מאת טרי קרופורד-בראון, 4 באוגוסט 2018.
אנו הדרום אפריקאים עדיין נתקפים בהלם שש שנים לאחר רצח בדם קר של 34 כורים על ידי המשטרה במכרה הפלטינה של Marikana בשנת 2012 - רק טבח אחד, לא עשרות כמו בקונגו.
חברת האם הבריטית של לונמין, לונרו, תוארה פעם כ"הפנים המכוערות ביותר של הקפיטליזם". הן דרום אפריקה והן קונגו הן מדינות שניחנו רבות במשאבי טבע, אך עם רמות מחפירות ומחרידות של עוני בקרב כורים ובני משפחותיהם.
הנה הטריילר של שתי דקות לסרט תיעודי באורך מלא על מריקנה. הטריילר מוביל לסרט באורך מלא שאמנם זכה בפרסים בינלאומיים, אך עד כה נדחק מצפייה ציבורית נרחבת בדרום אפריקה.
יש שלוש נקודות לגבי טבח מריקנה שאני רוצה להעיר:
- לונמין טענה שהיא לא יכולה להרשות לעצמה שכר טוב יותר לכורים,
- עם זאת, בעוד טענה שקשיים כלכליים מנעו תשלום שכר טוב יותר, לונמין התחמקה מתשלום מסים בדרום אפריקה של כ-200 מיליון דולר בשנה על ידי טענות שווא על הוצאות שיווק. זה היה הלבנת הכסף מעבר לים דרך מקלטי מס בקריביים, ו
- הרובים החצי אוטומטיים ששימשו את המשטרה במריקאנה היו כלי נשק גליל ישראליים שיוצרו בדרום אפריקה.
במהלך שנות ה-1970 וה-1980 התקיימה ברית חשאית בין ישראל לאפרטהייד דרום אפריקה. לישראל הייתה הטכנולוגיה, אבל אין כסף. לדרום אפריקה היה הכסף, אבל חסרה הטכנולוגיה לפיתוח נשק גרעיני, מל"טים וציוד צבאי אחר. ערעור היציבות של "מדינות קו חזית" שכנות ומבצעי דגל שווא קיבלו גם עדיפות מיוחדת.
דרום אפריקה שילמה למעשה עבור פיתוח תעשיית החימוש הישראלית. לאחר שהחליטה שהפרות אפרטהייד וזכויות אדם מהוות איום על השלום והביטחון הבינלאומיים, הטילה מועצת הביטחון של האו"ם בשנת 1977 אמברגו נשק נגד דרום אפריקה.
האמברגו הוכרז בזמנו כהתפתחות המשמעותית ביותר ב-20th דיפלומטיה של המאה כי זכויות אדם יהיו כעת המדד ליחסים בינלאומיים. האפרטהייד עצמו קרס בשלווה יחסית, ועם תום המלחמה הקרה, היו תקוות גדולות לעידן חדש של שלום.
למרבה הצער, התקוות והציפיות הללו לא היו במקום, עם ניצול לרעה של סמכויות הווטו של ארצות הברית לאחר מכן שהרסו את האמינות של האו"ם. עם זאת, אפשרויות חדשות מתפתחות ב-21st מֵאָה.
תעשיית הנשק הישראלית היא כיום מהגדולות בעולם, עם היצוא בשנה שעברה הסתכם ב-9.2 מיליארד דולר. ישראל מייצאת נשק לכ-130 מדינות, והפכה לאיום לא רק על הפלסטינים אלא על אנשים בכל רחבי העולם. יותר מ-150 פלסטינים לא חמושים נרצחו בעזה מאז מרץ 2018, ועוד כמה אלפי פצועים קשה, על ידי הצבא הישראלי.
In response to the Israeli occupation of Palestine, the Boycott, Divestment and Sanctions (BDS) campaign modeled after South Africa's experience during the 1980s is gaining world-wide momentum. בנוסף, יש גם קידום הולך וגובר של אמנסטי אינטרנשיונל ו-Human Rights Watch לאמברגו נשק נגד ישראל.
פעיל השלום הישראלי ג'ף הלפר כתב ספר בשם "מלחמה נגד העם" בו הוא שואל איך ישראל הקטנטנה יוצאת מזה? תשובתו: ישראל עושה את העבודה המלוכלכת עבור עסקי המלחמה בארה"ב בערעור יציבות מכוון של מדינות באפריקה, אסיה ואמריקה הלטינית. ישראל עושה את עצמה הכרחית למשטרי דיכוי על ידי מילוי נישה בנשק, טכנולוגיה, מרגלים ומערכות אסטרטגיות אחרות.
ישראל משווקת את נשקה בינלאומית כ"קרב שנבדק והוכח נגד פלסטינים", בהתבסס על ניסיונה ב"הרגעה" של פלסטינים בעזה ובגדה המערבית. מלבד פלסטין, בשום מקום "הפנים המכוערות ביותר של הקפיטליזם" ועסקי המלחמה לא ברורים יותר מאשר בקונגו. הנשיא ג'וזף קבילה נשמר בשלטון על ידי מערכות הביטחון הישראליות ואיל כרייה בשם דן גרטלר. בהוראתו, בנק האיחוד לישראל מימן את לורנס קבילה להשתלט על קונגו כאשר ג'וזף מובוטו מת ב-1997.
