המלחמה החדשה, המלחמה לנצח, וא World Beyond War

3 באוקטובר 2014 - הצהרה על המשבר הנוכחי והמתמשך, מאת הוועדה המתאמת של WorldBeyondWar.org

הצהרה זו כמו PDF.

סיכום

להלן הערכה של משבר דאעש הנוכחי. ההצהרה בוחנת: (1) ההקשר החברתי של האלימות ההרסנית בסוריה ובעירק - איפה אנחנו; (2) חלופות בלתי-קיימות - מה צריך לעשות; (3) הזדמנויות לחברה האזרחית לתמוך וללחוץ לאלטרנטיבות האלה - איך אנחנו יכולים לגרום לזה לקרות. החלופות והמסלולים להשגתן אינן עדיפות רק מנקודת מבט של האנושות, אלא מוכיחה כי הן יעילות יותר.

עריפת ראשים גרפית וסיפורים אחרים אמיתיים למדי על זוועות שביצע אויב חדש - דאעש - הובילו לתמיכה מוגברת במעורבות ארה"ב. אך מלחמה בדאעש תחמיר את המצב עבור כל הנוגעים בדבר, ובעקבותיה, בעקבות דפוס של פעולה מניעה. במהלך המלחמה העולמית כביכול בטרור, הטרור גבר.

חלופות לא אלימות למלחמה הן בשפע, עדיפות מוסרית, ואסטרטגית יותר. חלקם אך לא כולם: התנצלויות על פעולות העבר; אמברגו הנשק; תוכנית מרשל להשבת המזרח התיכון; דיפלומטיה משמעותית; תגובות הולמות לפתרון סכסוכים לטרור; התייחסות למשבר המיידי בהתערבות הומניטארית; מפנה את האנרגיות שלנו בבית; תמיכה עיתונאות השלום; עבודה באמצעות האו"ם; וסילוק המלחמה בטרור.

שום פתרון כשלעצמו לא יביא שלום לאזור. פתרונות רבים יחד יכולים ליצור רשת חזקה של בד הבנייה נעלה על המשך המלחמה. אנחנו לא יכולים לצפות לעשות את כל האמור לעיל לקרות מיד. אבל על ידי עבודה לקראת מטרות אלה אנו יכולים להשיג את התוצאות הטובות ביותר במהירות ובמידת האפשר ככל האפשר.

אנחנו צריכים ללמד, תקשורת, חינוך מכל הסוגים. אנשים צריכים לדעת מספיק עובדות כדי לתת להם את ההקשר. אנחנו צריכים הפגנות, עצרות, sit-ins, פורומים בעיר, שיבושים, והפקות מדיה. ואם נעשה את זה חלק מהסיום של כל מוסד המלחמה, ולא רק מלחמה מסוימת, נוכל להתקרב אל כך שלא יהיה עלינו להמשיך ולנגן מלחמות חדשות כל הזמן.

איפה אנחנו

דעת הקהל על מלחמות בארצות הברית באה בעקבות טראגית דפוס, ממריא - לפעמים לרוב גדול יותר - בתמיכה במלחמה כשהיא חדשה, ואז צפוי לשקוע. במהלך מרבית מלחמת ארה"ב בשנים 2003-2011 בעירק, רוב בארה"ב אמר כי לעולם לא הייתה צריכה להתחיל את המלחמה. ב -2013, דעת קהל והלחץ מילא תפקיד מרכזי במניעת שיגור מלחמה אמריקאית חדשה על סוריה. בפברואר 2014 דחה הסנאט האמריקני חקיקה שתקרב את ארצות הברית למלחמה עם איראן. בחודש יולי 25, 2014, עם הציבור בארה"ב נגד מלחמה אמריקאית חדשה בעיראק, בית הנבחרים עבר החלטה שהייתה מחייבת את הנשיא לקבל אישור לפני פתיחת מלחמה (בדיוק כפי שהחוקה כבר דורשת) אילו גם הסנאט היה מקבל את ההחלטה. באותו תאריך רחוק של כמה חודשים אחורה, עדיין ניתן היה לדבר על "מצב רוח אנטי-מלחמה", להריע לקבוצת השלום הקתולית פקס כריסטי על החלטתה ההיסטורית לדחות תיאוריית "מלחמה צודקת", כדי לחגוג את מצב הקמתה של קונטיקט עמלה למעבר לתעשיות שלוות, להצביע על הציבור תמיכה להטיל מס על העשירים ולחתוך את הצבא כשני הפתרונות הראשונים בכל פעם שממשלת ארצות-הברית ותקשורת דנו במשבר חובות, ולחזות עתיד מתוחכם פחות.

