מאת דוד סוונסון, World BEYOND War, ספטמבר 12, 2022
אחד הבלוגים האהובים עליי הוא זה של קייטלין ג'ונסטון. למה אף פעם לא כתבתי על כמה זה נהדר? אני לא בטוח. אני עסוק מכדי לכתוב על רוב הדברים. הזמנתי אותה לתוכנית הרדיו שלי ולא קיבלתי תשובה. אני כן יודע שאחד הדברים האהובים עלי לעשות הוא גם אחד שלה: לתקן את הטעויות של אחרים. אני אוהב לתקן גם את הטעויות שלי, כמובן, אבל זה לא כל כך כיף, ונראה שימושי לכתוב עליה רק כשהטעות שלי משותפת למיליונים. אני חושב שגב' ג'ונסטון עשתה כעת, בדרכה המוכשרת, טעות ששיתפה מיליונים בפוסט בשם "באסון הזה כולנו, בסופו של דבר, חפים מפשע", ואני חושב שזה אולי מסוכן להחריד.
אני זוכר שמישהו כינה את ז'אן פול סארטר האינטלקטואל הגדול האחרון שידון בחופשיות בכל נושא, בין אם הוא יודע עליו משהו ובין אם לאו. זה נשמע כמו עלבון קל, אבל אפשר לקרוא את זה כשבח אם מבינים את זה כאילו, בעודו מזהה את מה שהוא לא ידע, סארטר תמיד היה מסוגל להציע מחשבות חכמות שבאו לידי ביטוי בצורה מבריקה. זה מה שאני נהנה בבלוגרים כמו ג'ונסטון. יש אנשים שאתה קורא כי יש להם מומחיות מסוימת או רקע או תפקיד רשמי. אחרים שאתה קורא כי פשוט יש להם את היכולת לצפות באירועים עכשוויים ולשלוף את המגמות המכריעות שלעתים קרובות מחמיצים או, במקרים רבים, מצונזרים - כולל צנזורה עצמית. עם זאת, אני חושש שסארטר היה מתייאש מהאחרון של ג'ונסטון.
אני רואה שהנקודה הבסיסית של חלק ניכר מהכתיבה של סארטר הייתה להפסיק להמציא תירוצים עלובים ולקבל אחריות. אתה לא יכול להתחמק מבחירות או לטעון שמישהו אחר עשה אותן. אלוהים מת ונרקב יחד עם הרוח והכוח המיסטי והקארמה ומשיכת הכוכבים. אם אתה כיחיד עושה משהו, זה תלוי בך. אם קבוצה של אנשים כקבוצה עושה משהו, זה עליהם או שלנו. אתה לא יכול לבחור לעוף או לראות דרך קירות; הבחירות שלך מוגבלות לאפשרי. וניתן לנהל ויכוחים כנים על מה שאפשרי, שעליו אולי לא תמיד הסכמתי עם סארטר. אפשר בהחלט לנהל ויכוחים כנים על מה חכם וטוב, שלעתים קרובות הייתי חולק עליהם באופן נמרץ עם סארטר. אבל בתחום האפשרי, אני - וכל משמעות אנושית אפשרית של "אנחנו" - אחראים ב-100% לבחירות שלנו, לטוב ולרע, לזכות ולהאשמה.
