הועלה על ידי עמנואל Pastreich בתאריך מעגלים וכיכרות.
וילהלם פרסטר, גאורג פרידריך ניקולאי, אוטו בוק ואלברט איינשטיין חתמו על "מניפסט לאירופאים" עם תחילת מלחמת העולם הראשונה, בה התייחסו לדחף לפתרונות צבאיים שקודמו באותה עת בגרמניה. הם הגיבו לכביכול "מניפסט של תשעים ושלוש" שפרסם אינטלקטואלים גרמנים בולטים והעניקו את מלוא תמיכתם למטרות המלחמה של גרמניה. ארבעת הגברים האלה היו היחידים שהעזו לחתום על המסמך.
תוכנו נראה רלוונטי ביותר בעידן שלנו.
אוקטובר 1914
מניפסט לאירופים
בעוד שהטכנולוגיה והתעבורה מניעות אותנו בבירור לקראת הכרה עובדתית ביחסים בינלאומיים, ובכך לעבר ציוויליזציה עולמית משותפת, זה גם נכון שאף מלחמה מעולם לא קטעה את הקומונליזם התרבותי של עבודה שיתופית בצורה כה אינטנסיבית כמו המלחמה הנוכחית הזו. אולי הגענו למודעות כל כך בולטת רק בגלל הקשרים המשותפים הרבים בעבר, שאנו חשים כעת בכאב כה רב את ההפרעה שלהם.
גם אם מצב עניינים זה לא אמור להפתיע אותנו, אלה שליבם דואגים פחות לתרבויות עולמיות משותפות, היו מחויבים כפולה להילחם למען קיום אותם עקרונות. עם זאת, אלה שצפויים לצפות בהרשעות כאלה - כלומר בעיקר מדענים ואמנים - השמיעו עד כה כמעט אך ורק אמירות שהצביעו על כך שהרצון שלהם לקיים יחסים אלה התנדף במקביל להפרעה של היחסים. הם דיברו ברוח לחימה ניתנת להסבירה - אך דיברו פחות מכל על השלום.
שום תשוקה לאומית לא יכולה להיות תירוץ במצב רוח כזה; זה לא ראוי לכל מה שהעולם עד כה מובן בשם התרבות. אם מצב רוח זה ישיג אוניברסליות מסוימת בקרב המשכילים, זה יהיה אסון. זה לא יהיה רק אסון לציוויליזציה, אלא - ואנחנו משוכנעים בזה בוודאות - אסון להישרדותם הלאומית של מדינות בודדות - עצם הגורם שבסופו של דבר, כל הברבריות הזו פורמה.
באמצעות הטכנולוגיה העולם נעשה קטן יותר; מדינות חצי האי הגדול של אירופה מופיעות כיום קרובות זו לזו כמו שהערים של כל חצי אי ים תיכוני קטן הופיעו בתקופות קדומות. בצרכים ובחוויות של כל פרט, על סמך מודעותו לידיעתם של יחסים, אירופה - אפשר לומר כמעט את העולם - כבר מתווה את עצמה כמרכיב של אחדות.
לפיכך, זו תהיה חובתם של האירופאים המשכילים והמשמעותיים היטב לפחות לעשות את הניסיון למנוע מאירופה - בגלל ארגון חסרונה בכללותה - לסבול את אותו גורל טראגי כמו שעשתה פעם יוון העתיקה. האם אירופה צריכה למצות את עצמה בהדרגה וכך להיגמל ממלחמה באחווה?
המאבק המתחולל כיום ככל הנראה לא יביא ניצחון; זה כנראה ישאיר רק את המנוצחים. לפיכך, נראה כי לא רק טוב, כי אם הכרחי מרירות, כי גברים משכילים מכל העמים ימרחו את השפעתם כך שיהיה - ככל שיהיה הסוף הוודאי שעדיין לא יהיה במלחמה - תנאי השלום לא יהפכו לבורם של מלחמות עתידיות. יש להשתמש בעובדה שבאמצעות מלחמה זו כל תנאי ההתייחסות האירופאים למצב לא יציב ומפוכפל, על מנת ליצור שלם אירופי אורגני. התנאים הטכנולוגיים והאינטלקטואליים לכך קיימים.
אין צורך להתלבט כאן באיזה אופן ניתן לבצע הזמנה (חדשה) זו באירופה. אנו רוצים רק להדגיש באופן מהותי מאוד כי אנו משוכנעים באמונה שלמה כי הגיע הזמן שאירופה צריכה לפעול כאחת על מנת להגן על אדמתה, על תושביה ותרבותה. לשם כך נראה קודם כל הכרח כי כל אלה שיש להם מקום בלבם לתרבות ולתרבויות אירופאיות, או במילים אחרות, אלה שאפשר לכנותם במילים הוותיקות של גתה "אירופאים טובים", יתכנסו זה לזה. שכן אסור לנו, אחרי הכל, לוותר על התקווה כי קולם המועלה והקולקטיבי - אפילו מתחת לשליטת הנשק - לא ישמיע צליל בלתי נשמע, במיוחד אם בין "האירופאים הטובים של המחר" אנו מוצאים את כל אלה שנהנים מהערכה ו סמכות בקרב עמיתיהם המשכילים.
אבל יש צורך שהאירופאים יתכנסו תחילה, ואם - כפי שאנחנו מקווים - ניתן למצוא אפילו אירופאים באירופה, כלומר, אנשים שאירופה אינה מושג גאוגרפי בלבד, אלא פרשה יקרה של אם כן, ננסה לכנס איחוד אירופאים כזה. לאחר מכן, איגוד כזה ידבר ויחליט.
לשם כך אנו רוצים רק דחף וערעור; ואם אתה מרגיש כמונו, אם אתה נחוש בדעתו לספק לרצון האירופי את התהודה הרחוקה ביותר, אנו מבקשים ממך לשלוח אלינו את חתימתך (התומכת).
