יוני 17, 2017
לחברי הפרלמנט
הרפובליקה הפדרלית של גרמניה
אני כותב בתקווה שתעשה כל שביכולתך כדי לעצור את התוכנית של ממשלת גרמניה להפוך את גרמניה לאומה של רחפנים רוצחים כמו ארצות הברית. אני מבין שהתוכנית הזו, שתובחן בבונדסטאג עד סוף יוני, כוללת השכרה מיידית של מל"טים עם נשק מישראל... ובמקביל פיתוח מזל"ט קטלני אירופאי.
אני גם מקווה שתעשה כל שביכולתך במסגרת הבונדסטאג כדי לסלק את צבא ארה"ב מבסיסים בגרמניה. הדאגה המיוחדת שלי היא מהבסיס ברמשטיין. רמשטיין ממלא תפקיד מפתח בהקלה על מלחמת המל"טים האמריקאית על כל כך הרבה עמים ממזרחכם, כולל באפגניסטן.
מודה שאני יודע מעט על הפרקטיקה הפוליטית והמציאות בגרמניה (מדינה שיש לי זכרונות טובים ממנה, לאחר שחייתי בצבא ארה"ב קאסרן בגרמיש-פרטנקירכן בתחילת שנות השמונים). אבל אני כן יודע שגרמניה, הודות לרוחה מסבירת הפנים, הפכה למגדלור לרבים בחו"ל שאיבדו את בתיהם ואדמותיהם ופרנסתם. כמו אזרחים ארה"ב רבים, אני אסיר תודה על כך שהבונדסטאג חוקר את תוכנית המל"טים האמריקאית בגרמניה שמזינה את משבר הפליטים העולמי.
אנו יודעים שתוכנית המל"טים המחולקת של ארה"ב, הפוגעת במספר מדינות במזרח התיכון ובמערב אסיה, מובילה להרוגים רבים שאינם לוחמים. יתר על כן, מזל"ט MQ9 Reaper, שנקרא בניצחון "צייד/רוצח" על ידי הפנטגון, מטיל אימה על קהילות שלמות באדמות הנפט האסלאמי. אין ספק שטרור כזה תורם למבול הפליטים מאותן אומות הלוחצות כעת נואשות על שערי גרמניה ועמים אחרים קרובים ורחוקים.
יתרה מכך, אני מאמין שמלחמת המל"טים של ארה"ב, למרות שהיא חכמה מבחינה טקטית, היא אסטרטגית לא פרודוקטיבית. לא רק שזה מוביל למה שאני מכנה "התפשטות הגנתית", אלא שהוא כמעט בהכרח חייב להוביל לחוסר רצון עצום כלפי ארה"ב וכלפי המערב בכלל. לעוינות זו תהיה הדהוד - - פגיעה - לכל אומה שתיתפס כבעלת ברית של ארה"ב.
אין ספק שתוכנית רוצח/מל"ט גרמנית תגרום גם למוות ללא ספורות של לא לוחמים ותחולל שנאה לגרמניה באזורים הממוקדים.
אפשר בהחלט לשאול: מי זה אד קינאן שמתיימר לפנות אליך? בשנת 2003 ביליתי חמישה חודשים בעיראק עם Voices in the Wilderness (ארגון לא ממשלתי בעיקר בארה"ב, כעת מדוכא). הייתי בבגדאד לפני, במהלך ואחרי כמה שבועות של "הלם ויראה". אני מכיר ממקור ראשון את טרור אווירי מההתערבויות והפלישות של הפנטגון מעבר לים.
בשנת 2009, כשנודע לי שבסיס חיל האוויר הנקוק - כמעט במרחק הליכה מהבית שלי בסירקיוז, ניו יורק - הפך למוקד עבור התקפות המל"טים של MQ9 Reaper באפגניסטן, הייתי מזועזע. יחד עם אחרים כאן באפסטייט ניו יורק הרגשתי שאם אנחנו (שגרים בסמוך למרכז הזה של 174th לִתְקוֹף אגף המשמר הלאומי של ניו יורק) אל תדבר נגד הדרך המבישה, הפחדנית, הבלתי חוקית והבלתי אנושית הזו של ניהול לוחמה, מי עוד יעשה זאת?
במאמצי יחסי הציבור שלו לנצח את הקהילה האזרחית המקומית, מפקד הנקוק דאז התרברב בעיתון היומי המקומי שלנו (הסירקיוז פוסט סטנדרטי, www.syracuse.com) שטייסי הנקוק מרחוק חילקו את ריפרס מעל אפגניסטן "24/7". סביר להניח שה-Hancock Reaper עשוי לתקוף גם מטרות בצפון ווזיריסטן (אם לא במקום אחר).
בשנת 2010, כאן במדינת ניו יורק, פעילים עממיים הקימו את Upstate Drone Action (לפעמים ידוע גם כ-Ground the Drones and End the Wars Coalition). היינו מודעים היטב לכך שלפי עקרונות נירנבורג שלאחר מלחמת העולם השנייה, כל אחד מאיתנו - במיוחד אלה ששילמו מסים פדרליים - נושאים באחריות לפעולות ממשלתנו. בקושי היינו בעמדה לעכב פיזית את הטרפות של הפנטגון על מדינות אחרות, הבנו שלפחות כאן נוכל לעזור לחשוף את הפעולות הללו לציבור הרחב...ו לעזור לעורר את מצפונם של אנשי הנקוק. אנשים אלה בדרך כלל צעירים מאוד וחיים בתוך פקעת צבאית, מנותקת מתקשורת ישירה איתנו.