אך התמיכה בשביתות מזל"ט של ארה"ב נותרה גבוהה יחסית, ההתנגדות למלחמה של ישראל בעזה בכלי נשק אמריקניים נותרה חלשה (ובקונגרס ובבית הלבן כמעט ולא היה קיים), ה- CIA היה זִיוּן מורדים סוריים נגד ההעדפה המכרעת של הציבור האמריקני והצלחות הטילים המוצעות לסוריה לא הוחלפו במאמצים משמעותיים ליצור אמברגו על נשק, לשאת ולתת על הפסקת אש, לספק סיוע הומניטארי גדול או לדחות מדיניות חוץ ממוקדת-מלחמה ואת סדר היום הכלכלי, כי רק היה להשהות. יתר על כן, ההתנגדות הציבורית למלחמה היתה חלשה וחסרת ידע. רוב האמריקאים חסרו אפילו רעיון מדויק למדי של הרס ממשלתם גרמה בעירק, לא יכלה לנקוב בשמות הלאומים שממשלתם מכה במזל"טים, ולא בחנה את הראיות לכך שממשלתם שיקרה על נשק כימי התקפות בסוריה איומים לאזרחים בלוב, לא הקדישו תשומת לב רבה להפרות זכויות האדם או לתמיכה בטרור מצד מלכים ודיקטטרים הנתמכים על ידי ארה"ב, והוכשרו זמן רב להאמין כי אלימות נובעת מחוסר ההיגיון של זרים וניתנת לריפוי בכוח גדול יותר. אַלִימוּת.

התמיכה במלחמה חדשה נבעה מעמודי ראשים גרפיים ומסיפורים אמיתיים נוספים של זוועות שבוצעו על ידי אויב חדש: ISIS.[1] תמיכה זו צפויה להיות קצרת מועד כמו תמיכה במלחמות אחרות כבר, מניעת מוטיבציה דרמטית חדשה. ותמיכה זו מוגזמת. הסוקרים שואלים אם יש לעשות משהו ואז פשוט לְהַנִיחַ שהמשהו הזה הוא אלימות. או שהם שואלים אם זֶה סוג של אלימות צריך להיות מועסק או זֶה סוג של אלימות, אף פעם לא מציע חלופות לא אלימות. לכן, שאלות אחרות יכול לייצר תשובות אחרות עכשיו; הזמן עשוי לשנות את התשובות לטובה; והחינוך יאיץ את השינוי הזה.

התנגדות לזוועות דאעש הגיונית לחלוטין, אך התנגדות לדאעש כמניע למלחמה חסרת הקשר מכל בחינה שהיא. בעלות הברית של ארצות הברית באזור זה, כולל ממשלת עיראק והמורדים הסוריים כביכול, כורתים את האנשים, כמו גם טילי ארה"ב. ואכן דאעש אינו אויב חדש כל כך, כולל גם עירקים שנזרקו מהעבודה על ידי התפרקות ארה"ב של הצבא העירקי, ועיראקים התאכזו במשך שנים במחנות כלא בארה"ב. ארצות הברית ושותפיה הזוטרים השמידו את עירק והותירו מאחור חלוקה כיתתית, עוני, ייאוש וממשלה לא לגיטימית בבגדד שלא ייצגו סונים או קבוצות אחרות. ואז ארה"ב חמוש הכשיר את ISIS ואת קבוצות בעלות הברית בסוריה, תוך המשך לתמוך בממשלת בגדד, לספק טילים Hellfire עם לתקוף בעיראקים בפלוג'ה ובמקומות אחרים. גם מתנגדי ממשלת סדאם חוסיין (שהוכנסו אף הם לשלטון על ידי ארצות הברית) אומרים כי לא היה יכול להיות ISIS אלמלא ארצות הברית לא תקפו את עיראק והרס אותה.