כפיצוי על שמירת קבילה בשלטון, גרטלר הורשה לבזוז את משאבי הטבע של קונגו. על פי ההערכות, 12 מיליון בני אדם מתו במה שמכונה "מלחמת העולם הראשונה של אפריקה", כך מתואר מכיוון שהגורם העיקרי הוא משאבי הטבע הנדרשים לעסקי המלחמה של "העולם הראשון". רבים מהאנשים הללו נהרגו על ידי צבאו של נשיא רואנדה פול קגאמה. קגאמה ונשיא אוגנדה יוורי מוסווני הם בעלי ברית ישראלים נחרצים באזור האגמים הגדולים.
אפילו ממשלת ארה"ב סוף סוף נבוכה מהתיעוד הנרחב של החברה האזרחית של הביזה של גרטלר, ולאחרונה הכניסה לרשימה השחורה של 16 חברות שלו. משמעות הרשימה השחורה הזו היא שחברות של גרטלר אינן מורשות עוד לבצע עסקאות בדולרים או דרך מערכת הבנקאות האמריקאית.
שותפיו הדרום אפריקאיים של גרטלר כוללים את טוקיו סקסוואל ואת אחיינו של הנשיא לשעבר זומה. בנוסף, חברת הכרייה וסוחרת הסחורות הגדולה בעולם, גלנקור, ספגה סנקציות של משרד האוצר האמריקאי בשל הקשרים שלה עם גרטלר. לגלנקור עצמה יש היסטוריה ידועה לשמצה, כולל בגלל הפעילות שלה בקונגו, אבל, למרבה הצער, יש לה קשר עם הנשיא החדש של דרום אפריקה סיריל רמאפוסה. מר רמפוסה היה מנהל של לונמין, והיה שותף כעזר לפני מעשה לטבח במריקנה.
בגלל עושר המינרלים הייחודי שלה, קונגו היא הדוגמה הקיצונית באפריקה. אבל, בנוסף, יש אנגולה, זימבבואה, ניגריה, אתיופיה, דרום סודן ועוד מדינות אחרות באפריקה שבהן ישראל מחבלת בבחירות, כמו בזימבבואה בשבוע האחרון, או מעוררת מלחמת אזרחים כמו בדרום סודן.
למוסד הישראלי פעילות ברחבי אפריקה. המוסד נחשף ב-2013 בגין זיוף הבחירות בזימבבואה, וסביר להניח שהוא שוב היה המפתח לפיאסקו ההונאה של השבוע. איל יהלומים ישראלי נוסף, לב לבייב, היה הנהג מאחורי מעשי הטבח בשדה היהלומים במארנג' שמימנו את רוברט מוגאבה ומקורביו כאשר כלכלת זימבבואה קרסה.
לאחר שהפסידה את מלחמותיה במזרח התיכון במהלך 17 השנים האחרונות מאז ה-9 בספטמבר, ארה"ב בוחנת יותר ויותר את ערעור היציבות של אפריקה תחת מסכי עשן, בין אם בלחימה בטרוריסטים כמו בוקו חראם או, לחילופין, בהצעת סיוע לצבא ארה"ב נגד אבולה. העולם מוציא מדי שנה 11 טריליון דולר על מלחמה, מחצית מזה על ידי ארה"ב
חלק מהכסף הזה יכול לתקן את רוב המשברים החברתיים והעוני בעולם כמו גם שינויי אקלים. אבל האינטרסים של עסקי המלחמה בארה"ב כולל בנקים הם עצומים. נשיא ארה"ב דווייט אייזנהאואר כבר ב-1961 הזהיר מפני הסיכונים של מה שהוא תיאר כ"המתחם הצבאי-תעשייתי".
ניתן לתאר זאת בצורה מדויקת יותר כ"עסק המלחמה". זה נכון גם לגבי ישראל, מדינה צבאית מאוד שבה מעודדים שחיתות הקשורה בסחר ובביזה בנשק במסווה של "ביטחון לאומי". ארה"ב מסבסדת בימים אלה את תעשיית הנשק הישראלית בהיקף של 4 מיליארד דולר בשנה. למעשה, ישראל הפכה למעבדת המחקר והפיתוח של עסקי המלחמה בארה"ב.
עסקי המלחמה אינם עוסקים בהגנה על ארה"ב מפני אויבים זרים, או "ביטחון לאומי". זה גם לא קשור לניצחון במלחמות שארה"ב הפסידה מאז וייטנאם ולפני כן. מדובר בעשיית סכומי כסף מגונים עבור כמה אנשים, בלי קשר לאומללות, ההרס והמוות שעסקי המלחמה גורמים לכל השאר.
