ג'יימס מאטיס הוא שר העבירות

מאת דוד סוונסון

דונלד טראמפ אומר שהוא רוצה להפסיק להפיל ממשלות ולפנות לשלום. אבל לא רק שהוא גם אומר שהוא רוצה להגדיל את ההוצאות הצבאיות שמייצרות עוד מלחמות, אלא שהוא שוקל לשרת את שר ההגנה כביכול מישהו שכל השקפתו התקפית במלוא מובן המילה.

הנה ג'יימס מאטיס במילים שלו:

"אז זה כיף גדול לצלם אותם. למעשה זה די כיף להילחם בהם, אתה יודע. זה מטומטם. זה כיף לירות בכמה אנשים. אני מיד אהיה איתך. אני אוהב לריב."

כמובן שכל מלחמות שימשיכו או ייפתחו ייארזו כ"מוצא אחרון" ו"רעות נחוצות" וכן הלאה. אבל הבחור הזה יזיל ריר אחר דם בצהלה של סדיסט. מלחמה היא הסם שלו, או מה שדונלד טראמפ היה מכנה "ההתגנבות שלו לחדרי ההלבשה של נשים". הנה מאטיס:

"אין דבר טוב יותר מאשר לירות בו ולהחטיא. זה ממש מעולה."

לא רק שהמלחמה היא הכוח שנותן לחייו של מאטיס משמעות, אלא שזו האידיאולוגיה שלו, השקפת עולמו, האשליה שלו שבה אפשר לראות את הבלתי-פרודוקטיבי יעיל. הנה מאטיס:

"אני בא בשלום. לא הבאתי ארטילריה. אבל אני מתחנן בפניך, עם דמעות בעיניים: אם תזדיין איתי, אני אהרוג את כולכם".

אין ספק שהשלום בהישג יד!

"תהיו מנומסים, היו מקצועיים, אבל יש תוכנית להרוג את כל מי שתפגוש." כך קובע מאטיס מה תיאודור רוזוולט וכל נשיא מאז פעלו לפיו.

רק, מתקבל הרושם שמטיס הוסיף את החלק על נימוס כי הוא לא. מה שהוא, הוא מאמין אמיתי בבלתי ניתן לפדות אויבים ייעודיים. לא יהיה השמדת אויב על ידי הפיכתו לחבר שלך עבור מאטיס. הוא טוען:

"זה בעיקר עניין של צוואות. הרצון של מי עומד להישבר ראשון? שלנו או של האויב?"

והאויב הזה הוא בהכרח, אם כן, לא טרף אנושי אלא תת-אנושי:

"היה הצייד, לא הניצוד: לעולם אל תאפשר ליחידה שלך להיתפס כשהשומר שלה למטה."

מאטיס מסביר זאת כעניין של התבוננות פשוטה:

"יש כמה מטומטמים בעולם שפשוט צריך לירות בהם".

זו אמונה של תרבות ארה"ב, של סרטים בארה"ב, של ספרים בארה"ב, של משחקים בארה"ב. אבל כשאתה הופך את זה לאמונה של שר המלחמה לאחר שנתן לנשיאים את הכוח להרוג כל מי שהם אוהבים, אתה הולך לראות הרבה אנשים נורים. ולא, אף אחד מהם לא צריך להיות.