מאת מאיה אוונס, 4 באוגוסט 2018, Voices for Creative Non-violence
זה עתה הגעתי להירושימה עם קבוצה של הולכי שלום יפנים "אוקינאווה להירושימה" שבילו כמעט חודשיים בהליכה בכבישים יפניים במחאה על המיליטריזם האמריקאי. באותו זמן שהלכנו, צעדת שלום אפגנית שיצאה לדרך במאי עברה 700 ק"מ של צידי דרכים אפגניים, נחשלים בצורה גרועה, ממחוז הלמנד ועד בירת אפגניסטן, קאבול. הצעדה שלנו צפתה בהתקדמות שלהם בעניין וביראה. הקבוצה האפגנית יוצאת הדופן התחילה כשישה אנשים, שיצאו ממחאת ישיבה ושביתת רעב בבירת מחוז הלמנד לשקר גאה, לאחר שפיגוע התאבדות שם יצר עשרות נפגעים. כשהם התחילו ללכת, מספרם תפח במהרה ל-6 פלוס כשהקבוצה עמדה בגבורה בפצצות דרכים, נלחמה בין צדדים לוחמים ותשישות מהליכה במדבר במהלך חודש הצום הקפדני של הרמדאן.
הצעדה האפגנית, שלפי ההערכה היא הראשונה מסוגה, מבקשת הפסקת אש ארוכת טווח בין הצדדים הלוחמים ונסיגת כוחות זרים. מהלך שלום אחד, בשם עבדאללה מאליק חמדארד, הרגיש שאין לו מה להפסיד בהצטרפות לצעדה. הוא אמר: "כולם חושבים שהם ייהרגו בקרוב, המצב של אלה בחיים הוא אומלל. אם לא תמות במלחמה, העוני שנגרם מהמלחמה עלול להרוג אותך, ולכן אני חושב שהאופציה היחידה שנותרה לי היא להצטרף לשיירת השלום”.
צועדי השלום היפנים צעדו כדי לעצור במיוחד את בניית שדה תעופה ונמל בארה"ב עם מחסן תחמושת בהנוקו, אוקינאווה, שתבוצע על ידי הטמנת מפרץ אוורה, בית גידול לדוגונג ולאלמוגים ייחודיים בני מאות שנים, אך רבים נוספים. חיים בסכנת הכחדה. קמושיטה שונין, מארגנת טיולי שלום המתגוררת באוקינאווה, אומרת: "אנשים ביבשת יפן לא שומעים על ההפצצות הנרחבות של ארה"ב במזרח התיכון ובאפגניסטן, אומרים להם שהבסיסים מהווים גורם מרתיע נגד צפון קוריאה וסין , אבל הבסיסים לא עוסקים בהגנה עלינו, הם עוסקים בפלישה למדינות אחרות. זו הסיבה שארגנתי את ההליכה". למרבה הצער, שתי הצעדות הבלתי קשורות חלקו סיבה טרגית אחת כמוטיבציה.
פשעי המלחמה האחרונים של ארה"ב באפגניסטן כוללים התמקדות מכוונת במסיבות חתונה ולוויות אזרחיות, כליאה ללא משפט ועינויים במחנה הכלא בגרם, הפצצת בית חולים של MSF בקונדוז, הטלת 'אם כל הפצצות' בננגרהאר, בלתי חוקית. הובלה של אפגנים לבתי כלא חשאיים באתר השחור, למחנה הכלא מפרץ גואנטנמו, ושימוש נרחב ברחפנים חמושים. במקומות אחרים ארה"ב ערערה לחלוטין את המזרח התיכון ומרכז אסיה, על פי הרופאים לאחריות חברתית, בשנת לדווח שפורסמו ב-2015, הם ציינו שההתערבויות של ארה"ב בעיראק, אפגניסטן ופקיסטן לבדה הרגה קרוב ל-2 מיליון, וכי הנתון היה קרוב יותר ל-4 מיליון כאשר חשבו על מותם של אזרחים שנגרמו על ידי ארה"ב במדינות אחרות, כמו סוריה ו תֵימָן.
הקבוצה היפנית מתכוונת להתפלל תפילות שלום ביום שני הקרוב בהירושימה קרקע אפס, 73 שנים ליום לאחר שארצות הברית הטילה פצצת אטום על העיר, ואיידה מיידית 140,000 חיים, ללא ספק אחד מפשעי המלחמה הגרועים ביותר שבוצעו ב"אירוע בודד". ההיסטוריה האנושית. שלושה ימים לאחר מכן ארה"ב פגעה בנגאסאקי והרגה מיד 70,000. ארבעה חודשים לאחר ההפצצה הגיע מספר ההרוגים הכולל ל-280,000 כאשר פצועים והשפעת הקרינה הכפילו את מספר ההרוגים.
כיום אוקינאווה, זמן רב יעד לאפליה מצד הרשויות היפניות, מאכלסת 33 בסיסים צבאיים ארה"ב, תופסים 20% מהקרקע, מאכלסים כ-30,000 פלוס נחתים אמריקאים שמבצעים אימונים מסוכנים, החל מתליית חבל תלויה במסוקי אוספריי (לעתים קרובות מעל בנויים). אזורי מגורים למעלה), לאימונים בג'ונגל שעוברים ישר דרך כפרים, תוך שימוש ביהירות בגנים ובחוות של אנשים כאזורי סכסוך מדומים. מתוך 14,000 חיילי ארה"ב המוצבים כיום באפגניסטן, רבים עד רובם היו מתאמנים באוקינאווה, ואפילו טסים ישירות מהאי היפני לבסיסים בארה"ב כמו באגם.
