למפדוזה (איטליה) וכפר גנג'און, האי ג'ג'ו (ס.קוריאה)
ז'נבה, 24 באוגוסט 2015. ה-IPB שמח להכריז על החלטתו להעניק את פרס השלום השנתי של Sean MacBride לשתי קהילות אי, אשר, בנסיבות שונות, מראות הוכחה למחויבות עמוקה לשלום ולצדק חברתי.
LAMPEDUSA הוא אי קטן בים התיכון והוא החלק הדרומי ביותר של איטליה. בהיותו החלק הקרוב ביותר של הטריטוריה לקו החוף האפריקאי, הוא היה מאז תחילת שנות ה-2000 נקודת הכניסה האירופית העיקרית למהגרים ופליטים. מספר האנשים המגיעים גדל במהירות, עם מאות אלפים בסיכון בזמן נסיעה, ויותר מ-1900 מקרי מוות בשנת 2015 בלבד.
אנשי האי למפדוזה העניקו לעולם דוגמה יוצאת דופן לסולידריות אנושית, כשהם מציעים ביגוד, מחסה ומזון למי שהגיע, במצוקה, לחופיהם. תגובתם של הלמפדוסים בולטת בניגוד גמור להתנהגות ולמדיניות הרשמית של האיחוד האירופי, שככל הנראה נועד רק לחזק את גבולותיהם בניסיון להרחיק את המהגרים הללו. מדיניות 'מבצר אירופה' זו הופכת ליותר ויותר צבאית.
מודע לתרבות הרב-שכבתית שלו, המסמלת את האבולוציה של אזור הים התיכון שבו במשך מאות שנים התערבבו תרבויות שונות ונבנו זו על התפתחויות של זו, תוך העשרה הדדית, האי למפדוזה גם מראה לעולם שתרבות של הכנסת אורחים כיבוד כבוד האדם הוא התרופה האפקטיבית ביותר ללאומיות ולפונדמנטליזם דתי.
כדי לתת רק דוגמה אחת למעשי הגבורה של תושבי למפדוזה, הבה נזכיר את אירועי הלילה שבין ה-7 ל-8 במאי 2011. סירה מלאה במהגרים התרסקה לתוך מחשוף סלע, לא הרחק מהחוף. למרות שזה היה באמצע הלילה, התברר שתושבי למפדוזה במאותיהם יוצרים שרשרת אנושית בין הספינה הטרופה לחוף. רק באותו לילה נישאו יותר מ-500 אנשים, כולל ילדים רבים, למקום מבטחים.
יחד עם זאת לתושבי האי ברור מאוד שהבעיה היא אירופאית, לא שלהם בלבד. בנובמבר 2012 שלח ראש העיר ניקוליני פנייה דחופה למנהיגי אירופה. היא הביעה את זעמה על כך שהאיחוד האירופי, שזה עתה קיבל את פרס נובל לשלום, מתעלם מהטרגדיות המתרחשות בגבולות הים התיכון שלו.
ה-IPB סבור שהמצב הדרמטי בים התיכון - הנראה כל הזמן בתקשורת ההמונים - חייב להיות בראש סדר העדיפויות הדחוף של אירופה. חלק גדול מהבעיה נובע מחוסר צדק וחוסר שוויון חברתיים שגרמו לקונפליקטים שבהם המערב מילא - במשך מאות שנים - תפקיד אגרסיבי. אנו מכירים בכך שאין פתרונות קלים, אך כעיקרון מנחה, אירופה צריכה לכבד את האידיאלים של סולידריות אנושית, מעבר לשיקולים הציניים של ממשלות וגופים רודפי רווח/כוח/משאבים. כאשר אירופה תורמת להרס פרנסתם של אנשים, כמו למשל בעיראק ובלוב, אירופה תצטרך למצוא דרכים לסייע בבנייה מחדש של פרנסה זו. זה צריך להיות מתחת לכבודה של אירופה להוציא מיליארדים על התערבויות צבאיות, ועם זאת לא לקבל את המשאבים הזמינים כדי לענות על הצרכים הבסיסיים. השאלה החיונית ביותר היא כיצד לפתח שיתוף פעולה בין אנשים בעלי רצון טוב משני צדי הים התיכון בתהליך ארוך טווח, בונה, רגיש מגדר ובר קיימא.
