מאת דוד סוונסוןהסיפור המקובל בארצות הברית של מה שקרה בסוריה הוא בדיוק זה, סיפור שסופר כדי ליצור היגיון נרטיבי של משהו לגמרי לא מובן.
בדרום שוודיה סלע ענק עגול שוכן על אדמות חקלאיות שטוחות, והסיפור המקסים שאבות אבותיי נהגו לספר כדי להסביר איך הוא הגיע לשם הגיע לכאן: טרול זרק אותו לשם. כפי ש עֵדוּת, בטירה סמוכה אפשר למצוא קרן ומקטרת שנכנסים לסיפור. הקרן הכילה את מה שייקרא היום נשק כימי, ששרף את גבו של סוס כאשר גיבור הסיפור היה חכם מספיק כדי לזרוק אותו על כתפו במקום לשתות אותו. אדם וסוס ברחו ברכיבה על פני תלמים של שדה, כי כולם יודעים שהטרולים חייבים לרוץ הלוך ושוב לכל אורכו של כל תלם, מה שמאט אותם מאוד. העובדות כולן מתאימות. כמה תיאורטיקנים של קונספירציה שוליים עשויים לפקפק בעצם קיומם של טרולים, אבל טיעונים כאלה לא צריכים להילקח ברצינות.
פעיל שלום שלח את זה לאחרונה קישור לסרטון לרשימה עם הערה המציינת שהסרטון הזה הבין את הסיפור בסוריה די נכון. היו לי מספר התנגדויות:
שארצות הברית הסתבכה בסוריה ב-2006 נחשף בוויקיליקס. העובדה שהפנטגון התכוון להפיל את ממשלת סוריה ב-2001 מתגלה על ידי התזכיר של דונלד ראמספלד שהוצג לווסלי קלארק, ועל ידי טוני בלייר ב-2010. אז הסיפור בסרטון הזה של ארה"ב מתעניינת - הומניטרי בלבד כמובן - רק בשנת 2013 מטעה ביותר.
הכיוון המוטעה הזה גם מקל על השארת מחוץ לסיפור את הוצאת ארה"ב לצד תהליך השלום שהציעה רוסיה ב-2012.
ההצהרה, המוצגת בסרטון כעובדה, לפיה אסד השתמש בנשק כימי בתקיפה ההיא ב-2013 היא שערורייתית, שכן היא מעולם לא הוכחה. מה שהיה צריך להיאמר זה שמישהו השתמש בנשק כימי ואובמה טען בטעות שיש לו ראיות בלתי ניתנות לערעור שזהו אסד.
ציטוט של אובמה על הצעה משנת 2013 ל"תקיפה צבאית ממוקדת" נמנע באופן בוטה מהדו"ח של סימור הרש על מסע ההפצצות האדיר שתכנן אובמה.
המסקנה של הסרטון שמכיוון שהמלחמה היא מסובכת, לכן "פשוט אין סוף באופק" היא פזיזה, שכן ניתן היה להגיע לסוף אם ישקיעו בה מאמץ, החל בהערכה כנה של העובדות, ובספר מחדש של 2013 כמשהו אחר מאשר "ארצות הברית נסוגה".
איך ייראה חשבון כנה בערך באורך של הסרטון הזה? אולי ככה:
עצוב לומר, השוטר העולמי בעל כוונה הומניטארית אינו אמיתי יותר מטרול או "קבוצת חוראסאן".
לפחות כבר בשנת 2001, ארה"ב החזיקה את ממשלת סוריה ברשימת הממשלות המיועדות להפלה.
בשנת 2003, ארצות הברית השליכה את המזרח התיכון לסוג חדש לגמרי של מהומה עם פלישתה לעיראק. היא יצרה פילוגים עדתיים, ותדלקה וחימשה והקלה על ארגון קבוצות אלימות.
לפחות כבר ב-2006 היו בארצות הברית אנשים בסוריה שעבדו להפלת הממשלה.
התגובה האמריקנית לאביב הערבי והפלת ממשלת לוב בהנהגת ארה"ב החמירו את המצב. דאעש התפתח הרבה לפני שפרץ לחדשות, מנהיגיו התארגנו במחנות הכלא האמריקאים בעיראק. האזור היה חמוש בכבדות בנשק מחוץ לאזור, בעיקר מארצות הברית. שלושה רבעים מהנשק שנשלח לממשלות המזרח התיכון היו והן מארה"ב הנשק של צבא ארה"ב עצמו ושל בעלות בריתו, כמו סעודיה ועיראק, סופק בכוונה ובשוגג לקבוצות אלימות חדשות.