אני רואה שהנקודה הבסיסית בבלוג האחרון של ג'ונסטון היא שאנשים אינם אחראים ל"גלישה לקראת השמדה באמצעות ארמגדון גרעיני או אסון סביבתי" מאשר מכור להרואין על חיפוש הרואין. התגובה שלי היא לא שהמכור להרואין, לעזאזל, אחראי בגלל שהוא או היא התמכרו או בגלל שסארטר הוכיח זאת במילים ארוכות מאוד. התמכרות - בכל מידה שהגורמים לה בסם או באדם - היא אמיתית; וגם אם זה לא היה, אפשר היה להתייחס לזה כאמיתי למען הטיעון הזה שבו הוא רק אנלוגיה. הדאגה שלי היא מהתפיסה שלאנושות אין שליטה על התנהגותה ולכן אין לה אחריות עליה, או כפי שג'ונסטון מגדיר זאת:
"גם ההתנהגות האנושית מונעת על ידי כוחות לא מודעים ברמה הקולקטיבית, אבל במקום טראומה בילדות המוקדמת אנחנו מדברים על כל ההיסטוריה האבולוציונית שלנו, כמו גם על ההיסטוריה של הציוויליזציה. . . . זה כל מה שההתנהגות האנושית השלילית היא בסופו של דבר: טעויות שנעשו בגלל חוסר הכרה. . . . אז כולנו חפים מפשע, בסופו של דבר". זו כמובן שטות פטנטים. אנשים עושים ביודעין בחירות רעות כל הזמן. אנשים פועלים מתוך חמדנות או רוע. יש להם חרטה ובושה. כל מעשה רע לא נעשה מבלי משים. אני לא יכול לדמיין את ג'ונסטון עושה שום דבר מלבד לצחוק מהתירוץ שג'ורג' וו. בוש, קולין פאוול והחבורה לא "שיקרו ביודעין". לא רק בגלל שיש לנו אותם ברשימה שאומרים שהם יודעים את האמת, אלא גם בגלל שעצם הרעיון של שקר לא היה קיים בלי התופעה של אמירת שקר ביודעין.
ג'ונסטון מספר סיפור על עלייתה של "ציוויליזציה" כאילו כל האנושות הייתה עכשיו ותמיד הייתה תרבות אחת. זו פנטזיה מנחמת. זה נחמד להסתכל על חברות אנושיות עכשוויות או היסטוריות שחיות או חיות בר קיימא או בלי מלחמה ולהניח שבהינתן זמן הן יתנהגו בדיוק כמו עובדי הפנטגון. זה בגנים שלהם או באבולוציה שלהם או בלא מודע הקולקטיבי שלהם או משהו כזה. כמובן שזה אפשרי, אבל זה מאוד לא סביר ובוודאי לא נתמך בשום ראיה. הסיבה לקרוא שחר הכל מאת דיוויד גרייבר ודיוויד וונגרו הוא לא שהם בהכרח הביאו כל ספקולציה מושלמת, אלא שהם טענו את המקרה המוחץ - מזמן על ידי מרגרט מיד - שההתנהגות של החברות האנושיות היא תרבותית ואופציונלית. אין שרשרת צפויה של התקדמות מפרימיטיבי למורכב, ממונרכיה לדמוקרטיה, מנוודים לנייחים ועד לאוגני נשק גרעיני. חברות נעו, עם הזמן, קדימה ואחורה בכל כיוון, מקטן לגדול לקטן, מסמכותי לדמוקרטי ודמוקרטי לסמכותי, משלו ללוחם לשלום. הם היו גדולים ומורכבים ושלווים. הם היו זעירים ונוודים ולוחמים. יש מעט חריזה או סיבה, כי בחירות תרבותיות הן בחירות שהוכתבו לנו לא על ידי אלוהים ולא מרקס ולא "האנושות".
בתרבות האמריקנית, כל מה ש-4% מהאנושות עושה לא בסדר אינו אשמתם של 4% אלה אלא של "טבע האדם". למה ארה"ב לא יכולה להתפרק כמו האומה השנייה הכי צבאית? טבע אנושי! למה בארה"ב אין שירותי בריאות לכולם כמו שיש לרוב המדינות? טבע אנושי! הכללת הפגמים של תרבות אחת, אפילו אחת עם הוליווד ו-1,000 בסיסים זרים ו-IMF וסנט וולודימיר לפגמי האנושות, ולכן אשמתו של אף אחד אינה ראויה לבלוגרים אנטי-אימפריאליים.
