מאת לשכת השלום הבינלאומית
ג'נבה, ינואר 13, 2015 - אי.בי.בי חולקת את הזעם העולמי על מעשי הרצח הנוראים של עיתונאים ואמנים העובדים צ'רלי האדו, ואת שאר הקורבנות של אלימות בשבוע שעבר. אנו מתאבלים עם בני משפחותיהם, חברים, עמיתים וחברה צרפתית בכלל, וכן עם אנשים וארגונים בכל מקום שדוחים את רעיון ההרג בשם דת או כל אידיאולוגיה אחרת או סיבה אחרת. באותה מידה, אנו מרחיבים את הסולידריות שלנו לאלה בניגריה אשר איבדו עד 2000 אזרחים באותם הימים, נטבחו בידי בוקו חראם.
הגיע הזמן להתמודד בכוח עם קיצוניות אלימה ופונדמנטליזם בכל מקום שבו היא באה לידי ביטוי. זה גם הזמן להפסיק להצביע על "האחרים" ולהתמודד עם הקיצוניות בחצר האחורית שלנו, בין אם היא נובעת מהאמונות שלנו או מעמדות שלנו או מתבטאת על ידי קבוצות אחרות בשכונה שלנו. בהקשר זה חשוב למצוא דרך להפריש טקסטים דתיים או פרה דתיים שהופכים את "הכופרים" או "המקודשים" למטרה מוצדקת.
אתגר עמוק עוד יותר הוא לחזק את העבודה שלנו כדי להתגבר על החלוקה בעולם בין "יש" לבין "יש לא". מהניתוח עולה כי עוול ואי-שוויון חברתי אינם רק תחלואים בפני עצמם, אלא גם מעכבים את הפיתוח ומעוררים אלימות וסכסוכים מזוינים.
העימות הנוכחי בין גורמים רדיקליים בעולם המוסלמי לבין המערב החילוני יותר משחק לידי מיעוטים מיליטנטיים משני הצדדים. יתר על כן, הוא מועיל למי לנצל את ההזדמנות לקרוא להוצאות יותר על הצבא מדיניות אגרסיבית יותר התערבות. יש גם סכנה חמורה כי מדינות ישתמשו באירועים הנוכחיים להגביר את המעקב שלהם של כל הפעילים והאזרחים, לא רק אלה המהווים סיכון טרור. הכרה בשוויון ובתלות הדדית של כל האנשים בעולמנו הגלובלי אמורה לסייע בפתיחת העיניים לצורך בדיאלוג, כבוד הדדי והבנה.
יש מימד נוסף שמקבל הרבה פחות כיסוי בתקשורת המיינסטרים. מעצמות המערב הגדולות הן, במובנים רבים, עצמן אחראיות לצמיחת המיליטנטיות האיסלאמית, על רקע:
- ההיסטוריה הארוכה של השליטה הקולוניאלית של המזרח התיכון ושל העולם המוסלמי בכלל, כולל תמיכה בכיבוש הישראלי של אדמות פלסטיניות;
- התפקיד של ארה"ב בחימוש ומימון המוג'אהדין האפגני נגד ברית המועצות - שהפכה אז לדמויות מפתח בטאליבאן ובאל קאעידה, וכעת פועלות בסוריה ובמקומות אחרים.
- "המלחמה בטרור" ההרסנית שגרמה למוות ולסבל עצום בעיראק, באפגניסטן, בלוב ובעולם המוסלמי; ובו בזמן מטילה הגבלות דרקוניות על זכויות האדם ועל החירויות, בעיקר בתחום ההגירה הבינלאומית.
- הנטייה המתמשכת - במיוחד בחלקים של כלי התקשורת ההמוניים - לדמוניזציה לכל העולם האסלאמי, להציע שכל המוסלמים מהווים איום על הערכים הדמוקרטיים.
גורמים אלה מקוטבים באופן קיצוני בין המוסלמים למערב, והתקפות פאריס הן רק האחרונה בשורה ארוכה של הרג בכל הצדדים. הם נראים כחלק מהמאבק הבלתי שוויוני של העניים נגד העשירים, תגובה למל"טים ולאפליה, ליהירות ולעוני. עם כל מלחמה של נאט"ו או התפרצות מלאת שנאה מצד הימין הקיצוני, ועם עוד משברים חברתיים עמוקים יותר, יהיו עוד פיגועים. זוהי המציאות הברוטאלית של הקפיטליזם, הגזענות והמלחמה.
תנועות שלום וצדק אמרו את כל זה הרבה פעמים מאז 9-11 ואת המעצמות הגדולות לא רוצה לשמוע את זה. עכשיו הם מרגישים את זה, והם סובלים את זה. אנחנו יכולים להתגבר על האתגרים האלה רק עם הפוליטיקה של שלום: פירוק הנשק, הפיוס, החינוך לשלום, ומהלכים אמיתיים לקראת עולם צודק ובר-קיימא. זהו החזון שעליו עלינו, ונמשיך, לעבוד.
