סכינים הם עבור מי לאתגר מיליטריזציה של חצי האי הקוריאני

מאת אן רייט

תמונה של טיול נשים חוצות DMZ בפיונגיאנג, צפון קוריאה באנדרטת האיחוד המחודש (צילום: ניאנה ליו)

כשהתחלנו את הפרויקט שלנו "נשים חוצות את ה- DMZ"ידענו שהמוקשים ב-DMZ יהיו כאין וכאפס בהשוואה לפיצוצים של כעס, זונות ושנאה של אלה שמתנגדים לכל מגע עם צפון קוריאה. כמה פקידי ממשל בארה"ב ודרום קוריאה, אקדמאים, ראשי תקשורת מדברים ובלוגרים בתשלום יוציאו את הסכינים שלהם לכל קבוצה שתעז לקרוא תיגר על הסטטוס קוו המסוכן בחצי האי הקוריאני. לא מפתיע שהסכינים ניסו לחתוך את הפרסום העולמי המדהים שהטיול שלנו בצפון קוריאה וגם בדרום קוריאה יצר.

המאמר האחרון לפרוסות וקוביות, "איך הצועדים לשלום בצפון קוריאה הפכו למטיילים עמיתים," מאת Thor Halvorssen ואלכס גלדשטיין מ"הקרן לזכויות אדם", פורסם ב-7 ביולי 2015 ב- מדיניות חוץ . הלבורסן ו"הקרן לזכויות אדם" הם לפי הדיווחים קשור לאג'נדה איסלאמופובית ואנטי-להט"בית.

נראה כי מטרת המחברים היא להפחיד כל קבוצה הפועלת למען שלום ופיוס בקוריאה על ידי שימוש בסוגיית הפרות זכויות האדם של צפון קוריאה כדי להפחיד קבוצות ממגע עם צפון קוריאה. עבור המתנגדים הללו, שלום ופיוס במקומות שונים בעולם עלולים לגרום לכך שהם יהיו מחוץ לבעיות ועבודות, מכיוון שפרנסתם עשויה בהחלט מניסיונות תחתית לפתור בעיות מחלוקת ומסוכנות.

במאמר הארוך, הקיבעון שלהם כמעט על כל מילה, כתובה או מדוברת, שנכתבו על ידי חברי המשלחת, התרכז בשני נושאים: התוצאה האפשרית היחידה של ביקור בצפון קוריאה היא מתן לגיטימציה לממשלה, ואם לא. להכות על ממשלת צפון קוריאה בנושאי זכויות אדם בביקורך הראשון, איבדת כל אמינות. נראה כי המחברים מעולם לא היו מעורבים באמנות העדינה של דיפלומטיה. כדיפלומט במחלקת המדינה במשך 16 שנים, למדתי שאם המטרה שלך היא לטפח דיאלוג, עליך לבנות תחילה רמה מסוימת של היכרות ואמון לפני שתוכל להמשיך לנושאים קשים.

כמובן, הפרשנות של הלבורסן וגלדשטיין אינה ייחודית. בכל אתגר בינלאומי, בין אם הוא עוסק באיראן, בקובה או בצפון קוריאה, צמחה תעשיית קוטג'ים של סופרים כדי להרוויח את תהילתם והונו בגישה מתעמתת מול הממשלות. חלק מ"טנקי החשיבה" והארגונים שהם מייצגים מופקדים על ידי קומץ מיליארדרים אידיאולוגיים או תאגידים בתעשיית הנשק הנהנים מתדלוק הסטטוס קוו, המשך סנקציות וגישה צבאית לבעיות שיש להן רק פתרונות מדיניים.

מלכתחילה הייעוד שלנו היה ברור: להביא תשומת לב בינלאומית לסוגיות הבלתי פתורות שנוצרו לפני 70 שנה על ידי חלוקת קוריאה ב-1945 על ידי ארצות הברית ורוסיה. אנו קוראים לכל הצדדים ליישם את ההסכמים עליהם הוסכם לפני 63 שנים בשביתת הנשק של ה-27 ביולי 1953. אנו מאמינים בתוקף שהסכסוך הקוריאני הבלתי פתור נותן לכל הממשלות באזור, כולל יפן, סין ורוסיה, הצדקה להמשיך ולהתכונן למלחמה, להפנות כספים לבתי ספר, לבתי חולים ולרווחת האנשים והסביבה. כמובן, ההצדקה הזו משמשת גם את קובעי המדיניות בארה"ב באסטרטגיה האחרונה שלהם, "הפיבוט" של ארה"ב לאסיה והאוקיינוס ​​השקט. אנו קוראים להפסיק את אותה בסיס מלחמה רווחי מאוד, וזו הסיבה שהסכינים בחוץ עבורנו.

ללא ספק, לצפון ודרום קוריאנים יש הרבה מה לפתור בתהליך הפיוס ואולי האיחוד המחודש, כולל סוגיות כלכליות, פוליטיות, גרעיניות, זכויות אדם ורבים רבים אחרים.

המשימה שלנו לא הייתה להתמודד עם הסוגיות הבין-קוריאניות האלה בעצמנו, אלא להביא תשומת לב בינלאומית לדברים הבלתי פתורים ברמה בינלאומית סכסוך שמסוכן מאוד לכולנו ולעודד דיאלוג להתחיל מחדש, במיוחד בין ארצות הברית, צפון קוריאה ודרום קוריאה.

זו הסיבה שהקבוצה שלנו נסעה גם לצפון וגם לדרום קוריאה. לכן קראנו לאיחוד משפחות והנהגת נשים בבניית שלום. זו הסיבה שטיילנו בצפון קוריאה ובדרום קוריאה - וחצינו את ה-DMZ - בקריאה לסיים את מצב המלחמה בחצי האי הקוריאני עם הסכם שלום שיסיים סופית את מלחמת קוריאה בת 63 השנים.

ובגלל זה נישאר מעורבים לא משנה מה יכתבו המומחים, כי בסופו של דבר, אם קבוצות כמו שלנו לא דוחפות לשלום, הממשלות שלנו נוטות לצאת למלחמה.

##

אן רייט שירתה 29 שנים בצבא/מילואים של צבא ארה"ב ופרשה כקולונל. היא גם שירתה כדיפלומטית אמריקאית בשגרירויות ארה"ב בניקרגואה, גרנדה, סומליה, אוזבקיסטן, קירגיזסטן, סיירה לאון, מיקרונזיה, אפגניסטן ומונגוליה. היא התפטרה מממשלת ארה"ב במרץ 2003 כהתנגדות למלחמתו של הנשיא בוש בעיראק. במכתב ההתפטרות שלה, היא הזכירה את חששותיה לגבי סירובו של ממשל בוש לקיים קשר/דיאלוג עם צפון קוריאה כדי לפתור בעיות מדאיגות.