70 שנה חלפו מאז הקמת מדינת ישראל ב-1948, וכאשר שני שליש מהאוכלוסייה הפלסטינית גורשו בכוח. הפלסטינים הפכו ונשארו פליטים. האו"ם מאשר מדי שנה את זכות השיבה שלהם לבתיהם, שישראל פשוט מתעלמת ממנה. התעלמות מהחובות הישראליות על פי אמנות ז'נבה וכלים אחרים של המשפט הבינלאומי.
תעשיית הנשק הישראלית צריכה מלחמה כל שנתיים-שלוש כדי לפתח ולשווק נשק חדש. ישראל משווקת את הנשק שלה כ"קרב שנבדק והוכח נגד פלסטינים", בהתבסס על ניסיונה ב"הרגעה" של פלסטינים בעזה ובגדה המערבית. עזה היא בית סוהר של שני מיליון בני אדם החיים בנסיבות נואשות וחסרות תקווה.
האו"ם מעריך שעזה תהיה בלתי ראויה למגורים עד שנת 2020 או קודם לכן בגלל הקריסה המכוונת בעזה על ידי ישראל של אספקת החשמל, וכתוצאה מכך קריסת המתקנים הרפואיים, מערכות המים והביוב. ביוב גולמי זורם לרחובות ומזהם את הים התיכון. בינתיים, ישראל בוזזה את שדה הנפט והגז הימי של עזה.
המדיניות והשיטות הישראליות נועדו להפוך את החיים לבלתי אפשריים עבור פלסטינים עד שהם "מרצונם" מהגרים. בשילוב עם גניבות של קרקעות ומים פלסטינים בהתנחלויות בגדה המערבית בניגוד לחוק הבינלאומי, ישראל הופכת במהרה לפריה, בדיוק כמו האפרטהייד בדרום אפריקה בשנות ה-1980.
חוק מדינת הלאום שעבר בחודש שעבר מאשר באופן בוטה שישראל היא מדינת אפרטהייד, חוק שעוצב בצורה מעוותת לאחר חוקי הגזע הנאצי של שנות ה-1930. למרות תחושת הקדרות הרווחת כיום בעידן טראמפ, העולם למעשה התקדם מאז שנות ה-1980. זה מציע שביב של תקווה שאמור לחול גם בקונגו.
רצח עם, כמו בעזה, הוא כעת פשע לפי החוק הבינלאומי במונחים של סעיף 6 של אמנת רומא של בית הדין הפלילי הבינלאומי (ICC). לא רק שהאפרטהייד הוא פשע נגד האנושות במונחים של סעיף 7 אלא, יותר מעניין, קיים ויכוח גובר על כך ש"שחיתות גדולה" היא גם פשע נגד האנושות. זה רלוונטי במיוחד לקונגו.
הפשע של "שחיתות גדולה" אינו רק עניין של מתן שוחד לשוטר או פוליטיקאי. זוהי ביזה שיטתית של מדינה - כלומר קונגו - כך שתושביה לעולם לא יוכלו להתאושש מבחינה חברתית או כלכלית. "שחיתות גדולה" מודגמת על ידי שואות חוזרות ונשנות שספגה קונגו במאתיים השנים האחרונות, ובעיקר "מלחמת העולם הראשונה של אפריקה".
התמורה הכספית והלבנת ההון של ביזת משאבי הטבע של קונגו על ידי אנשים כמו גרטלר מועברות לאחר מכן בחזרה דרך מערכת הבנקאות הבינלאומית אל הכלכלה הישראלית. זה 21st קולוניאליזם בסגנון המאה.
רצח עם, פשעים נגד האנושות ופשעי מלחמה הוצאו מחוץ לחוק על ידי ה-ICC ב-20 השנים האחרונות. בתורם, הן האיחוד האירופי והן בלגיה מחויבות על פי חוק לקיים ולאכוף את אמנת רומא. זה מסתכם במנטרה "עקוב אחרי הכסף". הפרות של זכויות אדם ושחיתות קשורות זו בזו.
יחד עם עורך דין בלגי, קמפיין הסולידריות הפלסטינית ו World BEYOND War חוקרים את המעשיות בבלגיה ובאיחוד האירופי לאכיפת התחייבויות משפטיות אלה ואחרות. הדיווח הראשוני שלה חיובי. עם החברה האזרחית הפלסטינית ותנועת ה-BDS, אנו חוקרים כיצד להגיש כתבי אישום פליליים בבלגיה נגד מוסדות האיחוד האירופי שמלבינים את התמורה הכספית באמצעות בנקים ישראלים מביזת קונגו לתוך הכלכלה הישראלית. אנחנו גם מתכוונים לפתח עצומה מקבילה של פליטים קונגולזים כאן בדרום אפריקה, המפרטת את סבלם בגלל "מלחמת העולם הראשונה של אפריקה".
__________________
המחבר, טרי קרופורד-בראון, הוא הרכז של דרום אפריקה World BEYOND War וחבר בקמפיין הסולידריות של פלסטין. הוא נשא דברים אלה ב"קונגו: משאבים טבעיים, שואה שקטה נסתרת", סימפוזיון ב-4 באוגוסט 2018 בקייפטאון, דרום אפריקה. ניתן להשיג את טרי ב- ecaar@icon.co.za.