הקשר נוסף ניתן על ידי האופן בו הסתיים זמנית הכיבוש האמריקני בעירק בשנת 2011. הנשיא אובמה הוציא את כוחות ארה"ב מעיראק, כאשר לא הצליח לגרום לממשלת עיראק לתת להם חסינות על כל הפשעים שהם עשויים לבצע. כעת הוא השיג את החסינות הזו והחזיר כוחות חזרה.

לדאעש יש חסידים דתיים אך גם תומכים אופורטוניסטים הרואים בו את הכוח המתנגד לשלטון לא רצוי מבגדאד ורואה בו יותר ויותר התנגדות לארצות הברית. ככה דאעש רוצה שיראו אותי. מלחמות ארה"ב גרמו לארצות הברית לשנואה כל כך באותו חלק בעולם, שדאעש עודד בגלוי התקפות ארה"ב בסרט בן שעה, עורר אותם בסרטוני העריפת ראשים, וראה רווחי ענק מאז החלה ארה"ב לתקוף אותה.[2]

ISIS הוא ברשותו של נשק אמריקני שסופקו לה ישירות בסוריה ונלקחו ממנה, ואפילו המסופקים על ידי ממשלת עיראק. ספירה אחרונה של ממשלת ארה"ב, 79 של כלי הנשק שהועברו לממשלות המזרח התיכון מגיעה מארצות הברית, מבלי לספור העברות לקבוצות כמו ISIS, ולא לספור נשק בידי ארצות הברית.

אז הדבר הראשון לעשות אחרת בהמשך: להפסיק להפציץ מדינות לחורבות, ולהפסיק משלוח כלי נשק לאזור שהשארת בתוהו ובוהו. לוב היא כמובן דוגמה נוספת לאסונות שמלחמות ארה"ב מותירות אחריהן - מלחמה בה נעשה שימוש בכלי נשק אמריקניים משני הצדדים, ומלחמה שהופעלה בתואנה טענה שתועדה היטב ככוזבת שגדאפי איים לטבח. אזרחים.

אז הנה הדבר הבא שצריך לעשות: להיות סקפטיים מאוד כלפי הטענות ההומניטריות. ההפצצה האמריקנית סביב ארביל להגנה על אינטרסים של נפט כורדי וארה"ב מוצדקת בתחילה כהפצצה להגנה על אנשים על הר. אבל רוב אותם אנשים על ההר לא היו זקוקים להצלה, והצדקה הזו נפסלה כעת, בדיוק כמו שהיה בנגאזי.

מלחמה בדאעש אינה רעיון רע משום שסבלם של קורבנות דאעש איננו הבעיה שלנו. כמובן שזו הבעיה שלנו. אנחנו בני אדם שדואגים אחד לשני. מלחמה בדאעש היא רעיון רע כי היא לא רק משיגות את התוצאה ההפוכה, אבל יחמיר את המצב. במהלך מה שמכונה "המלחמה העולמית בטרור" הטרור כבר במגמת עלייה.[3] זה היה צפוי וחזוי. המלחמות על עירק ואפגניסטן וההתעללות באסירים במהלכן, הפכו לכלי גיוס מרכזיים לטרור נגד ארה"ב. בשנת 2006, סוכנויות הביון האמריקאיות הפיקו אומדן מודיעין לאומי שהגיע בדיוק למסקנה זו. שביתות מזל"ט הגבירו את הטרור ואת האנטי-אמריקניות במקומות כמו תימן. ההתקפות האמריקניות החדשות על דאעש כבר הרגו אזרחים רבים. "על כל אדם חף מפשע שאתה הורג, אתה יוצר 10 אויבים חדשים", לדברי הגנרל סטנלי מק'קריסטל. לבית הלבן יש הודיע כי קריטריונים מחמירים למניעת מספר רב של מקרי מוות של אזרחים אינם חלים על המלחמה האחרונה.