בינתיים באפגניסטן, המטיילים, המכנים עצמם 'תנועת השלום של העם', עוקבים אחר מסע היסוס ההרואי שלהם עם הפגנות מחוץ לשגרירויות זרות שונות בקאבול. השבוע הם נמצאים מחוץ לשגרירות איראן בדרישה להפסיק את ההתערבות האיראנית בענייני אפגניסטן ולהצטייד בקבוצות מיליטנטיות חמושים במדינה. לא אבוד לאיש באזור שארה"ב, שמציינת התערבות איראנית כזו כעילה שלה להתגברות לקראת מלחמה בין ארה"ב לאיראן, היא ספקית רצינית יותר מאין כמותה של נשק קטלני וכוח מערער יציבות לאזור. הם ערכו הפגנות ישיבה מחוץ לשגרירויות ארה"ב, רוסיה, פקיסטאן ובריטניה, כמו גם למשרדי האו"ם בקאבול.
ראש התנועה המאולתרת שלהם, מוחמד איקבל ח'יבר, אומר שהקבוצה הקימה ועדה המורכבת מזקנים ומלומדים דתיים. משימת הוועדה היא לנסוע מקאבול לאזורים שבשליטת הטליבאן כדי לנהל משא ומתן לשלום.
ארה"ב עדיין לא תיארה את אסטרטגיית היציאה לטווח הארוך או היציאה שלה לאפגניסטן. בדצמבר האחרון, סגן הנשיא, מייק פנס, נאם לחיילי ארה"ב בבגראם: "אני אומר בביטחון, בגלל כולכם וכל אלה שקודמו ובגלל בעלי בריתנו ושותפינו, אני מאמין שהניצחון קרוב יותר מאי פעם".
אבל זמן ההליכה לא מקרב את היעד שלך כשאין לך מפה. לאחרונה, שגריר בריטניה באפגניסטן, סר ניקולס קיי, בעת שדיבר על איך לפתור את הסכסוך באפגניסטן אמר: "אין לי את התשובה". מעולם לא הייתה תשובה צבאית לאפגניסטן. XNUMX שנים של 'התקרבות לניצחון' בחיסול ההתנגדות הפנימית של מדינה מתפתחת היא מה שנקרא "תבוסה", אבל ככל שהמלחמה נמשכת יותר, כך גדלה התבוסה של תושבי אפגניסטן.
מבחינה היסטורית בריטניה נשואה הדוק לארה"ב ב"יחסים המיוחדים" שלהן, והטביעה את החיים והכסף של הבריטים בכל סכסוך שארה"ב יזמה. המשמעות היא שבריטניה הייתה שותפה להטלת 2,911 כלי נשק על אפגניסטן בששת החודשים הראשונים של 6, ובעלייה הממוצעת של הנשיא טראמפ של יותר מפי ארבעה במספר הפצצות שהוטלו מדי יום על ידי קודמיו הלוחמים. בחודש שעבר הגדילה ראש הממשלה תרזה מיי את מספר החיילים הבריטים המשרתים באפגניסטן ליותר מ-2018, המחויבות הצבאית הבריטית הגדולה ביותר לאפגניסטן מאז שדיוויד קמרון הוציא את כל הכוחות הקרביים לפני ארבע שנים.
באופן לא ייאמן, הכותרות הנוכחיות קראו שאחרי 17 שנות לחימה, ממשלת ארה"ב ואפגניסטן שוקלות שיתוף פעולה עם הטליבאן הקיצוני על מנת להביס את ISKP, ה'זיכיון' המקומי של דאעש.
בינתיים UNAMA פרסמה את הערכת אמצע השנה שלה לגבי הנזק שנגרם לאזרחים. הוא מצא כי יותר אזרחים נהרגו בששת החודשים הראשונים של 2018 מאשר בכל שנה מאז 2009, אז החלה UNAMA במעקב שיטתי. זאת למרות הפסקת האש של עיד אל-פיטר, שכל הצדדים לסכסוך, מלבד ISKP, כיבדו.
מדי יום בששת החודשים הראשונים של 2018 נהרגו בסכסוך תשעה אזרחים אפגנים בממוצע, כולל שני ילדים. XNUMX אזרחים בממוצע, בהם חמישה ילדים, נפצעו מדי יום.
באוקטובר הקרוב אפגניסטן תיכנס לשנת המלחמה ה-18 שלה עם ארה"ב ותומכת במדינות נאט"ו. אותם צעירים שנרשמו כעת להילחם מכל הצדדים היו בחיתולים כאשר התרחש ה-9 בספטמבר. ככל שדור ה'מלחמה בטרור' מתבגר, הסטטוס קוו שלהם הוא מלחמה תמידית, שטיפת מוח מוחלטת שמלחמה היא בלתי נמנעת, וזו הייתה הכוונה המדויקת של מקבלי החלטות לוחמים שהתעשרו מאוד בשלל המלחמה.
באופן אופטימי יש גם דור שאומר "לא עוד מלחמה, אנחנו רוצים את חיינו בחזרה", אולי החוט הכסוף של ענן טראמפ הוא שאנשים סוף סוף מתחילים להתעורר ולראות את חוסר החוכמה המוחלט מאחורי ארה"ב ושלה. מדיניות חוץ ופנים עוינת, בעוד שהאנשים הולכים בצעדיהם של עושי שלום לא אלימים כמו עבדול ג'פור חאן, השינוי צועד מלמטה למעלה.
מאיה אוונס היא רכזת שותפה של Voices for Creative Nonviolence-UK, וביקרה באפגניסטן תשע פעמים מאז 2011. היא סופרת וחברת מועצה בעירה בהיסטינגס, אנגליה.
צילום של אוקינאווה-הירושימה הליכת שלום קרדיט: מאיה אוונס
