האם לליברלים יש תשובה לטראמפ על מדיניות חוץ?

זה מה שהדאיג את מרפי חודשים לפני שטראמפ הכריז על מועמדותו, כשהסנאטור הדמוקרטי מקונטיקט מוזהר שהפרוגרסיביים "נסחפו במדיניות החוץ" בתקופת נשיאותו של ברק אובמה, וש"לא-התערבות, אינטרנציונליסטים" היו צריכים "להתחיל לפעול" לפני הקמפיין לנשיאות. מרפי, חבר בוועדת החוץ של הסנאט, כתב מאמר בתחילת 2015 שכותרתו "מחפש נואשות: מדיניות חוץ מתקדמת," שבו הוא ציין כי התנועה הפרוגרסיבית המודרנית, כפי שהודגמה על ידי ארגונים כמו MoveOn.org ו-Daily Kos, "הוקמה על מדיניות חוץ", במיוחד התנגדות למלחמת עיראק. זה היה צריך, לדעתו, לחזור לשורשים.

אולם בסופו של דבר, לא ברני סנדרס ולא קלינטון, שמרפי תמך בו לנשיאות, "באמת ייצגו את דעותיי", אמר לי מרפי, "ואני חושב שיש מקום גדול ופתוח במפלגה הדמוקרטית כרגע לביטוי של פרוגרסיבי. מדיניות חוץ."

השאלה הפתוחה היא האם מרפי יכול למלא את החלל הזה. "אני חושב שדונלד טראמפ מאמין בהצבת חומה מסביב לאמריקה ומקווה שהכל יסתדר", אמר מרפי בראיון שנערך לאחרונה. "אני מאמין שהדרך היחידה שתוכל להגן על אמריקה היא על ידי פריסה קדימה [בעולם] בצורה שאינה רק דרך חוד החנית".

אבל שם המנטרה "אמריקה תחילה" של טראמפ הוכיחה את עצמה כפשוטה יחסית ו יעיל למכור לבוחרים, מרפי מתנער מססמאות; הוא התנגד שוב ושוב כשביקשתי ממנו להקיף את השקפת עולמו. המתחים בחזונו חורגים מהעובדה שהוא משתמש בשפה ניצית כמו "פרוס קדימה" כדי לתמוך במדיניות יונה. הטיעון המרכזי שלו הוא ביטול דרמטי של כוח צבאי במדיניות החוץ של ארה"ב, ובכל זאת הוא לא יסכים לחשוב על קיצוץ בתקציב הביטחון. (בתור מדלן אולברייט הייתי אומר, "מה הטעם להחזיק את הצבא המעולה הזה אם אנחנו לא יכולים להשתמש בו?") הוא קורא לדמוקרטים לנקוט עמדה מנצחת במדיניות החוץ... על ידי נקיטת גישה הפוכה לבחור שזה עתה ניצח בבחירות האחרונות לנשיאות על ידי הבטחה פתרונות "פשוטים". וצעדים קשים נגד "בחורים רעים".

"ערכים אמריקאים לא מתחילים ונגמרים עם משחתות ונושאות מטוסים", הוא אמר לי. "ערכים אמריקאים מגיעים על ידי סיוע למדינות להילחם בשחיתות כדי לבנות יציבות. ערכים אמריקאים זורמים דרך התמודדות עם שינויי אקלים ובניית עצמאות אנרגטית. הערכים האמריקאים מגיעים דרך סיוע הומניטרי שבאמצעותו אנו מנסים לעצור אסונות מלהתרחש".

הפרופיל של מרפי עלה מאז שפרסם את הקריאה שלו לפני הבחירות למי שאינו נשק. כעת הוא צץ באופן קבוע על CNN ו MSNBCב פוסטים ויראליים בטוויטר ו פורומים של צוות חשיבה מפוכחים, משמש כדובר של התנגדות מתקדמת וזעם מוסרי בעידן טראמפ. הוא אולי היה הכי קולני לגבי האיסור הזמני של טראמפ על פליטים ומהגרים מכמה מדינות בעלות רוב מוסלמי. פעמיים ביקש מרפי לחסום את הצו המבצעי - שאותו הוא פוסל כהפליה בלתי חוקית ומסודרת נגד מוסלמים, שרק תסייע לגיוס מחבלים ותסכן את האמריקנים - על ידי החדרת חקיקה לעכב מימון לאכיפת הצעד. "אנחנו מפציצים את המדינה שלך, יוצרים סיוט הומניטרי, ואז נועלים אותך בפנים. זה סרט אימה, לא מדיניות חוץ", הוא רתח בטוויטר זמן קצר לפני שטראמפ הכריז על האיסור הראשוני שלו.

