מאת הלנה קובאן,
עדו קונרד, כתיבה במגזין +972 אתמול, הערתי על שני דברים שגם אני שמתי לב אליהם במהלך הימים האחרונים של ההפגנות הפלסטיניות הגלויות, בעיקר המוסלמיות, במזרח ירושלים הכבושה: (1) שהמחאות אלו היו באופן מוחץ, ובצורה מאוד ממושמעת. אופנה, לא אלים; ו-(2) ההיבט החזק הזה של ההפגנות התעלם כמעט לחלוטין על ידי התקשורת המרכזית המערבית.
פלסטינים מתפללים מחוץ לעיר העתיקה בירושלים,
יום שישי, 21 ביולי, 2017.
אלו תצפיות חזקות. אבל קונרד לא עושה הרבה כדי לחקור למה רוב התקשורת המערבית אינה מעירה על היבט זה של ההפגנות.
אני מאמין שחלק גדול מהסיבה היא שרוב ההפגנות הללו לבשו צורה של תפילה המונית, פומבית, מוסלמית – דבר שאולי רוב המערביים לא מזהים בקלות כצורה של פעולה המונית לא אלימה. ואכן, אולי מערביים רבים מוצאים תצוגות פומביות של תפילה המוסלמית המונית כמו אלו בירושלים בשבוע האחרון הן תמוהות או אפילו מאיימות איכשהו?
הם לא צריכים. ההיסטוריה של התנועות לשוויון זכויות וחירויות אזרח במדינות המערב היא מלא בדוגמאות של מחאות המוניות או הפגנות שגילמו צורה כלשהי של תרגול דתי. לדוגמה, תנועת זכויות האזרח בארצות הברית הונהגה לעתים קרובות על ידי צעירים אמיצים שחיברו זרועות ושרו מוזיקה רוחנית אפרו-אמריקאית היסטורית - לעתים קרובות, כפי שהם הסבירו לתשאול זרים, כדרך של להרגיע את הפחדים של עצמם כשהם השתמשו בגופותיהם השבריריות כדי להתעמת עם הכלבים הנוהמים, שווטי השוורים, האלות וגז המדמיע של שורות השוטרים עם הקסדות והמשוריינות שביקשו לשלוט בהם.
תארו לעצמכם כמה מפחיד זה עבור פלסטינים - במזרח ירושלים הכבושה או במקומות אחרים - להתעמת עם הכוחות החמושים הטובים בהרבה של הצבא הישראלי ו"משמר הגבול", שמפגינים מעט היסוס בשימוש אפילו באש חיים עם כדורי מתכת (לפעמים כאלה מכוסים בגומי) כדי לפזר הפגנות, לא משנה עד כמה ההפגנות יהיו שלוות.
פלסטינים מפוזרים על ידי כוחות ישראליים, יום שישי, 21 ביולי 2017.
תמונה זו, שצולמה ביום שישי האחרון, מראה כמה מאותם מתפללים שלווים ולא אלימים מפוזרים בגז מדמיע. אך במקומות מסוימים ירו הכוחות הישראלים גם על מפגינים שלווים, והביאו להרג של שלושה מהם ולפציעתם של עשרות רבות נוספות.
האם כל מי שלוקח חלק בהפגנה פומבית כזו של תחושה לא יהיה נכון לחוש פחד? האם לעמוד כתף אל כתף עם חבריך למפגינים ולהשתתף בטקס דתי אהוב לא תהיה דרך אחת טובה להרגיע פחדים כאלה?
כמובן, לא רק פלסטינים מוסלמים הפגינו בשבוע שעבר. ריאנה חלף פרסמה אתמול הסיכום המצוין הזה מתוך הפעולות שמנהיגים, מוסדות ויחידים נוצרים פלסטינים שונים נקטו כדי להביע סולידריות עם ארצם המוסלמים.
הכתבה שלה מכילה כמה גרפיקה עוצמתית, כולל תמונה זו (מימין) של שתי בובות ברחוב בבית לחם - עיר היסטורית שקרובה מאוד לירושלים אך תושביה הפלסטינים חסומים כמעט לחלוטין מלבקר בכל מקום, כולל מקומות קדושים, בירושלים .
המאמר של חלף מקשר לסרטון מרגש שבו נראה אדם נוצרי, נידאל עבוד, שביקש רשות משכניו המוסלמים לעמוד איתם בתפילתם הפומבית כשהוא מתפלל את תפילותיו מתוך סידור התפילה שלו. הוא גם נותן מספר דוגמאות של מנהיגי קהילה פלסטינית מוסלמית ונוצרית הפועלים יחד כדי למחות ולפעול כדי להפוך את המגבלות ההדוקות שישראל הטילה על הגישה של שתי הקהילות למקומות הקדושים הרבים והאהובים שלהן בירושלים ובסביבתה.
