מאת דאג נובל.
עם טראמפ בבית הלבן העולם שלנו נראה לפתע הפוך, עם איומים מקומיים חדשים כאוטיים המונפקים מדי שעה והעולם זז בצורה מסוכנת מתחת לרגלינו. לפתע, גם ברחובות ברחבי המדינה נמצאים אלפי פרצופים חדשים טריים המתנגדים לאיסור המוסלמי של טראמפ ולהתקפות "פשיסטיות" אחרות על "ערכים אמריקאים". נקלעתי להתנגדות לאיום הדיקטטורי חסר התקדים הזה בעידן חדש לכאורה של אפשרות מהפכנית. אבל אז ראיתי את התמונה.
זה היה של ילדה יקרה בת 8, בין אותם חפים מפשע שנהרגו בפשיטה של קומנדו ארה"ב ובתקיפות מל"טים בשבוע שעבר בתימן. העיתונות התעלמה מרציחתה, ודיווחה במקום זאת על מותו בפשיטה של חייל אמריקאי, הראשון שמת במשמרתו של טראמפ. אבל מותה של אותה ילדה קטנה הוא הסיפור האמיתי. שמה היה נאואר אל-אוולקי, בתו של אנואר אל-אוולקי, האזרח האמריקני הראשון שנרצח על ידי תקיפת מל"ט אמריקאית, בשנת 2011. תקיפת מל"ט נוספת שבועיים לאחר מכן הרגה גם את בנו בן ה-16 עבדולרחמן. רציונליזציות משפטיות מטורפות ותביעות משפטיות חסרות תוחלת באו בעקבות ההתנקשויות הללו.
לא כך הדבר עם נוואר הקטן, שמת באופן בלתי נראה, השלישי במשפחה של קורבנות (צירוף מקרים?) העוקב אחר קו מנשיא אחד למשנהו, כן, במעבר נשיאותי חלק. מותה נעלם מעיניו של אלפים הנמצאים כעת ברחובות המוחים על תגובת יתר בריונית ל"קיצוניות אסלאמית קיצונית", בעצמה תגובה לאלפי מקרי המוות כמו שלה שבוצעו ללא הפוגה על ידי ארה"ב בדיוק במדינות שפליטיהן נאסרים כעת.
מותה הוא תזכורת לכך שהכל נשאר אותו דבר, שלמרות השבר לכאורה, השרביט הרצחני עבר בדממה למתנקש אמריקאי חדש, משמר בבטחה את האלימות ה"מנורמלת" העומדת בבסיס הערכים האמריקאיים.
יש הבדל אחד עכשיו. בשביתות קודמות הייתה לפחות העמדת פנים חסרת בושה שמישהו אחראי, והחליט בקפידה על כל פעולה. אבל בשביתות האחרונות הללו הנשיא זה עתה נחנך ולא מנהל ה-CIA ולא שר ההגנה עדיין היו בתפקיד. אז מכונת ההרג הוצאה להורג כעת על ידי כפופים בפנטגון או ב-CIA ללא איש אחראי. מכונת הרג על טייס אוטומטי. פעילים רבים נגד המלחמה הפנו את תשומת לבנו לאיומים הפנימיים המוחשיים של משטר טראמפ, והצטרפו לעצרות גדולות בהרבה מכל הפגנות נגד המלחמה במהלך שנות אובמה. אנחנו לא מזהים פנים רבות בקרב ההמון החדש של מפגינים נלהבים, שבהתחלה לקחתי אותם כסימן מלא תקווה להרחבת ההתנגדות. אבל יש סיבה שמעטים מהמפגינים האלה היו בהפגנות קודמות נגד המלחמה ומדוע המחאות שלהם כעת עדיין נמנעות מלהתמודד עם מלחמות ארה"ב ותקיפות מזל"טים. זה בגלל שמכונת ההרג בלב האפל של אמריקה נשארת בלתי נראית, מתחת לרדאר שלהם למרות התודעה המחודשת, ואין לי מושג איך לשנות את המציאות העצובה הזו.
תגובה אחת
יש לומר, ואני גם לא יודע את התשובה. אני מנסה לעבוד בשינוי השיטה המוניטרית שמניעה כל כך הרבה אי שוויון, שכן מה שיש לנו שם מבוסס על תחרות הפחד/הישרדות על משאבים כביכול נדירים. אם היינו יכולים להשיג את המערכת המוניטרית שאנו צריכים, להזין את התמיכה והחלק השיתופי של עצמנו, אז לפחות מכונת ייצור הנשק הארגונית לא הייתה כל כך חזקה. חושבים שאנשים שמודאגים מאבטחה ילכו לשינוי של תהליך יצירת כסף, בלי לראות את הקשר שלו לפחדים שלהם?
מי יודע אבל שמח שיש עוד אנשים בסביבה שממשיכים לטפל ולפעול למען השלום.