זה אולי נכון במקרים של עיראק ולוב, אבל ארצות הברית היא לא הגורם העיקרי לתנאים המסויטים בסוריה, תימן וסומליה, והיא בהחלט לא הפציצה ויצרה סיוטים באיראן או בסודן, מדינות אחרות שנכללו בצו ההגירה של טראמפ. עם זאת מרפי מגן על הנקודה, וטוען כי האסון של סוריה ניתן לייחס ישירות לפלישה האמריקנית לעיראק: "הנה מה שאני מנסה לומר: כאשר ארה"ב משתתפת פעילה במלחמת חוץ, מה שמגיע עם זה הוא הגדלת אחריות לנסות לחלץ אזרחים מהנזק שנגרם בחלקו על ידי תחמושת אמריקאית ומטרות ארה"ב".

מרפי ספקן מאוד בהתערבות צבאית - הרשעה של המחוקק בן ה-43 תכונות להתבגרות פוליטית, תחילה בעצרת הכללית של קונטיקט ולאחר מכן בקונגרס האמריקני - בתוך ההרס של אפגניסטן ועיראק. הוא שומר שזה טיפשי לממשלת ארה"ב להוציא יותר מ 10 פעמים על הצבא כמו על דיפלומטיה וסיוע חוץ. הוא טוען ששינויי האקלים הם איום ביטחוני על ארה"ב ועל העולם, וכי הנהגת ארה"ב בחו"ל תלויה במחויבות של ממשלת ארה"ב לזכויות אדם ולהזדמנות כלכלית בבית. והוא טוען שהטרור, שהוא רואה איום רציני אך ניתן לניהול שפוליטיקאים מגזימים לעתים קרובות מדי, יש להילחם בו מבלי להזדקק לעינויים; עם הגבלות גדולות יותר ממה שקיימות כיום על שימוש בתקיפות רחפנים, פעולות חשאיות ומעקב המוני; ובאופן המתייחס ל"סיבות השורש" של הקיצוניות האסלאמית.

רבות מהעמדות הללו מציבות את מרפי בסתירה לטראמפ, במיוחד לאור הדיווח של הנשיא תוכניות להגדיל באופן דרמטי את הוצאות הביטחון תוך קיצוץ כספים עבור מחלקת המדינה והסוכנות האמריקאית לפיתוח בינלאומי. מרפי אוהב לציין שאחרי מלחמת העולם השנייה הוציאה ממשלת ארה"ב 3 אחוזים מהתוצר המקומי הגולמי של המדינה על סיוע חוץ כדי לייצב דמוקרטיות וכלכלות באירופה ובאסיה, בעוד שכיום ארצות הברית מוציאה רק כ-0.1 אחוז מהתמ"ג שלה על סיוע חוץ. "אנחנו מקבלים את מה שאנחנו משלמים עליו," אמר לי מרפי. "העולם כאוטי יותר היום, יש מדינות יותר לא יציבות ובלתי ניתנות לשליטה, בין השאר בגלל שארה"ב לא עוזרת לך בכל מה שקשור לקידום יציבות".

מדוע, שואל מרפי, יש למנהיגי ארה"ב כל כך הרבה אמון בצבא וכל כך מעט אמון באמצעים הלא צבאיים של המדינה להשפיע על עניינים בינלאומיים? רק בגלל שלארצות הברית יש את הפטיש הכי טוב בעולם, הוא טוען, לא אומר שכל בעיה היא מסמר. מרפי נתמך שליחת נשק לצבא האוקראיני בזמן שהוא נאבק עם רוסיה, אבל הוא מטיל ספק מדוע הקונגרס לא התמקד יותר, למשל, לעזור לממשלת אוקראינה להילחם בשחיתות. הוא תוֹמֵך של הברית הצבאית של נאט"ו, אבל הוא שואל מדוע ארצות הברית לא משקיעה ברצינות גם בגמילת בעלות בריתה האירופיות מתלותן במקורות אנרגיה רוסיים. הוא תוהה באופן קבוע מדוע למשרד ההגנה יש יותר עורכי דין וחברים בלהקות צבאיות מאשר יש למשרד החוץ דיפלומטים.