דאעש נלחם נגד ממשלת סוריה, אותה ממשלה שהנשיא אובמה רצה להפציץ בשנה שעברה. ארצות הברית מתחמשת בבעלות בריתה הקרובה של דאעש בסוריה, תוך הפצצת דאעש וקבוצות אחרות (ואזרחים) בסוריה. אולם משרד החוץ האמריקני לא שינה את עמדתו כלפי ממשלת סוריה. יתכן לחלוטין שארצות הברית תתקוף את שני הצדדים של המלחמה בסוריה. אפילו העובדה שכבר תקפת את הצד ההפוך מלפני שנה, ואותו צד שאתה מתחמש, צריכה להספיק כדי שמישהו ישאל אם המטרה היא בעיקר להפציץ מישהו למען הפצצת מישהו. הפצצת אנשים היא אחת השיטות הידועות ביותר בהן ממשלת ארה"ב משכנעת את התקשורת האמריקאית שהיא "עושה משהו".

זה הורס את שלטון החוק, בין היתר. ללא אישור הקונגרס, הנשיא אובמה מפר את חוקת ארה"ב ואת אמונתו המוצהרת. "לנשיא אין כוח על פי החוקה לאשר באופן חד צדדי התקפה צבאית במצב שאינו כרוך בהפסקת איום ממשי או קרוב על האומה," אמר הסנטור ברק אובמה די במדויק.

עם אישור הקונגרס, מלחמה זו עדיין תפר את אמנת האו"ם ואת הסכם קלוג-בריאן, שהם החוק העליון של הארץ לפי סעיף 6 של החוקה האמריקאית.[4] הפרלמנט הבריטי הצביע על אישור סיוע בתקיפת עיראק, אך לא על סוריה - זו האחרונה שהיא בלתי חוקית מדי לטעמם.

הבית הלבן סירב להעריך את משך הזמן או את העלות של המלחמה הזאת. יש כל סיבה להניח שהמצב בשטח יחמיר. אז רק לחץ ציבורי, לא איזשהו ניצחון, יסתיים במלחמה. למעשה, ניצחונות צבאיים כמעט בלתי מתקבלים על הדעת בתקופה זו. תאגיד RAND למד כיצד מגיעות קבוצות טרור לסיומה, ומצא כי 83% מסתיימים באמצעות פוליטיקה או שיטור, רק 7% באמצעות מלחמה. זו אולי הסיבה שהנשיא אובמה ממשיך לומר, באופן מדויק למדי, "אין פיתרון צבאי", תוך שאיפה לפיתרון צבאי.

אז מה צריך לעשות ואיך אנחנו יכולים לגרום לזה לקרות?

מה צריך לעשות

לאמץ גישה חדשה כלפי העולם: להתנצל על הברוטליזציה של מנהיג ISIS ב מחנה שבויים ולכל אסיר אחר שנפגע תחת הכיבוש האמריקני. להתנצל על השמדת העם של עיראק ולכל משפחה שם. להתנצל על חימוש האזור ועל מלכיו ועל דיקטטורים, על תמיכת העבר בממשלה הסורית ועל תפקידה של ארה"ב במלחמה הסורית.[5] הפסק לתמוך בממשלות פוגעות בעיראק, ישראל, מצרים, ירדן, בחריין, ערב הסעודית וכו '.

לרדוף אמברגו נשק[6]: להכריז על מחויבות לא לספק נשק לעיראק או לסוריה או לישראל או לירדן או למצרים או לבחריין או לכל מדינה אחרת או ISIS או כל קבוצה אחרת, ולהתחיל למשוך את הכוחות האמריקאים משטחים וים זרים, כולל אפגניסטן. (משמר החופים של ארה"ב במפרץ הפרסי שכח בבירור היכן נמצאת חופי ארה"ב!) לנתק את ה- XNXX של כלי הנשק הזורמים למזרח התיכון מארצות הברית. דחף את רוסיה, סין, מדינות אירופאיות, ואחרות להפסיק את העברת הנשק למזרח התיכון. לפתוח במשא ומתן על אזור חימוש גרעיני, ביולוגי וכימי, שיכלול את חיסול הנשק על ידי ישראל.

צור תוכנית מרשל להשבה לכל המזרח התיכון. להגיש סיוע (לא "סיוע צבאי" אלא סיוע בפועל, מזון, תרופות) לכל מדינות עירק וסוריה ושכנותיהן. זה יכול ליצור אהדה בקרב האוכלוסייה התומכת בטרוריסטים. ניתן לעשות זאת בקנה מידה מסיבי בעלות נמוכה יותר מאשר המשך ירי 2 מיליון דולר לעבר הבעיה. הודיעו על התחייבות להשקיע רבות באנרגיה סולארית, רוח ואנרגיה ירוקה אחרת ולספק זאת לממשלות נציג דמוקרטיות. התחל לספק לאיראן טכנולוגיות רוח ושמש בחינם - כמובן בעלות נמוכה בהרבה ממה שעולה לארה"ב וישראל לאיים על איראן בגלל לא קיים תוכנית נשק גרעיני. סיום סנקציות כלכליות.

