מאת ברוס גניון, ארגון הערות
איראן הגיעה להסכם להגבלת משמעותית את יכולתה הגרעינית במשך יותר מעשור בתמורה להסרת נפט וסנקציות פיננסיות. ההסכם הוא בין איראן ובריטניה, סין, צרפת, גרמניה, רוסיה, ארצות הברית והאיחוד האירופי. העסקה לא הייתה אפשרית ככל הנראה ללא השתתפות פעילה של הפדרציה הרוסית.
ישראל וסעודיה ינסו, ככל הנראה, לחסל את העיסקה, כמו שהרפובליקני הוביל את הקונגרס בוושינגטון.
עובד שלום ותיק יאן אוברג בשוודיה כותב על העסקה:
מדוע איראן נמצאת במוקד ולא כל אלה שיש להם נשק גרעיני? מדוע חמש מדינות נשק גרעיני עומדות לשולחן, כולן מפרות את הסכם אי-הפצה - ואומרות לאיראן לא לקבל את מה שיש להן?
מדוע להתמקד באיראן, לא בישראל שיש לה נשק גרעיני, הוצאות צבאיות גבוהות הרבה יותר, תיעוד של אלימות?
כל השאלות הטובות בוודאות. אני רוצה להוסיף עוד שאלה אחת לתבשיל הזה.
ארה"ב טענה זה מכבר כי פריסת מערכות "הגנה מפני טילים" של פנטגון למזרח אירופה אינה מכוונת לרוסיה אלא מכוונת לפוטנציאל הגרעיני של איראן. כמובן שזה תמיד היה שטויות אבל רק לרגע נעמיד פנים שזה היה נכון. ארה"ב "הגנה" על עצמה ועל אירופה מפני מתקפה גרעינית של איראן - למרות שלטהראן לא היו שום נשק גרעיני ולא היו מערכות מסירה ארוכות טווח שמסוגלות לפגוע בארה"ב.
אז עכשיו, לאחר שנחתם עסקה זו, מה הצורך בארה"ב להמשיך בפריסת מיירטים של MD בפולין וברומניה, כמו גם על משחתות חיל הים בים התיכון, בים הבלטי? ומדוע הצורך במכ"ם של הפנטגון בטורקיה? אין צורך באף אחת מהמערכות הללו. האם וושינגטון תביא את דוקטורט הביתה?
או שמא ארה"ב תחפש כעת, ותמצא, תירוץ נוסף להצדיק את מיירטיהם של היצרנים המזויפים ליד הגבול הרוסי?
שמור את העיניים על הכדור מקפץ. 