אם ארה"ב תישאר מקובעת על כוח צבאי, הוא מזהיר, היא תיפול מאחורי יריביה ואויביה. "הרוסים מציקים למדינות עם נפט וגז, הסינים משקיעים השקעות כלכליות מסיביות ברחבי העולם, דאעש וקבוצות קיצוניות משתמשים בתעמולה ובאינטרנט כדי להגדיל את טווח ההגעה שלהם", אמר מרפי. "וכיוון ששאר העולם הבינו שניתן להקרין כוח באמצעים לא צבאיים בצורה יעילה מאוד, ארה"ב לא עשתה את המעבר הזה".

מרפי היה אחד מחברי הקונגרס הראשונים לְהִתְנַגֵד מכירת הנשק של ממשל אובמה לסעודיה וגיבוי של התערבות צבאית בראשות סעודיה במלחמת האזרחים בתימן. הוא טען כי סעודיה, א בעל ברית קרוב של ארה"ב מאז המלחמה הקרה, לא עשה מספיק כדי למזער אבדות אזרחים בתימן, וכתוצאה מכך משבר הומניטרי שבו דאעש ואל-קאעידה - שניהם איומים ישירים על ארצות הברית - פרחו.

אבל גם מרפי מתקדם טיעון שנוי במחלוקת בקרב פרוגרסיבים, שרבים מהם דוחים קשר בין טרור לאסלאם. לדבריו, ארה"ב לא צריכה לסייע ללא תנאי לסעודיה כאשר מיליארדי דולרים בכסף סעודי מימנו את התפשטות הווהאביזם - גרסה פונדמנטליסטית של האסלאם - ברחבי העולם המוסלמי, מפקיסטן ועד אינדונזיה, בעיקר באמצעות יצירת מדרסות. או סמינרים. הזן הזה של האיסלאם, בתורו, השפיע האידיאולוגיות של קבוצות טרור סוניות כמו אל-קאעידה ודאעש.

"מדיניות חוץ מתקדמת אינה מסתכלת רק על הקצה האחורי של הטרור, אלא גם מסתכלת על הקצה הקדמי של הטרור", אמר לי מרפי. "ובחזית הטרור נמצאת מדיניות צבאית רעה של ארה"ב במזרח התיכון, היא המימון הסעודי של מותג מאוד לא סובלני של איסלאם שהופך לאבן הבניין של קיצוניות, עוני וחוסר יציבות פוליטית".

כתוצאה מכך, הסביר מרפי במהלך א אירוע 2015 במרכז וילסון, בעוד "זה נשמע ממש טוב לומר שהמטרה האמריקאית היא להביס את דאעש", מדיניות ארה"ב "צריכה להיות לחסל את היכולת של דאעש לתקוף את ארצות הברית. האם דאעש עומד להימחק מפניו של המזרח התיכון זו באמת שאלה של השותפים שלנו באזור".

מרפי גם חופף עם טראמפ- ו אובמה, לצורך העניין - בביקורתו על האליטות בתחום מדיניות החוץ בבירת האומה. "יש כל כך הרבה אנשים בוושינגטון שמקבלים כסף כדי לחשוב על דרכים שבהן אמריקה יכולה לתקן את העולם", אמר לבאס. "והרעיון שאמריקה במקומות מסוימים חסרת אונים באמת לא משלם את החשבונות. אז כל הזמן אומרים לך כחבר קונגרס: 'הנה הפתרון שבו אמריקה יכולה לפתור את הבעיה הזו'".

אבל לעתים קרובות אין אֲמֶרִיקָאִי פתרון - במיוחד לא צבאי, טוען מרפי. בכפירות כאלה, מרפי מרגיש שיש לו רסיס של משהו משותף עם יריבו בבית הלבן. "אני מעריך נשיא שמוכן לשאול כמה שאלות גדולות על כללי המשחק הקודמים בכל הנוגע לאופן שבו ארצות הברית מממנת או מכוונת את מדיניות החוץ", אמר לי. זה על התשובות שבו מרפי מקווה לנצח.