מאת דוד סוונסון, World BEYOND War, מרץ 5, 2021
איך אתה לא יכול לאהוב ספר שנקרא טיפשות המלחמה? אני מתפתה לספור את הדרכים. ספרו החדש של ג'ון מולר הוא ספר מוזר, אשר אני מקווה שיש שם קהל מושלם - אם כי אני לא בטוח מי זה.
הספר נטול כמעט כל התבוננות באשר לאופן החכם יותר ליישב סכסוכים ללא אלימות, מכל ניתוח של הכוח העולה וההצלחה של פעולה לא אלימה, של כל דיון על צמיחתם ופוטנציאלם של מוסדות וחוקים בינלאומיים, מכל ביקורת על מניעי רווח מושחתים שמאחורי המלחמות ותעמולת המלחמה, של כל הרהורים עד כמה מטומטמים לחלוטין זה לשפר את העולם על ידי הטלת פצצות על אנשים בעיקר בשחיטה המונית חד צדדית של אזרחים בעיקר, מכל מחשבה כי נשק העוסק בידי ארצות הברית ו מדינות עשירות אחרות הציבו את אותם כלי נשק משני הצדדים של רוב המלחמות והציבו את רוב המלחמות במקומות שאינם מייצרים שום כלי נשק, של כל אזכור לנזק שנגרם לממשל עצמי שקוף או למוסר או לסביבה הטבעית על ידי מלחמה, ויש לה רק את הכרה בוטה ביותר בגין הפשרות הפיננסיות שניתן באמצעות הסבה לשלום. חסר גם הצבה רצינית של חישובים מיליטריסטיים בהקשר לקריסת הסביבה והאקלים הקרובה.
במקום זאת, זהו ספר שמונע על ידי הרעיון (הראוי להערצה, וברור שנכון) שמלחמה היא בחירה תרבותית שיכולה להיות מושפעת על ידי שינויים בדעת הקהל, בשילוב עם הרעיון (מעין מוזר אך חלקי נכון) שמלחמות והצטברות צבאית. - בעוד שהם בדרך כלל הגיוניים וכוונות טובות - כנראה שלא היו נחוצים וכנראה שהם לא נדרשים כעת בסולם המיליטריזם הנוכחי של ארה"ב מכיוון שהאיומים שלדעת מולר חוששים למעשה על ידי מתכנני המלחמה ולדעתי נרקחים על ידי תעמולים מיומנים הם מפוצץ בפראות אם קיים.
עם זאת, מולר מודד במידה רבה את התמיכה הציבורית במלחמות בארצות הברית בהתבסס על סקרים האם אנשים רוצים בכלל שממשלת ארה"ב תעסוק בעולם. מכיוון שניתן להתקשר עם העולם באמצעות חוזים שלווים, גופים בינלאומיים, סיוע ממשי ושיתוף פעולה בפרויקטים רבים שאין להם שום קשר למלחמה, שאלה זו לא מספרת לנו דבר על תמיכה ציבורית במיליטריזם. זוהי הבחירה הוותיקה "מבודדת" או מיליטריסטית שנראה שמולר יודע שהיא שטות אך עדיין משתמשת בה, במקום לבחון סקרים על העברת כסף ממיליטריזם לצרכים אנושיים וסביבתיים, או סקירה האם מלחמות היו צריכות להילחם, או סקרים. על האם נשיאים צריכים להתחיל במלחמות או שהציבור צריך לקבל וטו באמצעות משאל עם. מולר מציע למעשה "רגיעה" ו"שאננות "ולא מעורבות שלווה אנרגטית עם העולם.
מולר רוצה להקטין את המיליטריזם האמריקני באופן דרמטי וטוען כי כנראה היה צריך להיעשות בסוף מלחמת העולם השנייה וכי ככל הנראה היו משיגים טוב יותר בלעדיה הישגים שונים המיוחסים למיליטריזם מאז מלחמת העולם השנייה. עם זאת, הוא רוצה להשאיר בחיים נקודות תעמולה רבות עוצמה לטובת מיליטריזם מחוץ לשליטה, כולל הצורך להכיל ממשלות שאינן ארה"ב והחשש מפני "היטלרים" עתידיים למרות הסוף הווירטואלי של הקולוניאליזם והכיבוש, ולמרות חוסר האפשרות. על כך שהיטלר המקורי עשה את מה שעשה בלי חוזה ורסאי, תמיכת ממשלות המערב, תמיכת התאגידים המערביים, אאוגניקה ותיאוריית גזעים של ארה"ב, חוק ההפרדה האמריקני או אנטישמיות של ממשלות המערב.
אם אנשים שמסכימים באופן כללי עם מולר וקוראים את הספר הזה איכשהו משוכנעים להקטין את המיליטריזם האמריקני בשלושה רבעים, זה יעבוד טוב מאוד בשבילי. מרוץ החימוש ההפוך וכתוצאה מכך יקל על המקרה להמשך צמצום וחיסול.