משאבים שימושיים נוספים על מצבם של הפלסטינים במזרח ירושלים הכבושה על ידי ישראל כוללים את הכתבה החיה של מיקו פלד תיאור על האופן שבו הפלסטינים הללו חווים את ההתקפות שכוחות ישראליים עושים תכופות על פעילות התפילה הפומבית ההמונית שלהם... וזה תיאור הרבה יותר יבש מקבוצת המשבר של מערך ההסכמים המורכב שמאז 1967 שולטים בגישה למקומות הקדושים - במיוחד האזור שקבוצת המשבר מכנה "הטיילת הקדושה". (נראה שזו דרך להימנע משימוש בשם שרוב המוסלמים נותנים לאזור המדובר: "המקדש האציל", או השם שרוב היהודים מעניקים לו: "הר הבית").
"הטיילת הקדושה" הזו היא כל הקמפוס היפהפה, משובץ העצים וסגור הקירות, הכולל גם את מסגד אל-אקצא וגם את כיפת הסלע היפהפיה. זה גם השטח שיושב על גבי "הכותל המערבי"/"כותל הבכי"/"כותל".
מפת חלק מירושלים, מבצלם. "העיר העתיקה" נמצאת ב
קופסה סגולה. האזור הלבן בעיקר משמאל הוא מערב ירושלים.
הטיילת הזו תופסת כחמישית משטחה של העיר העתיקה (גם המוקפת חומה) של ירושלים - שכולה חלק מאזור "הגדה המערבית" שהצבא הישראלי תפס והחל לכבוש ביוני 1967.
זמן קצר לאחר שישראל השתלטה על הגדה המערבית, ממשלתה סיפחה (גרסה מוגדלת של) מזרח ירושלים. אף ממשלה משמעותית בעולם לא קיבלה מעולם את המעשה הגמור של אנשלוס החד-צדדי.
ממשלות וגופים בין-ממשלתיים עדיין מחשיבים את כל מזרח ירושלים, כולל העיר העתיקה ההיסטורית, כ"שטח כבוש". ככזו, ישראל יכולה לשמור על נוכחות ביטחונית באזור רק על מנת לשמור על אחיזתה באזור עד לכריתת שלום סופי עם הטוענים הפלסטינים הלגיטימיים של האזור. ועד לסיום השלום נאסר לישראל על פי אמנות ז'נבה להשתיל כל אחד מאזרחיה כמתנחלים באזור, להטיל כל צורה של ענישה קולקטיבית על האוכלוסייה הילידית של האזור, ולצמצם את זכויות האזרח (לרבות זכויות דתיות) של תושבים לגיטימיים אלה בכל דרך, למעט כאשר צמצום נחוץ מכורח צבאי מיידי.
קבוצת המשבר - ועוד כמה פרשנים בימים אלה - לא מזכירה את הצורך בכך לסיים את הכיבוש הישראלי של מזרח ירושלים ושאר הגדה המערבית במהירות האפשרית בשלב זה!
אבל כל עוד "הקהילה הבינלאומית" (בעיקר ארה"ב, אך גם אירופה) מאפשרת את המשך הכיבוש, ונותנת לישראל מרחב פעולה כה רחב לבצע הפרות גסות של אמנות ז'נבה ללא עונש, הרי שההפרות הישראליות - רבות מהן הם עצמם אלימים ביותר, וכולם מגובים באיום של אלימות מסיבית- ימשיך.
בינתיים, הפלסטינים בירושלים ימשיכו לעשות ככל שביכולתם כדי להישאר בבתיהם, לממש את זכויותיהם ולהביע את רגשותיהם בעוצמה ככל יכולתם. ו"מערביים" לא צריכים להיות מופתעים מכך שחלק מהפעולות שפלסטינים במולדתם (או בתפוצות) נוקטים חדורות משמעות דתית וטקסים דתיים - בין אם מוסלמים או נוצרים.
מפגינים מצריים (משמאל) משתמשים בתפילה כדי להתעמת בכבדות
משטרה חמושה בגשר קאסר א-ניל, סוף ינואר 2011
מקרים בולטים נוספים לאחרונה של פעולה אזרחית המונית, לא אלימה עם ניחוח מוסלמי ספציפי, נראו במצרים במהלך מרד "האביב הערבי" בסוף ינואר ותחילת פברואר 2011. (התמונה מימין מציגה פרק מעורר כבוד אחד אז).
שימושים אחרים, דומים, בשמירה על מצוות מוסלמית המוני, לא אלים, נראו בשנים האחרונות בחלקים רבים אחרים של פלסטין, בעיראק ובמקומות אחרים.
האם התקשורת והפרשנים ה"מערביים" יכירו באופיים המאוד אמיץ והלא אלים של פעולות כאלה? אני מאוד מקווה שכן.
