מאת לורנס ויטנר, 9 באוקטובר 2017
בחודשים האחרונים, התקדמות בתוכנית הנשק הגרעיני של ממשלת צפון קוריאה הובילה לעימות חריף בין מנהיגי הממשלה של ארצות הברית ושל צפון קוריאה. באוגוסט הקרוב, הנשיא הכריז דונלד טראמפ כי כל איומים נוספים מצפון קוריאה "ייתקלו באש ובזעם כמו שהעולם לא ראה מעולם". בתורו, קים ג'ונג און העיר שהוא שוקל כעת לירות טילים גרעיניים לעבר השטח האמריקאי של גואם. מגביר את המחלוקת, טראמפ אמר לאומות המאוחדות באמצע ספטמבר שאם ארה"ב תיאלץ להגן על עצמה או על בעלות בריתה, "לא תהיה לנו ברירה אלא להשמיד לחלוטין את צפון קוריאה". זמן קצר לאחר מכן, טראמפ מייפה את זה עם ציוץ שהכריז שצפון קוריאה "לא תהיה בסביבה עוד הרבה זמן".
מנקודת המבט של מניעת התקדמות הנשק הגרעיני של המשטר הצפון קוריאני, גישה לוחמנית זו של ממשלת ארה"ב לא הראתה סימני הצלחה. כל התגרות מצד גורמים רשמיים בארה"ב גררה תשובה לעגנית מעמיתיהם הצפון קוריאנים. ואכן, בכל הנוגע למדיניות נשק גרעיני, נראה שהאיומים האמריקנים מתגברים אישרו את חששותיה של ממשלת צפון קוריאה מהתקיפה הצבאית של ארה"ב, ובכך חיזקו את נחישותה לשפר את יכולותיה הגרעיניות. בקיצור, איום על צפון קוריאה בהרס כבר היה לא פרודוקטיבי להפליא.
אבל, אם נניח בצד את חוכמת המדיניות של ארה"ב, מדוע ממשלת ארה"ב משחקת תפקיד מוביל במצב הזה בכלל? ה מגילת האומות המאוחדות, שנחתם על ידי ארצות הברית, מצהיר בסעיף 1 כי לאומות המאוחדות מוטלת האחריות "לשמור על שלום וביטחון בינלאומיים", ולשם כך היא "לנקוט אמצעים קולקטיביים יעילים למניעה והסרה של איומים על השלום. ” לא זו בלבד שאמנת האו"ם אינה מעניקה סמכות לארצות הברית או לכל אומה אחרת לשמש כאפוטרופוס של העולם, אלא שהיא מצהירה, בסעיף 2, כי "כל החברים יימנעו ביחסיהם הבינלאומיים מאיום או שימוש ב כוח נגד שלמות טריטוריאלית או עצמאות מדינית של כל מדינה." זה די ברור שממשלות ארה"ב וצפון קוריאה מפרות את הצו הזה.
יתרה מכך, האו"ם כבר מעורב במאמצים להגביל את תוכנית הנשק הגרעיני של צפון קוריאה. למועצת הביטחון של האו"ם יש לא רק גינה התנהגותה של ממשלת צפון קוריאה בהזדמנויות רבות, אך יש הטיל סנקציות כלכליות קשות עליו.
האם לפעולה נוספת של האו"ם תהיה הצלחה גדולה יותר בהתמודדות עם צפון קוריאה מאשר הייתה למדיניות טראמפ? אולי לא, אבל לפחות האומות המאוחדות לא יתחילו מאיים לשרוף 25 מיליון תושבי צפון קוריאה. במקום זאת, כדי להקל על העימות המתוח בין ארצות הברית לצפון קוריאה, האו"ם עשוי להציע לשמש כמתווך במשא ומתן. במשא ומתן כזה, זה יכול להציע כי בתמורה להפסקת תוכנית הנשק הגרעיני של צפון קוריאה, ארצות הברית תסכים להסכם שלום שיסיים את מלחמת קוריאה של שנות החמישים ותעצור את התרגילים הצבאיים של ארה"ב בגבולות צפון קוריאה. פינוי מקום לפשרה בתיווך האו"ם במקום לסחטנות גרעינית של ארה"ב עשוי בהחלט להיות מושך לממשלת צפון קוריאה. בינתיים, האו"ם יכול להמשיך להתקדם עם זה האמנה בדבר איסור נשק גרעיני"מידה שגם קים וגם טראמפ מתעבים (ועשויה, בהתנגדותם לה, אפילו לקרב ביניהם), אבל מושכת מאוד את רוב המדינות האחרות.
המבקרים, כמובן, אומרים שהאו"ם חלש מכדי להתמודד עם צפון קוריאה או מדינות אחרות שמתעלמות מרצון הקהילה העולמית. והם לא לגמרי שגויים. למרות שההצהרות והחלטות האו"ם ראויות לשבח כמעט תמיד, הן הופכות לרוב לבלתי יעילות בגלל היעדר משאבים וכוח של האו"ם לאכוף אותן.
אבל המבקרים אינם הולכים לפי ההיגיון של הטיעון שלהם, שכן אם האו"ם חלש מכדי למלא תפקיד מספק לחלוטין בשמירה על שלום וביטחון בינלאומיים, אז הפתרון הוא לחזק אותו. אחרי הכל, התשובה להפקרות בינלאומית היא לא פעולה ערנית של מדינות בודדות, אלא, חיזוק החוק הבינלאומי ואכיפת החוק. לאחר הכאוס העצום וההרס של מלחמת העולם השנייה, זה מה שאומות העולם טענו שהם רצו כאשר, בסוף 1945, הקימו את האומות המאוחדות.
אולם למרבה הצער, ככל שחלפו השנים, המעצמות הגדולות נטשו במידה רבה אסטרטגיה המבוססת על האומות המאוחדות המבוססת על פעולה קולקטיבית וחוק עולמי לצורך הפעלת השריר הצבאי המיושן שלהן. לא היו מוכנים לקבל מגבלות על כוחם הלאומי בענייני העולם, הם וחקייניהם החלו לעסוק במירוצי חימוש ומלחמות. העימות הגרעיני המסויט הנוכחי בין ממשלת צפון קוריאה וארה"ב הוא רק הדוגמה האחרונה לתופעה זו.
כמובן, עדיין לא מאוחר להכיר סוף סוף בכך שבעולם מלא בנשק גרעיני, מלחמות פראיות, שינויי אקלים מואצים, משאבים מתרוקנים במהירות ואי-שוויון כלכלי הולך וגובר, אנו זקוקים לישות גלובלית שתנקוט את הפעולות הנדרשות עבורן למדינה יחידה יש מספיק לגיטימציה, כוח או משאבים. והישות הזו היא ללא ספק ארגון האומות המאוחדות מחוזקות. להשאיר את עתיד העולם בידיהם של מפוצצים לאומנים או אפילו מתרגלים נבונים של אומנות לאומית מסורתית פשוט ימשיך את הסחף לעבר קטסטרופה.
~~~~~~~~~~~~
לורנס וויטנר (http://www.lawrenceswittner.com) הוא פרופסור להיסטוריה אמריטוס באוניברסיטת סוני / אלבני ומחבר הספר ההתמודדות עם הפצצה (הוצאת אוניברסיטת סטנפורד).