המקרה של מולר למחסור באויבים של ממשלת ארה"ב הוא חלק מהשוואה בין השקעות ויכולות, חלק בחינת כוונות, וחלק מהכרה בכך שמלחמה אינה מצליחה בתנאים שלה - לא מלחמה רחבת היקף ולא הקטנה - אלימות בקנה מידה המכונה "טרור" נהגה לעתים קרובות להצדיק את האלימות הגדולה יותר המכונה "מלחמה". הספר מכסה את טיפשות הטרור כמו גם את טיפשות המלחמה. על האיומים הזרים שהופצו באופן מגוחך, מולר צודק - ואני מקווה שהוא הקשיב. הוא מציין מספר רב של נקודות מצוינות בנוגע לוודאות שבה אנשים ניבאו מלחמת עולם שלישית, שנייה 9-11 וכו ', והשווה את הפחד מכלכלת יפן לפני כמה עשרות שנים עם החשש מכך של סין.
אך אבני הנגף שנזרקו בדרכו של הקורא כוללים פרולוג שטוען כוזב כי המלחמה כמעט נעלמה. חלק מהקוראים עשויים לתהות מדוע עליהם לדאוג מכך. אחרים עשויים - כפי שכנראה מתכוון למולר - למצוא את קיומה כמעט של מלחמה כסיבה טובה להיפטר ממנה. ואולם אחרים עשויים להיאבק במה להאמין בספר שמעמיס את הפרולוג ללא צורך בשגיאות עובדתיות.
גרף בעמוד 3 מראה "מלחמות קיסריות וקולוניאליות" שפסקו להתקיים בתחילת שנות השבעים, "מלחמות בינלאומיות" בסביבות 1970, "מלחמות אזרחים עם התערבות חיצונית מועטה או ללא" מהוות את עיקר המלחמות המוכרות אך מצטמצמות לכשלוש כיום. קורה, ו"מלחמות אזרחים עם התערבות חיצונית "מהוות עוד 2003.
אם אתה מגדיר מלחמות כסכסוכים מזוינים עם יותר מ -1,000 הרוגים בשנה, אתה מקבל 17 מדינות עם מלחמות יוצא לדרך. מולר אינו אומר לנו איזה 6 הוא נחשב למלחמות או מדוע. מבין 17 אלה, אחת היא מלחמה באפגניסטן, שהשלב הנוכחי שלה יזם בשנת 2001 על ידי ארצות הברית שגרר לאחר מכן 41 מדינות אחרות לתוכה (מתוכן 34 עדיין מחזיקים בשטח). מלחמה נוספת היא תימן בהובלת סעודיה, איחוד האמירויות הערביות וארצות הברית (שטוענת כי היא מפסיקה חלקית). עוד ברשימה: עירק, סוריה, אוקראינה (שם מספר מולר את סיפור ההפיכה עם ההפיכה חסרה), לוב, פקיסטן, סומליה וכו '. ככל הנראה, מלחמות אלה אינן קיימות או שהן "מלחמות אזרחים" עם שלוש מתוך בהם מעורבים "התערבות חיצונית" (אם כי 100% מהם עם נשק מתוצרת ארה"ב). מולר ממשיך והצהיר כי היו כמה "מלחמות שיטור", שנראות כמחשבות "מלחמות בינלאומיות", אך טען כי היחידות האחרונות היו המלחמות בעירק ובאפגניסטן. אחת מהן ככל הנראה הייתה קיימת בין השנים 2002-2002, והשנייה כלל לא, על פי הגרף. מאוחר יותר הוא אומר לנו שלוב, סוריה ותימן הן "מלחמות אזרחים".
כל ספרו של מולר עמוס לא רק בסוג זה של ורודנות מלחמה, אלא בכל הערכות הנפגעים הנמוכות באופן אבסורדי, הפרשנות הנדיבה באופן אבסורדי לכוונות (ארה"ב) והניתוח המהבהב של ההיסטוריה (מעורבב עם ניתוח מצוין של ההיסטוריה. גם!) שמצפים מתומך במיליטריזם מוגבר. עם זאת, מולר (בהיסוס ועם כל מיני אזהרות) מציע ירידה דרמטית במיליטריזם. עלינו לקוות שיש קהל שקורא את זה בתור 100% נכון ומגיע להפחתה אם לא מטרת הביטול.
אז אולי נוכל להודיע להם כי ברית קלוג ברינד לא אסרה ואף לא הזכירה "תוקפנות" אלא מלחמה, שמנהיגי העולם לא עשו הכל כדי להימנע ממלחמת העולם השנייה, וארה"ב לא הופיעה בקוריאה רק אחרי התחילה מלחמה, שמלחמת קוריאה לא הייתה "שווה לבצע", שהצרות בין איראן לארצות הברית לא "התחילו כולן בשנת 1979", שג'ון קרי לא היה מועמד אנטי-מלחמה לנשיא, וסעודיה הייתה שותפה בשנת 9 -11, שרוסיה לא "תפסה" את חצי האי קרים, שפוטין ושי ג'ינפינג אינם דומים להיטלר, שהמלחמה שקרה על גרעינים הגורמים למלחמות איומות במקומות כמו עירק אינה סיבה הגיונית לשמור על גרעינים, והסיבה להגיע להיפטר מגרעינים זה לא שהם כבר השמידו אותנו ולא שהם התקרבו אלא שהסיכון אינו מוצדק בשום צורה, כי נאט"ו אינו כוח מיטיב לשליטה בחבריו האחרים אלא אמצעי להקל על מלחמות חוץ לייצר מכירת נשק, ושהסיבה שלא יהיה לי מ עפרות "מלחמות שיטור" אינן רק שהן לא פופולריות פוליטית, אלא גם שרצח אנשים הוא רע.
