תמונה מתוך מיפוי מיליטריזם.
מאת דוד סוונסון, World BEYOND War, נובמבר 2, 2021
ידוע כי מסעות הבחירות לנשיאות ארה"ב מתמקדים בסיסמה "זו הכלכלה, טיפש".
המאמצים להסביר את התנהגותה של ממשלת ארה"ב צריכים לשים קצת יותר דגש על סיסמה אחרת, שנמצאת בכותרת למעלה.
הספר החדש והפנטסטי של אנדרו קוקבורן, שלל המלחמה: כוח, רווח ומכונת המלחמה האמריקאית, בונה מקרה שמדיניות החוץ של ארה"ב מונעת בעיקר על ידי רווחי נשק, שנית על ידי אינרציה בירוקרטית, ומעט אם בכלל על ידי אינטרסים אחרים, בין אם הם הגנתיים או הומניטריים, סדיסטים או מטורפים. בסיפורים שהתקשורת הארגונית מסתובבת, כמובן, אינטרסים הומניטריים מתנשאים והמפעל כולו מתויג "הגנה", בעוד שבהשקפה שאני מחזיק בו במשך עשרות שנים ועדיין, אי אפשר להסביר את הכל ברווחים ובביורוקרטיה - אתה צריך לזרוק רשעות ותאוות כוח. (נדמה שאפילו קוקבורן רואה בהעדפה הידועה לשמצה של מטוסי F35 על פני מטוסי A10 לא רק למטרות רווח אלא גם למען הרג יותר אנשים חפים מפשע ולדעת פחות עליהם. אפילו קוקבורן מצטט את הגנרל למאי המבטיח לתקוף את רוסיה מיוזמתו ללא רווח אינטרס במשחק.) אבל הבכורה של הרווח במכונת המלחמה לא צריכה להיות פתוחה לוויכוח. לפחות, הייתי רוצה לראות מישהו קורא את הספר הזה ואז מערער עליו.
חלק גדול מהספר של קוקבורן נכתב לפני טראמפ, כלומר לפני שנשיא ארה"ב ערך מסיבות עיתונאים כדי לומר את החלקים השקטים בקול ולהכריז בפומבי, בין היתר, שמדובר במכירות הנשק, טיפשות. אבל הדיווח של קוקבורן מבהיר שטראמפ שינה בעיקר את האופן שבו דיברו על הדברים, לא איך הם נעשו. ההתמודדות עם זה יכולה לעזור לנו להבין היבטים נוספים של ממשל מעבר לספר, כמו מדוע צבאות ניתן ויתור בהסכמי אקלים, או מדוע אינטרסים של נשק גרעיני תמיכה בכונן עבור אנרגיה גרעינית - במילים אחרות, מדיניות שטותית לכאורה בתחומים שונים יכולה להימצא הגיוני כאשר מפסיקים לחשוב על ממשלת ארה"ב כמשהו שונה מסוחר נשק.
אפילו מלחמות חסרות היגיון, אינסופיות, הרות אסון ולא מוצלחות מוסברות לעתים קרובות כהצלחות זוהרות הגיוניות אם מבינות אותן, לא במונחים של התעמולה המשמשת להן, אלא כתוכניות לשיווק נשק. כמובן שזה לא יעבוד טוב עבור אף ממשלה אחרת, שכן רק ממשלת ארה"ב שולטת במכירות נשק גלובליות, ורק קומץ ממשלות ממלאות תפקיד מרכזי בתחום בכלל, בעוד שממשלת ארה"ב רכשה נשק (של נשק אמריקאי) שווה בערך למה שכל שאר העולם מוציא על נשק.
הראיות שאסף קוקבורן מצביעות על דפוס ארוך שנים של הוצאות צבאיות מוגברות המייצרות מיליטריזם פחות יעיל בתנאים שלו. כולנו רגילים לראות את הקונגרס קונה נשק לא מתפקד שהפנטגון אפילו לא רוצה אבל שנבנים במדינות ובמחוזות הנכונים. אבל גורמים אחרים כנראה מחמירים את המגמה. ככל שהנשק מורכב יותר, כך הרווחים גדולים יותר - גורם זה לבדו מביא לרוב למספר קטן יותר של כלי נשק מפוארים יותר. בנוסף, במקרים רבים, ככל שהנשק פגום יותר, כך הרווחים גדלים, מכיוון שפשוט משלמים לחברות תוספת תשלום כדי לתקן דברים במקום להיות אחראים. וככל שהטענות לנשק גבוהות יותר, גם כשהן לא מוכחות, כך הרווחים גדולים יותר. אין צורך להאמין לטענות, כל עוד ניתן לשווק אותן בחו"ל כאיומים. וגם שם לא נדרשת ציפייה שיאמינו. הסיבה לכך היא שאפילו אמונה כביכול בנשק עלולה להוביל למלחמה, והן משום שהתעשיות הצבאיות במדינות אחרות מחפשות תירוצים להצדיק את הנשק שלהן, לחלוטין ללא קשר לשאלה אם הנשק שהם מתנגדים מסוגלים לפגוע בזבוב. קוקבורן אפילו מספר על תקרית בתזמון חשוד של צוללת סובייטית שהופיעה ליד סן פרנסיסקו בדיוק כשהצבעה בקונגרס על הנשק האמריקאי הייתה בסכנה.
