מאת דוד סוונסון, World BEYOND War, אוקטובר 7, 2022
בדיוק קראתי בחיפוש אחר מפלצות להרוס מאת כריסטופר ג'יי קוין. הוא פורסם על ידי המכון העצמאי (שנראה שמוקדש לשחרור מס על עשירים, הרס הסוציאליזם וכו'). הספר מתחיל בציטוט כמשפיע הן על תומכי השלום והן על כלכלני ימין.
אם הייתי צריך לדרג את הסיבות שאני רוצה לבטל את המלחמה, הראשונה הייתה הימנעות משואה גרעינית, והשנייה הייתה השקעה בסוציאליזם במקום. השקעה חוזרת של אפילו חלק מהוצאות המלחמה בצרכים אנושיים וסביבתיים תציל יותר חיים מכל המלחמות, תשפר יותר חיים ממה שכל המלחמות החמירו, ותקל על שיתוף הפעולה הגלובלי במשברים דחוצים לא אופציונליים (אקלים, סביבה, מחלות חוסר בית, עוני) שהמלחמה עצרה.
קוין מבקר את מכונת המלחמה על ההרג והפציעה שלה, ההוצאות שלה, השחיתות שלה, הרס חירויות האזרח שלה, שחיקת הממשל העצמי שלה וכו', ואני מסכים עם כל זה ומעריך את זה. אבל נראה שקיין חושב שכל דבר אחר שממשלה עושה (בריאות, חינוך וכו') כרוך באותן הרעות רק ברמה מופחתת:
"ספקנים רבים לגבי תוכניות ממשלתיות מקומיות (למשל, תוכניות חברתיות, שירותי בריאות, חינוך וכן הלאה) ושל כוח כלכלי ופוליטי ריכוזי המוחזק על ידי אנשים וארגונים פרטיים (למשל, רווחה תאגידית, לכידה רגולטורית, כוח מונופול) מרגישים בנוח לחלוטין לאמץ תוכניות ממשלתיות גרנדיוזיות אם הן נופלות תחת התחום של 'ביטחון לאומי' ו'הגנה'. עם זאת, ההבדלים בין תוכניות ממשלתיות מקומיות לאימפריה הם בדרגה ולא בסוג."
קוין, אני חושד, יסכים איתי שממשלה תהיה פחות מושחתת והרסנית אם מימון צבאי יועבר לצרכים חברתיים. אבל אם הוא כמו כל ליברטריאן ששאלתי אי פעם, הוא יסרב לתמוך אפילו בעמדת פשרה של הכנסת חלק מהוצאות המלחמה להפחתת מסים לגזיליונרים וחלק ממנה, למשל, לבריאות. כעיקרון, הוא לא יוכל לתמוך בהוצאה ממשלתית גם אם זו הייתה הוצאה ממשלתית פחות גרועה, גם אם אחרי כל השנים הללו של ניסיון מתועד בפועל הופרכו הרעות התיאורטיות של מתן שירותי בריאות לאנשים, גם אם השחיתות והבזבוז של חברות ביטוח הבריאות בארה"ב עולה בהרבה על השחיתות והבזבוז של מערכות משלם יחיד במדינות רבות. כמו בנושאים רבים, להגיע לעבודה בתיאוריה מה שהצליח מזמן בפועל נותר המכשול העיקרי עבור אקדמאים בארה"ב.
ובכל זאת, יש הרבה מה להסכים איתה ומילים להפליא שלא להסכים איתם בספר הזה, גם אם המניעים מאחוריו כמעט בלתי נתפסים בעיני. קוין טוען נגד התערבות ארה"ב באמריקה הלטינית שהם לא הצליחו לכפות את הכלכלה האמריקאית ולמעשה הוציאו לה שם רע. במילים אחרות, הם נכשלו בתנאים שלהם. העובדה שאלו לא התנאים שלי, ושאני שמח שהם נכשלו, לא משתיקת את הביקורת.
בעוד קוין מזכיר את ההרג והעקירה של אנשים על ידי מלחמות, הוא מתמקד יותר בהוצאות הכספיות - בלי, כמובן, להציע מה ניתן היה לעשות כדי לשפר את העולם עם הכספים האלה. זה בסדר מבחינתי מבחינתי. אבל אז הוא טוען שפקידי ממשל המבקשים להשפיע על הכלכלה נוטים להיות סדיסטים מטורפים בכוח. נראה שהדבר מתעלם עד כמה היו הממשלות של כלכלות בשליטה ממשלתית הרבה יותר שלוות מאשר ארה"ב. קוין לא מצטט שום ראיה להתנגד למה שנראה כמציאות ברורה.