GANGJEON VILLAGE הוא האתר של בסיס חיל הים השנוי במחלוקת בשטח של 50 הקטרים ג'ג'ו, שנבנה על ידי ממשלת דרום קוריאה בחוף הדרומי של האי ג'ג'ו, בעלות צפויה של כמעט מיליארד דולר. המים מסביב לאי מוגנים על ידי החוק הבינלאומי מכיוון שהם נמצאים בשמורת ביוספרית של אונסק"ו (באוקטובר 1, תשעה אתרים גיאולוגיים על האי הוכרו כגנים גיאוגרפיים גלובליים על ידי רשת UNESCO Global Geoparks). למרות זאת, בניית הבסיס נמשכת, למרות שעבודות הבנייה הופסקו פעמים רבות על ידי מחאות המוניות של אנשים המודאגים מההשפעה הסביבתית של הבסיס. אנשים אלה רואים בבסיס פרויקט מונע על ידי ארה"ב שמטרתו לבלום את סין, במקום לשפר את הביטחון של דרום קוריאה ביולי 2010, בית המשפט העליון של דרום קוריאה אישר את בניית הבסיס. היא צפויה לארח עד 2012 כלי שיט צבאיים של ארה"ב ובעלות בריתה, כולל 24 משחתות Aegis ו-2 צוללות גרעיניות, בתוספת ספינות שיוט אזרחיות מדי פעם בסיום (כעת מתוכננות ל-6).
האי ג'ג'ו מוקדש לשלום מאז שכ-30,000 נטבחו בו בין השנים 1948-54, בעקבות התקוממות איכרים נגד הכיבוש האמריקאי. ממשלת דרום קוריאה התנצלה על הטבח ב-2006 והנשיא המנוח רו מו היון כינה רשמית את ג'ג'ו "אי השלום העולמי". היסטוריה אלימה זו[1] עוזרת להסביר מדוע תושבי כפר גנג'און (אוכלוסיית 2000) מפגינים ללא אלימות במשך כ-8 שנים נגד פרויקט בסיס הצי. לדברי Medea Benjamin מ-Code Pink, "כ-700 אנשים נעצרו והואשמו בקנסות כבדים שמגיעים למעל 400,000 דולר, קנסות שהם לא יכולים או לא ישלמו. רבים בילו ימים או שבועות או חודשים בכלא, כולל מבקר קולנוע ידוע יון מו יונג שבילה 550 ימים בכלא לאחר שביצע מספר פעולות של אי ציות אזרחי". האנרגיה והמחויבות שהפגינו תושבי הכפר משכו את תמיכתם (וההשתתפות) של פעילים מרחבי העולם[2]. אנו תומכים בבניית מרכז שלום קבוע באתר שיוכל לשמש מוקד לפעילויות המשקפות דעות חלופיות לאלו המיוצגות על ידי המיליטריסטים.
IPB מעניק את הפרס על מנת להגביר את הנראות של המאבק הלא אלים המופתי הזה בזמן מכריע. נדרש אומץ רב כדי להתנגד פיזית למדיניות האגרסיבית והמיליטריסטית ההולכת וגוברת של הממשלה, במיוחד כשהן מגובות על ידי הפנטגון ועומדות בשירותו. נדרש עוד יותר אומץ כדי לשמור על המאבק הזה לאורך תקופה של שנים רבות.
סיכום
יש קשר חשוב בין שני המצבים. לא רק שאנו מכירים באנושיות המשותפת של אלה שמתנגדים ללא נשק לכוחות השליטה באי שלהם. אנו מעלים את הטענה שאין לבזבז משאבים ציבוריים על מתקנים צבאיים מסיביים שרק מגבירים את המתח בין המדינות באזור; אלא הם צריכים להיות מוקדשים למילוי הצורך האנושי. אם נמשיך להקדיש את משאבי העולם למטרות צבאיות ולא הומניסטיות, בלתי נמנע שנמשיך להיות עדים למצבים בלתי אנושיים אלו עם אנשים מיואשים, פליטים ומהגרים, בסיכון בזמן חציית הים ונמצאים לטרף של כנופיות חסרות מצפון. לפיכך אנו חוזרים גם בהקשר זה על המסר הבסיסי של הקמפיין הגלובלי של IPB בנושא הוצאות צבאיות: העבר את הכסף!