תנו לדיפלומטיה אמיתית הזדמנות: שלחו דיפלומטים לבגדד ולדמשק כדי לנהל משא ומתן על סיוע ולעודד רפורמות חמורות. מו"מ פתוח, הכולל את איראן ורוסיה. השתמש במנגנונים המסופקים על ידי האו"ם באופן קונסטרוקטיבי. הבעיות הפוליטיות באזור מחייבות פתרונות פוליטיים. להעסיק שלום פירושו לרדוף ממשלות ייצוגיות המכבדות זכויות אדם, ללא תלות בהשלכות על תאגידי הנפט של ארה"ב או על כל בעל השפעה אחר. להציע את הקמתה של ועדות אמת ופיוס. אפשר למאמצים של דיפלומטיה אזרחית.

החלת תגובה מתאימה לפתרון סכסוכים לטרור על ידי יצירת א מסגרת רב שכבתית. (1) מניעה על ידי הפחתת הנטייה לטרור; (2) שכנוע על ידי צמצום המוטיבציה וגיוס; (3) מכחישה על ידי הפחתת הפגיעות ולהביס hardliners; (4) תיאום על ידי למקסם את המאמצים הבינלאומיים.[7]

להמיס את הטרור בשורשיו. זה הוכח כי כוחות לא-אלימים המבוססים על אזרחים יכולים להביא לשינוי מכריע בחברות, וכתוצאה מכך לצמצם את הביקוש לטרור כצורה של מאבק, אפילו באמצעות טריז בין חמושים לבין אוהדיהם.[8] אנחנו צריכים התעסקות באמצעות מגע אסטרטגי, התייעצות ודיאלוג במקום כוח צבאי. תהליכי בניה בת-קיימא מחייבים מעורבות של בעלי עניין רבים ממגזרים שונים של חברות שנפגעו מאלימות אלימה. חיזוק החברה האזרחית באזור הסכסוך יפחית את בסיס התמיכה של ארגוני הטרור.[9] תגובה על אלימות נוספת היא הניצחון שמבקשים הקיצונים. דיאלוג מתמשך הכולל את כל הדעות מסייע להבנת מקורות האלימות; פונה אליהן באמצעות אסטרטגיות לא אלימות ותנאי שלום לשלום בר-קיימא יניעו טריז בין חמושים לבין אוהדיהם.[10]

מענה למשבר המיידי בהתערבות הומניטארית מוצקה אך אכזרית: שלח עיתונאים, עובדי סיוע, פועלי שלום בינלאומיים לא אלימים, מגנים אנושיים, ומשא ומתן למשטחי משבר, מתוך הבנה שמשמעות הדבר היא סיכון חיים, אך פחות חיים מאשר סיכוני מיליטריזציה נוספים.[11] העצמת אנשים בסיוע חקלאי, חינוך, מצלמות וגישה לאינטרנט.

להפנות את האנרגיות שלנו בבית: להשיק קמפיין תקשורת בארצות הברית כדי להחליף מסעות גיוס צבאיים, התמקדו בבניית אהדה ורצון לשמש עובדי סיוע קריטיים, לשכנע רופאים ומהנדסים להתנדב מזמנם לנסוע ולבקר בתחומים אלה של משבר . במקביל, להפוך את המעבר הכלכלי ממלחמה לתעשיות השלום בארצות הברית פרויקט ציבורי קולקטיבי בראש סדר העדיפויות.

תמיכה עיתונאות שלום: "עיתונות שלום היא כאשר עורכים וכתבים בוחרים - על מה לדווח, וכיצד לדווח על כך - שיוצרים הזדמנויות לחברה כולה לשקול ולהעריך תגובות לא אלימות לסכסוך."