ארגונים מוכווני שלום (וברני סנדרס) במשך שנים רבות הדגישו כלי נשק פגומים, בזבוז, הונאה ושחיתות כטיעונים לצמצום ההוצאות הצבאיות. ארגונים לביטול מלחמה טענו שהנשק שלא עובד הוא הנשק הכי פחות גרוע, שהאי-פעולה שלהם היא תרמית, שהסטת המשאבים לתוכם היא פשרה קטלנית כאשר צרכים הומניטריים ואקולוגיים אינם ממומנים, אבל שה כלי הנשק הראשונים להתנגד הם אלה שבעצם הורגים בצורה היעילה ביותר. שאלה שלא זכתה לתשובה מספקת היא האם נוכל להתאחד ולהגדיל את מספרנו באמצעות הכרה ברווחי הנשק כמקור העיקרי לצבאות ומלחמות, במקום פגם במערכת מכובדת. האם באמת נוכל ללמוד ולפעול על פי הערתו של ארונדהטי רוי שפעם נשק היה מייצר למלחמות, בעוד שמלחמות נוצרות כעת לנשק?
הטענות של ארה"ב ל"הגנה מפני טילים" הן שקריות ומוגזמות מאוד, כפי שמתעד קוקבורן. אז, ככל הנראה, טענותיו של ולדימיר פוטין נגד הטכנולוגיה הבדיונית הזו באמצעות טילים היפרסוניים. אז, אכן, נראה שהטענות של ארה"ב רודפות באופן סביר אחר כלי נשק היפרסוניים דומים - כפי שהם עושים שוב ושוב מאז שהביאו נהג עבדים נאצי בשם וולטר דורנברגר לעבוד עבור הצבא האמריקני. האם פוטין מאמין לטענות ההגנה מפני טילים של ארה"ב, או רוצה לממן מקורבים לסחר בנשק, או פועל לפי תאוות הכוח המאצ'ואיסטית שלו? לסוחרי הנשק האמריקאים שמרוויחים כעת את הטילים ההיפרסוניים חסרי התקווה שלהם כנראה לא אכפת.
המלחמה הסעודית בתימן מונעת בעיקר ממכירת נשק אמריקאית לסעודיה. כך גם הכיסוי של תפקיד ממשלת סעודיה ב-9 בספטמבר. קוקבורן מכסה את שני הנושאים הללו בהרחבה. ערב הסעודית אפילו משלמת לארה"ב 11 מיליון דולר בשנה כדי לארח צוות מכירת נשק אמריקאי שמוכר לה עוד נשק.
גם אפגניסטן. במילותיו של קוקבורן: "התיעוד מראה שמלחמת אפגניסטן של אמריקה לא הייתה אלא מבצע ממושך ומוצלח לחלוטין - כדי לבזוז את משלם המסים האמריקני. לפחות רבע מיליון אפגנים, שלא לדבר על 3,500 חיילי ארה"ב ובעלות בריתה, שילמו מחיר כבד יותר".
לא רק כלי נשק ומלחמות מונעים מרווחים. אפילו ההתרחבות של נאט"ו שהחזיקה את המלחמה הקרה בחיים נבעה מאינטרסים של נשק, מרצון של חברות נשק אמריקאיות להפוך מדינות מזרח אירופה ללקוחות, על פי הדיווח של קוקבורן, יחד עם האינטרס של הבית הלבן של קלינטון לזכות בפולנית. -הצבעה אמריקאית על ידי הכנסת פולין לנאט"ו. זה לא רק דחף לשלוט במפה הגלובלית - למרות שזו בהחלט נכונות לעשות זאת גם אם זה הורג אותנו.
התמוטטות ברית המועצות מוסברת בדיווח של קוקבורן כשחיתות עצמית על ידי המתחם התעשייתי הצבאי שלה, יותר תוכנית עבודה חסרת סיכוי מאשר תחרות עם ארצות הברית. אם מדינה קומוניסטית כביכול יכולה להיכנע לתעתוע של משרות צבאיות (אנחנו יודע ש הוצאות צבאיות למעשה פוגעות בכלכלה ומסירות מקומות עבודה במקום להוסיף) האם יש הרבה תקווה לארצות הברית שבה קפיטליזם הוא אמונה ואנשים באמת מאמינים שהמיליטריזם מגן על "דרך החיים" שלהם?
הלוואי שקוקבורן לא טען בעמוד xi שרוסיה השתלטה על אוקראינה ובעמוד 206 שמספר זעיר עד כדי גיחוך של אנשים מתו במלחמה בעיראק. ואני מקווה שהוא לא השאיר את ישראל מחוץ לספר כי אשתו רוצה לרוץ שוב לקונגרס.
