מאת דוד סוונסון
דניאלה יאור היא 19, ישראלית, ומסרבת לקחת חלק בצבא הישראלי. היא אחת מ- 150 שהתחייבו עד כה עמדה זו:
אנו, אזרחי מדינת ישראל, מיועדים לשירות צבאי. אנו קוראים לקוראי המכתב הזה להפריש את מה שהיה תמיד מובן מאליו ולשקול מחדש את השלכות השירות הצבאי.
אנו, הח"מ, מתכוונים לסרב לשרת בצבא והסיבה העיקרית לסירוב זה היא התנגדותנו לכיבוש צבאי בשטחים פלסטינים. פלסטינים בשטחים הכבושים חיים תחת שלטון ישראלי אם כי לא בחרו לעשות כן, ואין להם שום פנייה משפטית להשפיע על משטר זה או על תהליכי קבלת ההחלטות שלו. זה לא שוויוני ולא צודק. בשטחים אלה מופרות זכויות אדם, ומעשים המוגדרים על פי החוק הבינלאומי כפשעי מלחמה מונצחים על בסיס יומי. אלה כוללים התנקשויות (רצח חוץ-שיפוטי), בניית התנחלויות על אדמות כבושות, מעצרים מינהליים, עינויים, ענישה קולקטיבית והקצאת משאבים לא שוויוניים כמו חשמל ומים. כל צורה של שירות צבאי מחזקת את הסטטוס קוו הזה, ולכן, בהתאם למצפוננו, איננו יכולים לקחת חלק במערכת המבצעת את המעשים הנ"ל.
הבעיה עם הצבא אינה מתחילה או מסתיימת בנזק שהוא גורם לחברה הפלסטינית. היא מסתננת גם לחיי היומיום בחברה הישראלית: היא מעצבת את מערכת החינוך, את הזדמנויות כוח האדם שלנו, תוך טיפוח גזענות, אלימות ואפליה אתנית, לאומית ומגדרית.
אנו מסרבים לסייע למערכת הצבאית בקידום והנצחת הדומיננטיות הגברית. לדעתנו, הצבא מעודד אידיאל גברי אלים ומיליטריסט לפיו 'היכולת היא נכונה'. האידיאל הזה מזיק לכולם, במיוחד למי שלא מתאים לו. יתר על כן, אנו מתנגדים למבני הכוח המדכאים, המפלים והמגדרים בכבדות בתוך הצבא עצמו.
אנו מסרבים לנטוש את עקרונותינו כתנאי להתקבל בחברה שלנו. חשבנו לעומק על סירובנו ואנחנו עומדים לצד החלטותינו.
אנו פונים לחברינו, לאלה המשרתים כיום בצבא ו / או מילואים, ולקהל הישראלי בכלל, לשקול מחדש את עמדתם לגבי הכיבוש, הצבא ותפקיד הצבא בחברה האזרחית. אנו מאמינים בכוחם וביכולתם של אזרחים לשנות את המציאות לטובה על ידי יצירת חברה הוגנת וצודקת יותר. סירובנו מבטא אמונה זו.
רק מעטים ממתנגדי ה- 150 בערך נמצאים בכלא. דניאלה אומרת שהלכת לכלא עוזרת להצהיר. למעשה, הנה אחד מחבריה הסרבנים ב-CNN בגלל שנכנס לכלא. אבל ללכת לכלא הוא בעצם אופציונלי, אומרת דניאל, כי הצבא (צה"ל) צריך לשלם 250 שקל ליום (66 דולר, זול בסטנדרטים אמריקאים) כדי להשאיר מישהו בכלא ואין לו עניין רב בכך. במקום זאת, רבים טוענים למחלת נפש, אומר יאור, כשהצבא מודע היטב לכך שמה שהם באמת טוענים הוא חוסר רצון להיות חלק מהצבא. צה"ל עושה לגברים יותר צרות מנשים, היא אומרת, ובעיקר משתמש בגברים בכיבוש עזה. כדי ללכת לכלא, אתה צריך משפחה תומכת, ודניאל אומרת שהמשפחה שלה לא תומכת בהחלטתה לסרב.
למה לסרב למשהו שהמשפחה והחברה מצפים ממך? דניאל יאור אומרת שרוב הישראלים לא יודעים על סבלם של הפלסטינים. היא יודעת ובוחרת לא להיות חלק מזה. "אני צריכה לסרב לקחת חלק בפשעי המלחמה שהמדינה שלי עושה", היא אומרת. "ישראל הפכה למדינה מאוד פשיסטית שלא מקבלת אחרים. מאז שהייתי צעיר אומנו אותנו להיות החיילים הגבריים האלה שפותרים בעיות באלימות. אני רוצה להשתמש בשלום כדי לשפר את העולם".
יאור הוא סיורים בארצות הברית, נואם באירועים יחד עם פלסטיני. היא מתארת את האירועים עד כה כ"מדהימים" ואומרת שאנשים "מאוד תומכים". הפסקת השנאה והאלימות היא "באחריות כולם", היא אומרת - "כל תושבי העולם".
בנובמבר היא תחזור לישראל, תדבר ותפגין. עם איזו מטרה?
מדינה אחת, לא שתיים. "אין מספיק מקום יותר לשתי מדינות. There can be one state of Israel-Palestine, based on peace and love and people living together.” איך נוכל להגיע לשם?
ככל שאנשים הופכים מודעים לסבלם של הפלסטינים, אומרת דניאל, עליהם לתמוך ב-BDS (חרמות, מימושים וסנקציות). ממשלת ארה"ב צריכה להפסיק את תמיכתה הכספית בישראל ובכיבוש שלה.
מאז ההתקפות האחרונות על עזה, ישראל התקדמה יותר ימינה, היא אומרת, ונעשה קשה יותר "לעודד נוער לא להיות חלק משטיפת המוח שהיא חלק ממערכת החינוך". המכתב שלמעלה פורסם "בכל מקום אפשרי" והיה הראשון ששמעו רבים אי פעם שיש ברירה אחרת מלבד הצבא.
"אנחנו רוצים שהכיבוש יסתיים", אומרת דניאל יאור, "כדי שכולנו נוכל לחיות חיים מכובדים שבהם כל זכויותינו יכובדו".
