מאת טילמן ראף, קיודו ניוז.
מלבורן, 21 בפברואר.
בשבוע שעבר בניו יורק, נעשה הצעד הקונקרטי הראשון ליישום ההצבעה המוחצת של דצמבר בעצרת הכללית של האו"ם למשא ומתן על אמנה חדשה לאיסור נשק גרעיני. בהשתתפות יותר מ-100 מדינות, הפגישה נועדה להחליט כיצד ועידת המשא ומתן תעבוד כשתגיע לעניינים בסוף מרץ.
סין והודו היו המדינות החמושות הגרעיניות היחידות שהשתתפו. בין המדינות בעלות הברית הגרעינית, הולנד, מדינת נאט"ו היחידה שנמנעה במקום להצביע נגד החלטת האו"ם, הייתה שם. אוסטרליה, יפן ודרום קוריאה, בטענה ל"הגנה" מפני נשק גרעיני אמריקאי, התנגדו בבושת פנים להחלטת האיסור ונעדרו. קשה לדמיין דרך בוטה יותר לבזות את היבאקושיה וניצולי ניסוי גרעיני אוסטרלי. למרות הרטוריקה שלהן בדבר רצון בפירוק נשק, מדינות אלו עומדות כעת חשופות בחוסר העקביות שלהן, נמקות בצד הלא נכון של ההיסטוריה, מוכתמות בל יימחה בהתרפסותן, אפילו בפני ממשל טראמפ הבלתי מתפקד והמסוכן.
השגרירה איליין ווייט מקוסטה ריקה אושרה כנשיאת הוועידה. באופן מפתיע, רוב הדיון היה על השתתפותם של ארגונים לא-ממשלתיים (NGOs), מה שצוין בבירור בהחלטת המאפשרת.
איראן וסוריה ביקשו לדלל את ה"השתתפות" ל"נוכחות", להקשיח את יכולתה של ארגון לא ממשלתי להחריג אם מדינה אחת מתנגדת להשתתפותם, ולאפשר למדינות לשמור את הסיבות שלהן להתנגדות בסודיות. למרבה המזל, רוב הממשלות תמכו בתפיסה האירית ש"לא היינו מגיעים לנקודה הזו ללא התמיכה והסנגור של שותפי החברה האזרחית שלנו", וברכות על "ההתקשרות המלאה והאקטיבית שלהם איתנו". לארגונים לא ממשלתיים יהיו זכויות דיבור, אם כי מוגבלות, ויוכלו להגיש מסמכים.
זה אירוני שמיד לאחר אישור שהחברה האזרחית יכולה להשתתף, הפגישה נסגרה בפני ארגונים לא ממשלתיים. סביר להניח שחלק גדול מהדיון הסגור על כללי הנוהל נסב על איסור על מתנגדי אמנה המבקשים לצמצם את יכולתה של הוועידה, אם לא ניתן להגיע להסכמה, לקבל החלטות ברוב קולות, כמפורט בכללי האסיפה הכללית החלים. היבטים מכריעים של ועידה זו הם שלאף מדינה אין זכות וטו (בניגוד למועצת הביטחון), ושאין צורך בהסכמה למרות שהיא רצויה. הצורך בקונצנזוס שיתק לחלוטין את ועידת האו"ם לפירוק נשק, ללא יכולת להסכים אפילו על סדר יום במשך 21 שנים.
למשא ומתן זה חשיבות היסטורית, ההתפתחות המבטיחה ביותר בפירוק מנשק גרעיני מאז תום המלחמה הקרה. הם למעשה יוזמת הפירוק הנוכחית היחידה עם סיכויים צפויים להצליח. אמנת האיסור היא שינוי פוליטי סיסמי, כאשר מדינות שאין להן או מסתמכות על נשק גרעיני מובילות. אמנה האוסרת על נשק גרעיני תושלם ברוב עולמי גדול, בין אם מדינות חמושים בנשק גרעיני או לא יאהבו זאת. וזה ישנה את המשחק בפירוק הנשק.
נגמר הזמן של מילים ריקות אינסופיות על פירוק נשק; הגיע רגע האמת. ממשלות רציניות לגבי עולם משוחרר מנשק גרעיני יעמדו לספירה בחדר המשא ומתן הזה. מדינות התלויות בגרעין כמו יפן ואוסטרליה אינן שם כי לעת עתה הן חלק מהבעיה הקיומית של נשק גרעיני, לא הפתרון. עבר זמן ששינינו את זה.
(טילמן רוף הוא נשיא שותף של רופאים בינלאומיים למניעת מלחמה גרעינית ויו"ר מייסד של הקמפיין הבינלאומי לביטול נשק גרעיני.)