הנה קוין על נפוצה של "המדינה המגוננת": "[הפעילויות של המדינה המגוננת משפיעות ומשפיעות על כמעט כל תחומי חיי הבית - כלכליים, פוליטיים וחברתיים. בצורתה האידיאלית, המדינה המגוננת המינימלית תאכוף רק חוזים, תספק ביטחון פנים להגנה על זכויות ותספק הגנה לאומית מפני איומים חיצוניים". אבל נראה שמה שהוא מזהיר מפניו נלקח מטקסט מהמאה ה-18 בלי להתחשב במאות שנות ניסיון. אין מתאם בעולם האמיתי בין סוציאליזם ועריצות או בין סוציאליזם למיליטריזם. עם זאת, קוין צודק לחלוטין בנוגע למיליטריזם השוחק את חירויות האזרח. הוא מספק תיאור נהדר של הכישלון החמור של מלחמת ארצות הברית בסמים באפגניסטן. הוא כולל גם פרק טוב על הסכנות של מל"טים רוצחים. שמחתי מאוד לראות את זה, מכיוון שהדברים נורמלו ונשכחו במידה רבה.
עם כל ספר אנטי-מלחמתי, אני מנסה לגלות רמזים לשאלה האם המחבר בעד ביטול או רק רפורמה במלחמה. בתחילה, נראה כי קוין מעדיף רק סדר עדיפויות מחדש, לא ביטול: "יש להסיר את ההשקפה שהאימפריאליזם הצבאי הוא האמצעי העיקרי לעיסוק ביחסים בינלאומיים מהדוכן הנוכחי שלו." אז זה צריך להיות אמצעי משני?
נראה שגם קוין לא פיתח תוכנית אמיתית לחיים ללא מלחמה. הוא מעדיף איזשהו עשיית שלום עולמית, אבל אין אזכור של חקיקה גלובלית או חלוקת עושר גלובלית - למעשה, רק חגיגה של מדינות שמחליטות דברים ללא ממשל גלובלי. קוין רוצה את מה שהוא מכנה הגנה "פוליצנטרית". נראה שזוהי הגנה בקנה מידה קטן יותר, נחושה מקומית, חמושה ואלימה המתוארת בעגה של בית ספר לעסקים, אך לא הגנה לא חמושה מאורגנת:
"במהלך התנועה לזכויות האזרח, פעילים אפרו-אמריקאים לא יכלו לצפות בצורה מהימנה להגנה מונוצנטרית שסופקה על ידי המדינה שתגן עליהם מפני אלימות גזעית. בתגובה, יזמים בקהילה האפרו-אמריקאית ארגנו הגנה עצמית מזוינת כדי להגן על פעילים מפני אלימות".
אם לא ידעת שתנועת זכויות האזרח היא בעיקר הצלחתם של יזמים אלימים, מה בדיוק קראת?
קוין זורק ללא תמורה חגיגה של קניית רובים - ללא כמובן נתון אחד, מחקר, הערת שוליים, השוואת תוצאות בין בעלי נשק ללא נשק, או השוואה בין מדינות.
אבל אז - הסבלנות משתלמת - בסוף הספר, הוא מוסיף על פעולה לא אלימה כצורה אחת של "הגנה פולצנטרית". וכאן הוא מסוגל להביא ראיות ממשיות. וכאן הוא ראוי לצטט:
"הרעיון של פעולה לא אלימה כסוג של הגנה אולי נראה לא מציאותי ורומנטי, אבל השקפה זו תהיה בסתירה עם התיעוד האמפירי. כפי שציין [ג'ין] שארפ, 'רוב האנשים לא מודעים לכך. . . צורות לא אלימות של מאבק שימשו גם כאמצעי הגנה עיקרי מפני פולשים זרים או גזעים פנימיים.'(54) הם גם הועסקו על ידי קבוצות שוליים כדי להגן ולהרחיב את זכויותיהם וחירויותיהם האישיות. במהלך העשורים האחרונים ניתן לראות דוגמאות לפעילות לא אלימה בקנה מידה גדול במדינות הבלטיות, בורמה, מצרים, אוקראינה והאביב הערבי. מאמר משנת 2012 ב- פייננשל טיימס הדגיש את "התפשטות השריפה של התקוממות לא אלימה באופן שיטתי" ברחבי העולם, וציין כי הדבר "חייב רבות לחשיבה האסטרטגית של ג'ין שארפ, אקדמאי אמריקאי שמדריך כיצד להפיל את העריץ שלך, מדיקטטורה ועד דמוקרטיה, היא התנ"ך של פעילים מבלגרד ועד רנגון."(55) אודריוס בוטקביצ'יוס, שר ההגנה הליטאי לשעבר, לוכד בתמציתיות את הכוח והפוטנציאל של אי-אלימות כאמצעי להגנה מבוססת אזרח כאשר ציין, "הייתי מעדיף הספר הזה [הספר של ג'ין שארפ, הגנה מבוססת אזרחים] מאשר הפצצה הגרעינית'".