להפסיק ללכת נוכלים: עבודה דרך האו"ם על כל האמור לעיל. לציית למשפט הבינלאומי, ליתר דיוק את אמנת האו"ם ואת Kellogg-Briand ברית. לחתום על ארצות הברית על בית הדין הפלילי הבינלאומי ולהציע מרצון להעמיד לדין את בכירי הממשל האמריקני ואת המשטרים הקודמים על פשעיהם.

לא לאשר את המלחמה בטרור (אישור לשימוש בכוח צבאי) כ"אישור מלחמה לנצח "- ניתן לערער על ה- AUMF על ידי נקיטת צעדים חלקיים אך חשובים. אלה כוללים השתתפות בתוכנית לוחמת מזל"טים והגברת האחריות הממשלתית. לצעדים אלה יש תמיכה רחבה בקרב קבוצות זכויות אדם וזכויות משפטיות.

איך אנחנו יכולים לעשות את זה קורה

איננו יכולים לצפות לגרום לכל האמור לעיל לקרות באופן מיידי. אך אנו יכולים לנוע בכיוון זה במהירות האפשרית. הממשלה תגיע רחוק יותר לפגוש אותנו ככל שדרישתנו משכנעת ועוצמתית יותר. לכן, קביעת עמדתם הנוכחית של חברי הקונגרס ובקשתם בדיוק מכך או קצת יותר טוב, אינה עשויה לייצר תוצאות טובות יותר ויכולה לייצר תוצאות גרועות יותר - בטווח הקצר והארוך. פשרה מתבצעת בדרך כלל בין שני צדדים בדיון, ולכן יש חשיבות היכן נקבע צד השלום. ואם אנו דורשים מלחמה מוגבלת, אנו מבטלים את ההזדמנות להודיע ​​למישהו על היתרונות של הימנעות ממלחמה לחלוטין. לפיכך, לאנשים יהיה חסר מידע זה כאשר הבא מוצעת מלחמה. אנחנו גם לא יכולים לצפות לארגן מספר רב של אנשים להפגין, להפגין או לובי "למלחמה של לא יותר מ -12 חודשים". זה חסר את השירה והמוסר של "אין מלחמה".

ברגע שמלחמה בעיצומה ומתקיימת דיון סביב כמה חודשים עליה להמשיך, והמציאות בשטח מחמירה כצפוי, ותעמולת "תמיכה בכוחות" מתעקשת שהמלחמה תימשך לטובת כביכול הכוחות ההורגים, מתים ומתאבדים בה, הבעיה כיצד לסיים אותה עשויה לנחש הרבה יותר גדולה מאשר אם העמדה העממית של "אין מלחמה, אלימות במקום" תנוסח ותגן היטב.

תישמע דרישה ל"אין כוחות קרקעיים ". זה לא אמור להיות המוקד של תנועת שלום. ראשית, ישנם כבר כ -1,600 חיילי קרקע אמריקניים בעירק. הם מתויגים כ"יועצים "וכך גם 26 הקנדים שרק הצטרפו אליהם. אבל אף אחד לא באמת מאמין ש -1,626 אנשים נותנים עצות. 2,300 חיילים נוספים יוצבו ככוח משימה של חיל הנחתים במזרח התיכון. על ידי דרישה ל"אין כוחות קרקע "תוך קבלה של העמדת הפנים שהם אינם שם עכשיו, אנו יכולים למעשה לתת את חותמת האישור שלנו לכל חייל קרקע שכותרתו משהו אחר. בנוסף, מלחמה הנשלטת על ידי תקיפות אוויריות עשויה להרוג יותר אנשים, לא פחות אנשים, מאשר מלחמה קרקעית. זו הזדמנות להודיע ​​לשכנינו שאולי אינם מודעים לכך שמלחמות אלה הן שחיטה חד צדדית ההורגת בעיקר אנשים שחיים במקום בו הם נלחמים והורגים רובם אזרחים. לאחר שהכרנו במציאות, כיצד נוכל להמשיך בקריאות "ללא כוחות קרקעיים" ולא "ללא מלחמה"?

אנחנו צריכים ללמד, תקשורת, חינוך מכל הסוגים. אנשים צריכים לדעת שראש הקורבן, ג'יימס פולי, התנגד למלחמה. אנשים צריכים לדעת כי ISIS נותן ג 'ורג' בוש בוש האשראי שלהם על היותו צודק על הצורך במלחמה ודוחף לחמם יותר נגד אותם על ידי ארצות הברית. אנשים צריכים להבין כי ISIS מקדם את מות הקדושים כמטרה הגבוהה ביותר, וכי הפצצה ISIS מחזקת אותו.