באמצעות טקטיקות אקטיביסטיות קונבנציונליות - עצרות, עלונים, כתיבת מכתבים ומאמרים, תיאטרון רחוב, ערנות, שתדלנות על נציגי הקונגרס שלנו, צעדות מרובות ימים וכו' - פעולה של רחפנים ב-Upstate ביקשה לחלוק את מצוקתנו עם הציבור. מאז 2010, קומץ מאיתנו ערער מעבר לכביש מהכניסה הראשית של הנקוק בהחלפת משמרת אחר הצהריים ביום שלישי הראשון והשלישי של כל חודש. בשנים שחלפו מאז 2010 חסמנו גם את השער הראשי של הנקוק תריסר ומשהו פעמים. החסימות הלא-אלימות בקפדנות שלנו הובילו למעצרים שלי ולכ-200 אחרים. אלה הובילו למשפטים רבים ולכמה מאסרים.
Upstate Drone Action לא הייתה הקבוצה העממית היחידה שמוחה על מלחמת המל"טים האמריקאית. קמפיינים דומים, מעוררי השראה הדדית, נערכו בבסיס האוויר בייל בקליפורניה, בבסיס האוויר הקריץ' בנבאדה ובבסיסים אחרים ברחבי ארה"ב עם סוג של התמדה בלתי פוסקת הפעולות הישירות הללו חוזרות על עצמן למרות ניסיונות המשטרה והמשפט להרתיע אותנו.
בואו נהיה ברורים: מה שאנחנו עושים זה לא אי ציות אזרחי, אלא התנגדות אזרחית. אחרי הכל, אנחנו לא לא לציית החוק; אנו מבקשים לאכוף החוק. ברבות מפעולותינו הישירות אנו מנסים להציג "כתבי אישום של אנשים" לבסיס. במסמכים אלה אנו מצטטים לא רק את עקרונות נירנבורג, אלא גם את אמנת האו"ם וחוק ואמנות בינלאומיים אחרים עליהם חתמה ארה"ב. אנו מצטטים גם את סעיף שישי בחוקת ארה"ב אשר מכריז כי אמנות אלו הן החוק הגבוה ביותר בארצנו. בעלי מניע דתי בינינו מצטטים גם את הציווי "לא תרצח".
לאחר שחייתי ועבדתי בארצות האסלאם, אני גם מונע על ידי מה שאני תופס הוא האיסלאמופוביה של המדיניות הצבאית של ארה"ב - בדומה לגזענות שמטרידה כל כך את החברה האזרחית שלנו. נכון לעכשיו, היעד העיקרי של הטרור האווירי האמריקאי הוא האנשים והקהילות והאזורים המזוהים כאסלאמיים.
אני יכול לצטט סטטיסטיקות לגבי הקורבנות הבלתי ידועים של התקפות מזל"ט. אני יכול לציין את מספר ההתקפות האלה - הסלמה תלולה עם כל נשיא ארה"ב חדש (בוש/אובמה/טראמפ). אני יכול לספק הערכות לגבי מיליוני הפליטים שנעקרו לא רק מהקהילות שלהם, אלא מהמדינות שלהם. למען האמת, מספרים כאלה משאירים אותי חסר תחושה. אני לא יכול להבין אותם.
במקום זאת, בהתנצלות על כך שלא כתבתי לך בגרמנית, הרשו לי לצטט רק טקסט אחד מבין רבים (ראה ביבליוגרפיה מצורפת של מקורות בשפה האנגלית) שעזרו לעצב את ההבנה שלי את נגע המל"טים: 165 העמודים של אוניברסיטאות סטנפורד וניו יורק. , "חיים תחת מזל"טים: מוות, פציעה וטראומה לאזרחים מתרגלי רחפנים בארה"ב בפקיסטן" (2012). אני ממליץ לך לחפש את הדו"ח האנושי העמוק אך מתועד בקפדנות ב http://livingunderdrones.org/.
אני כותב לך היום, לא רק בדחיפות, אלא בייאוש. יותר מדי אנשים אמריקאים - ונציגיהם בקונגרס, ללא קשר למפלגה - רואים במלחמות המל"טים של ארה"ב איכשהו הופכות את ארה"ב לבטוחה יותר. למעשה ההיפך הוא הנכון. תקוותי היא שגרמניה לא תלך בעקבות הפנטגון ושגרמניה תסיים את שיתוף הפעולה הנוכחי שלה עם מלחמת הטרור העולמית של אותה ישות. כל אומה, במיוחד מעצמת על גרעינית ביותר, שיש לה את האמצעים להתנקש בחייו של כל אדם וכל מנהיג בכל זמן ובכל מקום רק מגבירה את החשש הגלובלי ומערערת את נשמתה הלאומית. אומה זו אינה זקוקה לבעלי ברית המקלים על הברבריות שלה.
בכנות,
אד קינן
חבר בפעולת מזל"ט בצפון המדינה