-------------
על פרס מקברייד
הפרס מוענק מדי שנה מאז 1992 על ידי לשכת השלום הבינלאומית (IPB), שנוסדה בשנת 1892. הזוכים הקודמים כוללים: האנשים והממשלה של הרפובליקה של איי מרשל, כהוקרה על התיק המשפטי שהגיש ה-RMI ל- בית הדין הבינלאומי לצדק, נגד כל 9 המדינות בעלות נשק גרעיני, בשל אי עמידה בהתחייבויות לפירוק הנשק שלהן (2014); כמו גם לינה בן מהני (בלוגרית תוניסאית) ונוואל אל-סדאאווי (סופרת מצרי) (2012), ג'יאנת'ה דנאפאלה (סרי לנקה, 2007) ראשי הערים של הירושימה ונגסאקי (2006). הוא נקרא על שמו של שון מקברייד וניתן ליחידים או לארגונים עבור עבודה יוצאת דופן למען שלום, פירוק נשק וזכויות אדם. (פרטים בכתובת: http://ipb.org/i/about-ipb/II-F-mac-bride-peace-prize.html)
הפרס (הלא כספי) מורכב ממדליה העשויה ב'ברונזה שלום', חומר שמקורו ברכיבי נשק גרעיני ממוחזרים*. הוא יוענק רשמית ב-23 באוקטובר בפאדובה, טקס המהווה חלק מהוועידה והמועצה השנתית של לשכת השלום הבינלאומית. ראה פרטים בכתובת: www.ipb.org. קרוב למועד יפורסם עלון נוסף עם פירוט הטקס ומידע הנוגע לבקשות לראיונות בתקשורת.
על שון מקברייד (1904-88)
שון מקברייד היה מדינאי אירי מכובד שהיה יו"ר IPB בשנים 1968-74 ונשיא בשנים 1974-1985. מקברייד החל כלוחם נגד השלטון הקולוניאלי הבריטי, למד משפטים ועלה לתפקיד גבוה ברפובליקה האירית העצמאית. הוא היה זוכה פרס לנין לשלום, וגם בפרס נובל לשלום (1974), על פועלו רחב ההיקף. הוא היה מייסד שותף של אמנסטי אינטרנשיונל, מזכ"ל ועדת המשפטנים הבינלאומית, ונציב האו"ם לנמיביה. בזמן שהיה ב-IPB הוא השיק את ערעור MacBride נגד נשק גרעיני, שאסף את שמותיהם של 11,000 עורכי דין בינלאומיים מובילים. ערעור זה סלל את הדרך לפרויקט בית המשפט העולמי בנושא נשק גרעיני, שבו ל-IPB היה תפקיד מרכזי. זה הביא לחוות הדעת ההיסטורית המייעצת של בית הדין הבינלאומי לצדק ב-1996 על השימוש והאיום בנשק גרעיני.
לגבי IPB
לשכת השלום הבינלאומית מוקדשת לחזון של עולם ללא מלחמה. אנחנו חתן פרס נובל לשלום (1910), ובמהלך השנים 13 מהקצינים שלנו זכו בפרס נובל לשלום. 300 הארגונים החברים שלנו ב-70 מדינות, וחברים בודדים, יוצרים רשת גלובלית המפגישה מומחיות וניסיון בקמפיין למען מטרה משותפת. התוכנית העיקרית שלנו מתמקדת בפירוק נשק לפיתוח בר קיימא, שהמאפיין המרכזי שלה הוא הקמפיין העולמי להוצאות צבאיות.
http://www.ipb.org
http://www.gcoms.org
http://www.makingpeace.org