האביב הערבי בסוריה נעשה אלים כמעט מיד, עם תמיכה באלימות מצד אחד שהגיעה מארצות הברית ובעלות בריתה לדיקטטורה במפרץ, ומהצד השני מצד איראן וחיזבאללה ורוסיה. הצבא הסורי החופשי הפך לשחקן אחד במלחמה אזרחית, פרוקסי ואזורית, שגייס לוחמים מרחבי אזור מדינות האסון ה"משוחררות". אל קאעידה הפך לשחקן נוסף, וכך גם הכורדים. ממשלת ארה"ב, לעומת זאת, נותרה ממוקדת בהפלת ממשלת סוריה, ולא נקטה צעדים רציניים כדי לעצור את התמיכה באל-קאעידה ובקבוצות אחרות מבעלי ברית במפרץ ארה"ב או טורקיה או ירדן (צעדים כגון ניתוק זרם הנשק מארה"ב , הטלת סנקציות, משא ומתן על הפסקת אש או אמברגו נשק).
בשנת 2012, רוסיה הציעה תהליך שלום שיכלול את פרישתו של הנשיא בשאר אל-אסד, אך ארה"ב ביטלה את הרעיון הצידה ללא כל שיקול רציני, כשהיא סובלת מהאשליה שאסד יופל באלימות בקרוב מאוד, והעדיפה תוכנית אלימה. פתרון כסביר יותר להסיר את ההשפעה הרוסית והצבא - ואולי גם בשל ההעדפה הכללית של ארה"ב לאלימות המונעת משחיתות תעשיית הנשק שלה. בינתיים הממשלה העיראקית הפציצה את אזרחיה שלה בנשק שהוזנק אליה על ידי ארה"ב, והזינה באלימות את המתקפה הקרובה של דאעש. וארה"ב "סיימה" את הכיבוש הצבאי שלה בעיראק מבלי לסיים אותו.
בשנת 2013, הבית הלבן פרסם תוכניות להטיל מספר לא מוגדר של טילים לתוך סוריה, שהייתה בעיצומה של מלחמת אזרחים איומה שכבר הודלקה בחלקה על ידי נשק ומחנות אימונים של ארה"ב, כמו גם על ידי בעלי ברית עשירים של ארה"ב בארצות הברית. אזור ולוחמים שיוצאים מאסונות אחרים שנוצרו על ידי ארה"ב באזור. התירוץ לטילים היה הרג לכאורה של אזרחים, כולל ילדים, עם נשק כימי - פשע שהנשיא ברק אובמה טען שיש לו הוכחות בטוחות שביצע ממשלת סוריה. הוא מעולם לא הפיק כמו קרן או מקטרת או סיפור נעים כראיה.
סימור הרש יגלה מאוחר יותר שהתוכנית האמריקאית הייתה למסע הפצצות מסיבי. ורוברט פארי, בין היתר, ידווח על הסרתם של שקרי הבית הלבן על מתקפת הנשק הכימי. בעוד שסוריה אולי הייתה אשמה, הבית הלבן כמעט בוודאות לא לדעת זה, ונראה שהציבור האמריקאי הכיר בכך שאפילו אשמה כזו לא תצדיק כניסה למלחמה. הצעה רוסית לחיסול הנשק הכימי של סוריה כבר הייתה ידועה לבית הלבן ונדחתה. מה שאילץ את אובמה לקבל את הדיפלומטיה כמוצא האחרון ב-2013 היה סירוב הציבור והקונגרס לאפשר מלחמה. אבל אובמה ממש המשיך בחימוש והכשרת לוחמים במלחמה בסוריה, ושליח חיילים נוספים חזרה לעיראק.
כשדאעש פרץ למקום הוא התחנן בגלוי מארצות הברית לתקוף אותו, וראה בכך הזדמנות גיוס ענקית. ארה"ב התחייבה, תקפה את דאעש מהאוויר בעיראק ובסוריה (וגרמה למספר רב של בעלות ברית לעשות זאת גם כן), בנוסף להמשך פעולות החימוש והאימונים שלה - שכעת מכוונות כעת הן לדאעש והן לאסד. דאעש שגשג, וכך גם קבוצות שונות נגד אסד. טורקיה הצטרפה לתקיפת כורדים ולא דאעש או אסד. רוסיה הצטרפה להפצצת דאעש וקבוצות אנטי-ממשלתיות בסוריה. זה הגביר באופן מסוכן את המתיחות הגבוהה בין רוסיה לארה"ב, שכן רוסיה מתכוונת למנוע את הפלת ממשלת סוריה, וארצות הברית מתכוונת להפיל אותה - ולהביא עוד בעלות ברית, כאשר בריטניה מתכננת הצבעה על הוספתן פצצות לתערובת.
כמובן, הפסקת אש, אמברגו נשק, סיוע ופיצויים ממשיים, פירוק נשק ודיפלומטיה אזורית, והיציאה מאזור המעצמות הזרות, כל אלה נותרים אפשריים אם נרדפים עליהם.