קוין ממשיך לדון בשיעור ההצלחה הגבוה יותר של אי אלימות על פני אלימות. אז מה האלימות עדיין עושה בספר? ומה לגבי ממשלה כמו ליטא שעושה תוכניות לאומיות להגנה לא חמושה - האם זה השחית את נפשם הקפיטליסטית מעבר לגאולה? האם זה צריך להיעשות רק ברמת השכונה מה שהופך אותה להרבה יותר חלשה? או שמא הגנה לא חמושה היא צעד ברור להקל הגישה הכי מוצלחת שיש לנו? בלי קשר, דפי הסיום של קוין מציעים מהלך לקראת חיסול המלחמה. מסיבה זו, אני כולל את הספר הזה ברשימה הבאה.
אוסף האבטלה של המלחמה:
בחיפוש אחר מפלצות להרוס מאת כריסטופר ג'יי קוין, 2022.
הרוע הגדול הוא המלחמה, מאת כריס הדג'ס, 2022.
ביטול אלימות המדינה: עולם מעבר לפצצות, גבולות וכלובים מאת ריי אצ'סון, 2022.
נגד מלחמה: בניית תרבות של שלום מאת האפיפיור פרנציסקוס, 2022.
אתיקה, ביטחון ומכונת המלחמה: העלות האמיתית של הצבא מאת נד דובוס, 2020.
הבנת תעשיית המלחמה מאת כריסטיאן סורנסן, 2020.
לא עוד מלחמה מאת דן קובליק, 2020.
כוח באמצעות שלום: כיצד הפירוז הוביל לשלום ואושר בקוסטה ריקה, ומה שאר העולם יכול ללמוד מאומה טרופית זעירה, מאת ג'ודית איב ליפטון ודיוויד פ. ברש, 2019.
הגנה חברתית מאת יורגן יוהנסן ובריאן מרטין, 2019.
רצח משולב: ספר שני: הבילוי המועדף של אמריקה מאת מומיה אבו ג'מאל וסטיבן ויטוריה, 2018.
מייצרי דרכים לשלום: שורדי הירושימה ונגסאקי מדברים מאת מלינדה קלארק, 2018.
מניעת מלחמה וקידום שלום: מדריך לאנשי מקצוע בתחום הבריאות בעריכת ויליאם ווייסט ושלי ווייט, 2017.
התוכנית העסקית לשלום: בניית עולם ללא מלחמה מאת Scilla Elworthy, 2017.
מלחמה היא לעולם לא רק מאת דיוויד סוונסון, 2016.
מערכת אבטחה גלובלית: אלטרנטיבה למלחמה מאת World Beyond War, 2015 , 2016 , 2017 .
מקרה אדיר נגד מלחמה: מה שאמריקה החמיצה בשיעור ההיסטוריה של ארה"ב ומה אנחנו (כולנו) יכולים לעשות עכשיו מאת Kathy Beckwith, 2015.
מלחמה: פשע נגד האנושות מאת רוברטו ויבו, 2014.
ריאליזם קתולי וביטול המלחמה מאת דיוויד קרול קוקרן, 2014.
Waging Peace: Global Adventures of a Lifelong Activist מאת דיוויד הרטסו, 2014.
מלחמה ואשליה: בדיקה ביקורתית מאת לורי קלהון, 2013.
Shift: The Beginning of War, the End of War מאת Judith Hand, 2013.
מלחמה לא עוד: המקרה לביטול מאת דיוויד סוונסון, 2013.
סוף המלחמה מאת ג'ון הורגן, 2012.
מעבר לשלום מאת ראסל פאור-בראק, 2012.
ממלחמה לשלום: מדריך למאה השנים הבאות מאת קנט שיפרד, 2011.
מלחמה היא שקר מאת דיוויד סוונסון, 2010, 2016.
מעבר למלחמה: הפוטנציאל האנושי לשלום מאת דאגלס פריי, 2009.
לחיות מעבר למלחמה מאת ווינסלו מאיירס, 2009.
די שפיכות דם: 101 פתרונות לאלימות, טרור ומלחמה מאת מרי ווין אשפורד עם גאי דאנסי, 2006.
כדור הארץ: נשק המלחמה האחרון מאת רוזלי ברטל, 2001.
בנים יהיו בנים: שוברים את הקשר בין גבריות ואלימות מאת מרים מידזיאן, 1991.
