ביותר כתוצאה מכך. סקר בתחילת השנה של אנשים ב -65 מדינות מצא את ארה"ב בהובלה עצומה מכיוון שהמדינה נחשבת לאיום הגדול ביותר על השלום בעולם. ותיקי ארה"ב הורגים את עצמם במספר שיא, בין השאר בגלל מה שעשו לעיראק ולאפגניסטן. המלחמות ההומניטריות שלנו הן גורם מוביל לסבל ולמוות לאנושות. וכך אנו מפריכים גם את הרעיון שמלחמה יכולה להועיל לאנשים במקום בו היא מתנהלת.
אנו מגישים גם את הטענות לפיהן המלחמה אינה מוסרית ביותר, בת דודה ראשונה וגורם תכוף לרצח עם, לא אלטרנטיבי; שמלחמה הורסת את הסביבה הטבעית שלנו, שהמלחמה שוחקת את חירויותינו האזרחיות, ושרק העברת קצת ממה שאנחנו מוציאים על מלחמה למשהו שימושי יהפכו אותנו לאהובים ולא לפחדים ברחבי העולם. אחוז וחצי ממה שהעולם מוציא למלחמה ניתן להוציא לסיום הרעב על כדור הארץ. המלחמה גבתה 200 מיליון נפשות במהלך המאה האחרונה, אך הטוב שניתן לעשות עם המשאבים שהושלכו למלחמה עולה בהרבה על הרוע שניתן למנוע על ידי סיום המלחמה. ראשית, אם הפננו במהירות את משאבי המלחמה היינו יכולים לעשות את הטוב ביותר לעשות משהו כדי להגן על האקלים של כדור הארץ. שמושג ה"הגנה "שלנו לא כולל את זה שממחיש עד כמה התקדמנו בכדי לקבל את הבלתי נמנע של מה שבכל זאת הוא מוסד המלחמה הנמנע לחלוטין והנורא לחלוטין.
לאחר שקיבלנו מלחמה, אנו מנסים למלחמות זולות יותר, למלחמות טובות יותר, למלחמות חד-צדדיות יותר, ומה נקבל? אנו מקבלים אזהרות מצד תומכי מלחמה מכובדים כי אנו מתחילים להפוך מלחמה לנורמה ומסכנים לוחמה מתמשכת.
מצד אחד זה מקרה של השלכות לא מכוונות להתמודד עם אלה שחיפשו את האמת על יצירת אלוהים ובסופו של דבר היה הבחור שנמצא על הכסף שמסביב, צ'רלס דרווין. מצד שני זה בכלל לא מכוון. פרופסור באוניברסיטת סטנפורד הוציא זה עתה ספר בטענה שמלחמה כל כך טובה עבורנו שעלינו תמיד להמשיך אותה. זן זה של קורסים מחשבתיים בעורקי האקדמיה והפעילות הצבאית שלנו.
אבל סוג זה של חשיבה הופך פופולרי יותר ויותר, וזה יכול להיות הרגע לחשוף אותו, להוקיע אותו ולגבש לפעולה את הסנטימנט העממי ההולך וגדל כנגד המלחמה, ואת ההבנה אליה נקלענו שניתן למנוע מלחמות מסוימות. , ואם ניתן למנוע מלחמות מסוימות, ניתן למנוע כל אחת ואחת מהן. אני מצפה לעבוד על הפרויקט הזה, בדחיפות שהוא דורש, ויחד עם כולכם.