אנחנו צריכים הפגנות, עצרות, sit-ins, פורומים בעיר, שיבושים, והפקות מדיה.

המסר שלנו לאנשים הוא: להיות פעיל ולהתעסק במה שאנחנו עושים; תתפלאי איך אפשר להפוך את זה. ואם נהפוך את זה לחלק מסיום כל מוסד המלחמה, ולא רק מלחמה מסוימת, אנו עשויים להתקרב יותר ולא להמשיך ולהתנגד למלחמות חדשות כל הזמן.

המסר שלנו לחברי הקונגרס הוא: לחץ ציבורי ביו"ר והסנטור ריד לחזור לעבודה ולהצביע על מנת להפסיק את המלחמה הזאת, או לא לצפות מהקולות שלנו שימשיכו אותך לתפקיד נוסף.

המסר שלנו לנשיא הוא: עכשיו זה יהיה זמן טוב לשים קץ למחשבה שתכניס אותנו למלחמות, כפי שאמרת שרצית לעשות. האם זה באמת מה שאתה רוצה להיזכר?

המסר שלנו לאו"ם הוא: ממשלת ארה"ב מפרה בוטה את אמנת האו"ם. אתה חייב להחזיק את ארצות הברית דין וחשבון.

המסר שלנו לכל הצדדים הוא: למלחמה אין שום הצדקה ואין תועלת, עכשיו או אי פעם. זה לא מוסרי, עושה אותנו פחות בטוח, מאיים על שלנו סביבה, נשחק חירויות, עניים אותנו, ולוקח 2 טריליון דולרים שנה הרחק מהמקום שבו היא יכולה לעשות עולם של טוב.

World Beyond War יש לשכת דוברים שיכולים להתייחס לנושאים אלה. מצא אותם כאן: https://legacy.worldbeyondwar.org/speakers

[1] מעשי הזוועה שבוצעו על ידי ISIS נאשמים בצדק. האיום שמציב ISIS נחשב מוגזם.

[2] על פי מצפה סורי לזכויות אדם

[3] על פי מדד הטרור הגלובלי על ידי המכון לכלכלה ושלום, מספר אירועי הטרור גדל כמעט בכל שנה מאז 9 / 11.

[4] הסכם קלוג – בריאנד הוא הסכם בינלאומי משנת 1928, בו מדינות החותמות הבטיחו שלא להשתמש במלחמה כדי לפתור "סכסוכים או סכסוכים מכל סוג שהוא או ממוצא אשר עלול להיווצר בקרבם." לחקר מעמיק ראה את דיוויד סוונסון כשהמלחמה מחוץ לחוק (2011).

[5] התנצלויות פוליטיות נחשבות כחלק מתהליך מורכב של בניית שלום בשילוב עם טכניקות אחרות של טרנספורמציה של סכסוכים. ראו סיכום של אפולוגיה פוליטיקה: מדינות והתנצלויותיהם באמצעות שלוח.

[6] מזכ"ל האו"ם באן קי מון, למשל, קרא למועצת הביטחון להטיל אמברגו על נשק לסוריה.

[7] המסגרת מוסברת בפירוט על ידי חוקרים טרנספורמציה רמסבותים, Woodhouse ו Miall ב פתרון סכסוכים עכשווי (2011)

[8] מתוארים היטב על ידי הרדי מרימן וג 'ק Duval, מומחים מן המרכז הבינלאומי לסכסוכים לא אלימים.

[9] ראה לדוגמה: הגנה אזרחית סורית

[10] כפי שנדון על ידי שלום ולימודים סכסוכים מומחים ג 'ון פול Lederach ב טיפול בטרור: תיאוריה של גישה לשינוי (2011) ואת דוד Cortright ב Gandhi ו מעבר. אי-אלימות לעידן פוליטי חדש (2009)

[11] אל האני כוחות שלום לא אלימים יש הוכחה רקורד מוצלח של שלום לא חמושים אזרחיים כדי למנוע, לצמצם ולעצור אלימות