לא היינו צריכים לתת לתרבות מחלצת, צורכת והרסנית לשלוט בעולם. אפילו תרבות שרק מעט פחות כזו לא הייתה יוצרת את המצב הנוכחי של סיכון גרעיני וקריסה סביבתית. נוכל לעבור מחר לתרבות חכמה ובת קיימא יותר. כמובן שזה לא יהיה קל. אלה מאיתנו שרוצים לעשות את זה יצטרכו לעשות משהו לגבי האנשים הנוראים בשלטון ואלה שמקשיבים לתעמולה שלהם. נצטרך הרבה יותר בלוגרים כמו ג'ונסטון שיוקיעו ויחשפו את התעמולה שלהם. אבל אנחנו יכולים לעשות את זה - אין שום דבר שמוכיח שאנחנו לא יכולים לעשות את זה - ואנחנו צריכים לעבוד על זה. ואני יודע שג'ונסטון מסכים שאנחנו צריכים לעבוד על זה. אבל להגיד לאנשים שהבעיה היא משהו אחר מאשר תרבותי, להגיד לאנשים את השטויות חסרות הבסיס שזה בדיוק כמו כל המין, לא עוזר.
בטענה לביטול המלחמה, נתקלים כל הזמן ברעיון שמלחמה היא רק הדרך שבה בני אדם פועלים, למרות שרוב ההיסטוריה והפרהיסטוריה של בני האדם נטולת כל דבר שדומה למלחמה, למרות שרוב האנשים עושים כל מה שהם יכולים. להימנע ממלחמה, למרות שחברות רבות עברו מאות שנים ללא מלחמה.
כשם שכמה מאתנו מתקשים לדמיין עולם ללא מלחמה או רצח, כמה חברות אנושיות התקשו לדמיין עולם עם הדברים האלה. גבר במאלזיה, שאל מדוע לא יורה בחץ על פושעי עבדים, השיב "כי זה יהרוג אותם." הוא לא היה מסוגל להבין שמישהו יכול לבחור להרוג. קל לחשוד בו שאין לו דמיון, אבל כמה קל לנו לדמיין תרבות שבה כמעט אף אחד לא היה בוחר להרוג ומלחמה לא היה ידוע? אם קל או קשה לדמיין, או ליצור, זה בהחלט עניין של תרבות ולא של DNA.
לפי המיתוס, מלחמה היא "טבעית". אולם נדרשת התניה רבה כדי להכין את רוב האנשים להשתתף במלחמה, וסבל נפשי רב נפוץ בקרב אלו שלקחו חלק. לעומת זאת, לא ידוע על אדם אחד שסבל מחרטה מוסרית עמוקה או הפרעת דחק פוסט-טראומטית ממחסור במלחמה - לא מחיים בר-קיימא, ולא מחיים בהיעדר גרעינים.
בהצהרת סביליה על אלימות (PDF), מדעני ההתנהגות המובילים בעולם מפריכים את התפיסה שאלימות אנושית מאורגנת [למשל מלחמה] נקבעת ביולוגית. ההצהרה אומצה על ידי אונסק"ו. אותו דבר חל על הרס סביבתי.
אני מקווה שאני טועה שאומר לאנשים להאשים את כל המינים שלהם, ואת ההיסטוריה והפרהיסטוריה שלו, מרתיע אותם מלעשות מעשה. אני מקווה שזו רק מחלוקת אקדמית מטופשת. אבל אני מאוד חושש שזה לא כך, ושהרבה אנשים - גם אם לא ג'ונסטון עצמה - שלא מוצאים תירוצים טובים באלוהים או ב"אלוהי" מוצאים תירוץ שימושי להתנהגותם העלובה בלקיחת הפגמים של התרבות המערבית השלטת והאשמתם בקביעות גדולות שאינן בשליטתו של מישהו.
בעצם לא אכפת לי אם אנשים מרגישים חפים מפשע או אשמים. אין לי עניין לגרום לאחרים או לעצמי להרגיש בושה. אני חושב שזה יכול להעצים לדעת שהבחירה היא שלנו ושיש לנו הרבה יותר שליטה על אירועים ממה שבעלי הכוח רוצים שנאמין. אבל בעיקר אני רוצה מעשה ואמת וחושב שהם יכולים לעבוד ביחד, גם אם רק בשילוב הם יכולים לשחרר אותנו.
